ספר הבהיר/חלק ב

חלק ב

יז. ישב ר' אמוראי ודרש למה אל"ף בראש, שהיא היתה קודמת לכל, ואפילו לתורה:

יח. ולמה בי"ת קרובה לה, מפני שהיא היתה תחילה, ולמה יש לה זנב, להראות מאיזה מקום היתה, וי"א שמשם נתקיים העולם:

יט. ולמה גימ"ל שלישית, מפני שהיא שלישית, ולהודיע שהיא גומלת חסדים. והלוא ר' עקיבא אמר למה ג שלישית מפני שגומלת ומתגדלת ומתקיימת כמה דאת אמר (בראשית כא ח) ויגדל הילד ויגמל, א"ל הוא דבריי כי הוא גודל וגומל חסד לשכנו עמו ואמון אצלו:

כ. ומפני מה יש לה זנב למטה לגימ"ל, אמר להם ראש יש לו לג' למעלה ודומה לצינור, מה צינור זה שואב מלמעלה ומריק למטה אף ג שואבת דרך הראש ומריקה דרך הזנב והיינו ג:

כא. אמר ר' יוחנן בשני נבראו המלאכים דכתיב (תהלים ק"ד ג) המקרה במים עליותיו וכתיב (שם ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואמר ר' לויטס בן טברוס הכל מודים ומודה ר' יוחנן דהמים כבר היו, אבל בשני המקרה במים עלי ותיו, ומי השם עבים רכובו, ומי המהלך על כנפי רוח, אבל שלוחים לא נבראו עד יום ה:

כב. ומודים הכל שלא נבראו ביום ראשון שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה סודר באמצעיתו, אלא אני ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעי' מ"ד כד) מי אתי כתיב אני הוא שנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו כל וקראתי שמו כל שהכל תלוי בו והכל יוצא ממנו, והכל צריכים לו, ובו צופים ולו מחכין, ומשם פורחים הנשמות בשמחה, לבדי הייתי כשעשיתי אותו, ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך, כי גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתי ביחד ושמחתי בהם, מי אתי שגליתי לו סודי זה:

טז. כג. אמר ר' רחומאי מדברך נלמד שצורך העולם הזה ברא הקב"ה קודם השמים, א"ל הן, משל למה"ד למלך שביקש ליטע אילן בגנו, השגיח בכל הגן לדעת אם יש שם מעיין נובע מים להעמיד אותו, ולא מצא, אמר אחפור מים ואוציא מעין כדי שיוכל להתקיים האילן, חפר והוציא מעין נובע מים חיים ואח"כ נטע האילן ועמד ועשה פרי והצליח בשרשיו שהשקוהו תמיד מן המעיין:

יז. כד. אמר ר' ינאי הארץ נבראה קודם לשמים שנאמר (בראשית ב' ד) ארץ ושמים, אמרו לו והכתיב (בראשית א' א) את השמים ואת הארץ, אמר להם למה"ד למלך שקנה חפץ נאה ולא היה שלם ולא קרא עליו שם, אמר אשלימנו ואתקן כנו וחבורו, ואז אקרא לו שם הה"ד (תהלים ק"ב כו) לפנים הארץ יסדת ואח"כ ומעשה ידיך שמים, ואומר (שם ק"ד ב) עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וגו', ואומר (שם ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ואח"כ (שם ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, כשתיקן לה מכון אז האמיץ בה שנאמר בל תמוט, ומה שמה ועד שמה ומכונה עולם והיינו עולם ועד:

יח. כה. אמר ר' ברכיה מאי דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ולא והיה אור, משל למלך שהיה לו חפץ נאה והקצהו עד שזימן לו מקום ושמהו שם הה"ד יהי אור ויהי אור שכבר היה:

יט. כו. אמר ר' אמוראי מאי דכתיב (שמות ט"ו ג) ה' איש מלחמה, אמר ליה מר רחומאי ברבי לא תבעי לך מילתא דפשיטא, שמע לי ואמלכינך, א"ל למה"ד למלך שהיה לו דירות נאות ושם שם לכל אחד ואחד מהם וכולן זו טובה מזו, אמר אתן לבני דירה זו ששמה אל"ף, גם זו טובה ששמה יו"ד גם זו טובה ששמה שי"ן, מה עשה אספן כל השלשה ועשה מהם שם אחד ועשה מהם בית אחד, א"ל עד מתי תסתום דבריך, א"ל בני אל"ף ראש, יו"ד שני לה, שי"ן כולל כל העולם, ולמה שי"ן כולל כל העולם מפני שכתוב בה תשובה:

כ. כז. שאלו לו תלמידיו מהו דלי"ת, א"ל מלה"ד לעשרה מלכים שהיו במקום אחד, וכלם עשירים, ואחד מהם עשיר אך לא כאחד מהם, אע"פ שעשרו גדול דל נקרא לגבי העשירים:

כח. אמרו לו מה ה"א, כעס ואמר להם לא אמרתי לכם לא תשאלו לי על דבר אחרון ואח"כ על הראשון, אמרו לו וה"א אחרון כתובה, אמר להם ראוי הוא להיכתב גימ"ל ה"א ועל מה נכתב גימ"ל דלי"ת מפני שהיה לו לכתוב דלי"ת ה"א, ומפני מה כתב גימל דלית, אמר להם נחלפים הגימל במקום דלית בראשה במקום ה"א דלי"ת בקוצה מקום ה"א:

