ספר הישר - מוסר/ה
השער החמישי בעמודי העבודה.
עריכהוהם חמישה ואלו הם השכל והאהבה והיראה והחכמה והאמונה.
דע כי השכל הרבו לדבר עליו הפילוסופים ולחלק אותו ולהודיע ההפרש אשר בין השכל והמשכיל והמושכל. כי יש מהם אומרים כי הכל אחד. ויש אומרים כי אינו אחד אלא שלושה וזה אין לנו תועלת בו ולא היזק אך התועלת אשר יש לנו להבין וללמוד שנדע שהשכל הוא פרי הנפש כאשר התפוח פרי האילן והתפוח צריך לעבודה רבה מבעליו לשמור האילן ולחפור ולעדור ולהשקותו בכל עת ולנקותו מן הצמחים הרעים וכפי טוב השמירה יהיה טוב הפרי כן צריך האדם להרגיל נפשו במידות טובות ובחכמה ובמוסר ובנסיונות החידושים ובקורות העולם. וכשירגיל נפשו בכל אלה אז יושלם שכלה אשר בכח ויצא אל הפועל. וכאשר יצא השכל אל הפועל מן הכח באלה הדברים אז ייקרא האדם שלם כמו האומן בהיותו בקי ויהיו לו כלים נאים אז תושלם אומנותו ואז יוכל להשיג כל חפציו וישיג כבוד מן השרים ותועלת מבני אדם וכן המשכיל כשיהיה לו שכל שלם אז ישיג כבוד מאלהיו וימצא חן בעיניו ובעיני בני אדם. כי בהיות השכל שלם גורם לאדם שיהיה עובד לאלהיו ואוהב אותו וירא ממנו כי יראת האל יתעלה ואהבתו ועבודתו מכח השכל יצאו שלשתן כאשר יצאו הנחלים אף על פי שהם רבים ממקום אחד. ועל כן כל אהבה ויראה וחכמה אשר תהיה מבלי שכל אין לה שורש ולא יסוד.
והנני מבאר לך שלשתן היטב. כי כאשר תתבונן בהפרש אשר בין אהבת חסר דעת ובין אהבת בעל שכל יתבאר לך כי אהבת השוטה אינה אהבה אלא מחשבה עוברת והמשכיל ישכיל למי יאהב ואיך יאהב. וכן בשומך לבך להפרש אשר בין יראת השוטה לאדוניו ויראת המשכיל תכיר כי יראת השוטה היא שגעון ויראת המשכיל מפני שמכיר ערך אדוניו ואימתו וכחו וכי חובה עליו לעבוד אותו ולירא אותו מפני אשר הוא ברשותו וייטיב לו. וכן כאשר תשית לבך להפרש אשר בין חכמת השוטה לחכמת המשכיל תדע כי חכמת השוטה הוללות ואין לה פרי וחכמת המשכיל שכל ומוסר ויש לה פרי והוא רצון האל יתעלה וידע מה יצטרך לעשות בחכמתו ושכלו. אבל השוטה כשירצה בחכמתו לדעת מה יצטרך לעשות תגבר עליו ההוללות ותאבד מחשבתו כמי שיש לו עין חולה וחלושה שירצה להביט לאור החמה ותחשך עינו וילך בחושך ולא יראה מה שהוא צריך לראות. ומי שעינו בריאה יוכל להסתכל באור ולראות כל עסקיו ולדעת איך יעשם ואיך יישמר בהם. אם כן הנה התיישב בדעתך כי השכל הוא יסוד לשלושה עמודי האמונה שהם היראה והאהבה והחכמה.
