ספר ברית מנוחה הדרך השניה

<< · ספר ברית מנוחה · הדרך השניה · >>

והנני מפרש דרך שנייה בסוד הניקוד ולשם תראה לאין סוף, ושם תראה אהבת הקב"ה עם ישראל ואת בריתו אשר כרת עמהם, כי בראותך המאורות הילוכם כיצד הם ושרשם וכיצד מתקבצים וכיצד באים אל מקום אחד, ובהילוכם תבין הניקוד כמו שאמרתי ובשרשם תראה האהבה הגדולה והרבה שהקב"ה אוהב את ישראל ובריתו שכרת עם הראשונים אברהם יצחק ויעקב אבותינו אשר החזיקו בו:

(לפי שדרך הזאת מדברת בניקוד והניקוד הוא המרכבה והצורה אשר בה מצטיירת התורה והתורה נתנה הקב"ה לישראל לכן נקראת דרך האהבה):

דרך הב' והיא דרך האהבה שהקב"ה אוהב לישראל בהיותו מגלה להם מסתריו ובית גנזיו ובהיותו חופף עליהם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחם כן הקב"ה מרחם עלינו ומושיענו מיד אויבינו. כל המאורות שמתפשטים בעשר גלגלים כולם באים מן שם יהו"ה כי שם אהי"ה אין פועל כל כך כמו זה, וכל המאורות שמתפשטים יש להם מקום וגבול עד איזה מקום יתגברו ויתפשטו ולעמוד. וכאשר שום מאור מתגבר או מתפשט יותר מן גבולו אז בגבול שנתפשט שם נתאכל ולא נראה עוד לעולם כי מצות המלך עבר וע"כ נענש, וכל המאורות שמתפשטים אפי' גדולים וקטנים כולם נראו כעין גלגל, וכל הגלגלים והעולמות וצבאותיהם נראו באמצעיתא כמו חרדל וכולם הולכים וחוזרים חלילה ולעולם אינם שוקטים, ובכח שמתפשט מן גבורת תכונתם מתקיימים כל אלו הדברים, וכן כל המאורות שיוצאים מן שורש אלו (נ"א אילן) החיים מן ה' אלהי ישראל. הראשון שמתפשט מן תנועתם מתקיימים כל אלו הדברים וכן כל המאורות שמתפשטים ממנו, והמאור הראשון לזכותו אין תכלית ולתפארתו אין חקר לשאונו אין כח לסבול לאורו ולזיוו נחשכו האחרים כחושך, כל מהלכותיו קדש קדשים כל צעדיו במניין לפי גודל תפארתו. וכאשר זה יוצא אין נראה מן הבפנים דבר זולתי מן החיצון ובחיצון יש כל זה שאמרתי, וכאשר זה יוצא לא נראה מרוב זכותו הגדול ומהללו ונואמו ורוב תפארתו רוצה להתגבר יותר מן מקורו לפיכך נקרא יה"ה אות אחת מן אותיות כח מקורו הגדול והמפואר עד מאד, וזה המאור כאשר הוא יוצא לא נראה מאור אחר בכל הגלגלים כי יראו מפניו מפני רוב הדרו וגאונו, ומן רוב הדרו וגאונו עולה ומכסה לכל הגלגלים ומלבישים תפארתו ומרעישות לקול גאונו והוא יוצא ועולה הדרו למעלה למעלה. ומן רוב ההדר והשמחה והתפארת והזכות נאצל ממנו מאור אחד כמעט שדומה לו, וזה המאור הגדול שנקרא יה"ה נראה למאור השני ברקיע חופף עליה כעין זוהר השמים, והמאור הב' לא נבדל ממקורו ודומה והשילוח כעין שורש וענף זה נקשר בזה ועולים שניהם כאחד למעלה והמאור הב' קשור ברקיע דומה לנר מאירה ההיכל, ולרקיע נמצא שם על רוב הדרו וגאונו והוא אשר זכרתי למעלה, ולנקשר בו שנאצל ממנו מרוב ההדר והמנוחה נמצא גם יש שמו לבד. והמאור שזכרתי למעלה הוא הרקיע והוא מנהיג את המאור האחר שנאצל ממנו. והמאור הב' כמו ניצוץ קשור ברקיע והוא מה שכתוב בסוד המרכבה (וממעל לראשי החיות) [ודמות על ראשי החיה] רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' כ"ב) זהו רמז הניקוד והוא מאור הב' שנאצל מן הרקיע. ואם תשכיל אז תבין כי זהו ניקוד אות ראשונה מן השם הנכבד והנורא יהו"ה אשר לקדושתו ולשאונו ולתפארתו אין מספר ואין תכלית. ומי יוכל לדבר בזה הענין זולתי שמלאני לבי לעורר החכמה ולהעמידה על משמרותיה ועל תכונותיה. ושני המאורות הללו אשר שמותם בדרך משל רקיע והנר שנקשר בו נמצאו להם שמות עמוקים מלבד אלו. והאמת כי ב' המאורות הם נקוד קמץ של אות ראשונה מן השם בן ד'. ואלו שמותם שם הרקיע נקרא אכתרי"אל שהוא מכתיר עטרות לכל צבא המרום כמו שאמרתי ושם הניצוץ (נ"א הניקוד) אשר מתחת לרקיע נקרא שמו אדירירו"ן מקום הרנה, והנה נמצאו שני המאורות האלו משמשין לפני שם יהו"ה (נ"א יה"ה) שהוא המאור הראשון המתפשט מן המקום אילן החיים. ושני המאורות העליונים הללו הם חשובים מאד כמו שאמרתי כי כאשר מתפשט הנורא הנקרא יה"ה (נ"א יהו"ה) ועלה בחוקו ומכסה הגלגלים וצבאותיהם ברוב הדרו וזיוו נתפשטו ממנו מאורות שנים, האחד חופף על הכל ומבדיל בין קדש ובין קדש והוא הנקרא רקיע, וכאשר מתפשט הרקיע הנורא הזה והנעלם מתנועע בתנועה קטנה ומביא למטה עד שנתחזק בגבורת המאור יה"ה (נ"א יהו"ה) והתחיל להתאמץ ולקחת גבורה גדולה וממשלה עצומה ומן ממשלתו הגדולה והעצומה נתפשט ממנו ניצוץ כדמיון נר הוא המאיר לכל קצוות העולם ולכל מצפוני רם ונשא, ונקרא זה נהר דינור שיוצא מן מקום המציאות לידע מה בקצוות העולם וכמו שאמרתי לרקיע נקרא שם אכתריא"ל ולניצוץ נקרא אדירירו"ן מקום הרנה שממנו לוקחים רנה ומן המקום הזה לוקחים שירה וכח כאשר מרננים לפני הקב"ה ית'. והנה לפי אלה הדברים שניקוד אות ראשונה מן השם שהוא קמץ ע"כ הפועל אשר יפעול בשם יהו"ה שתהא מכוין בניקוד אות ראשונה שהרקיע שמו אכתריא"ל והניצוץ אדירירון ויחשוב במחשבתו שאלו נקשרו בשם יה"ה שהוא חלק מן שם יהו"ה, ושכל שם ושם מאלו השנים כולל בו שם יה"ה שהוא מקורו הנעלם, והמאור הזה ששמו יה"ה עולה עד למעלה, וכאשר הוא עולה אל מקום נעלם מאד הגבורה שב"ה מתעכלת (נ"א מלהתאכל נ"א שבה כמו שהוא עולה כן הגבורה מתאכלת) וכאשר סיימה גבורתו מלהתאכל נקרא שם המקום ההוא מקום המנוחה ששם ינוחו יגיעי כח שנתאכלו בתורה ובסודותיה (נ"א בתוריא יסודותיהם) שעליהם כתיב, (וקווי) [וקוי] ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (ישעיה מ' ל"א) מה הנשר כאשר מרבה שנים כן מוספת כח כן הצדיק כאשר תבא נשמתו במקום המנוחה עולה למעלה למעלה כל ימי שבתם שם. והמאור הזה כאשר עלה ונתאכל כל גבורתו ונשאר המנוחה זכאית (נ"א מאירה) בלי תערובת עמה בזה המקום פורשת כנפים והמאור חופף על הצדיקים והם עומדים מתחת לה תחת כנפי השכינה. וכאשר נתגבר זה המאור ברוב תפארתו והדרו ושאונו והתחיל לעלות למעלה אז כסה הוא את מקורו וע"ז אמרו כי כאשר האילן טעון ברוב פריו אז נטו למטה וכסו השורש, והמקור של זה השם מחזיק בתומתו ולא נחשבו אצלו כלא היו. וכאשר עולה המאור ששמו יה"ה למעלה ברוב מנוחתו והדרתו נאצלו ממנו שני דגלים נראו כלולים מכל יופי וחמדה מתנועעים בתנועה גדולה ולא נמצא הפרש להם לאמר זה גדול מזה וזה קטן מזה כי שניהם כאחד גדולים וגבורים, ואחד נתן פניו תימנה ונתגבר במנוחה כמו מקורו יה"ה (נ"א יהו"ה), והשני נתן פניו צפונה ומתגבר בגבורה ומן רוב גבורתו כן מנוחתו, ומהם שני העמודים שהבית קיים עליהם וזהרם כזוהר הרקיע שמעל לראשי החיות. וכאשר נאצלו מן רוב מאורם נשמע שאונם ובחכמת השאון אומרים שירות ותשבחות מגדילים ומהללים למי שהכל לרצונו הולך, ומן רוב הרנה ומן תנועתם ומן רוב שאונם מקבל יכולת כח השרף הנורא שמועאל, ומתחיל הוא להלל בנועם התהלה מרננים שמו (נ"א מרומם שמו) ואומר, יי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח,י), ולקראתו עונים שני החברים הנאמנים הלא הוא אלהינו ואנחנו עבדיו אין קדוש כיי' ואין בלתך הוא מגדלנו והוא בוראנו ומעשי ידיו כולנו. וכשמוע אדון הסליחות סבת הסבות גודל השירה שעבדיו אומרים לפניו מתגבר המנוחה מלפניו ומכסה את ברואיו ובשעה הזאת הזיווג נעשה, ושני הדגלים המנהיגים את מקורם יה"ה לפי רוב חשיבותו והדרתו ברוב מנוחתם כי רב מתגברים כאחד ומתגבר זיוום הנעלם ומכסים ההיכל ונראו המה כמו מחנות ומקורם באמצע, שם הראשון הפונה תימנה יהדריא"ל ושם השני הפונה צפונה זהדריא"ל, וסודם למטה בחכמה הם הניקוד אות השנייה ומן השם המיוחד וכן הוא ניקוד חירק גדול ואמיץ ניקוד אות שנייה מן השם המנוחה יהו"ה (נ"א והו"א נ"א אהו"א) ניקוד חירק גדול ואמיץ, והדגלים הללו האדירים והגדולים נראו למעלה מן כל המאורות, וכאשר הם מתנועעים לשני צדדין פונים הראשון במנוחה והשני בגבורה ממהרים לעשות ולעבוד כל עבודתם שנפל להם בחלקם. וכאשר שני השרפים משמיעים השירה מפיהם שומעים העשרה גבורים השירה ומתגברים את השירה לעלות ולהגיע אל מקומם ואל גבולם ואח"כ מוציאין הפעולות של הדגלים ושל המקור, ונמצא באמת כי עשרה הגבורים הם האחרונים מן המקבלים מן השם הנורא ובהם נשאר הכח, ולהם משביעים בכל פעולות שם יהו"ה (נ"א יה"ה). והנה נמצא כמו כן של ניקוד שם יהוה נמצאו שמות מפוארים שבהם יבין המבין חכמה ויוציא לאור כל הנסתרות, ושני הדגלים הללו שם ניקוד החירק הגדול של אות השנייה הם מאורות עמוקות מלהבין ומופלאים ונוראים מאוד ועולים ומכסים את כל המאורות ונראה תחתיהן כדמיון זוהר שלערכו אין סוף, אומרים כי זה המקום הוא מושב לצדיקים שנקראו יגיעי כח שעמלו בתורה, ומי יוכל לדבר ולהשיג השם נמצא למקום הזה ולעמקו הנורא מאוד ואלו הדברים הם נוראים מאוד והשמר לך מאוד פן תוציאם לדברי חול פן תצא מן הדרך, וע"כ היה זהיר ושמע דברי חכמים כאשר המאורות השנים הללו שאמרתי מתגברים שמותם הנכבדים כדי להודיע תעצומם ונפלאותם הם המקיפים החומה הסובבת על ההיכלות של הצדיקים הגדולים הראויים למעמד נורא כמו זה, ואלו הדגלים אינם מקבלים טומאה וע"כ פעולתם אינם מקבלים טומאה והוי זהיר מאוד באלו החכמות הגדולות העמוקות עד מאוד. וכאשר המאור הזה מתחיל לעלות יותר כן תתמעט גבורתו ונשאר מנוחתו זכאית וטובה בלי תערובות עמה של דבר אהר. וכאשר עולה זכותו העליון ומן מאורו העליון מתפשט זיו לדמיונו אין תכלית וכל האחרים שאמרנו נחשבו כלא היו, מי ימלל גבורות יהוה כעלות המאור הגדול ובהתגברו ובהיותו מכסה בזיוו לכל המאורות האחרים, ונתפשט המאור יותר ויותר ומן רוב התפשטותו נשמע דבור בין הזיו ובין ההדר (נ"א הדבר) לזיו ולהדר (נ"א לדבר) אין ערך, ואומר הדבור אני הוא שבראתי שמים וארץ ובדברים הללו מודיע גבורתו חכמתו והודו ועוצם נפלאותיו, והמאור הזה כאשר נתגבר נתן פניו מזרחה שמש ועיניו מאירים כזוהרי העליונים ולחיו נטפו מור ואצבעותיו מור עובר, ובתתו מגמת פניו מזרחה שמש מצא מקום ושם מתפשט בגבורה מרוב מנוחה, ודמיון התפשטו כדמות רקיע, מי ימלל גבורות הרקיע וקדושתו הגדולה וזיוו והדרתו כי ממנו נראו ממנו תלויים שש מאות אלף מאורות ונראה המאורות כנרות מאירות את ההיכל הם המכלכלים את בני ישראל בגלותם, וגם כי מן הרקיע הזה נשרשו פנות ו' קצוות העולם למניין מקורו, כי בניקוד אות השלישית אנכי הולך שהיא אות ו' למניין ו', והרקיע הנורא (נ"א הגבוה) מכסה בהדרו לי"ב מעלות המה מעלות השכל המשיגים החכמה על תכונתה, ואלו הי"ב מזלות (נ"א מעלות) איזהו חכם שיוכל לדבר שבחן, ומן זיו הוד הרקיע נאצל מפנה ממנה שביב שבת מנוחה והנחה ולא נבדל ממנה כי בהיותה נשרש בה אז היחוד שלם, ומזכות השביב הנורא מתפשטים מאורות בחזיון כותלים, והכותלים הללו מן זיו השביב נאצלו הם הנקראים כותלי ההיכל הפנימי ששם עומד מאור של מנוחה הוא שביעי למאורות, כי מזיו השביב עמדו כתלים להיכל ועמדו החלונות על תכונתם ועל משמרתם, ולרקיע נמצא שם לבד מראים הזכות ורוב התפארת שם הרקיע יצציהציציה (נ"א ציציהציציה (נ"א יצציהציציה) הוא הרמוז בתורה ציץ הזהב נזר הקדש שבו היה חקוק שם המפורש בטעמו וניקודו, אשרי עין הלב שהשיג חכמה כזו והשיג עמקו וראה יפיה, ושם השביב הוא הנקרא טביהוצא, אלו השני מאורות שאלו השמות נמצאו להם מי יוכל לדבר גבורתם בעלותם מעלות בשאון שמותם (נ"א שמהם) מתפשט ובשמחה שלוקחים שאר המאורות בראותם שיצאו אלו, כי אלו נקראו שערי החמדה אשר פני הרקיע מביט מזרחה ופני השביב למערב, ומן רוב מנוחות השביב הוא פועל בגבורה כי השביב העליון הזה השכיר עד מקומו נמשך קו היוצאת מלפני השליט הטוב והמטיב ומן זאת הקו שהיא בעצמה טובה ומטיבה לאחרים מקבל השביב, ועל כן אות ראשונה מן שמות ט' טובה ואות הב' רומזת ברכה היורדת עד מלכות ושורה על החסידים ואנשי המעשה, וג' אותיות אמצעיות מן השם השביב שהם אלו יה"ו והן כ"א מעלות רוח הקודש ואין זה מקומו לפרשם, והאות הו' משם ניזונין כל הצבאות והחיילים ושם צבאות מכאן (נ"א מכאן ומכאן) מקבל, והנשמות בזה השם מצאו שורש והענפים ירדו עד תבערה, ואות הא' האחרונה שמרוב מנוחתה פועלת בגבורה והוא שם אלהים הידוע למקובלים שהוא גבורה. ושם הרקיע הוא שם בן י' אותיות וד' פעמים כפלו הצדי"ק בזה השם רומז שהוא מאור עומד כמו הציץ במאור המנוחה והשלום יהו"ה, והרקיע כאשר הוא מתפשט ופניו מזרחה עמדו כל המאורות בצלו והוא נראה כדמיון סוכה וחופף על כולם ויורד שאונו ומהללו עד מקום השר שמועא"ל הגדול, וכאשר השרף שומע קול הדר שאון הגדול מתחרד לעלות, וכל השרפים בעלי היכולת בראותם שמלכם עולה מעלה ומתחרד אז כולם מלאים פחד ואימה ומהללים כולם בשירה לפני רם ונשא, והמלאך שמועאל עולה וכאשר הוא מגיע אל מקום מסה מתנועע שם שם תנועה גדולה ולוקח אותו תנועה השאון של קול הרקיע ומעלהו למעלה למעלה בין הזיו ובין ההדר, והוא בעלותו נראה גלגל העשירי כעמוד אש גדול. וכאשר עולה כן אובד גבורתו ונשאר מנוחתו זכאה וטובה עד שמגיע לרקיע הראשון אשר פירשתי למעלה בפסוק וממעל לראשי החיות רקיע. וכאשר מגיע שם מי ידבר הממשלה שלוקח וההדור שמקבל, ואמרו שבזאת השעה מקריב התפלה לפני הקב"ה בורא הכל ויוצר. ונראה גבורת השרף הזה לשאון הרקיע כאלו לא היה נברא מעולם, ואמרו שהרקיע והשביב הם ניקוד אות שלישית מן שם יהו"ה והוא קמץ, ולכן המשכיל בראותו זה החכמה המופלאה הזאת ישים ידיו לפיו, ואם יפעול בשם יהו"ה יתכוין בסוד הנזכר ובשמות הניקוד ובהיותו עושה זה כל חכמה לא יכחד ממנו ויחכם להבין. מה מאוד נפלאו דברי הרקיע והשביב בהתגברם כאחד לעלות אל מקום המנוחה והשמחה כסו כל האהלים ונראו תחתיהם כשני יונים (נ"א כשריונים) קטנים, ומרוב השמחה והמנוחה הרקיע נתגבר עד מאוד ועלה פרי ויצץ ציץ, ובהתגברו מרוב מנוחתו נראו לד' פנות העולם בתבניתו ד' מאורות כעין שרשו הם סוד יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועולה מאור אחד מן שורש המנוחה הנקרא ברית עולם, בהתגבר מאור הד' נחשבו כלא היו אותם המפורשים ומרוב זיו והדרו לא נבדל ממנו כי אין בו מום ואין בו ראש וסוף לאמר מקום זה גדול ומקום זה קטן ועל כן לא נבדל ממנו דבר, ובהתחבר ממשלתו אליו חרדו בעלי הכנפים הם עשר המאורות אשר הכל מיוסד בהם ונפלה עליהם אימה גדולה לפי שראהו מחובר ולא נפרד הנה והנה, ואע"פ שלא נפרד מרוב גאותו והודו והדרו לא הביט מטה לארץ מקום השפלות לארץ ולא ראה מקום המפולת ופניו לא נתן כי אם אל מקום אחד ולא הביט כה וכה, והזיו וההדר חופפים על ראשו והמאורות לא השיגו מקום התעלמו שם ולא ראו זיוו הפנימי אלא החיצוני, וההדר המכסה ברוב מנוחתו הגדולה נתפשטו ממנו ד' כותלים הם ד' עמודי הגלגלים אשר אין שכל באדם להשיג המאור הד', אחריו מאור אחר של מנוחה ובהעלות אליו המאור הגדול הזה הד' נמשך אחריו אחר של חסד (נ"א מנוחה) והמאור הגדול הזה לא ראה ממנו דבר כי בעלותו כן הוא מתעלם, ומפני קטנות השכל והכח מן שאר המאורות אינם משיגים השגתו הוא הנתיב אשר לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (איוב כ"ח ז'), והמאור הד' הנעלם לעולם הוא עולה ולעולם אינו עומד ואינו מתעכב במקום אחד ואם היה מתעכב בשום מקום היה העולם נהפך. והגלגלים ממקומם מתנועעים כי בהדר שמתפשט ממנו בעלותו כל הדברים עומדים וע"כ נקרא המנוחה הזאת ברית עולם הוא הברית שכל הדברים עליו עומדים הוא הברית העליון שכרת הקב"ה עם ישראל עמו, ומה כרת עמהם כמו שהמאור הזה עולה ואינו עומד שאילו היה עומד העולם היה נהפך והגלגלים מתנועעים כן ישראל כל הימים שיעלה המאור הזה ולא יעמוד שגם הם ירדו ממעלותם ולא ישכח ולא יכרת זרעם וזכרם. והמאור הזה נקרא מלך עולם ונתגבר על כל המאורות כדכתיב, על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב' י"ג), זהו ניקוד חולם שבאות הד' של שם יהו"ה ונקרא שמו של המאור הזה דרך משל נחליא"ל הוא נחלתו של הקב"ה והוא חלקו שבחר בו, ובדרך עיקר נקרא שם אזבוג"ה הוא מקור החכמה אשר משם מתפשטת והוא מקור המעלות כמו שמורה פסוק, יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח' כ"ב), אז ראה ויספרה (איוב כ"ח כ"ז), אז ישיר משה (שמות ט"ו א') זאת היא המנוחה מדריגה הפנימית אשר בה טעו (נ"א התאוו) כל החכמים להגיע לסופה ולא יכלו והוא מקום כל המנוחות וההנאות (נ"א וההנחה) והתפארת הפנימי שמשם מקבלת החיצונה המשפעת לישראל (נ"א שמעולם לא מקבלת החיצונה המשפעת לישראל). וכאשר ישראל חטאו וחרב בית המקדש אז המאור הד' שמעולם לא נתן פניו מטה נהפכו צינורות ממשלתו וכולם כאחד הביטו למטה לארץ ונהפכה הממשלה, והיית למטה, והוא ניקוד חירק. ובכאן תבין כמה מעלות החולם על החירק מה למלך על הפחת (נ"א השפחה) וע"ז היה הקב"ה מתרעם על ישראל בכל פעם ופעם שהיו חוטאים מפני שיכניע ממשלתו מטה ויעמד פרץ בעליונים. ובהתלבש המאור הד' הוד והדר לכל המאורות כולם עמדו על משמרתם והמאור הזה הגדול ששה מעלות עולות בכל יום ויום, וששה המעלות הללו אין קץ ליפים (נ"א לאלפים), וכאשר הוא מגיע אל ניקוד השלום והאמת שהוא מקור אמונתנו נכנס דרך הדרום ויוצא מיד דרך המזרח, ובצאתו מי ימלל תפארתו והדרו ושאונו עד שנשמע השאון אל השרף הגדול וכאשר הגיע השאון אל השרף הגדול, עמד ונתגלגל וחזר חלילה ושב למקומו אל מקום השאון והמנוחה הגדולה, והנה לך ניקוד אחד מן עשר ניקודים שנמצאו לשם הזה הנכבד יהו"ה וניקוד זה הוא ניקוד הפעולות שצריכים בפעולתם טהרה גדולה מפני חלישות הכח הגדול וע"כ קדושה גדולתה, ונראה מזה הדרך שהניקוד הזה אינו מן הפנימים המובחרים וסימנו של זה הניקוד קצק"ח (תימא כי לפי מה שאמר למעלה הוא קחק"ח. הגהה) ובפסוק לא נמצא לו שורש וענף מפני שזה הניקוד אינו מן הפנימים המובחרים, והשם כאשר נקוד בניקוד זה צריך הפועל קדושה לפעולותיו, ובדרך מבואות השערים כאשר אצרף השם אומר החלקים שניקוד זה להם והשמר לך מאוד פן תצא מכל אשר אצווך בעניני הפעולות של שם הנורא הזה כי הוא שורש האמונה, ותראה עוד מבין (נ"א מניין) השם הזה למה כי השם ממשלתו לא עמדה עד שנברא האדם ונמצא שכאשר האדם יוצא מן העולם ויחזור (נ"א וישאר) העולם למה שהיה בראשונה ותחשוב שהעולם הזה לא יעמוד במותנו חלילה מלהאמין זה אלא כשיחזור את העולם כמו שהיה יתחברו כולם אל מקום אחד עד שיתחדש דבר אחר, ברוך היודע ברוך הוא וברוך שמו לעדי עד ולנצח נצחים. והנני מפרש ניקוד אחר יותר פנימי מן הראשון שממהר לפעול בלי טהרה ואקצר בו יותר מן הראשון אע"פ שחכמתו גדולה:

