ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/רע
שלא יכנס כהן גדול באוהל המת ואפילו לששה מתי מצוה, שנאמר "ועל כל נפשות מת לא יבא" (ויקרא כא, יא). כלומר לא יבוא בתוך הבית עמהם, דלשון לא יבוא ביאה [ביאת בית] משמע.
משרשי המצוה מה שכתבתי למעלה במצוה רס"ו (רסג) בסדר זה, שעניין הטומאה ראוי להתרחק מן הכהנים, שהם קדושים עושי מלאכת השם יתברך תמיד. והכהן הגדול הנבדל להיות קודש קודשים, עם היותו בעל גוף, נפשו תשכן תמיד בתוך המשרתים העליונים, על כן לא תחוש התורה עליו להתיר לו טומאה לעולם, ואפילו בקרובים כמו לכהנים הדיוטים שכתבתי למעלה (מצוה רסג) דחס רחמנא עליהם שישפכו נפשם בבית המת. כי יחם לבבם על קרוביהם, מה שאינו כן בכהן הגדול כי מרוב דבקות נפשו למעלה, יתפשט לגמרי מטבע בני איש וישכיח מלבו כל עסק עולם הזה הנפסד, ועל חברת הקרוב לא תבכה נפשו כי כבר הוא נפרד ממנו בעודנו בחיים. ובדיני טומאת המת ואוהל המת דברתי מעט כמנהגי בסדר זה, אין ראוי להחזירו פן יכבד על הקורא (פ"ג מהל' אבל).
ונוהג איסור זה בזמן הבית שיש שם כהן גדול ובכל מקום שיהיה, ואפילו אם היה מקרה שיצא לחוצה לארץ מוזהר מהיכנס באוהל המת. ואם עבר ונכנס שם במזיד ואפילו אביו או אמו מתים בבית לוקה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/270