ועתה אנו צריכים לפרש כל אחד מאלה השלושה ונתחיל [לפרש] מהם האהבה ונאמר כי ענין האהבה הוא כח מחביר בין האוהב ובין האהוב. ודע כי האהבה נחלקת לשלושה חלקים האחד אהבה שתהיה לתועלת ותקוה והשני אהבת חברה ורעות והשלישי אהבת המידות הטובות אשר באהוב וזאת היא האהבה הנכונה והאמיתית ועוד יש כח בה כי לא תתחלף ולא תשתנה לעד בעבור כי האהבה נשואה וקשורה במידות האהוב ואי אפשר לה להשתנות אלא אם ישתנו מידות האהוב הנושאות אותה. ואין כוונתנו לזכור המידות אשר ישתנו כי אם המידות הקיימות והן מידות הבורא יתברך. כי כאשר יאהב אדם לאיש אחד בעבור שכלו וחכמתו ומוסרו וענוותנותו ושאר מידותיו הטובות תהיה זאת האהבה הנכונה ולא תשתנה לעולם מפני שלא תשתנה הסיבה הגורמת לאהבת האוהב. ועל כן אומר כי זאת היא האהבה הנכונה התמימה כשיאהב אדם לאלהיו בעבור גבורתו ובעבור כי הוא בורא הכל ובעבור כי הוא חנון ורחום ארך אפים ושאר המידות הטובות. לא תמוש לעולם זאת האהבה כי לא ימושו מידות הבורא יתעלה ולא ישתנו לעולם. ומכל שלושת חלקי האהבה אשר זכרנו לא יתקיים כי אם זה החלק והוא עמוד העבודה והשנים האחרים לא יתקיימו כי אין בהם עיקר בכל אוהב ואהוב.
דע כי האהבה תתחבר משני חלקים האחד ממידות האוהב והשני ממידות האהוב וכפי טעם מידות האוהב יהיה תוקף אהבתו במידות הטובות אשר באוהבו. ועתה אפרש מידות האוהב ואומר כי מידות האוהב הן השכל הטוב והנפש הזכה הצחה. וכשיהיה באוהב קצת מאלו המידות יהיה נמשך לאהוב לכל איש אשר נמצא בו כמידות האלה. בעבור כי כל מין יסור אל מינו וירחק מהפכו. ובעבור זה יימשך כל איש בעל שכל טוב ונפש נקיה לאהבת האל בעבור כי הבורא הן בו המידות הישרות והטובות הכלליות האמיתיות ועל כן כשיימשך האדם לעבודתו היא לאות כי יש בו ממידות הבורא יתברך ועל כן יימשך אחריו כאשר יימשך המשכיל לחברת המשכילים וכל חכם לחברת החכמים וכל כסיל לחברת הכסילים והנער לחברת הנערים והזקן לחברת הזקנים וכל איש לחברת חבירו ועוף השמים למינו ועל כן כשתראה אדם מתרחק מעבודת האל יתעלה דע כי אין בו ממידות האל כלום אלא הפכן ועל כן ירחק מהן. כי אילו יהיה בו שכל או קדושה או תמימות או יושר נדע כי אלו המידות הן מידות הבורא יתברך וכשיהיה לאדם מהן שמץ דבר ימשכהו לבו לאלהיו כאשר תמשוך הנפש החכמה גוף האדם למעלה והעמידה אותו בקומה זקופה מפני שהיא נמשכת למקום השכל אשר היא ממנו וכאשר תימשך נפש הבהמה לארץ עד אשר כפפה אותה והלכה בקומה כפופה מפני נפשה אשר היא מן העפר והיא נמשכת לשרשה.
ועל כן נדע כי השכל הטוב אשר באדם הוא יעירהו לבקש תוספת על מידותיו והנפש הזכה אשר היא לו כראי מוצק מגלה לו מה שנעלם מסודות אלהיו כי בהיות הנפש לטושה וזכה יראה האדם ממנה אל הבורא יתברך ואחדותו ומציאותו ושאר כוחותיו המושגים בשכל כאשר יראה האדם בראי מוצק מה שנעלם ממנו. ואם לא תהיה הנפש זכה וצחה לא יוכל לראות התעלומות מבלעדה. כי הגוף אפל וגם לא יוכל הרואה לראות מה שיהיה לאחריו אם לא יהיה הראי זך ודק שיעבור בו הראות. ועל כן בהיות הנפש זכה יעבור בה ראות השכל ותראה מה שלאחריה ואין אחרי הנפש כי אם הבורא יתברך.