ניקוד השני מאור אחד שמתפשט מן מקום המציאות ונשרש אורו באילן החיים בשם יהו"ה והוא מאור שאפילו שהוא גדול משפיל ממשלתו למטה וכאשר הוא יוצא מן רוב הדרו ויקרר (נ"א מקור) לכל המאורות, ובכאן נראה שכל האשות נחשבו אצל זה כלא היו הואיל והוא מקררם ומקפיאם לבל יהלכו אלא ברשותו כי הוא מאור מנהיג כל המאורות למקומם ומוליך כל מאור ומאור ומעמידו במקומו, והסובבים אותו מתפשטים ממנו והם זיו והוד והדר (נ"א נה"י) מהם נמשכו בגבורה ופניהם צפונה ומהם נמשכו ברחמים ופניהם דרומה, ומתחילים המאורות המתפשטים ממנו להתגבר ונשמע שאון כנפיהם כקול המולה גדולה כקול שדי, ומן שאון הכנפים נשמעה שירה שמרננים המאורות לפני מגדילם ואומרים אלו לאלו, יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ומן נועם השירה הזאת ומהדרה ומזיוה נתמלאו פינות ההיכל זיו והדר ונשמעה השירה עד מקום קברות התאוה ומהדר שאון המאורות נוספה תאוה על תאוה והגדילה מאוד ונורא (נ"א ונראה) השכל בעליונים, ועכ"ז המאור מגמת פניו למטה פונה ואינו מתגבר למעלה הוא בעצמו אבל זיוו והדרו עולה עד מקום המציאות. וכאשר המאור הזה פונה למטה נתקרר גבורת השרפים ואינם יכולים לפעול ולשמור משמרתם, וע"כ אמרו כאשר הקב"ה ילחם בעליונים מה יעשה יוציא המאור הזה ממקומה בגבורה גדולה ויקרר אישם והיו כלא היו וכלא נבראו מעולם, וע"ז כתוב, כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' כ"ב), והקרח שאמרתי למעלה מקבל מזה ומזה נקשר ובזה תלוי, והמאור הזה כאשר הוא יוצא אל מקום עמק המלך בתחלת יציאתו ושם מתפשט על כל משמרותיו, ומרוב ההדר והזיו נתגבר אור מן זה המקום ופונה למעלה ונעשה כדמיון היכל ונבוב באמצע, הקרקע הוא מן המאור המקרר, והכתלים מן המאור שנתגבר, והגג מן זיו מאור שאון הכנפים ומהדר העינים המתגברים למעלה, והמאורות שנתגברו לא נתקרבו אלו לאלו זה רחוק מזה וזה רחוק מזה, והריחוק הזה נראו כשבכות (נ"א כנרות) בכותלים, ונמשכו צינורות מן מקום המציאות שלא נתערבו לצינורות הללו שום דבר ומגיעים הצינורות עד מקום השבכות ובאמצע הצינורות הללו נמשך אור בלי תערובות עמו גנוז וחתום ומגיע האור הזה עד מקום השבכות ונכנס בהיכל ונתגבר שם ונתמלא ההיכל זיו מן המאור שבא שם. ולזה המאור קראו שכינה תחתונה, ומן ההיכל הגדול הזה נמשכו צינורות י"ב בעד שבכות הכותלים יוצאים ומתפשטים אחריהן במשמרותיהן, ועל י"ב צינורות הללו נראה צינור אחד שחופף על כולם הוא הנקרא תפארת המשפעת לישראל, והי"ב אחרות לכל שבט ושבט ולכל צינור וצינור נקרא שם בפני עצמו שאין זה מקומו לפרשם. ולמאור הזה שמרוב שפעו נעשו כותלי ההיכל שהוא מכלכל היסוד הנורא הנקרא הנורא (נ"ל והוא מקבל מן מקום הנקרא קרח הנורא והוא המביט למטה לעולם), הוא סוד ניקוד חירק שבאות ראשונה של שם המיוחד והוא מקום השיר והשלום כאשר אמרתי, וזה שמו אשר נמצאו לו יוצפחירון שם נורא מאד שהוא פועל פעולות בפני עצמו והוא מנהיג גבורות אות ראשונה מן השם והוא מוציאם והוא מביאם בכל מעמדותיהם במקומותיהם על משמרותיהם והוא ניקוד שמנהיג בפני עצמו בלי טהרה כמו שתראה עכשיו, ונראה מאור שני מתגבר יותר מן הראשון במנוחה ומכסה על ההיכל הנזכר וסוד נאה וסוגר ההיכל ומביאו תחת ממשלתו מוכן לעבודתו, וכאשר הוא מכסה על ההיכל נראו כל הגלגלים כלא היו עד שנראו במאור הזה החופף ארבע פינות שבכל פנה ופנה משמרת הידוע לבדה עומדת כי מגאות המאור החופף על ההיכל נתן פניו לד' פינות ההיכל ולמקום שכל מחשבותיו ועיניו ולבו נתן שם הוא פינת דרום (נ"א דמסמן), מזאת הפנה מתגברים (על) כל משמרות הרחמים העומדים על כל צבא השמים שהם משמרות המישרים, ומן הפנה הזאת (נ"א השנית) המבטת לצפון מתפשטים כל משמרות הגבורה המתפשטים בעולמות הרואים דרכי בני אדם, כל אלו הם מאורות של מאור המכסה על ההיכל, וכאשר כסה את ההיכל נעשה כמגדל גבוה מאד ובה חלונות שלשה מאות וששים וחמשה (נ"א ושלשים וחמשה) גדולים מאד, שבכל מאור ומאור נמצא סוד עמוק מאד, ובכל חלון וחלון נמצא צינור שמגעת אל מקום המציאות ובהגיע אל מקום המציאות לא נתערב עמה דבר אחר אלא היא בזכותה הולכת ובחכמה מתגברת, וברוב החכמה הגדולה שיש בה כל המאורות שירצה להתקרב לשום צינור מאלו נשרף מיד, ובהגיע ג' מאות וס"ה צינורות למקום המציאות הגדול כי זה הניצוץ הגדול הוא נאחז בכל הצינורות וגם נאחז בקרקעו (נ"א ברקיע) שמשם נתרבו ונאצלו בנייני ההיכל, ובהיות המאור הנמשך בעד הצינורות חופף על ההיכל לא נראה מן ההיכל כי אם הניצוץ שנקשר בקרקע (נ"א ברקיע) ונאחז בצינורות ונתגבר על מאור החופף, ומגבורת הניצוץ נוסף בו כח נשגב נראה באור החופף כדמיון עטרה, ומן מנוחת העטרה ומהדרה נאצל מן מבפנים הפנימי זיו גדול, זכאי הוא שכר האנשים החסידים היראים מצות המלך השומרים משמרותיו ועובדים העבודה. ואם שכר החסידים במקום הזה עומד יש תקוה לישראל, ע"כ כל מי שאומר אבדה האמונה (נ"א המנוחה) ונכרתה התקוה ח"ו הרי הוא בכלל המחרפים והמגדפים שמו של הקב"ה, וזה הניצוץ והרקיע הוא ניקוד קמץ למען תבין כאשר תפעול מה רומז הניצוץ ומה רומז הרקיע, ולניצוץ נמצא שמו לבד והוא שם י"ה והוא מדריגה על חמש עשרה מעלות המפורשים שהם מדריגות האורה והזיו והחכמה (נ"א והחמדה), ולרקיע נמצא שמו כיהרירו"ן (נ"א ניהדירירו"ן), לכן הפועל כאשר יזכיר השם באלו השמות הניקוד יהיה כוונתו ואז יצליח ויעשה כל אשר ירצה ויתכוין מאיזה מקום נמשכו. מאור אחר מתגבר והוא מאור הג' והוא גדול מן השני וגם מן הראשון נכבד כי מושל הוא מעלה ומטה מאיר למעלה ומאיר למטה, וכאשר יוצא ממקומו להופיע לשורש הנאה (נ"א הנראה) בגבורה גדולה יוצא בסערה וקול סופה, וכאשר יוצא בסערה גדולה מתגבר לעלות וקוצו (נ"א וקצהו) פונה למעלה וקוצו פונה למטה והקצה מן הקצה נבדל כי זה מתגאה לבד וזה מתגאה לבד, העולה מעלה פניו דרומה והפונה מטה פניו צפונה, והעולה למעלה מפניו יעמדו כל המאורות במקומם והוא המרעישם מפני רוב גבורתו והדרו, וכראות המאורות שהמרעיש (נ"א שהרעיש) יוצא ממקומו החלו גם הם לצאת ולהראות גבורתם וממשלתם ומתחברים אלו עם אלו ושם מזדווגים ושם הברקים יוצאים ומשם ההמולה הגדולה יוצאת, ומדי עלותו בקו המישור נוסף בו רחמים על רחמים וגבורתו מתאכלת ונשארה הרחמים עד שנראה המאור כדמיון דגל הוא דגל המלך הידוע למקובלים שמן דגל הזה (נ"א המקום הזה והדגל הזה) נאצלו שרשים גדולים וענפים רבים מאד, והשרפים בעלי היכולת והממשלה אינם משיגים ההשגה השלימה מזה הדגל כמו שראוי להם, והמאור המביט למעלה כאשר הוא יורד מגיע זהרו והדרו ותפארתו אל מקום השרף הגדול שמועא"ל, והמקום שהאור המביט למטה מתעכב שם ועומד נקרא שמו של אותו המקום ים ערבה ומשם שואבים מים כל צבא צבאות המלך, והמאור המביט למעלה למקום שהוא הולך נקרא שמו ים החכמה הוא ים הנסתרות, אשרי איש אשר הלך בו והשיג קצת מן דרכו ועליו כתיב, הנותן בים (ישעיה מ"ג ט"ז) זו היא החכמה, ואלו שני המאורות הם ניקוד שבא שבאות הגבורה מן שם יהו"ה ושם המביט למעלה יוחצצבירין העומד להשיב מענה נכונה לקוראיו וליודעים מקורו ותעלומותיו וכבר פירשתי מעלות השם הזה, ושם הניקוד המביט למטה בי"ה הוא יסוד הכל הידוע בספירות כמ"ש, כי בי"ה ה' צור עולמים (ישעיה כ"ו ד'). וג' אותיות הללו כולם שם א' כי אות הב' אינה משמשת כי אם השם עצמו הוא, והבן, כי המקור (נ"א הניקוד) הנעלם הזה הוא שורש הגבורה והרחמים וע"כ הפועל כוונתו בגבורה וברחמים ובשני שמות הללו מי יוכל לדבר גבורתם והדרם וזיוום כי אין ערך להם, ואין שכל באדם להשיג השגתם על דרך פרט, ושם שני המקומות שאמרתי שהעליון עולה עד מקום החכמה זה קצת גבורות לשם אהי"ה הקדוש והנורא הוא הראש וים הערבה זהו קצהו (נ"א קצת) אמצעיות שם יהו"ה בשמות שאמרתי למעלה, ומבין שני המאורות הללו יוצא משבח ואומר ישמחו השמים ותגל הארץ, והשירה הזאת עולה למעלה עד גבול (נ"א קצת) שם אהי"ה הקדוש והנורא ראש המציאות מקום האמונה והשלום וההנחה (נ"א והתקוה) והאמת והמנוחה והוא מקום שאין לו סוף והוא מקום שכל המאורות מגיעים שם ולא עוד ומהם מתאכלים ומהם עומדים קיימים. המאור הד' מתגבר כמו השני זולת שזהו שורש השני והשני תולדות המאור הזה הד', והשמות ששמתי אל שניהם שמות של זה הד' והוא שמו כשם רבו, ונמצא הפרש בין רקיע לרקיע ובין ניצוץ לניצוץ כי זה הרביעי בהתגברו מכסה מטה ומעלה ולא נראה מן ההיכל הנאה (נ"א הנראה) ומן המגדל דבר מפני גבורת המאור הזה, ונמצא באמת שמרוב התגברות מאור הד' מגיע עד שם אהיה ופירש (נ"א ונשרש) שמה ע"כ הוסיף יכולת על יכולת וממשלה על ממשלה, ואלו השבילים שהמאור הזה עולה בעדם הם ששים (נ"א שמשים) במניין סובבים משמרת שנייה שכינה עליונה כמ"ש, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל (שיה"ש ג' ז'), ושם הרקיע ביהרירו"ן ושם הניצוץ הוא י"ה, ומי יוכל לדבר הניצוץ הנאה שמן הרקיע הזה מתפשט אין לו חקר ותכלית ואין שכל באדם להשיג ההשגה השלימה, וזהו ניקוד קמץ שבאות הרביעי וסימן הניקוד ישמחו השמים ותגל הארץ, ואע"פ שניקוד הפסוק שמא לא הלך על דרך הדקדוק זהו אמת אשר אין עליה להוסיף וממנו אין לגרוע, וזהו ניקוד מפואר עד מאד פועל בלי טהרה כמו שתראה, והנה כי זה הניקוד שהוא השני יותר עמוק מן הראשון, ואם תבין סוד הניקוד הזה תבין יחוד הקב"ה על דרך שלמה כמו שהשיגו הראשונים אנשי המעשה אשר היו מעולם ונשלם הניקוד השני על דרך פרטו:

ניקוד הג' הוא טהור ופועל בלי טהרה יותר מן השני והוא ניקוד מפואר מאד מן העמוקים שבכולם (נ"א שבעולם), זהו כי המאור הזה מתפשט מן המקום שורש הנעלם מן אילן החיים ויוצא דרך גבולו בקו המישור הפונה מזרחה שמש, והמאור הזה בתתו פניו דרך המזרח מרוב הזכות שיש לו נבדל מגופו מאוד (נ"א מאור) ונעשה הגוף שני חלקים, הא' פונה מעלה, והב' פונה מטה, אבל נמצא יתרון גדול לפונה למעלה מן הפונה למטה כי הפונה למעלה מרוב זיוו נתמלאו פנות המרכבה אור צח מאד, ונתגברו הארי"ה והשו"ר שני החיות סומכות הכסא, ונתמלאו תפארת האד"ם והנש"ר והצינורות מרוב השפע נתמלאו על כל גדותם ושפכו כולם אל ככר הירדן הוא ים הערבה הוא מקום אשדות הפסגה הוא עמק המלך, כי מרוב הזיו העליון שנתפשט מן המאור המביט למעלה נתמלאו כל המאורות וכסה לכל המאורות והעמידן במקומותיהם והחזירם חלילה למקום המציאות וקשרם אלו באלו ועשאן גוף אחד כדי שלא יתפרדו אלו מאלו ויהיו פועלים אלו לבדם ואלו לבדם, אבל זה המאור מוציא הספק (נ"א הפסק) ומחבר לכל המאורות אחד עם אחד כדי לחבר את האהל להיות אחד ולהעמידו על משמרתו ועל תכונתו וזהו לפי גדולת מאור הראשון, והמביט למטה כמו כן הוא אור צח מאד מאיר לפי רוב הגדולה והתפארת והממשלה, והמאור הזה מרוב שפלותו מגיע עד מקום המציאות מוצא צח מאד ממולא מכל אבני שוהם ואבני המלאים, ומרוב זכותו משריף את כל המלאכים הפועלים בלתי מאמר והיוצאים מדרך האמונה והמתגבר בגאותו מיד נשרף בנהר דינור. והמאור הזה האחרון הוא מאור שחופף על כת השרפים וכולם נחשבו אצלו כיונים קטנים אצל זיוו והדרו, ושניהם נמצאו להם שמות ע"ש החכמים כי הם שבים האבידה לבעלה ושבים לכל מאור ומאור למקומו, שם הראשון יוטפצחירון, ושם האחרון וניהאעומ"עירע (נ"א וכיהאעומעירע ואלו השני שמות יש להם כ"ב אותיות כנגד כ"ב צינורות אשר נמצאו בשני המאורות, כי כל אות ואות צינור בפני עצמו, וכל צינור וצינור נמצאו שמו לבד אשר אין זה מקומו, וכל הצינורות באים אל מקום אחד, ומשם מתפשטים בעשר דרכים לעשר מיני מלאכים, ואחרי כן הדרכים חוזרים חלילה ושבים למקומם אל מקום המציאות, ואלו שני המאורות הם שב"א שבאות ראשונה מן השם והוא ניקוד מפואר עד מאד, ונמצא מאור אחד ממעל לשני המאורות הללו שמחשיך (נ"א שממשיך) אליו שני המאורות ומגביהם אליו ומעלה אותם אליו והוא טעם הרביע, ועל סוד הרקיע (נ"א הרביע) אמרו שהוא סוד השם יהו"ה, ולכן הכותב השם והאומרו צריך לאומרו בניקודו הנכון ובטעמים שלו לעולם, ואלו הן הטעמים של יהו"ה רביע על היו"ד משה"ה בה' כ"ל מ"ה שיוכ"ל (נ"א מפני שהוא אות של כל יוכל נ"א מה שיוכל), אתנחתא באות השנייה מפני שהיא אות של רחמים, מאריך באות השלישית, זקף באות המנוחה היא אות רביעית אות ה"א, אשרי אדם מצא חכמה לידע עיקר שם הזה מקום המנוחה והרוחה והששון והשמחה. ומאור הב' המתגבר על כל המאורות והעולה ופניו דרומה ומביט לעבר אחד ולעולם לא ירד, ובעלותו מתפשטים ממנו כל משכיות הנעלמות והגנזים המובחרים ובתי אוצרות אשר למלך, והוא מאור שכאשר הריח (נ"א מאור הריח) המובחר ראש המציאות אהי"ה שזה המאור עולה אליו יוצא (להגבילו) [להקבילו] ומתחברים שני המאורות כאחד, ומן ההתחברות הנאה והמובחר כמה מאורות יוצאים לאלפים ולרבבות גדולים ואדירים אין ערך לאורם ולזיוום המובחר, וכאשר זה המאור השני עולה ומתחבר עם המאור הגדול משניהם לא נראה דבר לא מן הראשון שיצא להקביל ולא מן השני שפניו תימנה, ובהתעלם המאורות הללו מי יוכל לדבר השאון הגדול שנשמע חוצה לעיר המלוכה שאון רעם ונחשב כאילו לא היה, ולשאון הגדול שנשמע יוצא זיו מעורב נאה שורה על המלאכים, ובין הזיו והשאון נשמע דבר שאומר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, ובשמעם הדבור הנאה והנעלם מתחרדים אלו לעומת אלו, ובהתעלם שני המאורות הגדולים המאור שהוא עולה חוזר חלילה מן אור לאור ומן מעלה למעלה ושב למקומו כבראשונה אל מקום ההדר והוא העולה הוא הנקרא ברית (נ"ל הנקרא נחליאל) ובדרך העיקר נקרא אזבו"גה המפורש בניקוד הראשון והאחר שפירשתי נראה שהוא תולדותיו של זה והשם ששמתי לראשון הוא שמוש לזה והוא ניקוד חולם הוא חותם המלך העומד בכל הדברים והביא אותם תחת ממשלתו והוא ניקוד אות שנייה מן השם הנכבד (נ"א יהו"ה) וזהו הניקוד הפועל בלי טהרה יותר מן הראשון ומן השני. מאור הג' כאשר מתפשט מן מקורו מקור החיים לנהוג את כחות הגבורה ולהעמידם על משמרותם משום גבורתו כאשר הוא יוצא מתחלק לשנים ואין זה יוצא בלתי זה, שמרוב הגבורה של שניהם כאשר עולים נתאכל גבורות הא' עם כל היכלות המביט צפון והמביט דרום נשאר ברחמים ויצאו שניהם מלאים הוד והדר ועטרת מלכות בראשם לנהוג את כחות הגבורה ולהוציאם ולהביאם ולחלקם במשמרותיהם לעבוד עבודתם, ושניהם המאורות כאחד מתגברים ומרוב הדרם נעשו זיוום כמין השבכה ובשבכה הזאת שאר המאורות עוברים ובה שורפים ובה מקבלים, ובהיותם עולים כאחד כסה את כל המאורות ולא נשאר דבר שלא נתכסה וחסו בצלם ובמעלותם הגדולה מאד, ונמצאו לב' המאורות הללו גבולין שעד שם הן מגיעים ושם עומדים רבוצין, ומן מקום הזה יוצא זיו והדר ומן התחברם כאחד יוצא רעם העליון ומן המקום הזה יוצא כל מיני העדן של צדיקים ושל צבא המרום, ואלו האדנים (נ"א העדנים) אין להם ערך ודמיון והם עתים שמהם נהנים הנשמות והוא זיו שאיננו תופס מקום, ובהיותו שורה על ראש החסיד (נ"א החסד) תופס מקום כי ממלא את ראשו ונמצא ראשו כדמיון עטרה ממולאת מכל אבני השהם ואבנים הטובות שנמצאו תחת הכסוי (נ"א הכיפה), ובהיות שני המאורות הללו מתגברים נראו כשני מגדלים הא' פונה לצפון והא' פונה לדרום, ובראש אלו המגדלים שומרי החומות ואלה שמותם שם הראשון הפונה דרום נקרא אתניק ושם השני הפונה צפון גליליה שני שמות גדולים וטובים הם שני המגדלים החזקים והטובים אשר משם מתפרנסים (נ"א שרפים) לאלפים ולרבבות ומשם מתפרנסים חשמלים ואופנים וכרובים ותרשישים ובני האלהים ומלאכים ואישים כל אחד ואחד כפי גבורתו וכפי ממשלתו כך הוא מקבל, וכן עולה עד מקום נורא כל איש כפי השגתו שהוא משיג, והוא ניקוד צירי שבאות שלישית, והשמות הללו כמה גדולה מעלתם הם שמות עומדים על הדברים גבורים הגדולים לפעול ומאד קדושים שמרוב קדושתם לא הוצרכו קדושה אחרת, כי הם הצופים בכל הדברים ורואים תחתיהם את כל המאורות כקערות קטנות לפי קטנותם ולפי גודל מעלתם הגדולה של אלו השנים הנ"ל. והמאור הרביעי דומה למאור הראשון וזולת שתחת (נ"א שזה) הראשון הוא עומד ודומה כמו תולדות הראשון והשמות שנמצאו לראשון נמצא לזה הגדול והנורא ואלה הם יוטפצחירו"ן וניהאעומעיר"ע, ואלו שני המאורות הם ניקוד שבא שבאות הרביעי מן השם, ונוסף גבורה ע"ז האחרון מן הראשון שזה האחרון (נ"א הראשון) מחלק שלל לכל המאורות ומשקה לגנות המלך ונותן כח לכל דבר ודבר. וזה הניקוד שהוא השלישי הוא נורא מאד ורמזתי מעלותיו, ואם תעיין תראה כל העיקר וסימן זה הניקוד ונהר יוצא מעדן להשקות (בראשית ב' י'), וזה הסימן הוא חותם הברית הידוע באיברי בני ישראל, ומכאן אביא לך ראייה שהברית סומך המרכבה ושום חכם לא הגיע לסודו של אלו הד' תיבות שהם ונהר יוצא מעדן להשקות (בראשית ב' י'). והרביעי אלו ד' מאורות נכללו בד' התיבות הם ד' פנות המרכבה על תכונתם, ומניין של אלו ארבע תיבות הם מצות מילה ראשי תיבות שלהם וימ"ל, ואלו הד' מאורות שהם בד' ראשי תבות הללו סימן וימ"ל כולם נכללו בחכם אשר בישראל אשר הוא בראשון אור עומד, וזהו ונהר וזהו עיקר חכמתו עומדת בו, השני הוא אור יוצא אור שמתפשט חכמתו בעולם, הג' אור מעדן שחכמתו מעדנת העצמות לאחר שמקבלין ממנו, הד' להשקות אור מפרנס (נ"א מתפשט) כן (נ"א מן) החכם המחכים לכל העולם בחכמתו ועליו עומדים, וזה הפסוק הוא סוד הברית כמו שרומזין ראשי תיבותיו וימ"ל ואחר כך את הג"ן ומשם יפרד והיה לד' ראשים שהם ישראל זרע הקודש. ובכאן נשלמו דרכי ניקוד הג' על כללים ופרטים כאשר צריך להיות גלוי וידוע אל חכם מבין בכל החכמה, ומי שמדקדק בכאן ימצא חכמה ודעת הרבה ויוסיף לקח גם יוסיפו לו שנות חיים:

