ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קפז
לכסות הדם אחר זביחת חיה או עוף, שנאמר "אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר" (ויקרא יז, יג).
משרשי המצוה לפי שהנפש תלויה בדם כמו שאמרנו באיסור דם (מצוה קמח) ולכן ראוי לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר, כי גם בה נקנה קצת אכזריות בנפשנו לאכול הבשר, והנפש נשפך לפנינו. ובבהמות לא נצטוינו כך, לפי שדם הבהמות ניתן לקורבן לכפרה על נפשותינו ואי אפשר לכסותו, ואחר שכן לא רצתה התורה לחלק לנו בין מוקדשין לחולין. ואם גם במין העופות יש מהן קרב לגבי מזבח, מועט הוא, ולדבר מועט לא תחוש התורה לעולם, ומפני כן חייבתנו בכיסוי דם העופות בכולן.
מדיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין פג:) שכיסוי הדם נוהג בכל עוף ובכל חיה, במזמן ובשאינו מזמן. ולא נאמר "אשר יצוד" אלא בהווה וכו'. ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין. ונוהג בכוי מפני שהוא ספק אם מן חיה או בהמה ואין מברכין בכיסויו מספק. ודם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות בשאין דם אלא הוא. אבל יש דם כלל שלא הוא, אינו צריך דכתיב "ושפך את דמו וכסהו בעפר", פירושו ואפילו מקצת דמו. וצריך המכסה ליתן עפר למטה ולמעלה. וכל עפר בעולם שהוא דק בכדי שאין היוצר צריך לכתשו (דף כח.) ראוי לכסות. וכן כל מה שנקרא עפר אף על פי שאינו עפר ממש מכסין בו, כגון זהב שחוק שנקרא עפר, שנאמר "ועפרות זהב לו" (איוב כח, ו). ומי שראה ששחט ולא כיסה, חייב הוא לכסות, שנאמר במצוה זו "ואמר לבני ישראל" (ויקרא יז, יד). ודרשו זכרונם לברכה (דף פז.) מצוה זו על כל בני ישראל. ויתר פרטיה בחולין בפרק כיסוי הדם.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולא כיסה דם חיה ועוף, בטל עשה.
קישורים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/187