פתיחת התפריט הראשי


מצוה קיד - לא לעשות משפט מוות בשבת

שלא יעשו הדיינין דינים בשבת, כלומר שמי שנתחייב מיתה בבית דין לא ימיתוהו בשבת, שנאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת(שמות לה, ג). ובא הפירוש עליו בזה (יבמות ו:) שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב שרפה, והוא הדין לשאר מיתות. ויש לנו לדרוש ממנו דבר זה, שהרי לגופיה אינו צריך, שהרי כבר כתיב במקום אחר "לא תעשה כל מלאכה(שמות כ, י), והבערה לצורך מלאכה היא, אלא ללמד ענין בפני עצמו נכתב, ופירשו בו שבא ללמד את זה שאמרנו.

וזה לשון המכילתא (ר"פ ויקהל): "לא תבערו אש", שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד מה שרפה מיוחדת, שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. ועם כל זה שלמדנו בפסוק זה, יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד גם כן הבערה (דף ו:) לחלק יצאת; כלומר, שהעושה בשבת הרבה אבות מלאכות בבת אחת בהעלם אחד, שיהיה חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה. ובגמרא דבני מערבא (פ"ד ה"ו) אמרו "בכל מושבותיכם" רבי אילא בשם רבי ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת.

משרשי המצוה שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים. משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה, שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעדה יעשה משפט. כן הדבר הזה שהשם ברוך הוא צונו לקדש ולכבד יום השבת לטובתנו ולזכותנו, כמו שכתבתי למעלה (מצוה לא, לב). וזה גם כן מכבודו של יום הוא.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים, שהם בעלי המשפט. וחייבים להזהר לבל יעשו דין בשבת. ואם עברו וציוו לשרוף בריה בשבת -- עברו על לאו זה, ואין לוקין עליו אם לא עשו בו מעשה. ואם עשו בו מעשה, כגון ששרפוהו הם בידיהם, אם יש עדים והתראה -- נסקלין, בשוגג -- מביאים חטאת לכפרה.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/1142