ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/סח


מצוה סח - לא לתת יד בין לווה למלווה בריבית

שלא נתעסק במלוות ריבית בין הלווה והמלווה, כלומר שלא נעשה להם ערבות ולא נעיד אליהם ולא נכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר "לא תשימון עליו נשך(שמות כב, כד). ובא הפירוש במציעא (דף עה:) שהלאו הזה נאמר על המתעסקים בעניין, כגון ערב ועדים וסופר. ושם נאמר גם כן שהמלווה נכלל עמהם בלאו זה מלבד הלאוין האחרים שמיוחדין בו. וכלל העניין שאמר אביי שם, שהמלוה עובר על ששה לאוין, והלווה בשניים, והמתעסקין באחד.

משרשי המצוה כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר. ועל כן ציוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב. כי כן דרכו של ריבית וידוע הדבר ומפני זה נקרא נשך. ובהימנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים, ימנעו בני אדם ממנו. ויתר פרטיה במציעא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלווה, עבר על לאו זה. אבל אין לוקין עליו, שאפילו המלווה אינו במלקות שהרי נתן להשבון, ואינו בדין דהני דאתו מחמתיה יתחיבו במלקות.

קישורים עריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/068