ניקוד הד' נורא מאד ממוזג (נ"א ממוסך) ברחמים ובגבורה ממהר לפעול, ומן הג' הנו נכבד והוא מורה הייחוד מן המפורשים למעלה יותר ויותר כמו שאמרתי, אם תעיין באלו דרכי הנקודה תבין למי אתה עובד ולמי אתה מודה לאלוה עליך כי כל הדרכים לא נראו אצל זאת כלא היו ולא נדמו (נ"א נראו) לעולם, ואלו המאורות הם גדולים ונוראים כפי שתראה עכשיו. מאור א' מתפשט מן מקום המציאות הנורא אשר לדמיונו אין דמיון, ולחזיונו (נ"א ולמראיתו) אין חזיון אחר, ולמראהו אין מראה שידמה לו, ולממשלתו אין ממשלה אחרת כמהו זולתי המציאות, ולגבורתו כל הגבורות נראו כלא היו, ויצא זה לפעול ולנהוג את שורש המנוחות והנחות ולהוציאו ולהוביאו, ואם מאור זה יצא לנהוג את השם הנכבד על אחת כמה וכמה גבורותיו שאין להם סוף, ובצאת המאור הזה לפני אדוניו המאורות שנתפשטו מן זכותו ומן הדרו סובבים אותו הם המרננים לפניו כל מיני תפילה ושמחה הם המשמיעים השירה והחדוה לכל הפנות (נ"א פנות העולם) והמאור באמצע כולם עומד (נ"א הולך) כדמיון מלך ועטרה בראשו ושאר המאורות קוראים לפניו אברך, ובהתגברו לעלות נראה כדמיון סולם בין ג' מעלות זו גדולה מזו וזו גדולה מזו, והג' מעלות מי יוכל לדבר גבורתם וממשלתם כמה נתגאו (נ"א נתאוו) ועלו מעלה מעלה, ובעלותו מעלה מעלה נראו כדמיון ג' חלונות מאירים לכל צבא המרום, והג' חלונות הם מאירים לכל הדברים ולכל המאורות ועליהם מיוסדים כל ההיכלות וכל העמודים, וכל הדברים על ג' מאורות האלו עומדים, ואלו ג' מעלות עליהם עמדו ג' האבות וכל מאור ומאור כסה לעבדו, ובכסות המאור מן הג' המאורות האלו את הגלגלים וכל צבאותיהם ומראות (נ"א מרוב) הזיו שנאצל מבין שלשתם נגזרו נשמות (נ"א שמות) האבות וזהו מקום השורש הנעלם, והמאור הזה הראשון אשר לג' חלקים נחלק הוא היה מראה אשר ראה יעקב בבית אל כמ"ש, ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו' (בראשית כ"ח י"ב) ונאמר, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (שם שם י"ז), וסולם הזה בו כל משכיות החמדה נשרשים וכל מיני התאוה שמתאוים כל צבא מרום להגיע לשורש הנעלם הזה וזהו ניקוד שורק באות מן השם (נ"א יהו"ה) שורק בן (נ"א בו) ג' נקודים, והמאור הזה הראשון מרוב זכותו כאשר הוא עולה מכסה את שם יהו"ה ומוביאו ומוציאו כרשותו ומנהיגו לשלשה פנות לפנת דרום ולפנת מזרח ולפנת מערב, ולפנת צפון לא הנהיג אותו. והמאור הזה בהיותו מכסה את השם הנכבד לא נראה מן השם דבר ואינו לפי שהשם הוא קטן, חלילה מלהאמין זה, אלא המאור שנחלק לג' חלקים הוא כמו האומן את היונק, וזהו לפי חשיבות השם, ובצאת מאור (נ"א עמוד) הא' מן מקומו מרעישים מפניו כל המאורות וכל הבניינים וכולם מלאים פחד ואימה גדולה אין לה ערך ודמיון, וזה המאור בו נכללים ג' עולמות וממנו מתפשטים מזון לצבאות ג' עולמות. ובמאור הזה נכללו דין ורחמים ואלה שמותם שנמצאו לו על פי גבורתו שם הראשון נקרא משבצות ושם השני רושא (נ"א רוטא) ושם הג' נקרא תגעץ ג' שמות הללו אשר מראיהון כתמר וראשי שמותם תמר הם שמות הגבורה והרחמים פועלים בלי טהרה כרצונם, והם שמות שמהם קבלו האבות, והראשון הוא המלביש לצבא השמים שני עם עדנים, וגם המלבישם תפאר"ת וע"ז והד"ר וגדל"ה (נ"א וגדולה לבד), ואלו הג' שמות הם היותר קרובים אל המלך מכל המקומות שאמרנו למעלה, ושמותם בלשון קודש, שם הראשון נחל שטים והשני סוף והשלישי נחל העברים, אלו הג' מקומות מי יוכל לדבר גבורתם, לכן הפועל באלו הג' שמות יהיה מתכוין ויעלה הפעולה בידו, ואלו הג' מקומות הם ג' מיני ברית שכרת הקב"ה עם ישראל הראשון שלא להביא מבול לעולם ונתן לאמצעי לשם משבצות והוא מ"ש בתורה, ועשית משבצות זהב (טהור) (שמות כ"ה י"ג), שכאשר שום משחית יוצא מלפני המושל המאור הזה עומד בפרשת דרכים וכח המשחית כאשר יגיע אל המקום הזה תשש מלפני כח מעלות המאור הא', וזהו הברית שכרת הקב"ה עם נח. השני הוא הברית שכרת עם אברהם אבינו ע"ה שלא להכרית את זרעו. השלישי שלא לסלק השכינה מן המקדש כמ"ש והיו עיני וליבי שם כל הימים (מ"א ט' ג', דה"ב ז' ט"ז). מאור השני מן ניקוד הרביעי והוא מאור מתקרב אל המלך יותר משאר המאורות ובצאתו לפני אדוניו נתן פניו למזרח ולמערב (נ"ל כי נחלק לשנים) ונקראו שמותיו ספריהואל (נ"א ספדיהואל) ושם השני צציצצנה (נ"א צציצציה) הם שני מאורות שזה מתגבר על זה ומרוב התגברם ועולים למעלה מעלה תשש גבורת הגדולה ונשאר מנוחתם בלי תערובות של דבר אחר, עמדו שני המאורות ונראו כשני העמודים נבוכים, ומן זכותם נאצל מן הכנפים פנימה אור שאין לו ערך גם במביט למעלה גם במביט למטה, זולתי שהמביט למעלה נתפשט גבורתו ונראה בדמיון רקיע והמביט למטה נראה לגבורת העליון כדמות ניצוץ אחד קשור ברקיע, ושניהם כאחד נקראים היכל האהבה שבז' היכלות, כי מרוב זכותם נאצל ו' מיני זוהר וכל זוהר וזוהר נצטייר בצורה נפלאה, ומן אלו הו' מינים נתפשטו ו' מתנות אשר אלה שמותם, שרפים בראשם שמועיאל, חשמלים בראשם חשמ"ל, תרשישים בראשם שלוי"אל, אראלים בראשם מיכא"ל, שנאנים בראשם גבריא"ל, אופנים בראשם אורפניא"ל. ו' השרים הללו תשביע כאשר תרצה לפעול בשם הזה בניקודו תצליח וכל דרכיך נגה אור, וזהו ניקוד קמץ שהוא באות השנייה. מאור הג' מי ימלל גבורתו והדרתו וזיוו ועמקו כי הוא מושל למעלה ולמטה הנקרא שורש האמונה שממנו נשרשו כל המאורות שאמרנו והוא מקום החיים והמות והוא הרפואה והנחה אשרי אדם מצא חכמה, והוא מקום מעמד למנוחה הנמצא בלי תערובות הזכה והברה מקום האור שנאצל בשעת היצירה שהוא אור ממית ומחיה מוריד שאול ויעל כלומר כל מי שהוא טמא ונגע בקדושתו נשרף בו מיד ומי שהוא טהור יירש מנוחתו והדרתו, והוא מקום זיווג העליון ומקום זיווג התחתון ובמקום הזה שני זיווגם נעשה בחכמה. ועתה היה מעיין בכל לבבך ובכל נפשך ותשיג חכמה אשר לא השגת אתה ואבותיך ובכאן תראה למי אתה עובד ומי זה הוא אלהינו ומלכנו, ועתה אביאך בדרך האמונה שלא תסור ותראה נפלאות עמוקות בהתגבר מאור הג' המושל מעלה ומטה ומרוב זכות וגבורות המאור נחלק ממשלתו לשנים האחד הוא המביט לעיל הוא העולה עד מקום הראשון הקדמון, ומי יוכל לדבר גבורתו והדרתו וזיוו ותפארתו ושאונו שמתפשט ממנו, ובעלותו אינו נבדל משרשו שורש הנאה והנעלם עד שהגיע אל מקום אבר הראש מלמעלה לשער ומזדווג שם הוא הנקרא זיווג עליון אשר ליפיו אין קץ ואין תכלית ומספר, ובהזדווגו שם המאור הנעלם חופף עליו והוא המאור הגדול והנורא אשר לדמיונו אין דמיון ולתפארתו אין תפארת והכל לא נחשבו אצלו אלא כלא היו והוא אינו מושג מפני רוב מעלתו ומפני קטנות השכל שיש בנבראים, ובהיות מזדווג העבד לאדוניו לא נראה משניהם דבר ורוב זכות האור החופף אין לו ערך ומרוב הזכות נמשכו ממנו צינורות מלאים זיו והדר שופכים (נ"א ממשיכים) שפע וברכה לכל העולמות ולכל הנבראים, מי יוכל לדבר השפע והברכה כמה הוא שלם ולדמיון השפע שיוצא בצינורות קראו כבוד יהו"ה והצינורות נמצאו כמניין כ"ו זו גדולה מזו וזו גדולה מזו, כולם מלאים זיו והדר וחמדה ואחת חופפת על כולם הוא שורש המנוחות, ואחר זה המאור החופף על הכ"ו הוא מקום המציאות שמשם מתפרנסים עליונים ותחתונים, וכאשר הזיווג הזה נעשה משם יוצאות המאורות הגדולות ומן אלו מאורות הגדולים נתפשטו המאורות המשחיתים דרכי בני אדם, וגם המאורות המיישרים דרכי בני אדם, ועל המשחיתים הללו כתיב, ויברא אלהים את התנינים הגדולים (בראשית א' כ"א) הם המושלים על כל דרכי בני האדם וממשלתם בשעות ידועות באשמורת הבוקר ובחצי היום ובשעות ראשונות מן הלילה, ומן רוב זכות המאור שנזדווג באדון הכל שהוא אלהינו נבדל ממנו מאור פונה למטה וברדת המאור הפונה מטה נתבזבזו כל המאורות וכל הגבורות וכל הממשלות, ומרוב התחברות הנאה הזה הנזכר מתנוצצים הניצוצות והם השרפים בעלי היכולת, ולאחר כך שהגבורה התחילה להחליש מתפשטים ממנו מאורות מצויירים בצורות בעלי שכל והם החשמלים וכן כולם מזה המקום מתפשטים ומזה המקום הנשמות יוצאות, ונודע לנו באמת כי כל הדברים תלויים בהקב"ה ואפילו יתוש בן יומו הוא המפרנסו, והנה נודע לנו שאם הקב"ה לא היה אחד נראה מכל מיני הדמיון והראיותו ושאינו תופס מקום שלא יוכל לפרנס לכל ברואיו שהואיל והוא אחד נראו מכל אלו הדברים ממשלתו (נ"א אז היה נדחק מכל אלו הדברים ואין ממשלתו) היתה מגעת לכל הקצוות, ובזה הענין אין לנו להאריך, וזהו ניקוד שבא שבאות הג' ואלה הם שמותיו שם הראשון ייי והוא המזדווג למציאות הנורא וממשלתו של זה השם אין לו ערך, ושם השני אדנ"י הוא הנקרא הדום רגליו של רם ונשא מקום הזיווג התחתון שמשם הצבאות והחיילים יוצאים והוא בריכה תחתונה (נ"א עליונה) אשר משם שואבים כל הנבראים, ואלו שני (נ"א שמות) המקומות נמצאו מיוסדים על היכל האהבה שהוא יהוה, ויצאו אלך שני המאורות לנהוג את יכולת שם יהו"ה ואם לדרום ואם לצפון. מאור הד' והוא כמו עניין מאור הב' זולתי שנמצא הפרש בין זה לזה שזה המאור הד' נקרא מקור מים חיים ונוזלים מן לבנון ויוצאים המים בו' דרכים הם ו' קצוות העולם, והם ד' הנהרות (נ"א הנקודות) שיוצאים מגן עדן, וזה המאור הוא הנקרא רקיע העליון מתגבר בגבורה עליונה ומכסה ברוב גבורתו לכל הדברים ומתחרדים (נ"א ומתחברים) המאורות באורם (נ"א בראות) שהוא מתגבר ועולה אל כח מקורו העליון הגדול והנורא, ובהיותו עולה כסה לכאן ולכאן והוא הנקרא מסך העומד לפני המלך לבל יראו פניו משרתיו עושי רצונו (נ"א נ"ל רק עושי רצונו) והוא רקיע שכאשר אותיותיו רואים בכח מקורו מרעיש (נ"א מכעיס) לעלות חמה ולנקום נקם והוא ניקוד הגבורה וממנו נמשכו כל הגבורות וכל הממשלות וממנו נתפזרו, והוא כח מכניס התאוה בלבות בני אדם ומעמיד יצה"ר במקומו, והוא כח שמשם משפט וצדקה יוצא, והוא כח שכאשר הוא מתגבר ועולה בגבורה כל המאורות עומדין בהחבא ותשש כח הסבל (נ"א השכל) ולא היה יכול לסבול ותשש הרחמים ונתגבר הגבורה ועלה אל מקורו מקור הנעלם ועמד לפניו כדמיון גבור וידיו פרושות וקשתו בידו לעשות משפט, לולי ההדר והזיו היוצא מלפניה הכבוד שמתפשט על הגבורה ומכסה עליו ואינו יכול לצאת ותשש גבורתו ועמד מפחד מפני המאור המכסה עליו הנעלם מעיני כל בריה, וזה שמו שנמצא לרקיע אלהים והוא ניקוד פתח פתח הגבורות והוא המוציאם והמביאם כרצונו, ומראהו כאש אוכלת וקול שאונו כקול מים רבים וזוהרו כזוהר השמים לטוהר וגבולו ידוע מן המערב ועד המזרח מן שם ייי' (נ"א יהו"ה) ועד שם אדנ"י והוא בין שניהם מתפשט, ואם בראשון נקשר גבורתו תשש מפני רוב הרחמים, ואם באחרון נתחזק גבורתו מתגברת מעלה מעלה וממהר לפעול פעולותיו כמו שראוי, וסימן הניקוד הזה יוק"ח נ"א מע"ט מים (בראשית י"ח ד') זהו סימנו העליון רומז כוחותיו בלי קדושה וממהר לפעול, ושם אהי"ה כלול עמו אין תכלית לפעולותיו. והנה לך הניקוד הנכון והמעולה עד אין קץ לא פירשתיו כי הוא כלול בשיר השירים כזה שיר השירים אשר לשלמה. ולשם תראה חכמה לאין סוף בזה הניקוד החמישי שאפרש עכשיו בעזרת השם ית' ויתעלה:

ניקוד הה' הוא שורש הניקודים בגבורה וברחמים מתגבר משמיע שאונו מן קצה הארץ ועד קצה הארץ מתגבר לעלות כאשר מתפשט מן שורשו מן שורש אילן החיים, ובהתגברו בחוקו ממעל לראשי החיות חופף על כולם ומרעישים מפניו ובעלותו אל מקומו כמה מחנות הרס וכמה ממשלות שבר, לקול שאונו אין ערך ואין דמיון, ובהתגברו לעלות נתפשטו כנפיו למזרח ולמערב ולצפון ולדרום ולמעלה ולמטה לו' קצוות וגם המאורות העליונים וגם התחתונים לא נדמו אצלו כלא היו גם מן השורש גם מן הענפים, ולשורש ולענפים מרעיש כי הוא המנהיגם בלי ידים ורגלים אלא מרוב גבורתו הגדולה ומהתפשטות כנפיו כה וכה נצררו ונקשרו ועמדו כל המאורות תחתיו והוא נמנה למלך לנהגם אף ע"פ שיש במאורות גדול ונכבד יותר ממנו הוא הממהר דבר לעשות ולהעשות כן לחוסים בצלו וליודעים מקורו יהי ברוך מקורו, ומקורו כמה הוא המתגאה על חביריו ומרוב גאותו זה וזיוו והדרתו נתפשטו ממנו מאורות לאלפים ולרבבות אין קץ להמונו ואין לסבול שאונו ואין לראות יכולת להביט ביופיו ואין שכל ואין חכמה להשיג גדלו עד כי גדל מאד, כי מן הריח (נ"א הרוח) לקחו כח וגבורה וזיו וחכמה לפי גדלו מאד, ומרוב התגברות המאור הזה (נ"א כי גדל מאד) ויצא שמעו בכל המאורות וכשמריחים (נ"א וכשמראים) אותו צבאות הגלגלים העולים בקו המישור ומתגברים מאד כי מן הרוח לקח כח וגבורה וזיו וחכמה לפי גדלו, ומרוב התגברות המאור הזה בעלותו בגאותו ובגאונו נתחלק לשני חלקים, וכאשר נתחזק נודע כי מן מקום אחד מקבל והוא נחשב כלא היו אצל מקורו לכן המבין ישמע דברי חכמה כי אפילו שנחלקו לב' ראשים גם שניהם נמצאו אדוקים בכח מקורם הנעלם, ובזה תבין כמה הוא כח המקור (נ"א המקום) שאפילו שנחלקו בדרך העליונה (נ"א העלמה) נמצאו שניהם קשורים ואינם יכולים לצאת מתחת כח מקורם ללכת ולהתגבר כה וכה כי לא בידם הממשלה, שאפילו שהם נוהגים לכח הנכבד והנורא מכח אחר (נ"א אחד) בא כחם לשניהם, ובהתחלקם שניהם האחד נותן פניו למעלה להתגבר ולעלות ובהתגברו לעלות מרוב גבורתו נתפשטו ממנו מאורות הגדולים שלמניינם אין מספר והם הנקראים צובאים פתח האהל וכלם נמצאו קשורים כצרור המור, כי זה המאור שנתן פניו למעלה נקרא בלשון משל צרור המור, ובהתגברו לעלות נותן פניו ופורש כנפיו לעלות אשר הם ב' המאורות המקבלים ממנו אשר שם הא' צבאו"ת ושם השני שד"י ובהתגברם לעלות א' מימינו וא' משמאלו נשמעה שירתם משני כנפים האלו מהמזרח ועד המערב כמ"ש, מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' (ישעיה כ"ד ט"ז), וזו היא השירה כאשר היא יוצאה מבין הכנפים מגעת עד מקום אור המציאות הנעלם אשר הוא סבת הסבות, ובהגיעה שם נתאמצה יותר והתחילה לחזור חלילה אל הט"ו מעלות השיר, וכן היה במקדש היה הלוי עולה במדריגה ראשונה והיה מרנן מכוין רנת הגלגל הראשון לנקודים ידועים, וכאשר היו שומעין צבא גלגל ראשון שירתם היו מחרידים (נ"א מתחרדים) מאד מאד, והיה הכהן מקטיר קטורת בהיכל והיה הלוי עולה במדריגה השנייה והיה מרנן ברנת גלגל שני, וכן עד גלגל העשירי, כשהיה הלוי במדריגה העשירית היה עולה מעלה מעלה, והיה זוכר את השם באותיותיו ובניקודו זה שאני אומר עכשיו, והשיר שהיה מרנן הלוי כשהיה עומד בראש המעלות היה מזכיר את השם אהי"ה בנענועו (נ"א בתנועת נורא), ואם הקרבן היה של איש רשע והיה דומה לצדיק והיה עושה חטאתיו בסתר ולא היה מביא קרבן על אלו החטאות אז העשן לא היה עולה כי אם בעקלקלות והיה אומר הכהן ללוי הרף ידך מן השיר. וזה המאור המביט למעלה מי יוכל לדבר גבורתו וזיוו והדרו והוא למקומות ידועים עולה אין (נ"א מן) מקום למקום, בראשונה עולה ונותן פניו לקברות התאוה ואח"כ לתבערה ושם נתגברו ושם נתמלאו הצינורות שפע גדול מאד ושפכו אל ים הערבה הוא שם הנורא צבאו"ת, המאור שנתפשט מזה המאור (נ"א מימינו של זה המאור) הגדול, ומתבערה עולה אל הר ההר (נ"א הר העברים) והם שני מאורות מורכבים עולה זה על זה שכאשר המאורות מגיעים עד זה ההר נתאכלו כולם, וכאשר החכם בחכמתו מגיע לזה המקום מיתתו בנשיקה מרוב התאוה הגדולה. ומן זה המקום עולה המאור הזה אל הר העברים הוא הדרך שכאשר כל המאורות מתפשטים מן מציאות העליון בדרך הזה עוברים וכשמגיעים עד זה ההר שם מתעכבים מרוב שמחת המקום הנורא הזה, ומן זה המקום עולה אל ים החכמה ושם מתעכב (נ"א מתגבר), ומשם עולה אל חצר החיצונה, ומן החצר החיצונה אל חצר הפנימית, ומן חצר הפנימית אל מקום מציאות הנורא שם מתחבק ושם מתעלה וחוזר חלילה אל מקומו אשר היה אהלה בתחלה, ומזה המאור הנורא הנה כל המאורות מתפשטים ובו עומדים ובו מתפשטים ובו מתפרנסים ונקרא שמו יייואשעביואיהו. וזה השם תמצאהו בו ארבע עשרה אותיות וסימן כי יד על כס י"ה (שמות י"ז ט"ז), וזהו השם אשרי אנוש יודעו וגם פעלו בטהרה ופעולותיו אין להם ערך והוא יוצא מן ברכת כהנים מן ר"ת "יברכך "יאר "ישא "ושמו "את "שמי "על "בני "ישראל "ואני "אברכם (במדבר ו' כ"ד כ"ז), ושם יה"ו בסופן נשרש, ונראה מזה העניין כי המאור הזה בי"ד מעלות עולה שהם י' ספירות וארבע היכלות שנמצאו למעלה שהם היכל האהבה שם יהו"ה (נ"א יה"ה) היכל השלום שם יו"ה היכל העוז שם יה"ו היכל החמדה שם המנוחות עומדות ושמו י"ה (נ"א יי"ה), והמעלה הט"ו הוא אלהינו ואנחנו עבדיו הוא מלכנו והוא מפרנסנו ומושיענו מכף אויבינו. והמאור שנחלק ומביט למטה מי יוכל לדבר תפארתו והדרו וזיוו בתתו פניו ארצה מרוב שפלותו וענוותנותו, והוא מאור שכאשר יוצא מן שרשו מן השם יהו"ה כדי להנהיגו אין לו ערך ודמיון, והמאור הזה שנתן פניו ארצה מרוב שפלותו והענוה שנמצא בו מתפשטים כל כחות העליונים והתחתונים, והם נקראים ז' היכלות המרכבה, וז' היכלות הללו הם ז' מאורות שזה אין דומה לזה, אומרים שזה המאור שממנו הם מתפשטים ז' היכלות הוא שם יהוה שמנהיג אותו המאור הנזכר למעלה, ואלו הם שמות ז' היכלות שם הראשון יהו ושם השני יהה, ושם השלישי יוה ושם הרביעי ההו, (נ"א ההו), ושם הה' יהו שם הששי הוה, (נ"א הויה), שם השביעי החופף והמתגאה יהוה אשר ניקודו זה אשר אין מפרש ואלו השמות אשר פירשתי עד עכשיו הם שמות ז' היכלות לכל הדברים פועלים בלי טהרה, וזה המאור הפונה מטה הוא אש מחמם האש ומשריף האש התחתון ואש העליון אפילו שהוא שפל ועניו, ונתמנה (נ"א ונמצא) המאור הזה הנורא לנהוג כל המאורות המתפשטים והיוצאים בקו המישור בלבד, וזה המאור ברוב הדרו זיוו וחכמתו מציירת צורה לכל בעלי השכל ונותן שכל בכל צורה וצורה כפי יכולת הצורה, ונקרא שמו של מאור הזה הקדוש והנורא ובהומקיואוממ הוא בן י"ב אותיות יוצא מר"ת של פסוק "ויהי "בנסוע "הארון "ויאמר "משה "קומה "ה' "ויפוצו "אויביך "וינוסו "משנאיך" מפניך (במדבר י' ל"ה) ונקרא כמ"ש בתורה, והוא מאור שהנהיג את ישראל במדבר והוא שם המעלה חימה והנוקם נקם והשומר לאדם והמפזר המון מעל העיר והמביא מורך בלבבם והמכניס חכמה והמראה גבורה בלי מלאך ובלי טהרה, בלבד הכוונה שתהיה שלימה. והוא שם שכאשר מקורו כלול עמו שהוא יהוה בניקוד מן י' ניקודים שנמצאו לו אין דבר שיעמוד לפניו. וזהו ניקוד שב"א שפירשתי עכשיו באות ראשונה מן השם שהוא הניקוד החמישי. ואלו הניקודים כשאבוא בפעולות אומר ואסדר איזה ניקוד תשים בכל פעולה ופעולה כדי שתצא החכמה לאור ותתפשט בכל העולם (נ"א וכן זה השם כלול עם מקורו), וכך הוא ניקודו יובההומקהואהוממף יובהוהמקיואומפה וזה הנכון בצירוף ובניקוד. מאור השני כאשר הוא יוצא מן היכלו כמראה הבזק מתפשט כה וכה מרוב התפשטותו לד' פנות המרכבה נתגבר מאד, וברוב גאותו נתעלה ממנו ניצוץ אחד ונראה השביב ברקיע כמו נר אבל לפי חשיבות הרקיע אינו מאיר, וכאשר מתפשט יותר מגיע זיוו מקצה הארץ ועד קצה הארץ, וזהו שורש השרשים ויסוד היסודות שאמרנו למעלה, כי זה מן המקום הזה יוצא המנוחה לאלו ועונש לאלו, וכאשר ברא הקב"ה את העולם מן זה המקום נטה קו וריחו נודף בכל המקומות והוא לא חסר מריחו דבר והאחרים שקבלו ממנו גבורים כמוהו ולא חסרו דבר, וזהו לפי שלימות הכח הגדול הזה, והמאור הנכבד הזה כאשר הוא מתפשט הקולות והברקים והלפידים הגדולים אשר יוצאים ממנו אין להם ערך ודמיון, והקולות והברקים והלפידים לכולם נמצאו שמות פועלים פעולות חזקות ונוראות והשם הקדוש הזה שהוא יהו"ה עם הניקוד הזה הוא החופף עליו לבל יראה לכל המאורות אלא לגדולים שנמצא להם עשר ידות במלך כמו הראשונים אשר פירשתי שראית גבורתם כמה היא גדולה שאין לה סוף, והרקיע והשביב הזה הם שני מאורות מנהיגים הדגל ושכלם וחכמתם שנמצאו בהם אין להם סוף וחכמה זה מתגברת על זה וזה על זה אפי' שהשביב נאצל מן הרקיע, והאמת שעליה אין להוסיף והוא הכבוד שנראה בכסא שסומכות החיות כמ"ש, (וממעל) [ודמות] על ראשי החיה [רקיע] כעין הקרח הנורא (יחזקאל א'), האמת זהו תופס הכסא ומכסה אותו כה וכה ומגדילה ומביא אותה ברשותו. ואם היית יודע מה שמו של זה הכבוד אז היית יודע למי אתה עובד, ובעזהש"י וברוב רחמיו כשתכנס בדרך התפארת אומר שמו והוא הנרמז בתורה ובנביאים ובכתובים למבינים כמו שתראה. וזה הרקיע וזה השביב הוא ניקוד הקמץ שבאות שנייה מן השם יהו"ה. ואלה שמותם אשר נמצאו להם שם הרקיע הוא נקרא שפרימון מקום התפארת והקנמון (נ"ל התפארה כי כן הוא עולה בגימטריה