ועל כן אמרתי כי בהיות לאדם שתי אלה המידות והן שכל טוב ונפש זכה תתעורר מן האדם אהבה גמורה לבורא יתברך.
וכאשר האהבה הגמורה באל יתעלה תצמח מן האהבה ההיא היראה כי אנו רואים כל מי שיאהב לאדם אחד בעבור מידות טובות שיש בו תהיה האהבה עול על צוארו ותכניעהו לבקש רצון האהוב ולא ימצא מנוחה רק בעת יגיעתו בעסק האהוב ותמתק לחכו היגיעה יותר מהמנוחה. ובעת יעשה האוהב לאהוב דבר אשר ייטב בעיניו אז תיקר נפש האוהב בעיניו מפני אשר יכול למצוא חן בעיני אהובו לעשות דבר אשר ייטב בעיניו ואם יזדמן לו דבר חטא או שגגה או יעשה דבר אשר לא ייטב לאהובו יהיה האוהב משתומם ונכלם ויתגנב כאשר יתגנב העם הנכלמים. וזה הדבר מכח האהבה אשר היא כעול ברזל עליו להכניע האוהב לאהוב כאשר אמר הכתוב (שיר השירים ח) כי עזה כמות אהבה. ואחרי אשר האוהב תכניעהו האהבה לאהובו לבא בכפל רצונו יש לנו לפרש מדוע יש באהבה הכח הזה. ונאמר כי אהבת האוהב לאהובו תהיה בשביל המידות הטובות אשר באהוב ונפש האוהב גם כן יש לה קצת מידות טובות. ועל כן זה המעט אשר יש באוהב ממידות טובות ימשכהו הרבה כאשר ימשוך כל מין אל מינו והוא לאות על בעל נפש נדיבה שהוא נמשך לכל דבר נכבד וזאת היא האהבה. אבל ההכנעה אשר באוהב להשלים רצון האהוב הוא מפני שיכיר האוהב יתרון האהוב עליו כאשר יכיר התלמיד יתרון רבו והעבד יתרון אדוניו ועל כן ייכנע לאהובו בהכירו יתרונו עליו. וזה הדבר יראת האוהב לאהוב כאשר יירא העבד מאדוניו והתלמיד מרבו מפני היתרון אשר לו עליו ועוד שיקוה ללמוד תמיד ממידות הרב ומחכמתו וממוסרו ואלה המידות יכריחו שיהיה האוהב ירא מאהובו אם כן הנה נתבאר כי מן האהבה תצא היראה. וכאשר נאמר כי האהבה והאוהב אפשר שיהיו מבני אדם מצויים כן נוכל על הדרך הזאת לדעת כי על הענין הזה היא אהבת אדם לבורא ואם יאמר אומר אין להמשיל אהבת הנברא לאהבת הבורא יתברך נאמר כי אנחנו ברואים והאהבה אשר ירגיל האדם בבורא אף על פי שיש הפרש בין האהוב הנברא ובין האהוב הבורא אין הפרש בין הכח האוהב לבורא ובין כח האוהב הנברא כי הוא אחד ועל כן לא יבקש ממנו הבורא יתברך כי אם יכלתנו ויהיה חשוב בעיניו כאילו אהבנוהו כפי הראוי לו. וצא וראה הצדקה שאנו נותנים לבורא יתברך כי לא נוכל לעשות לכבודו אלא כפי מה שנוכל לעזור איש לאחיו ואיש לרעהו והבורא יקבל אותו כאילו עשינו לפי הראוי לו.
ואחרי אשר ביארנו כי האהבה היא סיבת היראה ושתיהן עמודי האמונה נפרש ענין החכמה ונאמר כי החכמה היא צריכה להיותה באוהב כי כל אוהב אם לא תהיה לו חכמה לא יכיר מידות האהוב אשר זכרנו ולא יכיר שכלו וחכמתו ושאר מידותיו החמודות וכאשר לא ידע מידותיו כן לא ידע לאהוב אותו כי כח הסכלות המבטלת לדעת מידות חמודות האהוב היא תבטל אהבת האוהב כאשר אמרנו כי הכסיל אין אהבתו אהבה ואם כן הנה נודע כי לא תושלם אהבה כי אם בחכמה ודעת וכפי מה שיחסר לו מן הדעת השלימה יהיה חסרון אהבתו באהובו אשר מידותיו חמודות ושלימות. אבל אהבת האוהב למי שיש לו מעט מן המידות החמודות תספיק לו קצת מן האהבה וקצת חכמה ולא תיקרא זאת אהבה שלמה ולא אוהב שלם ולא אהוב שלם. ואין דברינו על החסר כי אם על השלם והתמים.
ואחרי אשר נודע כי שלוש אלה הן נקשרות זו עם זו ולא נשלמה אחת מהן בלתי האחרות וכי יסוד שלשתן רוצה לומר האהבה והיראה והחכמה היא עבודת הבורא יתברך באמונה בלי חונף על כן נצטרך לומר כי יסוד עבודת הבורא יתעלה הוא האמונה אף על פי שהעבודה והאמונה מוצאן מן השלוש אשר זכרנו ולא תימצא העבודה כי אם באמונה וכן לא תימצא האמונה כי אם בעבודה וכל אחת מהן דבקה בחברתה.
והנה אגלה לך סוד גדול בעבודת האל יתעלה ואומר כי יש לה שלוש מעלות האחת שפלה והשניה למעלה ממנה והשלישית למעלה ממנה עליונה. והמעלה השפלה היא הלימוד והבינה ונסיונות העולם ואורך הימים. והנה אלה ארבעה עמודים אשר בם יקנה אדם השכל והיא המעלה השפלה ומן המעלה הזאת יעלה האדם למעלת האהבה והיראה והחכמה והן כשלושה עמודים. ובעבור כי הענפים רבים והעיקר ימעט עד אשר יגיע לאחד וכל אשר ירחקו הענפים מן האילן ירבו וכל אשר יקרבו ימעטו כן הברואים כל אשר ירחקו מן הבורא יתברך ירבו מיניהם ועניניהם וכל אשר יקרבו ימעטו עד שיגיעו לאחד. על כן יהיו עמודי המעלה השפלה ארבעה עמודים השניה אשר עליה שלושה. ואלה השלושה כשיתנהג האדם בהם כראוי יעלה בהם אל המעלה השלישית והיא האמונה והעבודה והן שני עמודים. ומאלה השנים יעלה אדם להידבק בתכונה העליונה אשר היא אחת והיא השגת רצון האל יתעלה ולהידבק בו. ושים לבך וראה איך יתחיל האדם לעלות ממעלות רבות אל מעלות מועטות עד אשר יגיע אל האחד ושם יעמוד כי אין אחרי האחד המושכל דבר.
ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כוונת עובד האוהב נאמר עתה מה תהיה תועלת הבאה מכל זה. ונאמר כי התועלת הכללית הבאה מעבודת הבורא יתברך ואהבתו הוא שיאהב הבורא לאדם העובד אותו כאשר אמר (ישעיה מג) מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך. וכתיב (דברים ז) ואהבך וברכך והרבך. עתה יש לנו לחקור על אהבת הבורא יתברך לאדם היאך היא ומה היא. ונאמר כי הכסילים והפתאים לא תספיק להם בשכר עבודתם לאל אהבתו אותם עד אשר יתן להם אותות וראיות כי ישיגו טובה גדולה והנאה רבה ואם תאמר להם כי לא יינתן להם דבר אחר לבד מאהבת האל בהם לא יספיק להם ויחשבו אהבתו כאהבת בני אדם אשר אם לא תהיה עם האהבה תועלת אחרת או הנאה לא תספיק לאדם אהבתם. והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת האל בו לא יצטרך לגמול אחר ואין לו לבקש ולשאול אם תתקיים נפשו אחרי מותו ואם לאו כי באהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב בידוע שיש לו להאמין כי כשימות אדם במעשים טובים ומתנהג בחסידות כי הבורא יתברך יאהבנו ומאחר אשר יאהבנו זהו הגמול שאין למעלה ממנו כי אחר אשר יאהבנו אין ספק שיתן לו גמול טוב על מעשיו ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב. אבל יש באדם תאוה גדולה וסכלות לא יספיק להם הכבוד הגדול הזה ויחקרו אם יהיה לנפשותם קיום אחרי היפרדה מן הגוף או אם תאבד כאילו נודעו להם דרכי העולם הבא וכי כל הראויים לעולם הבא אנו יודעים על איזה דרך יהיה גמולם וזה אי אפשר לדעתו. רק אם נהיה מלאכים ונתהלך בין חיות הקודש אז היינו יודעים דרך גמול הנפשות וחיי העולם הבא היאך הם אך על משכיל מלה כוללת לדעת כי יש גמול לעולם הבא על כל מעשה וכי יש על הרשעים עונש ועל היושר שכר אך אין לנו לחקור על דרך העונש והשכר איך הוא ואם יפצר אדם לחקור מה יהיה אחרי המות יוכל להבין ולהאמין כי יש גמול אחרי המות מעשרים מופתים.
