ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקנז
שנצטוה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה ושיתן לאביה חמשים כסף, שנאמר "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף" (דברים כב, כט).
משרשי המצוה. כדי לייסר הנבלים מן המעשה הרע הזה ושלא יהיו בנות ישראל כהפקר, שאם יחשוב האונס למלאת נפשו בה וילך לו, יקל בעיניו לעשות כן פעמים הרבה. אבל אם בדעתו שתהיה קשורה עמו ומוטלת עליו כל ימיו לחיוב שאר כסות ועונה, ואפילו אם יקוץ בה לא יהיה לו רשות לגרשה לעולם, ושיתחייב ליתן לאביה חמישים כסף, מיד באמת יכבוש יצרו וימנע מעשות הנבלה עם הקנס הזה. וגם יש בזה קצת תנחומין על הענייה המבוישת, שתישאר עמו לעולם פן יביישנה איש אחר בדבר הרע שאירע לה, "ופקודי יי ישרים משמחי לב" (תהלים יט, ט).
מדיני המצוה. כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"א מהל' נערה בתולה ה"ב) כל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה, וכל הנבעלת בעיר בחזקת פיתוי עד שיעידו עדים שהיא אנוסה. ואמרו חכמים (כתובות לט:) שהאנוסה שלא רצתה, היא או אביה, שתינשא לו – אין כופין אותה. אבל לא רצה הוא – כופין אותו ואפילו היא חיגרת או סומא ומצורעת, ואינו מוציאה לעולם. ולזו אין לה כתובה, דמה טעם תיקנו חכמים כתובה? כדי שלא תהא האישה קלה בעיני בעלה לגרשה, וזו אינו יכול לגרשה. הייתה האנוסה אסורה עליו ואפילו מחיוב עשה ואפילו שניה, הרי זו לא ישאנה. וכן אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה, יגרשנה, שנאמר "ולו תהיה לאשה" – אשה הראויה לו.
וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"א מהל' נערה בתולה ה"ח) שאין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים, ואינו צריך התראה. ובכתובות פרק רביעי (דף מו:) נראה הפך, דבכל התורה כולה אין חילוק בין כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשין, אלא במוציא שם רע בלבד. ואין בה חיוב קנס עד שתהא בת שלוש שנים גמורות, ומשלוש שנים גמורות עד שתבגר יש לה קנס. ובוגרת נקראת אחר שישה חודשים משנראה בה סימן התחתון, שהן שתי שערות. ובשישה חודשים אלו נקראת "נערה" וזהו שאמרו זכרונם לברכה (דף לט.) אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד. ואחר שבגרה אין לה קנס, שנאמר "נערה בתולה", ובא עליו הפרוש (דף לח.) בתולה ולא בעולה, נערה ולא בוגרת וממאנת ואילונית. וענין סימני האילונית ידוע. וכל שלא נראה בה סימן התחתון והיא בת שלושים וחמש שנים ויום אחד, אף על פי שאין לה סימני אילונית, בחזקת אילונית היא. ובין שיש לה אב או שאין לה אב, יש לה קנס.
ועשר נשים מנו חכמים שאין להן קנס, ואלו הן: בוגרת, ממאנת, מגרשת, אילונית, שוטה, חרשת, גיורת, שבויה, משחררת, והיוצא עליה שם רע. ושאר הבנות יש להן קנס. וכל שיש לה קנס, יש לה בושת ופגם אם נתפתתה. אבל אם נאנסה, אף על פי שאין לה קנס, יש לה בושת, דלא גרעה מחובל בחברו שחייב עליו בחמישה דברים. והרמב"ם זכרונו לברכה (פ"ב מהל' נערה בתולה ה"י) כתב דאפילו באנוסה, כל שאין לה קנס אין לה בושת, ותמה אני עליו. ודמי דברים אלו הן של אב, שהתורה זכתה שבח נעורים לאב. ואם אין לה אב, לעצמה. ויתר פרטי המצוה בכתובות בפרק שלישי ורביעי.
ונוהגת מצוה זו לענין הכרח פרעון הקנס, בזכרים בזמן הבית, שיש כוח בידינו לדון דיני קנסות. ולענין שישאנה האונס, אף בזמן הזה היא מצוה עליו, שהנישואין מצוה היא ולא קנס.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/557