שפרימו"ן), ושם של שביב הוא הנקרא זהררירון מקום העוז וההדר והגאוה שמות נוראים וחזקים וקדושה אין להם ערך ודמיון. מאור הג' הוא המלך המתעלה שכל ימי עולם עולה ואינו מתעכב בשום מקום כי לעולם הוא עולה וכאשר מגיע אל מקום המציאות וחזר למקומו כמו כן עולה כי במקום שעולה לא נמצא בו יתירה, והמאור הזה הנכבד שקראתי מלך מתגאה על כל המלכים, אומר לך שזה המאור נמשך ויוצא מן המציאות ואינו מתעכב ואינו מתערב בשום מקום כי אם הוא לבדו יוצא, וכמו שהקב"ה נמצא ונקרא מלך המתגאה על כל המלכים והמתגאה על כל, כן המאור הזה המנהיג הגבורות וההנחות והממשיך כל הדברים אליו (נ"א אלא) הוא מלך על כל המלכים והמוציאם והמביאם ברשותו והוא מאור שכל בעלי שכל עמדו תמהים בראותם גבורותיו ונפלאותיו, וכאשר העמיקו בחכמתם יותר כן נסוגו אחור מפני שהם לא יצאו מן האמונה, אבל אני אומר כי בגבורתו ובנפלאותיו הם הדברים שיוכל השכל לסבול והחכמה וצריך שתעיין ותביט ותראה חכמות לאין סוף. ועתה הסכת ושמע דברי חסידים וחכמים והאזן לקולם. מיני מאורות נמצאו למעלה גדולים ואדירים, וכולם מתפשטים מן שורש החמדה והאמונה מן שם אהי"ה, ובצאתם ממקומם אז נתנו פניהם להתפשט בכל יכולתם ונתערבו אלו עם אלו ונתנו אלו באלו ונרכבו אלו באלו, אבל זה המאור כאשר יוצא ומתפשט איננו מתערב כי אם הוא לבדו הולך והמאורות הרוצים להתערב אליו נשרפים באשו, ולכן נרחקו ממנו מפני יראתו, ובעלותו למעלה כן הוא מלהט האשות החזקות לבל יראו ויקרבו בממשלתו ולראות תפארת גדולתו, ובעלותו אינו עולה מפני רצונו כי אם בהכרח מוכרח מכח אחר גדול ממנו כדי לדעת ולהבין כי לא לו לבדו הממשלה כי אחר עומד עליו (נ"א שומר מעליו) אמיץ נורא מאד, ובעלותו להשתחוות אצל מקורו שמשם הוא מתפשט אז לכמה שרים מכלכל וכמה מלכים משתחוים לפניו כי הוא הנקרא המלך שממעל לראשו העטרה, והוא הנקרא ברית עולם בין הקב"ה ובין ישראל לבלתי יכרתו בני ישראל מעל פני האדמה כמו שמורה הכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, והוא המרעיש הכסא שסומכים החיות שמשם מתפשטים וכל הדברים של מעלה אל האדם העליון שהיא החכמה והוא שם יהו"ה, זאת היא שכינה עליונה כי המציאות לא נמצא עם הכסא למעלה על אחת כמה וכמה עליה אלא מעלה לו במקום גדול ונעלם מקום אשר לא השיגוהו לא שרפים הגדולים ולא חכמים גדולים ולא אנשים חשובים, כי כולם עמדו תמהים בראותם מקום הנעלם הזה ששם שורש השרשים (נ"א השרפים) שם יסוד היסודות ושורש האמונה אדון המתגאה יסוד המנוחות שממנו עמדו חרדו כל בעלי השכל הנעלם, וזהו ניקוד חולם שבאות השלישית מן שם המיוחד, וזה שמו אשר נמצא לו הוא הנקרא פועל כל הפעולות ושמו הוא אהוה (נ"א אהוה), שם שהיה מזכיר כהן גדול ביום הכפורים בהיותו עולה על המזבח להקריב קרבן והיה העשן עולה דרך המישור, והוא שם ידוע למקובלים שאינו מתערב בשום מאור אחר מפני רוב זכותו וגדולתו, והמקבלים ממנו סימנם זה שמ"ה (נ"א שמ"י לעל"ם (שמות ג' ט"ו) הם הג' שרפים הגדולים אשר פירשתי מעלתם כמה היא גדולה לאין קץ. והמאור הד' הוא תולדות הג' כי בהתפשטו מן מקורו מן מאור (נ"א ממקומו ממאור) הג' אשר פירשתי למעלה אז פונה מטה ומושיע חוסים בה' מציל עשוק מיד עושקו, והוא אינו מתערב עם מאור אחר זולת הוא לבדו יורד ופורש כנפיו וסומך המרכבה, ומן זוהר הכנפים האלו נתפשטו ממנו הכרובים הפורשים כנפים של קדש הקדשים, ואלו הקדשים שנראו למאור הגדול הזה והנורא במניין נמצאו שש מאות (נ"א אמות) בכל כנף וכנף משם יוצא שפע לו' הקצוות, ושמות הכנפים קדו"ש וברו"ך מימין קדו"ש וברו"ך משמאל להגוף נקרא בשם המקור אהו"ה יורד מכסה הגלגלים בזיוו ובהדרו ומשם יוצא הקדושה והברכה, והם ב' מעלות הא' נבואה והשני רוח הקודש אלו שני המעלות הגדולים אשרי איש יודע מקורם הנעלם, וזהו ניקוד חירק שבאות רביעית של שם (נ"א יהו"ה), וזהו מאור שגדל למעלה בשפלות ובענוה והוא מקום שכל המאורות וכל הבניינים החזקים מתאכלים בזה המאור מפני רוב הזכות והטהרה והקדושה שנמצאו בו ואלו הן הדברים החזקים והנוראים. ובכאן נשלם ניקוד הה' וסימנם, צרור המור דודי לי (שיה"ש א' י"ג), ובזה הניקוד שהם המאורות החזקים מאד בהם נקשרו ונצררו כל המאורות ונעשו כולם כדמיון כדורי כמו הגלגל ההולכות סביב אין בהם נפתל ועקש כולם חזקים ונוראים למבין, וכל המאורות שנמצאו להם שמות על דרך ההוי"ה פועלים כולם פעולות כמו שפירשתי בשמות הקדושים שמות הניקודים אשר רמזתי, ואם תעיין בשמות תראה עיקר גדול. ובכאן נשלם ניקוד החמישי:

ניקוד הו' והוא ניקוד בשני מינים ידועים כיצד אות יו"ד נמצאו לה ב' ניקודים ואות הה' נמצאו לה ב' ניקודים וכן ארבעתם ב' ניקודים לכל אות ואות וזהו עיקר גדול, וצריך שהאות תקרא בשני ניקודים בנחת ובהשקט ואז תוכל להבין כמה הוא נעלם, לבד ניקודים הללו נמצאו להם ב' שמות סימנים מראים גדולתם ויפיים ותפארתם, אשר הסימנים בהם יש סודות עמוקות פתוחות וסתומות לפתי, וצריך שתשים מחשבתך באלו הב' ניקודים הנוראים והאמתיים אשר האחד סימנו בשיר השירים והשני בתורה, וזהו מאור אחר מתפשט ויוצא דרך קו המישור באות הוא"ו של שם יהו"ה, וכאשר מתפשט ממקום המציאות הידוע שלא נמצא לו שם מפני רוב ממשלתו הגדולה ותפארתו, ומפני שלא נמצא לממשלתו הגדולה לכן לא נמצא לו שם אלא אחד שמתחיל באל"ף מ"ם (נ"א נ"ל באל מלך, נ"א בא' שזהו שמו של הקב"ה), והמאור הזה שמתפשט ממנו נותן פניו למעלה לעלות ולהתגבר אל מקום המציאות להדבק בשרשו ולקבל ממנו כח, ובראות החכם שמגמת פני כל המאורות לעלות ולהדבק ביוצרם ומגדלם ולקבל ממנו כח הגבורה התחיל ואמר כן, והתחיל בשמות לחשוב מן התחתון לראשון ואמר אלהים שדי בישראל גדול יחודך הודך מלאה הארץ ותפארתך עולה נעלה על היכל ותהלתך כסה ברואיך ולכולם העמדת במקומותיהם ומגמת פניהם אליך יביטו וכאשר מגישים אליך מקבלים ממך והם נראו לממשלתך כאניה אחת ודבר אין בה, וכאשר מקבלים נמצאו ממולאים, וכאשר משפיעים הם לצבאותיהם נמצאו הקניין, ובהעלם כבודך מהם והם נמצאו ריקנים מבלי שפע צועקים אליך בנפש מרה וכבדין יהו"ה אה"יה ראש מציאותיך שבכל המאורות אשר בהם טעו כמה חכמים ונבונים בראותם ממשלתם ושהם נדמו כאין אליך כאשר נסתם היכלך מבלי שפע להם, והמאור הזה הראשון שמגמת פניו אליך לעלות לקבל ממך קבלה גדולה כדי להוציא פעולותיו לאור ולהראות ממשלתו לכל ברואיו של הקב"ה, ובהתגברו לעלות נכלל מכל מיני יופי והחמדה והגבורה גדולה מופלאה עד מאוד, והוא נראה כדמיון הר גדול מאד של אש מתגאה על כולם אשר ממנו יוצאים הברקים הגדולים והרעמים והלפידים והסערה והסופה קול המולה ושאון הרעש, ואחר הרעש אשר הוא מתפשט ממנו נקרא שמו אלהים סערה גדולה מסערת הנבראים, ואחר הסערה אשר הוא מתפשט ממנו שנקראת שמה שד"י המולה גדולה, ואחר ההמולה אש משריף אש ומלהט האשות אליו ומשריפם ומרעישם במאד מאד, ואחר האש זוהר, ואחר הזוהר אור מאיר בלי שום תערובות עמו הוא המאור העולה אל מקום המציאות הנורא, ונמצאו מורכבים לו כמניין רמ"ח מאורות שכל מאור ומאור מאיר בפני עצמו, ואלו שמות הראשים שבמאור הללו שנאחזו במאור העולה לקבל כח הגבורה מן המציאות הראשון החופף אפילו על מאור העולה ועל שאר המאורות הוא המחלק מזונם ופרנסתם והוא המכסה אותם ולא נראה מהם דבר ונקרא שמו אהיה ראש המציאות הגדול שממנו מתפשטים כל המאורות שאמרנו שיצאו לנהוג את השם הנכבד ונורא ולשום לו גבול עד איזה מקום יתפשט. ושם המאור השני יהו"ה (נ"א אהו"ה) הוא שם המפורש על דרך השכל והחכמה לידע מקורו וטעמו והילוכו וגבולו וניקודו ומלאכיו המקבלים ממנו, ושני המאורות הללו הם נקראים בלשון משל באיברי האדם המוח והלב מקומות השכל והחכמה, ונמצא באמת שזה המאור העולה הוא סוד האדם העליון, ומן זה השם ושורשו נשרשו יסודות המרכבה ונפלאותיה הם יסודות הטובים והנחמדים הם העומדים על הפקודים שמהם נשתרגו מוסדות עולם והשרשים והיסודות הגדולים, וזה המאור שמגמת פניו לעלות מעלה אל הממציא לו שהוא הממהר לפעול כפי רוב תנועתו, ובהתגברו נתחלק לשנים לשני מאורות זה גדול וזה גדול, זה מתגבר וזה איננו חסר מן מעלתו, זה מאיר לצפון וזה מאיר לדרום ושניהם נקשרים בשלשלת האמונה בשם יהו"ה לבל יתפשטו ברוב גאותם ויפעלו כרצונם כי לרצון המנהיגם הם פועלים להבין ולדעת כי אינם הולכים מחפצם, כמו שמורה מרכבת יחזקאל אל (מקום) אשר יהיה (שם) [שמה] (יחזקאל א' י"ב) הרוח ללכת ילכו לא יסבו (בלכתם) [בלכתן] כלומר אינם פונים לאחריהם לאחר שעולים להשתחוות ולמה אין פונים לאחריהם מפני שלא יראו שיש להם ב' מנהיגים א' למטה וא' למעלה, ובעלותם ב' המאורות הללו נמשכין בגבורה וברוב הגבורה שמקבלים ממנו מנהיגים גם הם את הגבורה ומחברים אותה לבל תהיה נפזרת אלא מחוברת, ובהתחבר הגבורה אל מקום אחד נראה היחוד השלם אין פרץ בו אין דבר נבדל פועל לבדו, וכל מלאך שמתגאה ברוב ממשלתו ירצה לפעול בפני עצמו בלי שיקבל גבורה מן המציאות נשרף מיד, ושרו של כשדים רצה לעשות כן כמ"ש, אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י"ד י"ד), ובהיות כל הגבורה נמשכת ועולה למעלה בכח מוכרח אז המאור שמגמת פניו מטה רצה להמשיך חלקו, זה ממשיך וזה ממשיך עד שנתאכלה הגבורה באמצע אבל לא נבדלה כי זה לקח חלקו וזה לקח חלקו, והגבורה הנמשכת למטה היא נתערבה ברחמים ותשש כחה וזהו קוץ התחתון שבאות היו"ד, כי הניקוד שאני מפרש עכשיו הוא ניקוד אות ראשונה מן השם ואשר נמשך למעלה נקרא קוץ העליון, ומן רוב גבורתו שנתגבר במאד מאד נשתרגו מן קוץ העליון יסודות העולמות ובנייניהם וכל צורותיהם וכל ערי המלוכה ומשמרותיהם, ונמצאו שמות לאלו הב' המאורות שם הראשון י"ה ושם השני טכסיסי"ה אלו שני מאורות חזקים ובדוקים לאיש השואל בדבר האלהים, ולזה הדבר אין כמותם בכל המאורות ממהרים לפעול בלי טהרה, והם שמות למלט מכל צרה וצוקה, והם שמות ששימש בהם דוד המלך ע"ה, והם ט"ו מעלות השיר שנמצאו בעליונים ובחכמת השיר אין תכלית, וכראות בלעם הרשע שישראל היו מסודרין במדבר כעין המרכבה אמר לבלק שוטה מי הוא הלוחם את אדוניו, ט"ו מעלות הללו אין להם קץ ולחכמתם אין מספר, ושני המאורות הם ניקוד שב"א, אמרו על שם י"ה שהוא המאור העולה למעלה שדור הפלגה עליו היו רוצים לבנות המגדול וכסאו היו עושים כמ"ש, ונעשה לנו שם (בראשית י"א ד') בכח שם זה כמו שאמרתי, שם לשאלה בדוק ומנוסה לכל דבר מעולה. והנני מפרש מאור השני. מאור השני אין קץ לחסידותו הוא הנקרא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה משמיע גבורתו מקצה הארץ ועד קצה הארץ ליפיו אין קץ, ואיננו מתגבר כמו האחרים אלא על דרך אחר מראה יחוד הקב"ה שהוא הי"ה הו"ה ויה"יה כמו שתראה עכשיו בדברים אמתיים ידועים למבין חזקים ונוראים, כי מאור א' מתפשט מן קו המישור מן שם יהו"ה מתפשט ממנו מן אמצעיתו מן האור שאין גבורתו בו תערובות ובצאתו אמצעות מאורות גבורות השם יהו"ה אז מדה במדה בנחת וברחמים יוצא, לזכותו אין דמיון והוא מאיר לכל המאורות ומעמידם במקומותיהם, ומרוב זכותו אינו נותן פניו לעלות מעלה אל מקום המציאות כי האמת מי יוכל לדבר זכות המאור הזה, ובהתגברו אז מגיע אל מקום מן המציאות אשר לא השיגו כל המאורות אשר זכרתי למעלה, כי כל המאורות האחרים מגיעים למדריגה התחתונה מן המציאות אע"פ שלמציאות לא נמצא תחום וגבול ומניין אבל לפי השיעור נודע שזה המאור מגיע עד אמצעית המציאות ומורה שהקב"ה ברא לעולם הזה, ובהגיעו שם מקבל גבורה והוד וזיו ויקר אשר לא השיגו המאורות הראשונים אשר פירשתי מעלתם כמה היא גדולה, ובצאתו מלפני אדוניו נתמלא תפארת גדול ואמיץ אשר לא השיגוהו הראשונים כמו שאמרתי למעלה ובהתפשטו מלפני אדוניו נתמלאו ממנו ה' גלגלים הוד והדר ועמדו כולם תחת צלו, וזה המאור הוא הנקרא תפארת העליון שספירת תפארת משם מקבלת ומשם מתפשטת לצאת ולהשפיע חכמה ובינה לישראל כמה שאמר, השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב' א'), ובמקומות ידועים יוצא האור הזה המשפיע לישראל, במקום הראשון שמתפשט כל רואיו ישגיחו מרחוק כי מטיל יראה ופחד מרוב גבורות המקום כי נתמלא המקום על כל גדותיו בה למזרח ולמערב ולצפון ולדרום, ואחר כך יוצא האור מן המקום הזה הנקרא תפארת ועובר במקום אחר שכאשר כל המאורות הקטנים והגדולים עוברים בזה המקום מרוב שפע זה המקום ומהדרו ומזיוו מתחבקים כל המאורות איש אל אחיו ונרכבו אלו באלו ולא נודע הקטן והגדול כי כולם גדולים, ומרוב שמחתם נתחבקו אלו באלו ולא נודע הקטן והגדול כנזכר, לזה המקום קראו מקום השלום שהשלום מזה המקום יוצא, ואחר כך יוצא האור המשפיע על ישראל ועומד במקום אחר אשר נקרא מקום הגבורה שכובשת גבורה אחרת מרוב גבורת המקום הזה, מזה המקום יוצאים כל הגבורות המפרנסים לכל הדברים הנמשכים ברחמים הוא הנקרא מקום התחברות המאורות שנמשכו בקו הגבורה והיכולת, ואלו הן ג' מעלות שהמאור בעדם יוצא. כל הרוצה לידע סודות עליונים יהיה בעל יראה משום אהבה, בעל שלום אוהב את הבריות ומקרבן וגבור ביצרו, כאשר ג' מעלות האלו יהיה בו כל מה שירצה ישיג. וזה המאור הנחמד שמרוב שלומו הגיע עד מקום שלא השיגו מאורות הראשונים עד שמגיע עד אמצעית המציאות אפי' שאין בו מניין. וא"ת כיצד יוכל להיות הלא לבורא ית' שמו אין לו שיעור ומניין. ואתה לא ירדת לסוף החכמות. ו' מאות מיני הדר וחמדה מתפשטים מן המקום המציאות שכל הי"ח אלף עולמות לא נחשבו אצל האחד מאלה הו' מאות כלא היו, והמאורות הללו אינם מתפשטים ואינם יוצאים חוצה כי אם עומדים וכל שאר המאורות מתפשטים וחוזרים, וכאשר חוזרים למקומם (נ"א למקורם) ולשרשם הנאה אז אינם מגיעים אפילו עד א' אחרון (נ"א עד האחרונה) שבאלו המאורות הו' מאות שאמרתי, וזה המאור שנתפשט כאשר יגיע לאלו הו' מאות המאורות הוא עולה עד חציים, ע"כ אמרתי שמגיע עד החצי שבמציאות ברמז, ובהגיעו שם כמה מאורות מלהט וכמה אשות משריף, וזהו ההדר שיתפשט באלף התשיעי ויכסה את העולם והוא יותר ויותר נחמד מן אור העה"ב, וזהו האור שיכסה ראשי החסידים ואנשי המעשה באותו הזמן, וזה שמו אשר נקרא לו ייארואאוחונחל שם היוצא משמוש התורה מזה הפסוק, "יי "יי "אל "רחום "וחנון "ארך "אפים "ורב "חסד "ואמת "נוצר "חסד "לאלפים (שמות ל"ד ו' ז'). ראשי תיבות הללו הוא בשם וניקודו כמה שאמר בתורה לא פחות ולא יותר, ושרשו מציאות הגדול הידוע למעלה לשם אהי"ה אשר אה"יה, וכמה מעלות של כל מעלה ומעלהאין לה סוף ומספר הוא ו' מאות המעלות שמתפשטים מן המציאות ועומדים, והממציא (נ"א והמציאות) שהוא אדון כל הממשלות חופף ומכסה על כולם ונחשבו אצלו כלא היו וכלא היו מתפשטים ממנו, אינו עושה ממנו שום חשיבות לפי גודל ממשלתו, ובראותם בעלי השכל אשר השיגו החכמה העמוקה עד מאד בראותם כל הנפלאות הללו וכל החכמות האלו ובראותם שמרוב גאוות הקב"ה אינו חושב למאוריו הגדולים על אחת כמה וכמה לשוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, ובראותם אמרו ודאי הקב"ה אינו משגיח בעולם לא בצדיקים ולא ברשעים דרך אחת לכולם, ובזה יצאו מן הדרך. וראה והבן כמה גבורת המאור הזה שאני מפרש שכאשר עולה להשתחוות לפני אדוניו ועולה עד שרשו שורש הייחוד מכסה בזיוו ובהדרו ובשאונו ג' מאות מאורות ומכסה אותם ולא נראה מהם דבר לפי רוב גאותו והדרו וזיוו ולא נחשבו אצלו כלא היו הו' מאות הנזכר. וזהו ניקוד שור"ק בוא"ו באות שנייה מן השם, והוא מאור מתנועע לכל הקצוות ומרעישים ומחרידים מפני הדרו, ומפני שזה הניקוד באמצע כן הוא מתגבר עד אמצעית המציאות כמו שאמרתי למעלה ולא מאור אחר ונשלם הניקוד הב' שהוא מן האות הב'. מאור הג' נתגדל על המאור הזה בדרך אחר (נ"א אחד) נחשב אצלו ככלום בהיותו עולה למעלה ומתפשט ברוב גדולתו למזרח ולמערב ולצפון ולדרום ולמעלה ולמטה לו' קצוות העולם, והמאור הזה הנורא מרוב התפשטו נראה במסך אחת נטויה לפני הכבוד, ולא נראו הגלגלים וכל המאורות אצל רקיע זה אלא כמו נרות קטנות מאירות מעט, ומן רוב שפע הרקיע הגדול והנורא אשר תראה מעלתו כמה היא גדולה מתפשטים שרפים בעלי היכולת, הם עומדים על המשמרת לנהוג לכל העולמות ולנהוג לכל הדברים אשר בהם סוד הדברים אשר סדר הקב"ה כאשר ברא י"ח אלף עולמות כמו שפירשתי, ומן זה הרקיע נשרשו הגלגלים וצבאותיהם ונראו הגלגלים כמו חרדל לתקפו ולגבורתו, וזה הרקיע מתקפו ומתפארתו מתפשט ניצוץ אחד יפה ונאה כלול מכל מיני תפארת והוא המאור העומד למעלה לשכר העה"ב והוא המכסה אותו, ויצא המאור השביב הנורא הכלול מכל מיני יופי וחמדה לנהוג את השם הנכבד אשרי אדם יודע והשיג תכונתו ויפיו וממשלתו ולהוציאו ולהביאו, והוא מאור מחלק מזון ושפע לכל צבא מרום הגדולים והקטנים, ומהם מקבלים גבורה ומהם מקבלים רחמים שנמשך בגבורה כל מלאך ומלאך כפי יכלתו וכפי מאורו ושכלו שהוא משיג, ולאחר שכולם מתפרנסים מזה המקום והמאור הזה חופף עליהם מרוב התפשטו ומרוב ממשלתו ומגיע המאור הזה בשביבו (נ"א ושביבו) שנתפשט ממנו אל מקומות המשמרות שמשם מתפשטים מנהיגי המעלות, ובהגיע אל מקום המשמרות נותן לכל דבר ודבר כח וגבורה ומשם יוצאות המשמרות לקחת גבורה וממשלה לשמור את העולם, ומתפשטים מחנות השרפים לאלפים ולרבבות בכח משמרתם לשמור לעליונים ולתחתונים, ועכשיו תוכל להבין מעלת ארץ ישראל כמה היא גדולה וכיצד ההשגחה האמתיית וברורה מן מקום המציאות הממציא הכל והוא שורש הכל ויסוד הכל. מן זה המאור הג' שדימיתיהו בלשון רקיע מפני שהוא מתפשט לכל הצדדין ומפני רוב התפשטו קראתיהו רקיע גדול, מזה המאור מתפשטים ד' משמרות של רחמים לד' צדדין (נ"א צבאות), ובאורך כל משמרה ומשמרה מהאלו המשמרות אלפים אמות מן אמות הקודש ונמצא הריבוע שבין ד' משמרות גדול מאד, ובאלו הד' משמרות נמצאו חלונות שמגיעים עד הממציא לכל והם כדמיון חלונות כי לא יש חלונות למעלה אלא בלשון משל, ומאלו החלונות משם יוצא זיו והדר וחמדה ושופכים הצינורות הללו לזה הריבוע שנמצא בין (נ"א מן) המשמרות ונתמלא הריבוע ההוא זיו והדר וחמדה מלא על כל גדותיו. אמרו שזהו שם יהוה מקום ההשגחה הנכונה והברורה והאמתית היוצא על פני הכל מלפני אדון הכל שורש הכל, וזה הריבוע הוא מכוון כנגד א"י זה לעומת זה וע"כ אמרו שהשגחת א"י באה מן הממציא לכל הנמצאים ולא באה ע"י אמצעי ולא נתערב עם שום מאור אחר אלא הוא לבדו יוצא מבלי כח אחר, וזה הרקיע חופה על הארבע משמרות שסובבים הריבוע הנאה ונראו אליו המשמרות כאשר כסה עליהם הרקיע כדמיון היכל נאה מאד והזיו מבפנים אין לו ערך ודמיון וליופיו אין ראות לראות, ונקרא זה ההיכל היכל האהבה היא ירושלים העליונה שמשם יורד שפע אל התחתונה ולהעמידה על משמרתה ועל מתכונתה, הוא היכל סגור לפי רוב חכמתו, וע"ז ההיכל סידר שלמה הע"ה שיר השירים