כט. מאי ה"א, אמר ה"א תחתונה וה"א עליונה:

ל. אמרו לו מאי וא"ו, אמר להם בששה קצוות נחתם העולם, אמרו לו והלא ו' אחת, אמר להם והלא כתוב (תהלים ק"ד ב) עוטה אור כשלמה כא:

לא. אמר ר' אמוראי גן עדן היכן הוא, א"ל בארץ:

לב. דרש ר' ישמעאל לר' עקיבא מאי דכתיב (בראשית א' א) את השמים ואת הארץ, אלמלא לא נאמר את היינו אומרים שמים וארץ אלהות הן, אמר לו העבודה נגעת אבל לא בררת, כן דברת, אבל את לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת לרבות אילנות ודשאים וגן עדן:

לג. אמרו לו הכתיב (איכה ב' א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל וא"כ נפלו, אמר להם אם קרו לא שנו ואם שנו לא שלשו, מלה"ד למלך שהיה לו עטרה נאה על ראשו מלת נאה בכתפיו ובא לו שמועה רעה השליך העטרה מעל ראשו והמלך מלפניו:

כב. לד. שאלו לו מפני מה חי"ת צורת פתח ונקודה בפתח קטן, א"ל מפני שכל הרוחות סתומות חוץ מפאת צפון שהוא פתוחה לטוב ולרע, א"ל לטובה והכתיב (יחזקאל א' ד) והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול אש מתלקחת, ואין' אש אלא חרון אף דכתיב (ויקרא י' ב') ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו, א"ל לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן כשאין ישראל עושין רצונו, בזמן שאין ישראל עושין רצונו אש קרובה, ובזמן שעושין רצונו מדת הרחמים מתגלגלת וסובבת הה"ד (מיכה ז' יח) נושא עון ועובר על פשע:

לה. משל למה"ד למלך שרצה לרדות את עבדיו וליסרם, עמד הגמון אחד ושאל על מה, אמר לו על כן, א"ל לא עשו עבדיך דבר זה מעולם ואני ערב לך בהם ואתה תבדוק אחריהם, בין כך ובין כך שככה חמת המלך:

לו. שאלו תלמידיו ואמרו מפני מה דלי"ת עבה מן הצד, אמר להם מפני הסגו"ל שהוא בפתח וקטן שנאמר (תהלים כד ז) פתחי עולם, שם שם פתח למעלה וסגול למטה ובאה עבה:

לז. מאי פתח, פתח, ומאי פתח, הוא רוח צפונית שהוא פתח לכל העולם, מן השער שיצא הרע יוצא הטוב, ומה טוב, לגלג עליהם הלא אמרתי לכם פתח קטן, אמרו לו שכחנו שנה לנו, שנה אמר להם למה"ד למלך שהיה לו כסא לפעמים לוקח אותו בזרועו ולפעמים על ראשו, א"ל למה, לפי שהוא נאה וחס לישב עליו, א"ל ואנא שמו על ראשו, אמר להם במ"ם פתוחה שנאמר (תהלים פ"ב יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף:

לח. ישב ר' אמוראי ודרש מאי דכתיב (תהלים פ"ז ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, שערי ציון הם פתחי עולם, ואין שער אלא פתח כמד"א פתח לנו שערי רחמים, כך אמר הקב"ה אוהב אני שערי ציון כשהן פתוחין, למה, שהן מצד הרעה, וכשישראל טובים לפני המקום וראוים להפתח לטוב הקב"ה אוהבם מכל משכנות יעקב שהם כולם שלום שנאמר (בראשית כה כו) ויעקב איש תם ישב אהלים:

לט. משל לשני בני אדם אחד מזומן לעשות רעה ועשה טובה, ואחד מזומן לעשות טובה ועשה טובה, למי משבחין יותר למי שרגיל לעשות רע ועשה טוב, אולי יעשה פעם שניה הה"ד (תהלים פ"ז ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב שהן כולם שלום שנאמר (בראשית כ"ה כו) ויעקב איש תם ישב אהלים:

מ. שאלו תלמידיו מהו חולם, א"ל נשמה ושמה חולם שאם תשמע תחלים גופך לעתיד לבוניו ואם תמרוד בה ישובו חלאיך בראשך וחלים בראשה:

מא. ועוד אמרו שכל חלום הוא בחולם, וכל מרגלית לבנה הוא בחלם כדכתיב (שמות כ"ח יט) ואחלמה:

מב. אמר להם עולו ושמעו דקדוקי נקודה דאורייתא דמשה. ישב ודרש להם חיריק שונא את הרעים ומייסרם, ובצדו הקנאה והשנאה והתחרות דכתיב (תהלים ל"ז יב) וחרק עליו שניו אל תקרי חרק אלא רחק, רחק אלה המדות ממך ויתרחק ממך הרע, וכל שכן דהטוב ידבק בך:

מג. חרק אל תקרי חרק אלא קרח, אלא כל מקום שדבק חרק נשאר קרח שנאמר (שמות ל"ד ז) ונקה:

מד. ומאי משמע דהאי חרק לשון שורף משום דהיא אש שורפת כל האשות דכתיב (מ"א י"ח לח) ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר, ואת המים אשר בתעלה לחכה: