ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/כב
לפדות ולד חמור זכר שנולד ראשון, שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות יג, יג).
וענינה הוא שלוקח הישראל שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לשם, מן הטעם שכתבנו למעלה, והוא ברוך הוא נתנו לכהן. ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי השם יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. ולפי שאין דמי השיות שוין, אמרו רז"ל (בכורות יא.) עין יפה בסלע, עין רעה בחצי סלע, ובינונית בשלשה זוזין. וזמן הפדיון עד שלשים יום. והשה חולין ביד כהן, והחמור ביד ישראל.
משרשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.
דיני המצוה כגון שותפות הנכרי או מקבל חמור ממנו להטפל בו, ודין גוי שהפריש פטר חמור מה דינו, ודין חמור שילדה כמין סוס, ודין לוקח חמור מגוי, וענין ספק אם בכרה מה דינו, ודין נותן החמור בעצמו לכהן, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות (דף ה:) (דף יא.) (דף יב.).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים.
והעובר על זה ביטל עשה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/022