בחכמה גדולה. והשביב הנאה שנראה ברקיע תלוי ממנה מתגבר מאד לעלות ולהתגבר, ונראה לפי רוב גבורתו כמגדל אחד בלבנון של אהבה שלארכה ולרחבה אין שיעור ואין מניין, ובהתגברו השביב הנאה מתפשטים ממנו הברקים הגדולים והלפידים והבזיקים, וכל מאור ומאור מאלו שנתפשטו נמצאו כל אחד ואחד בצורתו מצוייר שכלו לבד, וכל דבר ודבר מהרקיע מתפשט לעברו מהפעולה פועלים (וכל ברק וברק נתפשט לעברו וכמה פעולות פועלים) ואלו הן המאורות הגדולים שמתפשטים מן השביב והשביב הוא מאור שנמצא לו שם פועל פעולות והרקיע הזה נמצא שמו לבד, ועל דרך השם תוכל להבין הגבורה שמתפשט מן השם הנעלם, ואלו המאורות שמתפשטים מי יוכל לדבר גבורתם וממשלתם אין להם ערך ודמיון, ואלו השמות המנהיגים את השם הנכבד והמוציאים אותו ממקומו ומן מעון קדשו ומן מכון שבתו וממהרים אותו לפעול פעולותיו של שם יהו"ה ואלו הם השמות שם הרקיע זהרי"רון (נ"א יהזרי"רון (נ"א יזהד"ירון נ"א יזהדרי"רון) ושם השביב נפשירי"רון (נ"א בלא יו"ד אחר השי"ן) ב' שמות גדולים וטובים פועלים פעולות כמו שתראה, כאשר אצרף שם יהו"ה בדרך מבוא השערים שם תראה דעת וחכמה לאין סוף ותבין הפעולות העשויות בלי עמל והפעולות העשויות בעמל על כל דבר וכל דבר ודבר במקומו עומד. וזהו הניקוד השלישי הוא ניקוד קמץ של אות השלישית מן השם הנכבד יהו"ה והיא אות נמשכת גבורתה בקו הגבורה כמו שאמרתי פעמים רבות בזה העניין שהאות הזה גבורה גדולה וקשה והיא הנקראת חרב הקב"ה הלוקח נקמה והנוקם נקם ברית. מאור הד' הוא מאור השלום והשמחה והשפלות, והוא מאור העומד לישראל להושיע ולהגן עליהם ברוב גבורתו, והוא מאור ממולא מכל המדות הטובות והחזקות והנוראות, ובצאתו מן שורשו מן שורש אילן החיים נותן פניו למטה והתחיל לכסות לכל הנבראים הנדכאים על התורה ועל הנכשלים. ומן זה המאור הד' הנורא מתפשטים כל מיני החמדה העומדים על ישראל השומרים החומות, והוא מאור שכולו אחד ולא נפרד הנה והנה ולא הביט כה וכה אלא נתן פניו והביט מטה מטה, ולמה הביט מטה מטה מפני רוב גאותו נשפל ומורה שיש עליון שורש אדון מלמעלה מנהיג אותו לרצונו ושהוא אינו הולך כי אם בכח מוכרח עושה רצון מנהיגו, ומפני רוב זכותו וחשיבותו מקרר האישות והשרפים בעלי היכולת, כאשר רואים שזה המאור נתפשט והביט למטה חרדו אלו לעומת אלו פן לא יתקררו גם המה, ולולי רם ונשא הצופה הדרכים והעמידם במקומותיהם שסידר לזה המאור דרך שיצא שם ולא יביט כה וכה, ובצאתו נתפרדו ממנו ד' משמרות הם משמרות שומרים לישראל, משמרה ראשונה כאשר מדות הפורעניות יוצא מלפני המושל בשעה ראשונה מן הלילה זו המשמרה חופפת על ישראל לבל ינזקו ישראל במדה הקשה הזאת, בחצי היום משמרת הקצף (נ"א הקטב) ויוצאת בעולם המשמרה השניה חופפת על העולם לבל יושחתו, בשעה האמצעית מן הלילה מתפשטת חרון ובמשמרה השלישית מתפשטים כלבים צועקים ומשמרה הרביעית חופפת על העולם, וכן כל המשמרות החזקות הללו. ואומר לך כלל בשני המאורות. המאור הגדול הזה המביט למעלה (נ"א למטה) לארץ בו נשרשו המשמרות וממנו מתפשטים לעשות כרצונם והרשות בידם להשחית ולאבד כמו שאמרתי, ומתפשטים ממנו ו' מאות אלף (נ"א ו' מאות) מיני תפארת כנגד ו' מאות אלף שהיו ישראל כשיצאו ממצרים, ואלו הו' מאות אלף אין בהם נפתל ועקש וכולם גבורים מלאים ממשלת והוא אות הברית שענפיו מגיעים עד תפארת ספירה האמצעי ונטעי נטעיו הגיעו עד מלכות היא כנסת ישראל מקום שכל המאורות מצאו שם מנוחה והנחה, ואלו שני הספירות הם משפיעות שפע לישראל כמו שאמרתי למעלה, והמאור הזה המביט למטה פעולותיו גדולות ונמהרות מן המאור העולה למעלה, ומפני שהמאור העולה למעלה המנהיג את השם מרוב גאותו וממשלתו לא ישגיח לשום אדם בשמעו האותיות כראוי, אבל המביט למטה מפני רוב שפלותו וענותנותו פועל יותר במהרה מכל המאורות כמו שאמרתי, וזה שמו אשר נמצא לו יוה"ך שם אמיץ וחזק מנהיג את השם בכח השם כי לא בכח בעצמו כי כל המנהיגים את השם יהו"ה בכח יהו"ה מנהיגים אותו, ובכאן נודע כמה גבורות השם כי אותם שמנהיגים אותו נשרשו בו, והניקוד הזה הוא חירק באות רביעית וסימן ניקוד ראשון מניקוד הששי סימנו תשוק"תו ניקוד החמדה והגאוה והתשוקה שכל צבא הגלגלים מקבלים כח מזה המקום. הנני סיימתי ניקוד הראשון של שני הניקודים מן ניקוד הששי. והנני מבאר ניקוד השני שנמצא יותר בשם זה. והם ב' ניקודים בניקוד הששי. וניקוד זה שאפרש עכשיו לא נמצא לו סימן בתורה ולא בשום מקום אלא ע"ד השכל וע"ד ההבנה כמו שתראה עכשיו, ובהיותך רואה הדברים הללו אל תדונם ע"ד הפשט אלא ע"ד העמוק ואז תצליח. מאור א' מתפשט מן שורש החמדה (נ"א החכמה), ומן עיקר אמונתנו ושורש תורתנו הוא מאור הממהר לפעול מרוב גבורתו והדרתו, והוא מאור שהוא מתגבר לעלות ונמשך בקו הגבורה לגמרי, ובהיותו נמשך בקו הגבורה נראה כמו אש אדום לגמרי מתנוצצים ממנו הניצוצים, והניצוצים הם בעלי שכל וחכמה וחמדה ומצויירים בצורות נפלאות עמוקות בחכמה ושמות מביאים פעולותיה, וכהתגבר המאור הנורא הזה לעלות מתחלק לג' חלקים זה אחר זה הולך ועולה, והראשון ממשיך את השני והשני ממשיך את האחרון ושלשתם בג' מעלות עולים, מי יוכל לדבר ולהעמיק סוד הג' כי שלשתם נמשכו בגבורה. והראשון זה חוקו לעלות ולחבר לכל המאורות אחת אל אחת לבל יהיו נפזרים ולעשותם גוף אחד ולהשפיעם השפעה גדולה בלי חסרון, וצינורותיו של זה המאור הראשון מן הג' מגיעים עד מקום ספירת הגבורה היא מדת הדין הקשה שהיא מחזקת לכל הדברים ומאמצם בגבורה גדולה, והמאור העולה אחרי הראשון מנגד כי אינם מתגברים זה על זה מפני רוב ממשלתם שלא יהיה להם מקום להתפשט אם יהיו עולים זה על זה זה מנגד וזה מנגד ומתגברים אלו על אלו. והשני הנמשך בכח הראשון ממשיך אליו כמו כן כל מיני הפחד והיראה הוא המטיל פחד ואימה מרוב גבורתו על כל באי עולם ועל המאורות, וממנו מתפשט היראה מטה ומעלה ובו נשרש, והוא המחבר כל כלי קדש הקדשים לבל ישמשו בהם הנכריים והנכרים, הם מאורות שנשרשו מצד השמאל בגבורה גדולה מאד. והאחרון שנתן פניו מטה ושלא נתגבר לעלות הוא המחבר כל מיני השלום אחד עם אחד והתפארת והחמדה. ולכן הפועל כאשר יפעול הנקודה הזה הנעלם יתכוין בראשון שהוא מקום החסידים ושמו שד"י, והאמצעי מקום הגבורה ושמו אדנ"י, והאחרון הנותן שלום בין דבר לדבר והמחבר כל מיני חמדה והעוז והממשלה מקום האור ששמו וה"ו. וכאשר יתכוין כמו שאני אומר יפעול כל אשר ירצה. ויתכוין עוד שג' הניקודים הללו הם ג' עולמות ששמור הג' שמות שאמרתי למעלה, ויתכוין עוד שהם המקומות שמשם נאצלו ונגזרו הנשמות של האבות אי"ו [אברהם יצחק ויעקב] הג' העמודים הגדולים, ושהם שלשה הנענועים המנהיגים שלשה עולמות והמביאם כרצונם וחפצם. וא"ת למה קראת למעלה שם שד"י אל מאור, אתה לא ירדת לסוף הדעת הגדולים האלו באיזה מקום הוא מתפשט שם שד"י, כי לפעמים יהיה שיקרא שם שד"י בשם אחר לפי המקום שמשם יוצא. וע"כ אל יהיה שום אדם מקשה דברי אמת, כי האמת שעליה אין להרהר כי בשם שד"י נמצאו שמות בלי מניין לפי רוב המקומות שיוצא משם, ולשם אדנ"י נמצא כמו כן שמות לאלפים כמו לשם שדי לא פחות ולא יותר. והנה לך מ"ש הקב"ה בתורתו, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י ושמי יהו"ה לא נודעתי להם (שמות ו' ב'), וא"ת והרי מצינו במראות הנבואות שהשיגו לשם יהו"ה כמ"ש באברהם, וירא אליו יהו"ה (בראשית י"ח א') וכן ביצחק, וירא אליו ויאמר אל תרד מצרימה (שם כ"ו ב') וביעקב כתיב, והנה יהו"ה נצב עליו ויאמר אני יהו"ה אלהי אברהם וגו' (שם כ"ח י"ג). אבל י"ל שהשיגו מעלת שם שד"י כאשר מכסה על שרשו כמו הענפים המכסים את השורש כן שם שד"י מכסה שם יהו"ה שהוא שרשו והיו משיגים האמת דבור על אופניו. וזה הניקוד הוא ניקוד שור"ק בלי וא"ו באות ראשונה מן השם יהו"ה. מאור השני הוא וא"ו שעולה מן ניקוד הג' ניקודים מן העליון מן זיוו שנתגבר מעלה נעשה מאור בפני עצמו ולא הביט כה וכה אלא עולה דרך מהלכו להשתחוות לפני המציאות ולא נתערב לשום מאור מן הנזכר לעיל, ובהגיעו אל המציאות המאור הנכבד הזה שם עומד ושם לא נראה עוד, הוא ניקוד חולם באות השנייה וזה שמו הנורא אהויולר והוא שם נורא מאד יוצא מן שמוש התורה מן התיבות "את "הגן "ומשם "יפרד "והיה "לארבעה "ראשים (בראשית ב' י') ר"ת, והוא שם אמיץ פועל פעולות גדולות ואמתיות כמו שתראה בצירוף. האור הג' הוא דומה לשני אלא שזה עולה וזה הג' יורד, ושם הג' הזה כמו שם השני ושמו כשמו מפני שהוא תולדות השני ושמו אהויולר וניקודו הוא חירק. מאור הד' משך הגבורה מקום הנצחון ומקום הישועה כמ"ש, אין [לי"י] מעצור (לי"י) להושיע ברב או במעט (ש"א י"ד ו') והוא המסך הנטויה ממזרח ועד למערב והוא ניקוד פתח באור רביעית, וזה שמו אשר נמצא לו בשימוש התורה אגל"א שם הגבורה אמיץ מאד והוא לנצח בכל מיני נצוח כמו שאמרתי למעלה. ובכאן נשלם הניקוד הששי על דרכים גדולים כללים ופרטים בסודות עמוקות סתומות וחתומות:

ניקוד הז' מי יוכל לדבר עומקו וגבורתו וחכמתו ועוצם נפלאותיו ומהלכיו ומעמדיו מעמדות גדולות ומובחרים ונוראים מראים חכמה ודעת. והוא ניקוד מורה הייחוד של הקב"ה יותר מכל המאורות האחרים אשר פירשנו למעלה. כי זה המאור בהיותו עולה מחבר אש התחתון עם אש העליון ואש העליון מחבר בכח מקורו, וכן עושה בכל הדברים, וכאשר הוא יורד מחבר העליונים עם התחתונים וצורות בצורות, כי האמת האדם צורתו צורה עליונה כעין אדם העליון, וכן שקצים ורמשים ולכל בריאה יש צורתה למעלה כמו שפירשתי למעלה בזה הענין המופלא. והמאור הזה הוא מרחיק המאורות מרוב זכותו ואח"כ מקרבם בכח גדולתו ממשיכם אליו ברוב הדרו זהו מורה כמה הוא גדול מאוד לאין תכלית ולאין סוף. והמאור הזה כאשר הוא יוצא ומתפשט מן השורש הנאה המובחר הידוע שהוא בלי תערובות וצח מאד ונורא אז עולה דרך המסלה העולה בית אל, ובהתגברו לעלות נחלק לג' חלקים כדי שיהיו ג' חלקים הללו מחברים לכל הנבראים כל דבר ודבר במקורו (נ"א במקומו) כדי להביא הממשלה אל בעלה, ונחלקו לג' חלקים הא' מחבר כל העליונים כל אחד ואחד במקומו (נ"א במקורו), והשני מחבר כל התיכונות כל א' וא' במקומו (נ"א במקורו), והג' מחבר כל התחתונים א' עם א' בכח מקורו הגדול כדי שיהיו כל הממשלות ממשלה אחת, והממשלה הזאת קשורה באדון א' לחבר את האהל להיות אחד, וג' המאורות הללו השנים עולים בשוה והא' נמשך בגבורה בין השנים ההולכים בשוה, והשלישי שהיה ראוי להיות עליון פניו למטה פונה והוא נאחז בשני חביריו והוא המושכם למטה בגבורה חזקה אפי' שהוא מביט למטה, וג' המאורות האלו הם הנקראים מקומות של מאורות הסגולה הנתונה לישראל כמ"ש, והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה'), ובכח קדושת שני המאורות ההולכים בשוה והג' שנקשר בהם מגיעים עד מקום מסה ותבערה, שם מתאמצים, ומאור נוסע מלפני הממציא הכל (נ"א ומאורות עמדו לפני המציאות הגדול) וזורקם לכל הפנות, ולסוף יום ואשמורה אחת המאור הג' שכסה מסה שנאחז בהם אחז בהם וקבצם והשיב אותם למעלותם כבראשונה, ובכאן אם תבין תמצא סוד עמוק כי זה המאור בפזורי ישראל, וכאשר יתקבצו תראה חכמה עמוקה מאוד דברים מיושבים הוא ניקוד סגול ואחרי זרקא סגול, וצריך שתשים לבך להשיג חכמה גדולה מאוד ותמצא יחוד שלם אשר לא השיגו אבותיך ואבות אבותיך. ג' מאורות אלו אשר נקשרו כולם א' בא' מן ג' מיני ממשלה נראו זה מחבר העליונה וזה מחבר התיכונה וזה מחבר התחתונה בגבורות, ובהיות ג' הממשלות הללו מחוברים נראו כמו גוף א' נקשר בסבה ראשונה, וכל מה שאלו הג' המאורות עושים בגבורה עושים וע"כ היא תנועה קטנה נמשכת בגבורה נמשכת בסבה ראשונה, הם ג' המאורות העומדים על ישראל לקבצם מן המקומות אשר נדחו שם בארץ אויביהם, והם מאורות חשובים מאד. ומן אלו המאורות נתפשט מאור אחר גדול אשר מקבלים ממנו כהות המשחית והחבלה הם אשר פזרו את יהודה ואת ישראל מעל אדמתם, וג' המאורות הללו אינם פועלים עכשיו עד עבור יום ואשמורה הוא סימן הגאולה תשואות חן חן לה, כי בהגיע הזמן הזה גאולה מתפשטת בכל פנות העולם ממזרח שמש עד מבואו ובן דוד יוצא ממקומו לפקוד את עון אדום עליו וגם להשיב תגמולו בראשו ולשלם אליו כפעלו וכמעלליו אשר עשו לבני[ו] לבני ישראל אחיו, ותהיה מהומה גדולה לכל הממלכות אין שלום ליוצא ולבא ובקרוביו יקדשו את ישראל יקבץ במהרה, והמאור אשר פזרם נתפשט ממשלתו בגבורת יום ואשמורה למה מפני שכאשר האור בא אז החושך יתאמץ מאד ויעלה כי המשחיתים מתפשטים בעולם וזהו רמז הגאולה כאשר יבא יתאמץ הגלות, ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות וכדי להנצל מפני חרב היונה יצאו מן הדת וזהו שכתוב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל' ז') שיושיעם הקב"ה ברוב רחמיו ולא ימאסם לכלותם להפר בריתו אתם כי מלא רחמים הוא ויחנן השם צבאות שארית יוסף, ואשרי האדם המחזיק בתומתו ללכת בדרך הטובה ולהרחיק את עצמו מן הרעה בימים האלה אולי ימלט מן הצרות הנקראים חבלי משיח, ובזמן הגאולה כתיב, וסכסכתי מצרים במצרים [וגו'] עיר בעיר ממלכה בממלכה (ישעיה י"ט ב') ואח"כ יהיה שלום ושלוה ומנוחה והשקט, אשר לא נחשבו דורות ראשונים לדורו של משיח, לא דור המדבר ולא דור שלמה המלך ע"ה שבני אדם יתמלאו תאוותם בדורו של שלמה הוא המלך המשיח מן הדין היה אם לא שהנשים יפות שהיו לוקחים ישראל בזמן ההוא אז הם היו דורו של משיח אבל הם התערבו אותו זרע קדש עם עמון ומואב ואדום והאמורי והכנעני ועם שאר עו"ג ובזה החטא הגדול שנתחתנו בגוים אבל בשאר הדברים היו שלמים ולא נראה בהם מום מראשם ועד רגליהון ובעבור החטא הזה נתגרשו ישראל מעל אדמתם. ואלו ג' המאורות שהם עתידים לקבץ את ישראל בזמן גאולתם מי ימלל חכמתם וגבורתם וממשלתם כמה הוא עצומה, ועוד היום עומדים ומושיעים לנכשלים ולשמוע תפלה ולנצח בכל מיני ניצוח ולהשיב תשובה ליודעים מקורה, שם הא' הפונה לימין ייי, ושם השני ייה"ו, ושם השלישי ההי"ו (נ"א הה"ו). ג' שמות הם נכבדים פועלים בלי טהרה ובלי מלאך אלא הכוונה שלימה בלבד, וצריך הפועל שיכוין שכולם נמשכו בהו הגבורה כמו שאמרתי למעלה, ובזמן הגאולה אלו הג' מאורות יתפשטו והם יאירו תחת השמש ותחת הירח כדי שיהיה אורם חלוק בשני דרכים להאיר ליושבי העולם ולהשפיע חכמה ובינה ודעת לשעה שיתפשטו בזוהר, ולכן יתפשטו במהרה ומלאכי המשחית נסים לקראת המאור הזה ומלחמה גדולה יעיר בשמים מעון אין תכלית למלחמה ההיא, וכנגד אותה המלחמה תהיה למטה עליונים ותחתונים אלו עם אלו וזה מפני כח הגדול מן התחברות המאורות אל מקום אחד כדי שיודעו אלה הדברים לישראל. וזה הניקוד הוא מן הממהרים לפעול יותר מכל מה שאמרתי, וזה האמת כי כל ניקוד שהוא מן תנועה קטנה יותר פועל ויותר ממהר מן האחרים לכן הבן בזה הניקוד ותראה חכמה מפוארה עד מאוד, כי דע לך שהשם שהיה זוכר הכהן גדול ביה"כ כולו היה נקוד בתנועות קטנות כמו שתראה עכשיו, היה זוכר את השם בנחת עד מאוד, וכאשר היה מנענע אות ראשונה היה מנענע אותה בגבורה והיה מוליך ומביא למזרח ולצפון ולדרום ולמערב (נ"א דרך שתי וערב) נענוע חזק מאוד אין חקר, וכאשר היה זוכר אות הב' היה מקרב כל המאורות אשה אל אחותה בגבורה גדולה מאוד, וכאשר היה זוכר אות הג' היה זוכר אותו במרוצה כדי שלא תתגבר מדת הגבורה וישחית העולם, וכאשר היה זוכר אות הד' היה זוכר אותה במרוצה כדי שלא תתגבר המנוחה וגם לא יהיה גבורה יתירה בעולם כדי שלא יצא העולם ממנהגו. ואני אפרש הניקוד שהיה זוכר כהן גדול ביום הכפורים ואל תמסרהו לכל אדם כי הוא עיקר גדול והוא ניקוד הז' ובו תראה חכמה לאין סוף ויחוד שלם כי כולו הוא בתנועות קטנות כמו שתראה, וכאשר הכהן היה זוכר את השם היה הלוי מביאו בשירותיו לפי הנענוע שלו, וכאשר הלוי היה מביאו בדרך הזאת היתה התפלה מקובלת מיד ונשמעה לפי גודל הפעולה הגדולה והממשלה של שם זה. ועתה היה מעיין ותראה החכמה גדולה מאוד כי האמת לשעה שכהן גדול היה בא להיכל קודש הקדשים והקטורת בידו והוא לבוש בגדים טהורים והמצנפת בראש והאבנט במתניו וצורתו כצורת הכהן שלמעלה נקרא שמו מיכאל וזוהר פניו כחשמל והבל פיו כשרפים ולשונו כחרב חדה והיה נכנס להיכל, וכאשר היה רואה את הארון שהענן מכסה עליו היה אומר רבון כל העולמים סלח לנו את חטאתי ואת חטאת אנשי ביתי ואת חטאת בני ישראל, ואחר זה היה שומע דבור שהיה אומר פלוני בני ברכני (ע"פ ברכות ז' א') באותה שעה היה יודע הכהן שהיתה שעת רצון ואז היה מנענע את בגדיו והיה קולן של פעמונים נשמעין חוצה והיו ישראל יודעין שהגיע עת רצון והיה אז הכהן זוכר את השם ככתבו יהו"ה עם ניקודו והיה מכוין בו בנחת ובהשקט והיו רועשים סיפי ההיכל, והיה ההיכל מתמלא זוהר עליון והכהן בתוך הזוהר פותח ואומר רבון כל העולמים יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו שנת ברכה והצלחה וכו', והכהנים העומדים סביבות החצר כאשר היו שומעין את השם היו נופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו, והיה הכ"ג מתחנן לפני אדוניו בזוכרו את השם היה מעלה את היו"ד למעלה והיה מתפשט אותה בגבורה ובקול רנה, וכן לכל האותיות כאשר אמרתי. ומה היה נכבד כ"ג בצאתו בשלום מן הקודש כי זיו השכינה כדמיון עטרה היה בראשו של כ"ג עד הגיעו לביתו, וכראות העם את הזיו הנורא על ראשו של הכ"ג היו עומדים באימה וביראה כורעים ומשתחוים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, והכהן כשהיה יוצא לא היה חוזר אחוריו לארון פן יהיה נענש מיד אלא היה יוצא אור אחד מבית קדש הקדשים מבין בדי ארון כדמיון ברק והיה מחבק לכהן והיה מוציאו לפי שעה כדי שלא יחזור אחוריו לארון ששם השכינה, ומי היה יכול לדבר החכמה שהיה משיג בעת ראותו השכינה ובהשיגו השגה אין קץ ואין דמיון לחכמה הגדולה שהיה משיג ששם היה רואה את השרשים שמהן נשתרגו כל המדות הן סודות מוסדות עולם והבניינים הגדולים, והיה רואה הרכבת השרשים כיצד נרכבו בשורש אחד הוא שורש אילן החיים, והיה רואה עץ החיים והיה רואה הענפים והיה רואה כיסוי הענפים כמה הם מכסים השורש, והיה רואה פרי הענפים אבל לא היה אוכל ולא היה יודע איזה פרי מתוק ואיזה פרי מר, והיה משיג ג' מאורות האלו בהרכבתם אלו עם אלו כמו שאמרתי למעלה, ובצאתו בשלום מן הקודש היה מוסר חכמתו לבנו אם היה ראוי להיות כ"ג או לכהן אחר אם יהיה ראוי כמו כן להיות כ"ג שכאשר יכנס לקדש הקדשים שיהיה בקי בידיעת המאורות ושלא יכשל בו וכל ישראל עמו. וכן היו עושים הכהנים בקדש הקדשים היה חקוק השם באותיותיו ובניקודו בשער הארון, וכאשר היה רואה הכהן ששער הארון היה מלא זוהר לבן היה שמח מאד, ואם היה רואה אדום לא היה סימן טוב לישראל ולא לכהן, וכראות הכהן האדום הזה היה מתאמץ ואומר רבון העולמים שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, והיה אומר ומרבה בקשות ותחנונים לפני הקב"ה, והיתה קו אחת נקשרת במעיל הכהן של משי לבן והיתה אותו הקו נקשרת החוצה כמו כן בעזרה והיה כ"ג מנענע הקו והיה רומז שיצעקו בני ישראל אל ה' וישובו אליו בכל לבבם, וכראות הכהנים והעם שהכהן מנענע הקו היו צועקים מיד בנפש מרה ושואלים רחמים מלפני הקב"ה ומיד האדום חוזר ללבן והכ"ג מנענע הפעמונים מרוב השמחה, והנה אמרתי לך קצת חוקות המקדש כשהיה הכהן נכנס אל קדש הקדשים, והארכתי (נ"א והרי) ניקוד סגול מפני שהוא ניקוד הסגולה הנתונה לבני ישראל זרע קודש מאור השני היוצא מן שורש החמדה והששון והתפארת כמו שאמרתי שהנוהגים (נ"א שהניקודים) את השם ממנו יוצאים, וזהו עניין גדול מאד והוא מאור שנמשך בגבורה מתפשט הנה והנה לפי רוב גבורתו כולל העליונים והתחתונים כדי לעשותם אחד, ומן רוב גבורתו נתפשט מאור אחר ממנו שהוא מכריחו בגבורה ודוחה אותו מאד מפני רוב גבורתו והוא דגש באות השנייה. והמאור הזה נתפשט לכל עבר ולכל פנה ובגבורת גדולתו מכריח לכל המאורות לעשות כרצונו, והוא מאור פותח השערים ומוציא המאורות ממקומם ברוב גבורתו והדרתו, והוא מאור פותח חלוני מזרח ומוציא חמה ממקומה לפעול פעולתו הוא ניקוד פתח מן תנועות הקטנות, ומן הממהרים לפעול פעולתן כמו שאמרתי, והוא ניקוד גדול מאד לפעול פעולות אין קץ לתבונתו וליפיו והוא ניקוד על אות ה' הראשונה שהוא אות שני בשם יהו"ה הנכבד והנורא, ושם המאור השני הזה אלהי"ם וזהו עניין גדול אשר אות המנוחה מתנהגת במדת הגבורה כמו שראית והבנת באלו הדברים. מאור הג' הוא מאור נורא להשכיל ובו היה מאריך הכ"ג ביותר מכל המאורות, והיה ממשיכו אליו בנועם השיר והמאור ממשיך אליו המלוכה והממשלה העצומה כמו שאמרתי למעלה ושמו מלכי"ה (נ"א מכל מלכי"ה) וניקודו הוא ניקוד חירק אור המקרר כמו שאמרתי פעם ופעמיים. והמאור הרביעי הם ג' מאורות שלשתם נמשכו בגבורה גדולה והם ניקוד שור"ק מן ג' ניקודים ושם א' לשלשתם וזהו השם יהודראיהו (נ"א נ"ל כי דינו יהיה יהו"ה אדי"ר וכאשר יהיה צירופו באופן הזה יוהאורהיד אבל כדי שהיה יה"ו בראש וגם יה"ו בסוף לכן הוא נצרף כן) שם אמיץ אינו יוצא משום מקום (נ"א פסוק) כי הוא מאור בפני עצמו כמו שתראה בצירוף שם יהו"ה, אשרי איש אשר העמיק לדעת למצוא חכמה, בזה השם אומרים כ"ו מעלות היו מן היכל הפנימי למקום שהיה עומד שם הארון והכהן לא היה רשאי לעלות יותר מן הט"ו מעלות פן יענש עונש אשר לא יצא משם, ובעלותו בכל מעלה ומעלה מן הט"ו הנזכרות היה אומר שירות ורננים, בכל שירה ושירה היה זוכר תולדות השם וצירוף שלו, וכאשר היה מגיע אל הט"ו מעלות היה אומר הוידוי והיה זוכר את השם כמו שאמרתי. והנה נשלם ניקוד הז' על כללים ופרטים במדת הגבורה הקשה בתנועות קטנות ממשיכים עליהם הגבורה הגדולה. והנני מתחיל לפרש ניקוד הח' ובו תראה גבורות חזקות ונוראות יותר מן הניקוד הז'. וכבר הזהרתי שהפועל יתכוין באות הניקוד (נ"א בשמות) ויפעול כל אשר ירצה וכל דבר לא יכחד ממנו בהיותו עושה כל אלו הדברים כסדרן ולא יחסר דבר. ועתה בהיותך רואה עומק הדברים יאירו עיניך:

ניקוד הח' מי ימלל גבורותיו ותהלותיו בהיותו עולה בקו המישור להראות גבורתו ויופיו לכל המאורות האחרים המתפשטים ממנו והוא מאור גבור ונורא מאד אין תכלית לכל גבורותיו, וכאשר מתפשטים מן השורש הנעלם מתחרדים לקראתו כל בעלי הממשלה הגדולה ובעלי האור המאירים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ובזה המאור לפי רוב גבורתו הגדולה טעו בו כמה חכמים מחוכמים בהיותם רואים תוקף ממשלתו שממנו מתפשט מאור אחר הוא המנהיג הגלגלים בגבורתו והוא המרעיש לכל הצבאות וכל החיילים רעש אמיץ, כי מן זה המאור המרעיש לכל הגלגלים מתפשט מאור אחר שהוא ניצוץ והוא נקרא תלי המצוייר כדמיון נחש בזנבו ונאחז בגלגלים ומקיפם, הוא המחשיך ז' כוכבי לכת בגבורתו, וכראות החכמים את המאור הזה שתולדותיו כאלו נמצאו לו אמרו כך הלא הוא אלהינו ואנחנו עבדיו היוצר ובורא הכל ולפי שלא דקדקו היטב חטאו שאם היו מדקדקים היו מוצאים האמת. וכאשר נכנסו לפרדס ר' עקיבה ובן זומא ואלישע בן אבויה ובן עזאי התחילו לדקדק מלמעלה ולמטה במאורות וראו מאור מתגבר ומשראו השורש הניחו הענף השיגו למאור הזה. ר"ע אומר, כתיב, וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו' (ויקרא כ"ה י'), והשמטות לא היו אלא תשע וארבעים א"כ מלמעלה לז' השמטות אדון השמטות ומי שאינו רואה זה אינו רואה שזה השמיני הוא תיקון אדוננו (נ"א וזה שאני רואה אדון השמיני שהוא תקותנו ואדוננו), התחיל להעמיק עד איזה מקום ממשלתו מגעת ראה שהיה עולה בקו המישור הנעלם ממקור השכל והחכמה והיה מנענע נענוע אמיץ בא עד מקום המצפה וירד דרך המורד בית החורונים, א"ר עקיבא ואני אמרתי לריק יגעתי חשבתי מחשבה רעה בלבי ראה מקום השורש שמשם נשרשו השרשים הגדולים. בן זומא בראותו מעלת המאור הגדול הזה ויפג לבו והאמין לגמרי כי לא השיג השורש הנאה (נ"א ויפג לבו ולא היה מאמין), והיה עומד בין שני השערים ונשתטה. אלישע בן אבויה התאמן לגמרי כי לא השיג השורש הנאה, ודע מפני שהאמין שעה אחת נענש עונש אמיץ, בהיותו עולה המאור הזה בקו המישור והתנענעהו הגלגלים מתגלגלים (נ"א מתחרדים) והשרפים בעלי היכולת נאחזים בשרשם כדי שלא ימוטו כל ימי עולם, ובהיות השרפים נאחזים בשרשם שם הם מרננים ואומרים השירה, ועולים במעלות למאור השירה (נ"א השיבה) וקול הרנה עולה למעלה, ובהיות המאור עולה ומתאמץ בגבורתו הגדולה מתחלק לשנים כדי להבין ולדעת שאם היה אחד שאז יהיה ספק במציאות ומשנתחלק יוצא משם הספק ונשאר הודאי, ובהיותו נחלק חלק העליון מנהיג המאורות והגלגלים והכוכבים והמלאכים וחלק השני מנהיג את העולם התיכון ועולם השפל וצבאותיו והתהומות ודגי הים, ועל סדר הנאה הזה אמר המשורר הגדול, מה רבו מעשיך ה' וגו' (תהלים ק"ד כ"ד), והמנהיג את העליונים והמוציאם והמביאם הוא המאור העליון, ומשני החלקים הצופה דרך בית החורונים נקרא שמו אהוה אלהי ישראל מקור (נ"א מקום) מהאור הנעלם, והחלק השני המנהיג את העולם התיכון והשפל לצבאותיו נקרא שמו אכתריא"ל י"ה אלהי ישראל, שני המאורות מנהיגים את השם הנכבד והנורא לפעול פעולותיו בחכמה, ואלו שני המאורות סדרו ז' כוכבי לכת להנהיג העולם וי"ב מזלות וכל בתי התקופות המנהיגים את העולם והוא ניקוד שב"א באות ראשונה מן ניקוד השם הגדול והנורא, ולמה נקרא שמו שב"א מפני שכאשר יוצא ממקומו אמרו המלאכים אלו לאלו כבר יצא המאור הנחמד ובא להשפיע לכל הצבאות כי מדי צאתו משפיע לעולם והוא צינור ההשגחה, ונמצא בזה הצינור מימינה ומשמאלה צינורות ההשגחה מתאימות הצינור השניה משגחת על ישראל הבריח התיכון, ושני הניקודים שנמצאו באות שב"א הם רמז, ושני קוצות של יו"ד כנגד קוץ העליון והתחתון זה מקבל מן העליון וזה מן התחתון ושניהם המאורות חזקים וטובים שכבר הזכרתי מעלתם כמה היא גדולה והיא תנועה קטנה. ואמרו על סוד הניקוד הזה הנעלם שכל המעמיק להבין בו יבין היחוד כמו שצריך להיות וידע למי הוא עובד. וכבר אמרתי שכל איש מבני ישראל שאינו יודע למי הוא עובד הרי הוא בכלל קטני אמנה, ומי שאינו יודע למי הוא עובד וחטא בשגגה כמו כן הקב"ה לא מדרך שאינו מכיר (נ"א יודע) לבני אדם אלא האדם הוא אינו יודע למי עובד גם הקב"ה אינו משגיח בו בפרט אלא בכלל כמו שעושה לשאר פריצי ישראל, וכל איש הבדוק ובודק ויודע למי עובד אין חכמה נעלמה ממנו ויגזר אומר ויקם לו אם לחיים אם למות ויותר מתגבר ממלאכי השרת שהם לא ירדו לסוף והוא יורד. ואלו שני המאורות שרמזתי מעלותם מראים ההשגחה בתחתונים כי כמו שהוא משגיח בעליונים מפני ניקוד העליון כן הוא משגיח בתחתונים מפני ניקוד התחתון, וכמו שניקוד התחתון צופה לעליון כן התחתונים צופים לעליונים, וכמו שהקב"ה ברא וסידר ד' מיני משחית כן סידר לנגדם ד' מלאכים סומכי המרכבה שנמשכו ברחמים, ואלו הם שמות ד' מלאכי המשחית קצף חרון אף וחימה וארבעתם נכללים בתורה, והקצף והחרון לאלו שני המלאכים מרע"ה הביא אותם בתחתית הארץ ורצה לעקור לאף ולחימה, אמר הקב"ה למה אתה רוצה לעקור לאלו שצריכים הם לעולם, אמר משה כי יגורתי מפני האף והחימה פן ישחיתו לישראל, אמר לו והלא ד' מלאכים של רחמים סדרתי כנגדם ואלה שמותם אורי"אל רפא"ל מיכא"ל גבריאל. והנה לך ששני המאורות האלו מהם מתפשטים מלאכי משחית ומלאכי רחמים להבין שכל הצבאות הם מפרנסים לטובים ולרעים לפי גודל ממשלתם, וכבר אמרתי שאפילו שתמצא לאלו השמות במקום אחר הם הענפים וזהו השורש והם נקראו שמות בשם רבם ע"כ זכרתים למעלה. מאור שני מניקוד הח' מן המאור אשר הוא מתגאה על השמיטות אדון הקדושות והמנוחות אשר פירשתיהו למעלה, וממנו זה השם העומד לנס עמים למסך ולרקיע לפני המלך שמתגבר בגבורה עליונה ממנו, והוא מאור שממנו מתפשטים מאורות מצויירים בצורות נפלאות בעלי שכל וחכמה, הם כת התרשישים בעלי הקדושה שומרי משמרת היובל הגדול שעליו נאמר, וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ וגו' (ויקרא כ"ה י'). על סוד היובל ועל סוד ניקוד של שם הגדול הגבור והנורא הזה אמר החכם, אתר חד אית לעילא מן כתרא דמלכא דמתחזי לנא והוא אתר דאית נגידו ביה מ"ט נהורייא אחרנין סלקין בתריהון דכסי להון וכולהו מ"ט נהורייא אינון נהורין רברבין זיוון לכל עלמא לעילא ולתתא, וכל אינון נהורין אית בהון לפום גבורתיהון גבורתא ורחמי, מן אילין נגידין מלאכים דמתברים אורחוי דבני נשא ומלאכים דכמו שנין (נ"א דמישבין נ"א דמתקנין) אורחוי דבני נשא, ומן אתר דאינון נפקין הוא אתר טב דלית ביה ערבוביא ומתקרי יובלא ולמה אתקרי יובלא לישן טב, ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י"ז ח'), ועל רזא דיובלא כתיב ועל יובל ישלח שרשיו דין הוא מארי שמיא וארעא וכל ענפין דכל אילני וכל שרשיהון אשכח שרשא באתרא הדין, והדין אתרא מי יוכל למללא שופריה וטיבותיה וגבורתיה, והוא אתרא דיתחזי נהוריא לכל ובתרוהי לא חזינן נהורא ולא גבורתיה לפום זעירות חכמתא, ובדין אתרא עמיקא לחדא תשכח רזא דפורקנותא דבני ישראל דכל נהורי' דסלקין מתתאה לעילא מן מלכותא ועד כתרא דמלכא אית בהון נהורין דגבורתא סלקין עד אתר תמינאה דלעילא מן שבעת שמיטתא דהוא מארי עלמא, ולעילא ספורים אחרים וכל אינון נהורין דסלקין לעילא מההוא מעיינא דאמרנא זימנין סגיאין והא אוקמינא לעילא, והשתא דנהורא תמינאה די אה"יה (נ"א אה"וה) שמיה דהוא מארי עלמא דישלוט ואז יסקון בני ישראל לגבורתיהון כמה דהוו מלקדמין, ודא איהו דאמר בלעם כד חזא אורכא דגלותא עד דיסקון כל נהוריא לאתר תמינאה דאה"יה שמיה אמר, אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וגו' (במדבר כ"ד י"ז), דאתריה באתר דהקב"ה לדרומא דתמן נהורא תמינאה ישתכח תרעא חדא דלית נהורייא מן רברביא דיכול לאכנסא תמן בתרעא דנא, מן קדם דנא אמרו חכימיא דהיא אטומה ולית דנא קושטא אלהין מן קדם זעירות חכמתא אשתכח אטומה ועל תרעא דנא כתיב, זה השער ליי צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח כ'), והוא שמיה רבא ויקירא זהדר"יאל שמיה כמה דתשכח באתוותא דפסוקא דנא, ועל דין נהורא פתח החכם ומליל פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל וגו' (שה"ש ה' ב'), קב"ה בסגיאות רחימותיה לישראל גלה להון אתר גנזוהי דתמן חכמתא וסכלתנו אשתכח בקושטא, דקב"ה כל ליליא וליליא כד מלאכיא אמרין שירתא קדמוהי בפלגותא דליליא ומתגברין שרפים נורא בתושבחתא וחכימי ישראל לתתא אמרין תושבחתא באורייתא דמלכא דפתגמיהון מגיעין עד אתר תרעא דמלכותא דאתקרי כנסיא דישראל ואתקרי ברמיזה טל כמא דכתיב, אהיה כטל לישראל (הושע י"ד ו'), כד הקב"ה שמע פתגמי דחכימי דישראל ותושבחהון כדין מתגבר בחדוותא וברחמין ונפיק מן קדמוהי זיווגא ומזדווג זיווא דנא ושכינתיה ומפלגות זיווא נפיק קלא דאמר פתחו לי אחותי רעיתי יונתי וגו' כדין הוא אכתר"יאל נמלא טל באילין תושבחתא דחכימי דישראל, בהדין שעתא תרעא דקדם מלכא אתפתח ונשמתהון דצדיקייא אתיין קדם מלכא לקבל מיניה חכמתא כמא דכתיב זה השער ליי' צדיקים יבואו בו. הנה לך מה שאמר החכם ברמז על סוד היובל ועל סוד הניקוד מן אות השניה מן השם מן הניקוד השמיני שהוא פתח ושמו זהדר"יאל שורש תולדותיו האומרים למעלה וזה השם יוצא מן הפסוק שאמרתי למעלה מן האותיות שנקוד עליהם, והנה כמה סודות גליתי לך בזה הניקוד מן אות השניה שאמרתי טעמו ושרשו מן הפסוק שיוצא משם שמו ובזה תוכל להשיג ולהבין גבורת אלהיך ועצם גבורותיו ונפלאותיו יותר ממה שהשיגו הקדמונים בחכמתם הגדולה, כי זה אמת דורות ראשונים לעולם חכמתם שהם חכמים מחוכמים, דורות אמצעיים אינם כל כך, אחרונים חכמים מן הראשונים וזהו לפי טבע ולפי יצירת העולם כמו שהגלגל חוזר והראשונים שעולים מלאים והאמצעיים שופכים והאחרונים שואבים ונגולים (נ"א ועולים) כדי שישפכו גם המה, ומזה הרקיע שנמצא לפני המלך המתגאה על הכל והמסבב הכל וחומל על הכל מתפשט ממנו מאור אחד מלא גדולה אין בו רחמים מתגבר להמשיך אליו מקורו ולהביאו ברשותו ברוב גבורתו ולא עלה במחשבתו לגמור רצונו, וכשראה שמחשבתו לא נתקיימה להביא ברשותו את מקורו צררו בצרור (נ"א בצרור החיים) וזהו דגש שצריך להניא (נ"א להיות) באות ה' אות שניה מן השם ומי יוכל לדבר גבורת הניקוד הזה ואין שכל יכול להשיג (נ"א להשיב) תעצומו וחכמתו, והוא המסך העומד להבדיל בין קודש ובין קודש הקדשים, והוא המסך העומד לאות ברית קודש בין ישראל ובין המצריים שהמצריים שפעם וגבורתם עולה במורד הקדש דרך הערבה ומעלת ישראל עולה בקו הקדושה והמישור הוא שם יהוה שורש האמונה ומקור החכמה (נ"א ההנחה) והמנוחה והוא מקור (נ"א מקום) ששרשו בו השרשים המעלה פרי למאכל ולרפואה וגם להמית ולהחיות, מן זה השם עולים כל אלו השרשים אשר אני רומז לך עכשיו, ואם אתה רוצה להבין בחכמה תעיין מעט והיה מפרש הידיעות עד שתגיע אל האמת, ובכן תוכל להגיע כאשר אמרתי אליך הוא מקום הגבורות החזק והקדושות כאשר אמרתי. מאור הג' שהוא ניקוד אות ג' מן אות הגבורה שהיא אות ו' והיא אות הגבורה והממשלה ומרוב גבורתה מבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים שהוא המציאות. ואמרו כך על האות הזאת שהיא אות השם יהוה ועל ניקוד העליון שבשעת היצירה כאשר עלה במחשבה לפני הקב"ה לברוא העולם, מרוב גבורות המחשבה העמוקה נראו בזה המסך שס"ה מאורות המאירים בכל הימים ומאור זה אין דומה לזה וגלגל חמה נשרש בכל המאורות, ובשעת היצירה נתפשט זה המאור להתפשט מן המזרח למערב מן הקצה אל הקצה וצבא המרום נאחזים בשני הפנות הללו מרננים לפני הקב"ה, ואלו המאורות שנשרשו בזה המאור כולם בעלי שכל וכולם מודים להקב"ה לאלוה עליהם ומייחדים שמו ואומרים יי' אלהינו יי' אחד. והנה לך שזה המאור הגדול והנורא מי יוכל לדבר גאותו וגאונו וכבודו והודו ועוצם ממשלתו ונועם הליכותיו, והיה מעיין באלו הנפלאות ותראה חכמה. מאור א' מתפשט ממקום שורש הנאה יפה פרי תואר מן שם יהו"ה ועולה דרך המישור באמצע הדרך ולא הטה ימין ושמאל, ובהיותו עולה בקו המישור נתגבר מאד מאד לאין תכלית, ומרוב גאותו וזכותו והדרו לא נתערב עמו צד של גבורה אלא כולו רחמים מרוב הזכות וההדר, ובהיותו עולה מרוב הזכות נחלק המאור לג' חלקים והם ג' עמודים הסומכים ג' עולמות בתכונותיהם והמשפיעים שפע טוב ומפרנסים לכל דבר ודבר כפי השגתו, והם עמודים בעלי שכל וחכמה אבל אינם מצויירים, ולנגד הג' העמודים החשובים הטובים האלו ברא הקב"ה ג' עמודים הם ג' השרפים שסימנם זה שמ"י (שמות ג' ט"ו), ואלו הג' השרפים כנגד הג' ניקודים האלו, המאור העולה מעלה ופניו דרומה אל מקום המציאות ומקום היראה וגזרת הנשמות הטהורות ונקרא שם המקום הזה יו"ה (נ"א י"ה) והוא הזיווג העליון ששם מזדווג המלך והמלכה, ומבנתים יוצאים כמה מיני מאורות וכמה ניצוצים של חמדה אין דמיון לחמדתם ולתפארתם, ואמרו כך שמזה המקום העליון נגזרה נשמתו של אברהם ונשמתו של מרע"ה ונרכבו שני הנשמות האלו במקום אחר, ואמרו עוד שהמלאך שמועאל ממנו קבלו אברהם ומשה כאשר ירדו לסוף החכמה כמה דכתיב, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ' י"ח) זהו שמועאל המלאך, וכאשר זה המאור שממנו נאצלו אלו הנשמות הוא חוזר חלילה ממנו מתפשטים כל המדרגות של החכמה ושיר ורנה ותודה, ונראו כל הגלגלים אליו כמו קערה אחת קטנה בחשבון ידוע שנארך במאד מאד במאמר החשבון. והניקוד השני מן הג' הוא בריח התיכון המחבר את המאורות אחת אל אחת כדי שיהיו כל הממשלות אחת, ומפני רוב זכותו שנתגבר מאד לאין תכלית ואין חקר נדמה לו לגבורה והוא מקום הפחד שכאשר כל השרפים בעלי הכנפים ובעלי היכולת מגיעים במחשבתם לזה המקום עומדים מפחדים מלאים פחד ורעדה ואימה גדולה דומים הם שהעולם העליון יתהפך כמו שהיה מקודם, והואיל והמאור הזה הוא מחבר כל המאורות א' עם א' בפחד ואימה על כן כל הנבראים וכל בעלי הממשלות והגבורות נבראו במדת הפחד כמו שנראה בניקוד הי', ונקרא שם המקום הזה וה"ו (נ"א וה"י ול"נ יו"ה), כי הם שמות הג' נהרות המתפשטים מן הנהר הנקרא הה"ה והוא פרת והבן במקומות אחרות ואף כי ר"ת שלהם ייי. וזאת המדה וה"ו (נ"א ונקרא שם המקום הזה וה"ו) ושם המקום הראשון יו"ה שני המאורות גדולים ואדירים, ועל כן תמצא באמת שהואיל והמאור הוא מחבר המאורות א' עם א' בפחד ואימה ע"כ כל הנבראים ובעלי הממשלות והגבורות נבראו במדת הפחד ועל כן המה מכירים אדון עליהם שאלמלא לא היו המלאכים ובעלי הממשלה נבראים במדת הפחד לא היו מכירים אדון עליהם מרוב גאותם ותפארתם. עכ"ז שנבראו במדת הפחד שמלאכים הגדולים יצאו מהדת וכפרו בעיקר ואמרו במחשבתם הלא אנחנו מי אדון עלינו ואלו היו עז"א ועז"אל, ועוד ברוב גאותם אמרו שאין שום מושל עליהם ונעקרו מיד מן העליונים וירדו לארץ ומלאו תאותם בתאוות העולם. ואחרי אלו כפרו בעיקר שרו של מצרים ושל הים וקבצו כל מחנותם להלחם עם הקב"ה מה עשו ירדו ממשלתם והורידו לשאול תחתיות. ואמרו עוד שכל הצבאות שיצאו עמו להלחם עם הקב"ה לא נשאר אלא א' זהו שרו של מצרים שנשאר מהם. ואחרי אלו כפר בעיקר שרו של כשדים מרוב גאותו והודו ותפארתו שנאמר, אעלה על במתי עב אדמה לעליון כי אין מושל עלינו (ישעיה י"ד י"ד), יצאת בת קול ואמרה אך אל שאול (תרד) [תורד] אל ירכתי בור (שם שם ט"ו), שרו של חירם רצה להיות אלוה ונתגבר ברוב חכמתו והורד ג"כ לשאול תחתית. ולעתיד לבא כמה מלאכים ירדו ממעלותם מפני זה הענין וכמו שאמרתי שאע"פ שנבראו במדת הפחד כפרו בעיקר לעשות עצמן אלוה. ועתה היה מעיין ותראה כי המלאכים אלו אשר אתה רואה שמרדו במלכות מן הגדולים שבצבא מרום היו ומן האדירים, ומפני רוב גאותם