ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ז

<< · ספר הבחור · מאמר ד · עיקר ז · >>

העקר השביעי

בביאור שמות נחי למ"ד ה"א הבאים בתוספת תי"ו או מ"ם בראש, ובתי"ו בסוף

א

דע כי נמצאים שמות מזו הגזרה בתוספת מ"ם בראש ובתי"ו בסוף, כמו מַשְׂכִּית, מַרְבִּית. וגם בתי"ו בראש ובסוף, כמו תַּבְנִית, תַּכְלִית.

ב

ודע כי ראויים להיות מַרְבִּייִית תַּבְנִייִית עם שלשה יו"דין. האחת היא יו"ד המשך, כמו שהיא אחר למ"ד-הפעל בבינוני מבנין הִפְעִיל – מַפְקִיד מַפְקִידָה, והשנית היא במקום ה"א למ"ד-הפעל, כי שרשו רבה, בנה, והשלישית היא יו"ד היחס, כמו עִבְרִית, מִצְרִית, וכלם יבאו ברבוים ביו"ד נעה על משקל חֲמִשִׁיּוֹת, כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר שלש עשרה. ועוד אדבר בם בספר ההרכבה במלת "מַבְלִיגִיתִי" (ירמיהו ח, יח).

ג

ונמצאים על זה המשקל שהתנועה האחרונה שורק, וזה דווקא עם תי"ו בראש, כמו תַּרְבּוּת, תַּזְנוּת. ונמצא עם המ"ם – "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ" (ישעיהו מא, יב), הנפרד ממנו מַצּוּת הראוי מַנְצוּת, כי שרשו נצה. וכן בדברי משנה מַלְקוּת מן לקה. וזכור כי תמיד המ"ם והתי"ו שבראש אלו הם פתוחים אפילו בלא סבת אות גרונית. ונמצא אחר לבד בתוספת אל"ף בראש – "וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג, יז), שרשו חוה. והכלל: כל שם שתמצא במ"ם או תי"ו בחירק או בפתח בראש, והאות שאחריה שואית ואינן מן השלמים, דהיינו שאינו בו שלש אותיות נעות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א. ונמצא שנים לבד בתי"ו שואית בראש, והם "תְּעָלָה" (מ"א יח, לב), "תְּלָאָה" (שמות יח, ח).