האחד מחנוך ואליהו אשר לקחם הבורא יתברך וידענו באמת כי לא יתקיים גוף בלא מזונו ואחרי אשר יחסר המזון נדע כי נמס גופם וניתך באויר העליון ונשארה נפשותם והם כמלאכים. ואם כן נדע כי נפשות הצדיקים יהיו כנפשות האלה.
השני ממשה רבינו עליו השלום אשר הוא מבחר ברואי הבורא נדע כי מעלתו היתה נכבדת בחייו וכן במותו. ואם מעלתו נכבדת במותו נדע כי נשמתו יש לה יתרון על כל הנשמות ואינה אובדת. כי כאשר בחייו עלה לשמים והראהו הבורא יתברך סודותיו כאשר אמר (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא. כן יכריחנו השכל להאמין כי לא אבדה נפשו במותו כי אם אבדה לא יהיה לו יתרון על זולתו. ואחרי אשר דיבר השם עמו נדע כי כח דברו עמו ישאיר לו יתרון אחרי היפרדה מן הגוף במה שיוודע ההפרש אשר בינה ובין נפשות שאר הברואים אשר לא דיבר האל עמם אם כן זהו גמולה הטוב וכאשר עלתה נפשו במותו לישיבה עליונה ולא אבדה כן תעלוזנה נפשות הצדיקים איש איש כפי עבודתו וצדקתו.
השלישי כי אנו רואים הנפש תשיג הרחוק והקרוב ואשר בסוף העולם כאשר תשיג עד [מה] שיהיה לפניה ולאחריה.
ואחרי אשר משגת הדברים הרחוקים נכיר כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה ועל כן תשיגם ואנו רואים נפש החכם כי תשיג כל הגלגלים ומרחביהם ותכונתם ואחרי אשר היא משגת אותם נדע כי היא מחופפת עליהם וכולם נכללים בתוכה. ואם כן הדבר נדע כי היא עליונה מהם ואם היא עליונה מהם נדע כי מקומה למעלה מהם. ועל כן בעת המות תשוב למקום ההוא אשר היתה משוטטת שם בהיותה בגוף.
הרביעי אנו רואים הבהמות בקומה כפופה והאדם בקומה זקופה. ומזה נבין כי נפש הבהמה היא מן העפר והיא נמשכת אל יסודה ועל כן היא כופפה גויות הבהמה לארץ ונפש האדם נמשכת למעלה ועל כן תעמידהו בקומה זקופה. ונדע מזה כי תפצור לעלות ליסודה אך לא תוכל מפני שהיא קשורה בגוף. אם כן נאמר כי בעת שתוכל ליפרד מן הגוף תעלה למעלה.
