ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תפז
שנמנענו מהקריב שה הפסח בבמת יחיד, ואפילו בשעת היתר הבמות. וענין הבמות הוא שהיה כל יחיד ויחיד מישראל שרצונו להקריב קורבן – בונה בנין בכל מקום שירצה ומקריב שם קרבנותיו לשם יתברך, קודם בנין בית הבחירה. ואפילו בזמן ההוא שהיה מותר להם לעשות כן, דווקא בשאר הקורבנות, אבל קורבן הפסח אין מקריבין אותו לעולם אלא בבמת רבים, והוא המקום שהיה המשכן שם. ועל זה נאמר "לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך" (דברים טז, ה). וכן אמרו זכרונם לברכה בסוף פרק ראשון ממסכת מגילה (דף ט:) אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים.
משרשי המצוה לקבע בנפשנו גודל ענין הפסח ויקר המצוה, מן הטעם שכתבתי בו כמה פעמים. ובאמת כי כבוד המצוה ופרסומה יותר כשיעשוה במקום מסים הכל יחד, ולא כל יחיד ויחיד במחוז חפצו.
דיני המצוה במגילה פרק ראשון (שם).
ונוהג איסור זה בזמן הבית, כי אז נקריב קרבן הפסח בזכרים ונקבות, שאף הן חיבות בקרבן הפסח, וכמו שכתבתי במצות הפסח בסדר בא בסימן ה'. ואפשר לומר שאף בזמן הזה, העובר והקדיש שה לפסח והקריבו בבמת יחיד, עבר על לאו זה וחייב מלקות.
קישורים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/487