ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/ריג


מצוה ריג - שלא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדבור ולא בהבטה

לא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדיבור ולא בהבטה עריכה

שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראייה לבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבוד אותה, שנאמר (ויקרא יט, ד): "אל תפנו אל האלילים". ואמרו זכרונם לברכה בספרא (קדושים פרשה א מ"יא) אם פונה את אחריהם את עושה אותם אלוהות, כלומר אם אתה מתעסק בעניניה כלומר להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סיבה שתהיה נפתה אחריה ותעבדה.

ובפירוש נאמר שם בספרא שאפילו ההבטה לבד אסורה, שאמרו שם רבי יהודה אומר אל תפנה לראותן, והענין מן הטעם שאמרנו שהוא סיבה לטעות אחריה, וכן כדי שלא יבטל חלק מהזמן ויתעסק באותן ההבלים, והאדם איננו נברא רק לעסוק בעבודת בוראו.

וזהו שאמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שואל אדם מחבירו (דף קמט.) ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר "אל תפנו אל האלילים", מאי תלמודא אמר רבי יוחנן אל תפַנו אֵל מדעתכם.

ונכפל לאו זה, כלומר באיסור המחשבה בעבודה זרה, במקום אחר, שנאמר (דברים יא, טז): "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו'", כלומר שאם ירבה לבך לחשוב בה יהיה סיבה לנטותך מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה. ועוד נאמר בזה הענין (שם ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו'", שאין הענין שלא ישא האדם ראשו ויביט בשמים, אבל הכוונה בדבר שלא יביט בהם בעין הלב לדעת כוחן וענינן כדי לעובדן, וכמו שנאמר במקום אחר (שם יב, ל) "ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני", שימנענו הכתוב מלשאול על איכות עבודתה, לפי שכל זה הוא סיבה לטעות בה. שורש ריחוק עבודה זרה וכל אביזרה ידוע לכל אדם.

דיני המצוה ופרטיה יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפיזור, שהזהירונו זכרונם לברכה שלא להרהר במחשבת עבודה זרה, ואמרו זכרונם לברכה (ברכות יב, ב) שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה, ובפירוש הזהיר הכתוב על זה במקום אחר, דכתיב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם". ואמרו זכרונם לברכה (קידושין מ, א) שאין הקדוש ברוך הוא מחשב לישראל מחשבת עבירה כמעשה. חוץ ממחשבת עבודה זרה שהיא נחשבת לו לאדם כמעשה [1].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה, לוקה [2].

הערות עריכה

  1. ^ (פ"ב מהל' עבודת אלילים)
  2. ^ (עי' רמב"ם סנהדרין יט ד)

קישורים עריכה


קיצור דרך: tryg/mcwa/213