החמישי הגוף מחובר מארבעה יסודות אש ומים ורוח ועפר והתלכדו כולם ועמדו יחד בעוד החיות בגוף אך במותו ישוב כל חלק אל יסודו. העפר לעפר והרוח לרוח והאש לאש והמים למים והנשמה למקום הנשמות. כי הנשמה אצולה ולקוחה מכחות עליונים כי הבורא יתברך חיברה מארבעה יסודות. מכח מציאותו וחיותו וחכמתו ואחדותו ומכל ארבעה האלה נתחברה הנפש. וכאשר תיפרד מן הגוף יקרה לה מה שיקרה לגוף ישובו ארבעה יסודותיה איש אל מקומו. תשוב המציאות ליסודה והחיים ליסודם והחכמה ליסודה ויסוד כל אלה הארבעה הוא במקום העליון למעלה מהגלגלים ועל כן תשוב שם. ולא נאמר כי ייפרדו ארבעה כחותיה בעלותה שם אך המקום אחד ואלה הארבעה יסודות הם אחדים בלי נפרדים כי העצם הנושא אותם הוא אחד.
השישי כי הגוף כמו הפתילה אשר תקדח אש מהאבן להדליק אותה ונקשרה בו הנשמה כמו הנר בפתילה. וכאשר יכבה אור הנר יעלה למעלה האש ויעוף ליסודו ותישאר הפתילה ביסודה אשר ממנו לוקחה. ואם תאמר מה היתה הנשמה קודם היותה בגוף. נשאלך מה היה הנר קודם שידבק בפתילה. ותהיה התשובה כי שלהבת הנר באבן או בברזל עומדת בכח ולא יצאה לידי מעשה עד אשר קדחת אותה בידך ויצאה ונקשרה בפתילה והיתה הפתילה כמו הגוף והשמן כמו המזון. ונדע כי אחרי אשר כבתה שלהבת הנר תשוב ליסודה לגלגל האש כי גלגל האש היה סיבה ונתן כח באבנים או בברזל ועל כן יצאה האש מהם.
השביעי העולם נברא בעבור עבודת האל יתעלה ולא יוכל הגוף לעבוד הבורא יתברך כי אין בו כח להבין ולדעת ולהכיר ואילו לא תהיה הנפש מן השמים לא ידעה אותו ולא הכירתהו כמי שלא ראה את המלך ולא נלמד במעמד משרתיו ולא יהיה מן העבדים הניצבים עליו ולא יתאווה אליו ולא יכסוף לחברתו ולא יכירהו ואחרי שהנפש תבין גדולת הבורא יתברך נדע כי מן השמים היא אצולה ועל כן תתפצר לשוב למעלה.
השמיני כי נפש הנביא לא תזכה למעלת הנבואה עד אשר תהיה זכה ועליונה מאד נמשכת בכל כח לדברים עליונים ועל כן היא קרובה אל הבורא יתברך ואין בינה ובין הנבואה מסך אל הבורא יתברך לרוב גבהות מחשבותיה. ואחרי אשר כל כך היא גבוהה נפש הנביא ובעודנה בגוף תוכל להגביה ולהתחבר עם האישים העליונים נדע כי כפלים תעלה בהיפרדה מן הגוף כי הגוף יעצרנה לעלות בכל יכלתה כאשר העוף אשר קוצצו כנפיו לא יוכל לעוף בכל יכלתו עד אשר יצמחו כנפיו. והכח המחביר בינם בעודנה בגוף הכח ההוא יחביר ביניהם אחר היפרדה ויהיה עליה יותר נקל. וכמו כן נפשות החסידים והחכמים ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (בבא בתרא יב.) חכם עדיף מנביא.
התשיעי כי כל עיגול יעמוד על נקודתו האמצעית והיא עמוד העיגול. על כן נמשל גלגל השכל המסובב על כל העולם ועל כל הגלגלים כמו גלגל עיגול ונקודתו האמצעית העולם ונקודת העולם בני אדם ונקודת בני אדם הנשמות אשר בם כי הן עמוד העולם ועליהן יעמוד כי בעבורן נברא. ונראה כי כל נקודה שלא תאבד לא יאבד עיגולה וכשתאבד הנקודה יאבד העיגול כי היא יסודו ועיקרו והיא עמוד והעיגול נשען עליה. ואחר שאי אפשר שיאבד גלגל השכל נדע כי לא תאבד נקודתו והן הנשמות וזה אות אמת על קיום הנשמות.
