ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תנג
להביא אל בית הבחירה ולהקריב שם מה שנחייב נפשינו בחטאת ואשם ועולה ושלמים. ואף על פי שהבהמות ההן בחוצה לארץ, חובה עלינו להביאם אל המקום הנבחר, ועל זה נאמר "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת" (דברים יב, כו). ואף על פי שבאתנו מצוה להקריב כל קורבן בבית הבחירה, כמו שכתבתי בסדר זה (מצוה תמ), אף על פי כן באה לנו מצוה מיוחדת על קורבנות חוצה לארץ. וכן הוא בספרי: "רק קדשיך" אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ, "תשא ובאת" מלמד שחייב בטיפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה. ושם אמרו שזה החיוב הוא בחטאת ואשם ועולה ושלמים.
ואפשר שנאמר שנתייחדה לנו מצוה בקדשי חוצה לארץ להזהירנו עליהן, מפני שהטורח בהן מרובה מבקדשי הארץ שהן קרובים אל הבית יותר. אבל הרמב"ן זכרונו לברכה (ספהמ"צ מצ"ע פה) כתב שבכל הקדשים, בין בקדשי הארץ או של חוצה לארץ, הכל מצוה אחת היא ולא נעשם שתי מצות. ואף על פי שהאמת כי בספרי נדרש לקדשי חוצה לארץ, אין זה באמת ראיה לעשותן שתי מצוות. ובמסכת תמורה בפרק שלישי (דף יז:) דרשוהו זכרונם לברכה בענין אחר, שאמרו שם: "רק קדשיך" אלו התמורות, "אשר יהיו לך" אלו הולדות, "ונדריך" זה נדר, "תשא ובאת". יכול יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? תלמוד לומר "ועשית עולותיך הבשר והדם" (דברים יב, כז) – כדרך שאתה נוהג בעולה, כך אתה נוהג בתמורה, וכדרך שאתה נוהג בשלמים, כך אתה נוהג בולדי שלמים ובתמורתן.
כל עניין מצוה זו כעניין מצוה ג' שבסדר זה (מצוה תמ), ושורש אחד לשתיהן, אין צורך להאריך בה הדיבור.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/453