שהיו בהם מרדו, ואם הנבראים בין מן העליונים בין מן התחתונים אלו לא היו נבראים במדת הדין לא היו מכירים אדון עליהם והיה העולם כבתחילה, ומדת הפחד נקרא אלהי"ם הוא מדת הדין הקשה וזאת המדה (ע"כ נוסחא אחרינא) היא הבריח התיכון כמו שאמרתי ובה יוצאים ומתפשטים כל מיני נפלאות שהקב"ה עושה עם ברואיו. והניקוד הג' מן אלו הג' אלו ניקודים הוא מקום השלום לולי זה המקום היתה מדת הגבורה מתגברת והיה העולם נהפך. ועל זה המדה הגדולה אמר החכם בהגיעו לעומקו, פתח ר' שמעון ודרש יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיה נ"ז ב')' איתו חזו בני עלמא בני נשא גבורתא דמארי עלמא דלית ליה סופא רבא ויקירא כסגיאות גבורתיה, כד ברא עלמא עילאה סדיר דכל נהוריא דסלקין ונפקין ונגדין מן קדמוהי יהא להון תחומא עד אתר חד ולכולהון יהיב תחומא דלהון לגבורתא ויתגבר כל מה דייכול, ובאתר דגבורתא מתגבר תמן יהיב שלמא ורחמין, כל דנא מקדם גבורתא דההוא דינא קשיא, וכל נהוריא רברבין כיון דנפקין מן קדם מלכא סלקין לעילא מדאינון סלקין ומדאינון נחתין ושלומא דהוא נהוריא (נ"א דההיא נהוריא) שביעא דנפיק מן קדם מלכא פלגותיה סליק לעילא ופלגותיה סליק לתתא, כל דנא לעביד שלמא לנהוריא תתאה (נ"א לנהורא עלמא לעילאי ולתתאי) והדין נהורא דשלמא שמיה מן פלגותא דסליק לעילא נפקין שמיה (נ"א נשמתהון) דצדיקיא, ומן פלגותיה דנחית לתתא נפקין נפשין דרשיעיא דישראל, ונהורא דנא הוא שבחא (נ"א שבתא) קדישא דנא די שלמה שמיה, ליה אחדין (נ"א אמרין) בגלגלא עשיראה אימא דישראל בין זכאיא ובין חייביא דישראל נפקין מגיהנם, ודין הוא בגין שבת קודשא קדם מארי עלמא ועל דנא אמרו דכל שבתא ושבתא כד מתגבר נהורא דנא דשלמא שמיה, רשיעיא דישראל מן גיהנם דפורענותא יפקון ויתבין תחות אילנא בגנתא דעדן ונהורא דנא אומר כדין שובו בנים שובבים (ארפא) [ארפה] משובותיכם (ירמיה ג' כ"ב), רשיעיא דגמירא ימיהון מן פורענותא משתארין בגנתא ורשיעיא דלא גמירא ימיהון מלאכיא דחבלי אתיין ונסבין יתהון ומוליכין יתהון לפורענותא, ועל דא כל איתתא דאתעדיאת בליליא דשבתא צדיקא זכאה וחכים נפיק מינה מקדם דנהורא דנא מתגבר בשבתא בשעתא דקבלא מן מלכא וזיווגא דמלכא עם מלכתא בליליא דנא יתעביד ומן זווגא דנא נשמתיה נפקא. ועל דנא אמרו ת"ח לא יזדווג עם אשתו אלא מערב שבת לערב שבת. ושמיה דנהורא דנא יה"ה (ונ"ל שמו הה"ה) כנגד ג' שבתות כאשר מפורש בכמה מקומות, וכד צדיקא יתפטר מן עלמא דנא נהורא דין אתיא ומכסי עלוהי מרישא ועד רגלוהי עד דהוא נפיק מן עלמא דין הדא הוא דכתיב יבא שלום ינוהו על משכבותם, ונהורא דנא לכמה תחומין מתגברת גבורתיה ומלאכיא רברבין ותקיפין מקבלין מיניה, אילין יתקרון מלאכיא דרחמין עבדא רעותא דמלכא קודשא בריך הוא. ואלין שמהתהון שלויא"ל משרפי (נ"א משרתי) נורא. פניא"ל מיכא"ל גבריא"ל כל אילין מלאכיא וכל משרייתהון אתקריאו מלאכיא דרחמין הדא הוא דכתיב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צ"א י"א), מדנא יתידע למלאכין דברא קודשא בריך הוא אילין קיימין על בני נשא ולמינטר יתהון, ואלו קיימין על בני נשא לחבלא עובדיהון ואילין אתקריאו מלאכיא דחבלא מלאכיא דמקבלין מעבר לציפונא הה"ד, ופני שור מהשמאל (לארבעתם) [לארבעתן] (יחזקאל א' י'). ואלו הם דברי החכם שאמר בדבריו ובחכמתו הגדולה. והם רמזים שכל המדקדק בהם ימצא חכמה כי הם רמזים שכל המרכבה בהם ימצא חכמה, כי ישראל אפילו רשיעיא אפילו צדיקים ממקום קדוש הנשמות או הנפשות באו כמ"ש החכם, ואם כל נפשות מבני ישראל באים ממקום קדוש על כן עונש ישראל אינו חזק בגיהנם כמו עונש העו"ג, ואני מביט לחכמה שלא להקל אותה ביסוד א' הוא בכאן, ואם הייתי אומרו הייתי אומר מה עונש הרשע של ישראל ולכך אני מקצר הענין. והמאור הג' הזה אשר קראתי מקום השלום והשמחה ומקום השבת החופף על ישראל לשומרם מכל דבר רע הוא, מאור שאין להתפשטותו תחום וגבול אלא הוא מתפשט מן מזרח ועד מערב מצפון ועד דרום מן רום מעלה עד רום מטה (נ"א מקצה העליון ועד קצה התחתון) לט' הקצוות מתגבר ויותר למקומות שאין להם חקר ותחום וגבול ומניין. וכבר אמרתי לך שמו של זה המאור העליון, ובאותיותיו תראה כי הוא שם רומז ג' שבתות שבת העליון שבת התיכון ושבת התחתון, ואלו סודות העמוקים היה מעיין בהם ותראה כי לא לחכמים חכמה ולא לנבונים בינה ולא לגבורים גבורה. הנה כי נשלם ניקוד הג' מן עשרה ניקודים של שם יהו"ה והוא ניקוד שור"ק בו ב' ניקודים, ואלו השמות ששמעתי לאלו השלשה ניקודים הם שמות מיושבים על דרך השכל והחכמה והנה כי נשלם הניקוד זה על פרטים. מאור הד' בניקוד ח' והוא אות המנוחה וההנחה אשרי אדם יודע עומקה והחכמות אשר נכללו בה היא אות הנקראת אות השלום והשמחה או הברית אשר כרת הקב"ה עם ישראל בכל חכמות עמוקות, הברית הנעלם הזה עכשיו תראה מקצתו אפס קצהו וכולו לא תראה בעניינים מפורשים עד מאד. והניקוד של זאת האות הוא מאור מתפשט מן שורש הנעלם ממקור השכל והחכמה, ובצאתו מלפני אדוניו הנורא אשר אמרתי כמה דברים מתפשטים ממנו וכמה מאורות מרעישים לפניו אין קץ לרעש ולסופה הגדול שהמאורות מרעישים מלפני המאור הזה, ובצאתו נותן לאלו שלום הם העומדים לשמאל וכמו כן לימין ומתחברים אלו עם אלו כדי שיהיו אחדים ואדוקים כולם לעבוד עבודת הקב"ה ולהשתחוות לפני אדוניו, ובתתו לאלו שלום ולאלו שלום מקבלים שפע ופרנסתם. ומזה הענין תבין כי כחות הגבורה המתפשטים מן עבר השמאל למה אינם מאכילים את כחות הרחמים שהם בימין, לפי שכאשר כחות הגבורה מתגברים מעבר השמאל להתפשט לכל הצדדין אז יוצא זה המאור ממקומו ופותח שער השלום ומחליש את כחות הגבורה ומתאמץ לכל כחות הרחמים, וע"ז כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב'), מי שהוא אדון השלום מכניס שלום בין משרתיו כדי שיהיו מחוברים ב' הממשלות לעשות רצונו ולעבוד עבודתו, ובהיות עולה המאור הנחמד אל החיים וסוכת השלום ומגדל הבטחון והעזרה לתת שלום בין הגבורה ובין הרחמים גם הוא מתאמץ מאוד ונחלק לשנים החצי רחמים והחצי גבורה כדי לתת גבורה, והוא מכסה עליהם ומביטים תחת צלו לבל יראו ויבואו המים הזידונים וישטפו אותם, וע"ז הענין תיבת נח (נ"א תבין מהו האמת) וזהו האמת, כי כמו שהיה מבול למטה כך היה מבול למעלה שאם שרי העו"ג ההם היו שמחים ולא היו נעקרים תחילה לא היה בא המבול שנאמר, וארובות השמים נפתחו (בראשית ז' י"א) ר"ל הארובות אשר שם הקב"ה לאותם שרים נפתחו באותה שעה ובא גשם שוטף ושטפם, וזהו מיכאל עם הכח שלקח מאת הקב"ה, וכשנעקרו העליונים נעקרו התחתונים ונשאר נח הוא המנוחה העליונה, ולא נשאר הוא אלא כדי שיצא ממנו אברהם עמוד העולם שבו עומדים עוד היום שמים וארץ ותיבת נח למעלה זו היא המרכבה, וע"כ כמו שתיבת נח היה עוף טהור וטמא ושקצים ורמשים עם האדם כך הוא במרכבה כל השקצים והרמשים ובהמות ועופות ובני אדם השפעתם בא מן המרכבה, וע"כ אמרו אין לך דבר שאינו במרכבה בין טהור ובין טמא. והמאור הד' הזה הוא עיקר תיבת נח כי הוא אור המכסה על כל המאורות והוא מסך שנראה במעמד הר סיני שבה נשרשו הגלגלים וצבאותיהם, והוא מסך כלול מכל יופי ומכל חמדה, ממנו מתפשטים הבזיקים והלפידים והברקים וג"כ נענוע הגלגלים והכוכבים והמזלות ובני האדם וכל צבא השמים וכל הדברים המתפרנסים ומכלכלים, והוא ניקוד פתח שבאות רביעית, ושאר הפתחים שפירשתי הם כמו תולדות של זה הניקוד ואפילו שזהו תולדות של מאור אחר אשר תראה להלן, וזה שמו של זה הניקוד על דרך השכל והחכמה געריה (נ"א נעריה) שם אמיץ מאוד ונמשך בקו הגבורה, והמאור הזה הנה הוא המביא שכל בכל הדברים בין בבני אדם בין בבהמות בין בעופות בין בכל השרצים ובדגי הים ובגלגלים ובכוכבים ובמזלות ובכל הדברים שברא הקב"ה בעולם העליון ובעולם התחתון, ונותן שכל לאדם הראוי לאדם כמו אדם ולמלאך כמו מלאך ולגלגל כמו גלגל וכן לכל הדברים, ונמצא מן אלו הדברים שבזה המאור יש מדות רבות של חכמה ושכל ושל רחמים ושל גבורה ושל תאוה ואיבוד התאוה כל המדות שנכללו בעולם העליון והתחתון נכללו בזה המסך הנורא והאמיץ אשרי איש שידע להגביל אלו המדות (נ"א המאורות) כל מדה ומדה במקומו וכל כח וכח במקומו. והנה כי נשלם ניקוד הח' אשר גבורותיו כמה הם גדולים וחזקות ונפלאותיו פירשתי בכללים ופרטים. ואני מקצר ועולה מפני רוב החכמה שאם איני מקצר יכלה מלכתוב פלאות רם ונשא כמו שאמרתי, ומפני שלא יצאו מזרע קודש ויהגו (נ"א וידינו) החכמה לכף חובה ויצאו מהדת ויעקרו האמונה ממקומה וממכון שבתה אשר סדרו הקדמונים. והנני מתחיל בניקוד התשיעי:

ניקוד הט' הגדול האמיץ בעל הקדושה והחכמה שעמדו סתומות בזה הניקוד הם גלויות, ואם תבין ותעמיק לעיין תראה חכמה נפלאה כי כל מעשיו של הקב"ה לסוף תשעה מדריגות קראום ג' פעמים קדוש קדוש קדוש (נ"א קראום קודש הקדשים) והיא מדריגה מובחרת בין ג' מדריגות בין השלישית ובין השביעית ובין העשירית, בג' מדריגות האלו זו המדריגה היא מובחרת ואלו ד' מדריגות נמצאו כולם כלולות בישראל שנאמר (ישעיה י"ט כ"ד) יהיה ישראל שלישיה, ומעלת הז' זהו שבת העליון זהו כתר עליון המפרנס לישראל, והעשירית זהו סוד שבת הגדול, ובתשיעית נענה ישראל על הים, ושעה תשיעית שעת ששון והברכה והשמחה היא שעת המנחה בזו השעה נענה אליהו כדכתיב, ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו וגו' (מ"א י"ח ל"ו). קבלה יהיה בידך שהשנה התשיעית ליובל שנה מובחרת, חדש הט' חדש טוב מן הטובים וחדש רצון, ויום הט' לחדש מן המובחר שבכל החדש, ושעה תשיעית של יום שעה טובה ומובחרת משעות היום, וכסדר הזה למעלה בין העליונים התשיעית היא המובחרת, כי גלגל הט' יותר מובחרת מן העשירית מפני שהעשירית אינה פועלת כמו התשיעית, כי השפע לכל הדברים מן גלגל הט' הוא בא ובו נשרשים וממנו הם מתפשטים. והמאור הזה הט' שהוא מתפשט להתפשטותו מן שורש המנוחה בלי עמל מן שורש עץ החיים ובהיותו תשיעית הוא מובחר משאר המאורות גם מהז' נבחר, גם השבת התחתון הוא מעלה השביעית ושבת התיכון הוא מעלה השמינית ושבת העליון הגדול שהוא שורש תורתינו הוא מעלת הט', על כן כל איש שנולד בשנה הט' ליובל בחודש השני ביום התשיעי בשעה הט' ושיתחיל לצמוח הוא כמו צומח של כל אלו הרי זה עולה למלוכה בלי ספק אם לא מפני האריכות הייתי מביא ראיה מכמה צדדין. ועכשיו שהזהרתיך לכן היה מעיין בזו המעלה ובחכמתה תראה חכמה ויאיר עיניך כי מעלה הט' אינה מן אלו האחרות שאמרתי למעלה כי היא מדריגה גדולה מכולם כמו שאמרתי, והוא מאור יוצא לפי תומו לא מוכרח מגבורה (נ"א לא מגבורה) ובהיותו יוצא ומתפשט לפי תומו מי ימלל זכותו ואורו המצוחצח, ונראה באורו בהרות בהרות קטנות לבנות, וכל בהרת ובהרת מתגברת לעבדו ומתחזקת לצדדיה וכל א' וא' בעל שכל וחכמה מצוייר צורה נפלאה והם מאורות הנחמדים על הניקודים (נ"א על הפקודים) לידע מן הצבאות לבל יצאו מן הדרך ויפעלו שלא לרצון שוכן ערבות, ואלו המאורות מתקשרות במעלות התפארת שהוא שבת הנרמז בתורה בלשון זכר בלשון משל שבת הוא לה' (ויקרא כ"ג ג'). וזה המאור הט' כאשר הוא יוצא יוצא ברחמים לפי הדרו וזכותו ואיננו מרעיש לשום מאור ועולה דרך מסילתו בקו המישור, וכאשר מגיע אל מקום הממשלה שמשם יוצאות הממשלות אשר הוא אלהינו ואנחנו עבדיו ומשתחוים לפניו ומתפללים לשמו הנורא אהיה אשר אהיה כאשר יגיע אל זה המקום מתאמץ מאד אין קץ לגבורתו ומצא זיוו אדום כמו גחלת ויוצאים (נ"א ומתפשטים) ממנו הניצוצות והוא איננו מתערב עם שום מאור בממשלתו כי יש בו ממשלה לכל המאורות האחרים, וזה האודם הנראה במאור איננו מצד דין גבורה קשה אלא רפה (נ"א לא קשה ולא רפה) אבל הוא חותם דם הברית שבישראל הידוע בפנת המרכבה כמו שאמרתי למעלה, וזה חותם דם הברית איננו יורד דרך המורד כי אם עולה דרך המישור, ואפי' שיתערב אליו מאור אחר מאור אחד מן המאורות של ישראל (נ"א של שמאל) על כל זה איננו נוטה לא לשמאל ולא לימין אלא עולה דרך מסילתו ומגיע עד מקום מלך מלכי המלכים מקום הייחוד השלם והאמיץ, וע"כ אמרו כל מי שמקבל עליו דם ברית איננו יורש גיהנם וזהו האמת, ובהיות המאור הגדול הזה מתגאה לבדו בלי מאור עמו כל המאורות מתחרדים לפניו, אמיצי כח העושים רצון קונם ממהרים לעשות מצות רצון קוניהם בפחד ואימה, והוא עובר על כל המאורות ומרעישם לבדו בלי סיוע של מאור אחר עמו, וכל המאורות בעלי כנפיים ובעלי הממשלות בראותם גדלו עד איזה מקום ממשלתו מגיע (ו)כורעים ומשתחוים לפניו וקוראים לפניו אברך וקוראים לפניו מלך הגדול המתקאה כי הוא חותם הקרבנות ואליו היו כל הקרבנות מגיעים וממנו היו מתקרבים מן אלו לאלו עד שהיו עולים עד מקום הממציא הכל, עליו כתיב (ויקרא ב' י"ג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך וגו'. על כל המאורות זהו המושל אהו"ה, ועל סוד הניקוד הזה הנעלם אמר שלמה המלך ע"ה כשהיה רואה חרבן הבית וישראל הולכים בגלות מפוזרים בכל הפנות כצאן אשר אין להם רועה ואמר לחכמי ישראל אותם שנשאר בהם החכמה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שיה"ש ב' ז', ג' ה'), בנות ירושלים אלו הם החכמים שעמדו תחת צל השכינה, בצבאות בשם צבאות המפרנס לכל הצבאות ר"ל בגלות הוא מקום גזרת הנשמות כמו שאמרתי למעלה, או באילות השדה הם ארבע פנות הסומכים המרכבה והן אדם נשר אריה שור ארבע חיות סומכות הכסא בדרך שאמרתי, אם תעירו ואם תעוררו לא אתם ולא אחרים למענכם, את האהבה זהו דרך ההנחה שאני מפרש אותה והיא מדברת בניקוד שורש האמונה של השם הנורא והנכבד יהו"ה כמו שכתוב, לאהבה את ה' אלהיך (דברים י"ט ט', ועוד), ומפני זה (נ"א ופני זה) הואיל וראית שבועה כזאת שהשביע שלמה המלך ע"ה, והנה עד כי יגיע עת דודים לפדות הבנים ועכ"ז תהיה מעמיק לידע הודאי כי תראה באלו הדברים שרשים עמוקים מראה בו חכמה ודעת באלו הנקודים אשר ראית שרשם וחכמתם. והנני מקדים ומצוה לך הקדמה באלו הדברים משכלי ומחכמתי. כל הדברים אשר ראית שפירשתי עד הנה אל תחשוב מחשבה בלבך שהם כפשוטן הסר זה מלבך כי אינם כפשוטן אלא על דרך אחר שאם תעיין תבין חכמה, ועוד תעיין בזה הניקוד הנעלם ועיין ותראה כי לא לחכמים חכמה ולא לנבונים בינה, והואיל ושלמה המלך ע"ה היה רואה ברוב חכמתו חכמת הניקוד של שם יהו"ה ומרוב חכמתו לפיכך השביע ברוח הקודש לכל זרע הקודש לבל יעמיקו בה עד שירחם הקב"ה על עמו ונחלתו ויפתח להם שערי אורה, ועתה כמו שאמרתי התחילו השערים לפתוח של חכמה, לכן תהיה מעיין ותשיג שכל וחכמה גדולה מאד, כי זה הניקוד הט' מן אות ראשונה הוא ניקוד חול"ם והוא מל"ח ולפיכך קראוהו דם הברית וחותם הקרבנות כמ"ש, על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב' י"ג) כי מלח הוא הפוך חל"ם והוא תנועה גדולה לפיכך צריך כוונה גדולה וקדושה כמו שתראה בפעולות כשאבא לפרש תעצומות הפעולות בדרך מבוא השערים, ועל ניקוד זה הנעלם אמר החכם כראותו גדולתו פתח החכם ר' שמעון ודרש, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם וגו' (במדבר כ"א י"ח) פוקו חזו בני נשא גנזיא דקב"ה דנהורא חד נפיק מקדמוהי ובסגיאות שופריה וטיבותיה קרא ליה קב"ה מלכותא עילאה, וכד נהורא דנא נפיק מסגיאות גבורתיה וזיוויה והדריה כד הוה סליק באורח מישרא כל נהוריא דחלין מן קדמוהי הדא הוא דכתיב, מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה (ירמיה י' ז'), דנא רב וחסין הוא ושליט על כל נהוריא דנפקין מן קדם מלכא נהורין שבעין לקביל שבעין שרים דאינון ממנן על שבעין עמין והן נהורין דמתפשטין בכל גלגלא ורקיע, ומסגיאות שופריה אתחזי נהורא דנא באתר חד סתימאה, וכל מלאכיא דאתנגידו ונפקו באורח מישר וגבורתא ורחמין בעין למנדע אורחיה וכל דנא מיניה חכמתא, ומסגיאות שופריה וטיבותיה כד הוה סליק לעילא ואינון מלאכיא דאתבריאו בקדמיתא קדם דברא הקב"ה עלמא אלפין שנין ויהוא"ל (נ"ל ומטטרו"ן) שמיה (נ"א עמיה) אתברי ומלאכיא תליתאה דסליק על כולהון דאתבריא קדם אילין הוא הנקרא שמועיא"ל דהוא מקבל צלותהון דישראל והוא קאים באתר דחכמתא ולא באתר דענפין מעיין תמן אלהין בשרשוי דחכמתא ואיהו מלאכא חכים מכל חכימיא רברבין דהוו בעלמא וכולהו לא מטו לסגיאות גבורתיה דמלאכא דנא, כד מלאכא דנא סליק לעילא למיחזי די נהורא דגבורתיה לית סופא נפקין שרפי נורא ונפקין נהורין דלית להו סופא ובתחלת מלאכיא אילין שויאו תחומא לנהוריא דנא עד די אתר מגיע, ועד די אתר יהא גבוריה גבורתא, ועל אילין מלאכיא די אמרנא כתיב באר חפרוה שרים, ואילין מלאכיא סלקא דעתך דאינון שויאו תהומא דנהורא דא, שתוק ואל תמלל כדין, אלא הקב"ה יהיב בידיהון דאינין תלת מלאכיא גבורתא חד דנפיק מן קדמוי דכולא דינא קשיא דשמיה אלהי"ם ונהורא דנא שוי תחומא לכל נהוריא כל חד וחד כמא דאתחזי ליה, ושמיה דנא ליתוהי גדול בגבורתא בתלת מלאכיא אילין כמה דאמרין במחוקק במשענותם, ונהורא דנא דשמיה אלהים מתקרי מחוקק בסגיאות גבורתיה דאית ביה, ואמרו דכד נהורא דנא דשמיה אלהים סליק לעילא ומטי עד נהורא רבא דחל"ם שמיה כד הוא מטי לאתר דנא דאילין נהוריא קיימין באימה מסגיאות גבורתיה ומתרין אילין נהוריא מפלגא תחומיהון נפקי נשמתהון דצדיקייא רברבין גבריא למיעבד רעותא מן מארי עלמא, כמה דעובדא עשרה צדיקים דקטיל מלכא דאינון ר' עקיבה וחברוי נשמתהון דאילין נפקי מאתר דנא, וכל בר ישראל דיתחזי דאיהו צדיקא בגבורתא למיעבד רעותא דקב"ה מכסי עלוהי ויהיב ליה חכמתא וגבורתא וחכימיא דישראל ר' שמעון ור' אלעזר בריה ור' עקיבה וחברוהי וכל חכימין נפקין נשמתהון מאתר דנא, ובתר כן נהורא דשמיה אלהי"ם נחית מתמן לאתר דתלת מלאכיא אילין בלחודיהון יתיהיב גבורתא דנא הדא הוא דכתיב במחוקק במשענותם, וממדבר מתנה מאתר דנא נחית לתמן יתקרי מדבר ולאתר דסליק להזדווג תמן עם נהוריא דנא אתקרי מתנה, אתר דנא דמתנה שמיה הוא אתר דכל נהוריא רברבין נפקין מן קדם מארי עלמא דאינון אתר כד אינון מטיין לאזדווגא באתר דנא ואתיין נהורייא אחרנין לקבלא מאתר דנא, ונהורייא דאתקריאו מתנה די [י]הון אתר יהבין חכמתהון וגבורתהון לכל נהורייא דמטיין תמן ועל דנא אתקרי מתנה, ואם לא ידענו מאן הוא רבונא דקאים באתר דנא דאתקרי מתנה די נהורייא אתר מטיין לתמן שמיה דרבונא דקאים לתמן אדונ"יהו הוא שמוע"אל עבדא דאלהא דשמיא, והא לך מה דאמרין חכימייא הוו בדילין לחדא מן נכנס באילין עמיקתא מן קדם דלא יטעון במיחזיהון גבורתא דמלאכיא אילין דכתיב עלייהו, זה שמ"י (שמות ג' ט"ו) כמא דאמרנא, ורזא דנא ישתכח בנהורא דנא דחל"ם שמיה דכל בר נש דימטי לרזא דנא ידע עמיקתא דעלמא דאתי וגבורתיה וטוביה ויחודיה דקודשא בריך הוא, דנהורא דנא כד הוה נפיק נפקין מיניה נהורין אחרנין דמתנין (נ"א דסמכין) לכל נהוריא הדא