העשירי דע כי הבורא יתברך קיים וכל העובדים אותו והיגעים למצוא רצונו אם לא ימצאו אי אפשר שייגעו לריק בעבור כי הבורא יתברך לא נתכוין בבריאת עולמו כי אם לעבודתו. ואם אין להם גמול בעולם הזה אי אפשר שלא יהיה להם גמול אחרי המות ואם אין להם גמול אחרי המות יש דבר שמעכב גמולם. ואנו יודעים כי אין לבורא. יתברך דבר מעכבו כי לא ברא עולמו כי אם לעבודתו ואלה אשר עבדו אותו לא היה להם שכר גמולם ולא הנאה ועל כן נדע ונאמין כי גמולם אחרי המות.
האחד עשר מצאנו הכתוב אומר (דברים ל) ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. ואמר (דברים ה) למען תחיון. ואמר (דברים ל) וחיית ורבית. ואמר (דברים ה) למען יאריכון ימיך. ואנו רואים כי הרשעים כמו כן יחיו כמו הצדיקים ויותר מהם ינעמו בטובו.
השנים עשר אנחנו מוצאים כמה קהילות נהרגו על ייחוד השם ונשרפו ואבדו עולמן וכל טובן על ייחוד השם. ואנו רואים אם איש יענה נפשו על אהבת המלך בשר ודם או יסכן עצמו למות כי המלך יגמלהו גמול טוב וכל שכן הבורא שלא יגמול גמול טוב למי שימסור עצמו למות עליו ושלא יתן לו שכר טוב זה שקר שאי אפשר להיות.
השלושה עשר החכמה והדעת לא תאבדנה אך הן קיימות לנצח ואם תאבדנה מן היודע הנברא לא תאבדנה מן היודע הבורא יתברך. והדעה היא כח עליון קיים לא ישלוט בה הפסד כי היא כמו גלגל מסובב על הכל ולא ישיגנה הפסד. ולא יגע אליה. ואחרי אשר לא תאבד נאמר כי כל דבר נשמר בעוד שהוא שמור לא יאבד והנפש שומרת עצמה בדעה שהיא יודעת עצמה וכוללת אותה ועל כן לא תאבד כי היא יודעת והיא ידועה והיא הדעה כאשר השכל והמשכיל והמושכל כח אחד. ואחרי אשר התבאר כי הנפש היא הדעת לא תאבד כי הדעת לא תאבד.
הארבעה עשר המלאכים הם כחות ואין להם גוף ולא צורה אבל ראויים ללבוש בצורתם מעטה צורה. יש מהם אשר ייראה על צורת אריה ואחר על צורת חיה ואופן ויש מהם על צורת אדם והיא היקרה בעיניהם כי זאת הצורה אשר כה נראה מלאך הכבוד כאשר אמר (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. ועל כן אמר (בראשית א) נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. כלומר בצורה הנכבדת אצלנו אשר היא מבחר כל הצורות למלאכים המתראים לבני אדם. ומזה נלמוד כי צורת האדם היא העליונה כי היא צורת הדעת והחכמה. ועל כן כל נפש אשר צורתה צורת אדם יש בה כח ימשכנה אל מעלת המלאכים אם לא יזדמן מונע ממעשים רעים.
החמשה עשר אומר הכתוב (בראשית ב) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. והנה זכר לך בריאת הגוף מן העפר ולא זכר בנפש בריאה אבל אמר ויפח באפיו נשמת חיים. ונבין ממלת ויפח כי לקחה ממנו ולא בראה רק אצל חלק מחלקי כבודו ונתן אותו באדם כאשר אצל מן הרוח אשר על משה רבינו עליו השלום ונתן על שבעים איש הזקנים ובזה נדע כי הנפש היא מן השמים והגוף מן הארץ שם תעלה בצאתה אם תהיה זכה. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת יב) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ומלת תשוב היא מעידה כי תשוב אל המקום אשר באה משם והיתה שם קודם זה כאשר ישוב העפר אל יסודו אשר היה משם.
