פתיחת התפריט הראשי

"טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו(איכה ג, כז). כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו של הקדוש ברוך הוא ולתת מוטות ומוסרות על צוארו, להכנס לעבודת בורא העולם. ויזכור את בוראו בימי כחו. ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם ויכניס אהבתו בלבו. ויחשוב הבורא תמיד לנגד עיניו ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו, ויכניע לבו, וישפיל קומתו ואת רום עיניו, וילך שחוח ויתמה על עונות נעוריו, ויבכה עליהן תמיד, וישמור בכל כחו מחטוא עוד במסתרים, ולא יעשה במחשך מעשיו, ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא, וכל רואיו יאשרוהו.

אלה הדברים אשר יעשה אותם. האדם וחי בהם חיי העולם. בכל בוקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונפחד מאימת הבורא, בזכרו חסדו ואמתו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו, כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו. ואז יברך בלבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו, כי חדש והחליף כחו. ובשומו דברים האלה על לבו תבער אהבת הבורא בלבו. ואז אל ישב על מטתו דרך עצל, אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דךך עצלות, ישיב אמריו לו וישים אל לבו כי אם יקרא בעל חוב גוי או אדם אחך אליו, יקום מיד, או מפני כבוד אדם, או מפני ריוח שיביא לו חיי שעה, או יראת הפסד ממון, כמו נפלה דליקה בעיר, יקום מיד מהרה ולא יתרשל, או אם יצטרך ללכת לעבודת המלך יקום ולא יתרשל, פן יעלילו עליו, או למצוא חן בעיני המלך, על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב״ה, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות ויירא פן יאחר לבוא. וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם שמים. ולפי כחו ילך בדרכי החכמים ויהיה נכנע. ואל יעמוד ערום ממטתו אך ילבש מיושב, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי ז״ל: "מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי" אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי (יועדני) [יודעני], כי מלא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה.

וילבש בגדיו. ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עיקר מצות ציצית ללבשו תמיד, כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יתור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף ודרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם. על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו. וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם. ויברך עובר לעשייתו. וצריך להתעטף מעומד. ואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל, כי אין בזה שום פקפוק. וינעול מנעליו של ימין תחלה ואחר כך של שמאל ויקשור של שמאל ואחר כך של ימין, כמו שאמרו רבותינו ירא שמים יצא את כולם לקיים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן כתפליו כך מנעליו מה תפליו בשמאל אף מנעליו בשמאל. ומעת קומו להתהלך בדרך יכפוף קומתו וישוח ראשו, כי השכינה למעלה מראשו. ולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגילוי הראש.

וילך ויבדוק עצמו בבית הכסא. ושם יהיה צנוע, אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח ומאחריו טפחיים, והאשה מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום. כה. ולא ישתין מעומד, פן יהיו נצוצות נתזות על רגליו ויראה ככרות שפכה, אלא יעמוד במקום גבוה או [ישתין] בעפר תחוח. ואם ישתין מעומד, יזהר פן יאחוז באמה, אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ, ואף אם הוא נשוי, כי אחרי אשר הוא עונש גדול כל כך, שהוא מביא מבול לעולם, מאד יש לו להתחזק ולקדש עצמו אף במותר לו. וכן רבנו הקדוש מימיו לא הכניס ידו למטה מאבנטו. וכשישב לפנות ישב ויגלה ויכסה ויקום. ואל יפצר עצמו ליפנות בחזק, פן ינתקו שיני הכרכשתא ויסתכן. ויקנח בשמאל אבל לא בימין, מפני שמראה בה טעמי התורה ואוכל בה. ויזהר מלהרהר בדבר מצוה והלכה. ויבדוק עצמו יפה יפה, כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך את הבורא תמיד, אין נאה להביא בטן מלאה צואה לפני הקב״ה רבונו של עולם לברכו. וישמר פן ילכלך בגדיו לא במי רגלים ולא ברעי. אם יש לו יכולת יהיו לו שני מכנסים, אחת שלובש בשעת תפלה לבד, למען יהיה נקי יותר בתפלתו, ואם אין לו יזהר שלא יטנף את שלו. ויכבסם תמיד, להסיר כתמי הצואה מעליהן.

וירחץ בנקיון כפיו במים אם יש לו. ירחצם יפה יפה ויברך עליהן על נטילת ידים. וברכת אשר יצר ימתין עד התפלה. ואם ברך אשר יצר, יאמר עוד אלקי נשמה, כי היא הסמוכה לה, ולפיכך אינה פותחת בברוך, ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה. (אז) [לא] יחזור ויברך אשך יצר, ועל נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן. ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש, אם לא ברך בהתעטפו. ובכל פעם שהוא מתעטף צריך לברך.

ואחרי כן יניח תפילין של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד״י בלע״ז מעט כנגד הלב ויברך להניח תפילין. ואחר כן ישים של ראש כנגד המוח ויברך על מצות תפילין. ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים: ״להניח״ ו״על מצות״. ותמיד ימשמש בתפלין, בשל יד תחלה ואחך כך בשל ראש, למען יזהר להיות בנקיות, כי תפלין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן. וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן, דקיימא לן כרבנן דרב אשי, דכל אימת דממשמשי מברכי. ומפי מורי הרב ר׳ שמואל ב"ר שניאור שמעתי, דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרין ממקומן והוא מחזירן למקומן. ולענין שינה יש שלשה חלוקים בדבר: כשהן בראשו יישן בהן שינת עראי, אבל לא קבע. וכשהוא אוחזן בידו, לא עראי ולא קבע, פן יפלו מידו. ואם הניחן אצל מראשותיו, יפרוש סודר עליהן ויישן אצלן בין עראי בין קבע. מז. וכשנכנס לבית הכסא חולצן חוץ לארבע אמות, או כורכן ומניחן בכלי בתוך כלי בחיקו כנגד לבו.

ספר זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה