ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רצה
שנמנענו מחילול השם יתברך והוא היפך קידוש השם שנצטוינו בו כמו שכתוב במצוה שאחר זה, כמו שנאמר "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, לב). וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ"צ ל"ת סג): והעוון הזה יחלק לשלושה חלקים – השניים על הכלל, והאחד על הפרט.
והחלק האחד הכללי: שכל מי שיבוקש ממנו לעבור על מצוה מן המצוות בשעת השמד והיה האונס מתכוון להעביר, בין מצוות קלות בין חמורות, או מי שיבוקש ממנו לעבור על עבודה זרה גילוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד צרה והוא חייב שימסור נפשו ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג, כבר חילל את השם ברבים ועבר על אמרו "ולא תחללו את שם קדשי" וחטאו עצום מאוד. אמנם אינו לוקה בעבור שהוא אנוס, לפי שאין לבית דין יכולת שיקימו גבול מלקות או הרג, אלא במזיד, ברצון, בעדים והתראה. ולשון ספרא (קדושים ד יג) בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא. אמרו זכרונם לברכה ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מטעה. וכבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין, ואמנם עבר על חילול השם.
והחלק השני הכללי: שיעשה האדם עבירה, אין תאווה בה ולא ערבות, אבל בפעולתו יכוון להכעיס. וזהו כמו כן מחלל שם שמים וילקה. ולפיכך אמר "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך", שזה יראה הכעסה בזה הדבר ואין ערבות גשמי בזה.
והחלק אשר על הפרט: שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו. אף על פי שהוא מעשה היתר, חילל השם, והוא אמרם זכרונם לברכה (יומא פו.) היכי דמי חילול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא, ולא יהיבנא דמי לאלתר. רבי פלוני אומר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וכבר נכפל לאו זה ואמר "ולא תחלל את שם אלהיך אני יי". עד כאן.
שורש מצוה זו וקצת דיניה וכל ענייניה אכתוב כמנהגי במצוות קידוש השם שבסמוך.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/295