הששה עשר כח הדעת יהיה מהשכל ומשניהם יבוא הדיבור וכח המדבר הוא אלהי. וכשנפרדה הנפש מהגוף בכח הדיבור אשר בה תגיע אל המעלה העליונה.
השבעה עשר נפשות הן שלוש. עליונות ושפלות ואמצעיות. העליונות נשמות המלאכים והשפלות נפשות הבהמות והאמצעיות נפשות בני האדם. ובידוע כי כשיתחברו שני הפכים יתחבר מהם כח שלישי אשר איננו אחד משני הפכים אבל הוא עשוי מהם. כגון אם תערבב מידה מדבש עם מידה מלענה יהיה לו טעם שלישי לא מר ולא מתוק ואם תגבר מעט המרירות יהיה נוטה אל הלענה ואם תגבר המתיקות יהיה נוטה אל הדבש. וכן כל אמצעי כשיגבר עליו אחד משני הפכים יהיה נוטה אליו. והאדם מחובר משני הפכים מנפש מרומית וגויה דוממת ויתחבר מהם כח שלישי ואם יגברו עליו כחות הגוף יהיה נוטה למטה ואם יגברו עליו כחות הנפש יהיה נוטה למעלה עליונה וזה לך האות על קיום נפש החסיד בעלותה למעלה. אף על פי כי נפש האדם בינונית בין נפשות המלאכים ובין נפשות הבהמות ואם תעשה כמעשה הבהמות תהיה כנפש הבהמות וגמולה כגמולה ואם תעשה כמעשה המלאכים תהיה כהם וידענו כי המלאכים לא ימותו וכן הנפש אשר היא כהם לא תמות. ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים מט) נמשל כבהמות נדמו. ואחר כן אמר כי לא תמות נפשו באמרו (תהלים מט) אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול. ואין כוונתו על מיתת גופו כי הנה הוא אומר כי יקחני סלה ורוצה לומר בעת יוציאני מן העולם הזה יפדה נפשי מן המות ואל תמות כמות נפש הרשע.
השמונה עשר אנו רואים כי הנפש יש לה דעת ללמוד כל אשר בעולם ויש לה דעת אחרת עליונה מזו אשר כה תדע עצמה ותדע ידיעתה וזו היא דעת הדעת. ובדעת הזאת קרובה אל הבורא יתברך כי האדם בשעת לידתו הוא כבהמה וכאשר יקנה דעת תהיה לו מעלה על הבהמה ואם יפליג בדעת ובחכמה ירחק מרחק גדול מן הבהמה ותעלה נפשו למעלה עליונה מפני שהיא חושבת בדברים עליונים ועל כן היא עליונה מאד. ואם תתעסק לחשוב בעניני הבורא יתברך תוסיף מעלה ואם תהיה יודעת עצמה תכפול מעלתה כמה פעמים כי בדעתה עצמה ידעה הדעות כולן כי כל הדעות נכללות בתוך הנפש. ועל כן כשתעלה תקרב מאד לאל ותרחק מן המות כי המות לא ישלוט אלא על הגויות הקרובות אליו אבל על הכחות הרחוקים ממנו אין לו שלטון עליהם. ועוד כי נפש האדם בשכלה וחכמתה תכיר יוצרה ואחרי אשר תתחבר אליו והיא עודנה בגוף כן נדע כי תתחבר אליו אחרי יציאתה מן הגוף בלי ספק.
התשעה עשר דע כי פעולות האדם נחלקות לשני חלקים חלק בהמי והוא המאכל והמשתה והבעילה והתנועות וחלק מלאכי והוא השכל והחכמה והיושר והדיבור. אם כן נראה כי זה החלק הוא ברשות הנפש ואם תרצה להיות מן המלאכים תוכל ואם תימשך למעשה הבהמות תהיה כהן. אם כן נדע כי הנפש החסידה לא תמות.