הוא דכתיב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם לישן טב, וכל דלא למה אתברי בכל ישי (נ"א בשביל ישראל). ואני אם הייתי בכאן עושה פירוש עניין המרכבה היית יודע שכל חכם וצדיק מישראל שהוא מרכבה בפני עצמו ושיש לו ארבע חיות סומכות למרכבה כמו שיש לכסא ושהעולמות ממנו תלויים, והאמת החכם שבישראל הוא הנקרא מרכבה בפני עצמו ועליה עומד כמו שיש בעליונה המפורשות במרכבת יחזקאל אשר ראית בו כמה דברים עמוקים וסודות עמוקים לאין תכלית, והיית יודע השם של העומד במרכבת יחזקאל (נ"א החכמה) והוא שם יהו"ה שורש האמונה ועיקריה וסודו כמו שאמרתי, והשם של זה הניקוד העליון אשר ראית עד עתה עמקו וחכמתו. ועל ניקוד אות ראשונה הזאת שהוא נקרא חל"ם אמרו חכמים שהם הים שאין להם סוף והוא הנקרא מלך על כל המאורות המנהיגים והמוציאים והמביאים תחת ממשלתו והוא ממשלת עיקר שפע צינורות שפע המרכבה אשר הדר המרכבה וגבורתה בצינורות השם הזה באים, ואלו מורכבים באלו כדי שיהיו כולם אחדים לעשות רצון קונם ממהרים לפעול, וגובה להם ויראה להם שכל רואיהם מרחוק ישגיחו מפני רוב גבורתו וממשלתו והוא מאור שאמרו שממנו נמשכו המאורות של עצמות הפועלות עבודתם בגבורה ובקדושה, ובזכות מאור השני המנענע גבורות והנחות של אות השניה ומנענעה כרצונו לכל עבר שהוא רוצה, ובאות הזאת היוצאה בלי עמל ויגיעה בה נגלו מטמוני שכר העולם הבא שכתוב בו, עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' (ישעיה ס"ד ג'), אפילו שרף מהגדולים וחשמל מהאדירים לא ידעו ולא הביטו דרכי האות הזאת, מפני מה מפני שאם יראו אות אור כזה שהוא מתפשט בלי עמל וכולו מנוחה והנחה ולמיני זיוו אין דמיון יאמרו כך מה זה רבון כל העולמים אדם שהוא עפר רמה ותולעה וכולו תאוות וכולו יצה"ר וטומאה לו הכינות מעלה גדולה כזו ואנחנו עבדיך קוראים בשמך ומשמשין לפניך תמיד מנעת ממנו מנוחה בלי עמל כזו מקום שהצינורות באים אליו דרך ישר מן יחוד מציאותיך מן שורש השרשים, ומפני שלא יחלקו אלו עם אלו מפני שלא יקבלו משם שפע שעל המאור כתיב העומדים בפרץ באלו החמשה מקומות ומעלתו מופלאה עד מאד (בנ"א כתוב כל זה וז"ל) שפע שעל המאור הזה כתיב, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור (בראשית א' ג'), ועוד מפני מה גנזו והעלימו מן מלאכיו עושה רצונו מפני שלא יקבלו שפע וגבורה ותהיה ממשלתם כממשלת אלהים הגדולה מאד. ואומר לך כלל כעין השפע המקבל המלאך כן עבודתו שהוא עובד ואם המלאך היה מקבל ממקום המנוחה שלא יהיה שם תערובות של דבר אחר לא היו פועלים דבר ולא היו מכירין אדון עליהם ומפני זה גנזו, ונמצאו בזה המאור הנשרש בשורש אילן החיים שיצא להנחיל את מקורו כמו שאמרתי נמצאו בו חמשה דרכים קשורות בפני אחת לבל יפזרו הנה והנה, ושמותם דרך המנוחה המתפשטת עד דרום עד מקום המציאות הנעלם (נ"א העולם), והשנית דרך החמדה שכל מאור שמשיג השגת הדרך הזאת מתאוה לדבוק בו יותר ועל כן נקראה בדרך החמדה, והשלישי דרך הרצון, והרביעי דרך השלום, והחמישי דרך האהבה. חמשה דרכים סובבים הגלגל לניקודים ידועים בשכל מוכתר, ונמצאו הגלגלים וכל צבאותיהם כאשר הדרכים הללו סובבים אותם כדור אחד מלא כל משכיות שבעולם, והם נראו אצל מעלת המציאות כלא היו ולא נראו מעולם וממשלתם עצומה והם לא נחשבו דבר, ובאויר שמתפשט מן אלו החמשה דרכים כל תולדות העולם באים וכל חפצי הבריות והשרצים והרמשים להבין כמה ממשלתם עצומה, ושמותיהם נוראים מראים הדרם וזיום ויקרם וגבורתם והם שמות משמשין בלי מלאך ובלי השבעה לזכור אותם על פעולותיהם ומיד נעשו. שם הראשון יהדריאל וממנו נמשכים אחרים שנקראו בשם הזה הגדול ואלו צריכין טהרה והשבעה לאלו המלאכים שמקבלים מהם אבל (נ"א אצל) זה השם אינו צריך מלאך ולא השבעה, ושם השני יוצפחירון, ושם השלישי מכליליה, ושם הרביעי יוחצצבירון ושם החמישי מפריצמון ונקודים של אלו החמשה מאורות מעלתם כמה היא גדולה לפי תנועות האותיות ולכל דבר מועילים כי הם העומדין בפרץ באלו החמשה מקומות ומעלתם מופלאה עד מאוד. (ע"כ נוסח הגירסא האחרת). ואלו החמשה שמות הם שרשים נענוע אות שנייה מן השם שהיא אות המנוחה שכל (נ"א שכר) העולם הבא. דע כי כאשר אמרתי לך כי מעלת הצדיק וחכם יותר גדולה היא מהמלאכים הגדולים ומן השרפים בעלי היכולת, מפני שהמלאכים אינם גופניים ולא יש בהם איברים שיתאוה תאוה ודירתם במקום קדוש וכל מעשיהם קדושים ועל כן הולכים בדרך רצון מלכם ואין להם שבח בזה. אבל האדם שבראו הקדוש ברוך הוא בארבע יסודות ובמינים רבים וסידר בהם סודות (נ"א יסודות) של תאוה ושל שכל ושל חכמה ושל דעת, והם טמאים ומדובקים בטומאתם ובתאוותיהם ודירתם במקום שרצים ורמשים, והאדם בשכלו הטוב נדחק מכל אלו הדברים ומתדבק בהש"י ועושה שליחות הקב"ה ומצותיו ונותן עצמו למות על קדושת שמו, בודאי לזה יש מעלה גדולה מן המלאכים, ונקראו החכמים לפי עניין זה מרכבה בפני עצמו וד' חיות יש להם והם ד' יסודות שנתאכל התערובת ונשאר הברור והאמת ועל כן הם מרכבה בפני עצמו. ואלו הה' מאורות שראית שמותם ומעלותם כמה היא גדולה הם כמו תולדות המאור הזה המנהיג אות שנייה מן השם הנכבד והנורא יהו"ה, והמאור הזה ברוב גדלו ותעצומו כאשר הוא מתפשט ויוצא מן שורשו שורש החיים והחכמה נראה כמו גלגל סובב, מפני שכאשר יוצא עולה למעלה להשתחוות לפני מגדילו ושורש שרשו הוא שב אל מקורו חוזר חלילה ושב אל מקורו, ונראה כי כמו שהגלגל הוא הגלגל הסובב היכל הפנימי ששם מציאות שורש השרשים ויסוד הכל, ונראו חמשה מאורות האחרים לזה המאורות כקערות קטנות בחשבון ידוע שהייתי מראך במאור החשבון (נ"א דע שהיה מאריך החשבון), והמאור הזה העליון כאשר הוא סובב את אלו המאורות הוא מרעישם רעש וגם מרעישם בגבורה גדולה ומחכימם ומשפיעם גבורה כל אחד כפי גדולתו וגבורתו, וכאשר סובב אותם הגלגלים נחשבו אצלו כלא היו. והבן חכמה כי הגלגלים מן זה המאור נאצלו והם ניצוצות הגלגל הזה, בא לרמוז שאלו הגלגלים בזה המאמר העליון נקשרים אשר אין קץ לגבורתו ואין סוף לממשלתו, והפסוק מוכיח דכתיב, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א' ט"ז, י' י'), ובהיותו סובב המאור העליון הזה את הה' מאורות שנאצלו מן זה הגלגל נגזרו ממנו שתי אשות מהדרו ומתוקפו הא' מקרר והא' שורף ונקראו אש ומים, ומן אלו שני המאורות שנאצלו מן זה הגלגל נאצלו השמים כמו שאמרתי, וזהו סוד השמים וכל הגלגלים מאש ומים הם כלומר אש מקרר ואש שורף, ומן אלו הב' המאורות כאשר הם מתגברים נאצל מהם זיו חופף עליהם מלמעלה כדמיון רקיע, ומי יוכל לדבר מעלת שני המאורות והרקיע שחופף עליהם שמבין שלשתם יוצא השירה והרנה המגעת עד מקום המציאות, מהללים שמו בנועם התהלות והתפלות עליהם כתיב, השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י"ט ב'), אלו הם ב' המאורות אשר רמזתי למעלה האחד מתחיל והשני עונה ומוסיף שבח על שבח, ומן ההדור והדבור הזה יוצאים הנשמות הזכות אשר עליהם אין מעלה אחרת זולתי המציאות הנורא, ונקראו ספירות שנאמר, ספיר גזרתם (איכה ד' ז') ועל כן כתיב מספרים לשון ספירים, והמאור הנורא שנראה כדמיון רקיע אחרי שמסיימו שני המאורות לומר השיר עונה הוא, בכלל שירתו מביא מעשיו של הקב"ה, משבח כיצד בראם וכיצד סידרם לבל יתגברו ולבל יתפשטו אלא עד מקום ידוע, ועל כן כתיב ומעשה ידיו מגיד הרקיע ולמי הגיד אלא מפני שנשמע שבחו עד מקום שני המאורות, ואלו השני מאורות האש והמים מרוב זכותם הנחמד וטהרתם הגדולה הוסיפו קדושה על קדושה ואהבה על אהבה ונחבקו כדמיון חיבוק, ומרוב האהבה שנראו בהם נעשו ב' המאורות כאשר נעשו ממשלה אחת, ומרוב שמחת שני המאורות כאשר נעשו אחד ומתגבר לעלות נקשרו ברקיע ונדמה לנר מאירה ההיכל והנשמות נהנים מזיווה ועומדת בהיכלה, וכותלי ההיכל הזה כולן שכל בלי תערובות מחמת השכל ומעמידו על תכונתו, ונקרא שם הקרקע ספי"ר, וגג ההיכל כל אבן יקרה הם המאורות והמתפשטים וגם הם מפרנסים לנבראים אשר פירשתי מעלתם כמה היא עליונה, וחלוני ההיכל אלו מאלו משונות זוהר מזהיר מתנוצצים משם הברקים יוצאים אשר נצטיירו בצורות נפלאות ואלו מצטיירים בציורות ואלו אור מאיר בהנאה בלי עמל משפיעים חכמה ובינה וכן כל החלונות, כי אלו הם המציאות והצינורות מציאות המציאות (נ"א והצינורות והמציאות) בלי תערובות באים דרך החלונות ומשפיעים להיכל, וגם ההיכל בעלי שכל וחכמה והוא מתגאה לעלות ברוב השפע שנשפע ההיכל מצינורות המציאות, והצדדין (נ"א והצדיקים) שבהיכל בראותם כל זה שההיכל מתגאה עמהם לעלות אל השורש אומרים פנימה תושבחות לפני הקב"ה, מי יוכל לדבר נועם ההיכל הזה והלא זה הוא מעלתו עולם הבא ומקומו, ואמרתיהו ברמז והמבין יבין ואשר לא יבין יעמיק בשכלו ויבין שכל חכמה ובינה, והניקוד הזה הוא קמץ וזה שמו אשר נמצאו לו מפריצמון שם אמיץ מן הגדולים אשר שם מקורו יהו"ה ובהיותו כלול עם מקורו אין דבר עומד לפניו שאינו פועל אלא לרצונו, ומלאכים אדירים מן עשרה העומדים ראשונה במלכות ששמותם מיכא"ל פניא"ל רפא"ל יהוא"ל צדקיא"ל חותם המלך בקרבם הם ה' מלאכים שחותם אותיות השם בראש כל שם ושם מן אלו המלאכים וה' אותיות מן השם תמצא בראש כל מלאך ומלאך ונשלם ניקוד הב' (נ"א הט') מן אות השנייה מן ניקוד הט' עם כללם ופרטם. מאור הג' המתנועע אות הגבורה (נ"א המנענע אות השם) והעמידה במקומה לבל יתפשט וישחית הבנין הנאה ברוב גבורתו והדרתו, ובהיות זה המאור המנהיג את אות הג' בגבורה גדולה מאד ואפי' שהוא מן ענפי אילן מנהיג את השורש (נ"א השור) ככתוב לעיל. והיה מעיין בניקוד הזה ותראה כל מה שאמרתי דרך קצרה, מפני שאם הייתי מאריך אלו כ"ו דרכי השם לעולם לא יגמור העניין מפני רוב חכמתו והאריכות, ומפני זה שמתי פני לקצר בזאת החכמה והחכם שידקדק ימצא כל העניינים בלי שבוש וידע דרך המלך וידע למי הוא עובד וכמה היא גבורתו גדולה וכמה ממשלות מתפשטות מלפניו ומה שכר נותן לאוהביו ולשומרי משמרתו, וכן ידע מה העונש שמעניש לעוברי מצותיו לאותם שלא יראו מפניו, וכבר ביארתי ברמזים העונש של רשעים בעה"ב כמו שאמרתי סודם ברמיזה ובחכמה ובמדה גדולה. ועד עכשיו פירשתי ברמז שכר הצדיק ועכשיו אפרש עונש הרשע וכמה גדולה הבושה שמקבלים. הקב"ה סידר מעשיו בחכמה ובקו המדה ונתן מול העונש השכר והקדים השכר לעונש כמו שתראה, כי אחר אות ה' אות ו' כי אות ה' מנוחה ואות ו' גבורה המשלמת גמול לעוברי מצותו, ושלשים וששה דרכים נאחזו במדת הגבורה כמנין ששה על ששה וכל דרך ודרך דין קשה חזק ואמיץ לגבורתו אין מספר, וכל הדרכים יש להם ראש וסוף ואמצעית ל"ו דרכים וכל דרך ודרך מעניש, ומן רוב הגבורה של אלו הדרכים נתפשטו מהם כחות לאלפים ולרבבות ובנו בניין נאה בגבורה הוא מקום העונש והקיפוהו בששה חומות שהם סערה והמולה ורעש וסופה וקול מים רבים, וההיכל הגדול הזה שהוא מקום העונש מן ז' אשות בראשונה אש שורף ועינו כעין הירוק, השני אש משריף והוא כעין אדום, השלישי אש מלהטת והוא תכלת, הרביעי אש משריף לשעה והוא אדום (נ"א בשלישית אש מלהט אפילו מרחוק, ברביעית כעין התכלת אש שריחו משריף לשעה ועינו אדום פונה לשחור מתוקף האש), החמישי נמצא במדריגה קטנה ובה קצת מהנחה פונה ללבן, הששי אש (מסריף) [משריף] ומאכיל הרשעים (נ"א הששי אש מזעיר ומרעיש ומאכל הרשעים מרחוק), הז' אש שחור והוא עונש גדול שנוחלים הרשעים, והנה נודע לנו באמת שזה הניקוד הוא דין גבורה ודין קשה היא ואות עצמה של גבורה מצד שמשם (נ"א והאות בעצמה גבורה גדולה שמשם) יוצא סופה וקול המולה, ות"ר פרסאות מתפשט הרעש מלפניו והסופה וקול הסערה, וכל אדם מישראל שנימול בבשרו וכל מה שעשה האמת שיתן דין וחשבון ויבא באלו האשות אשר זכרתי למעלה, וכל אדם מישראל כשנכנס למקום הזה אז מרוב חבה יוצא אש מלפני המציאות ומקרר האשות לכסותו לבל יתלהט בתוקף האשות ויושב שם י"ב חודש לא בג"ע ולא בגיהנם, ועל כן אמרו שאין שום א' מבני ישראל יורש גיהנם ולא על צד אחר שתחשוב. ומאור זה כאשר הוא מתגבר לעלות ומדי עלותו במסילה העולה בית אל מרעישים לפניו כל המאורות והצבאות וכל החיילים רעש גדול והוא ברוב גבורתו מתאמץ לכסות עליהם ולהביאם תחת ממשלתו, ומפני רוב הגבורה נחלק לג' מאורות ולולי שהוא מתחלק אין דבר שיעמוד לפניו מפני רוב הגבורה, ואמרו כך מפני מה העולם עומד קיים מפני הגבורה הואיל והגבורה מכסה על העולם מפני זכות ג' אבות כנגד ג' המאורות, וזהו האמת. ואלו ג' המאורות המנהיגים את הגבורה פועלים בדין קשה מבלי טהרה והם שמות שאינם יוצאים משום מקום אלא שמות בפני עצמן, ושמותם של אלו הג' מאורות הם יוצפעחירון (נ"א יוצפעחירון) אספעיחירון (נ"א עספעיחרון (נ"א אספעחירון) ושם הג' מפעיחרויהו שלשה שמות אלו הם אדירים ונכבדים לעלות חימה ולנקום נקם בלי ספק, ומלאכים מקבלים מהם אשר אלו שמותם גבריאל צדק"יאל עזאל עוזיאל (נ"א שא' משניהם מיותר כי נמצא באמת כי עוזיא"ל ממונה על אש השורף ועזא"ל הוא מן האש המקרר) והמלאכים נמשכים בקו הגבורה והם שמות לקיים קללה ולהמית שונא י"ג יום זה אחר זה וקודם אלו השמות היה זוכר שם יהו"ה בניקוד הט' ובלי טהרה תוכל לעשות ותצליח, ומי יוכל לדבר גבורתו הגדולה שלולי זכות ג' אבות היה העולם חרב מפני גבורתו הגדולה והנפלאה וכמו שאמרתי למעלה, אם תבין תראה חתימת עונש הרשעים ועונש רשעי ישראל לא יכחד לך שום דבר אם תעיין ואני הוצרכתי לקצר כמו שאמרתי. והנה כי נשלם מאור הג' והוא שור"ק בן ג' ניקודים על כללים ופרטים ורמזים. מאור הד' הוא ניקוד אות הרביעית מן השם מן הניקוד הט' מי יוכל למלל גבורתו והדרתו בהתגברו, והוא יוצא מן מקום שורש השרשים לנהוג את כחות הגבורה על שם הנכבד והנורא יהו"ה והוא מאור וכח שמרוב צדקתו ושפלותו הוא מתגבר יותר מכל המאורות, והוא בתוקף האש העליון וברוב ממשלתו שבו מקרר האשות החזקות והאשות שאין שורפין ומשחית מעלותם, וכראות המאורות שזה המאור מתגבר מתחרדים כולם חרדה גדולה ונאחזים בד' פנות המרכבה לבל ימוטו ויאבדו מן העולם, והוא עומד עליהם ומחליש גבורתם והוא אינו יוצא ממקומו אלא בשני זמנים או שיהיה טוב לישראל מאד מאד או שיהיה ח"ו רע מאד כי הוא יוצא לקרר המעלות, ואם בראשונה פוגע באשות ובמחניהם של ע' שרים והוא מקררן ומחליש טובם וממשלתם ונמצא טוב לישראל בזה העניין, ואם בצאתו פוגע במחנות העומדים להגן על ישראל הוא מקררם ומחליש ממשלתם חלישות אמיץ ונמצא אז לא טוב לישראל ח"ו. ועתה הבין כי בכאן אאריך יותר ממה שהארכתי למעלה ואביא עניין ישראל בכאן בדברים קצרים ואביא עניין העו"ג בממשלתם ואביא סודות עמוקות בקוצר דברים כי לפי רוב החכמה הם דברים קצרים. וזה המאור הד' המנהיג אות הד' מן השם הנכבד והנורא יהו"ה הוא מאור גדול ואמיץ, כי האמת אות אחרונה מן השם אות ה' מי יוכל לדבר גבורתה והנחתה ואין נראה בה שום תערובת של דין אלא רחמים והוד ויקר, ומעלת שני האותיות שהם בשם ה"ה (נ"א י"ה) לזו נמצא (נ"א לא נמצא) מעלה גדולה יותר מזאת, הראשונה מתגברת במעלתה והיא נקראת שכר העולם הבא והאחרונה נקראת חותם הברית הגדול והנורא הוא אשר עליה כתיב, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (איוב כ"ח ז') כלומר מעלת האות האחרונה אין מלאך ולא שרף ולא חכם שידע עד איזה מקום אות המנוחה של זאת האות מגיע, ובמנוחות של אות הזאת נשרשו בה שרשים לאין תכלית וכולם מעלים פרי למאכל ועליהם לתרופה. והמאור הזה הד' המנהיג את האות הרביעית מי יוכל לדבר חכמתו וסודותיו עמוק מאד אין לו קץ, כי הוא מאור שמתפשט לשש קצוות, ובהיותו מתפשט זה המאור אין להתפשטו תחום ולא מניין ועל כן לא ידעו לו לא תחום ולא מניין, וכאשר יוצא מן שורשו הוא שורש אילן החיים מן מקורו יוצא ועולה בדרך קו המישור שהוא סוד השם הנורא ששפעו וגבורתו מתפשט ממזרח ועד מערב ועל כן נקרא קו המישור, ובהיותו עולה בזה הדרך מי יוכל לדבר גבורתו והדרו כלול מכל מיני יופי וחמדה, ומגיע עד מקום התקבצות המאורות היוצאים מלפני המושל, וכל המאורות האלו כלולים בתפארת הוא סוד שבת הגדול עד זה המקום שאמרתי לך. ובהיות מאור זה מגיע עד מקום התקבצות המאורות שם עומד ושם הוא משפיע גם הוא לכל אותם המאורות שמצא שם כי הוא אדון עליהם ומכסה עליהם מלמעלה כמו שתראה בראיות ברורות, כי האמת זאת החכמה שקראוה בעלי החכמה קבלה על סוד נאה, ועתה היה מעיין שאם ראית חכמה בשאר המאורות יותר תראה בזה, כי בהגיעו אל זה המקום מראה הזכות אשר נמצא בו בלי עמל מרוב המנוחה מתגבר ועולה ונראה מנוחתו כמו גבורה גדולה לא שהוא דין קשה, ובהיות המאור הזה עומד בזה המקום כמה מאורות מתחלקים ממנו והוא אינו חסר מממשלתו אפילו שכולם נשפעים ממנו, והמאור הזה איננו מתחלק מהמציאות כי האמת זו האמונה כל איש שמאמין שהמאורות נבדלין ממקורן (נ"א ממקומן) זה לא יאמין הטוב והישר כי האמת כל המאורות קשורין באדון שאין שום שכל יכול להשיג דמיונו כי אין לו דמיון ואין שכל יכול להשיג יחודו על דרך שלימה, במאורות שמתפשטים מן הקב"ה (נ"א אבל במאורות שמות פשוטים מן הקב"ה) יש מאורות שהן קשורים יותר קרוב ואלו כמה רחוק אבל בין גדולים בין קטנים קשורים בסבה ראשונה אין פרץ ואין יוצאות אלא ברצון אהי"ה אשר אהי"ה המציאות הנכבד והנורא. ומעכשיו ואילך היה מעיין בזה המאור ותראה מעלתו כי עד עתה דברתי ההקדמה. המאור הזה אשר נשרשו השרשים הגדולים אשר תראה שמותיו עכשיו ומעלתם, ותראה כיצד (נ"א קצת) מן יחוד הקב"ה השלם בהתחברות הממשלות זו עם זו ובהתחברם כן נמצא היחוד שלם גדול ונורא, ותראה כי המאורות שנמשכו בגבורה גדולה תראה מאיזה מקום מתפשטים ויוצאים ובאיזה מקום מתחברים ומגיעים, ותראה כחות הרחמים מאיזה מקום מתפשטים ובאיזה מקום מתחברים ומגיעים, ובהיותך יודע זה תבין יחוד הקב"ה בדרך אחת מכמה דרכים שיחוד הקב"ה נודע מהם. המקום שורש השרשים וסבת הסבות אשר ממנו יוצאים כל הדברים זהו המקום הנעלם מפני רוב גדולתו ותפארתו ולפי רוב תפארתו נראה השכל מעט. אבל הואיל והמציאות לא נודע לנו כי אם בחכמה גדולה לכן נפרש המאורות הקרובים אל המלך מאיזה מקום יוצאים ומה פעולה ומה עבודתם אשר הם עובדים וכיצד הם קשורים בסבה ראשונה, ואלו החכמות אשר אמרתי לך ברמז אפרש כל זה כדי שלא אאריך ואם הייתי מאריך אין שכל יכול לסבול, ומעכשיו ואילך היה מעיין. אלו הם המאורות המתפשטים מן המציאות ומנהיגים בכוחו הגדול בתחילה יוצא מן מקום המציאות מן שורש השרשים שהוא אדון כל פעולה מאור יפה ונורא שמרוב גאותו וגאונו נראה כדמיון דגל מתגאה על כל המאורות והוא מוציאם ומביאם תחת ממשלתו, וכל המאורות בו מצאו מקום כי מרוב גאותו ומנוחתו נראה בו גבורה וממשלה, ומן זכות מנוחתו נראה בו מנוחה בלי תערובות, ונמצאו בזה המאור מרוב ממשלתו ב' מדות דין ורחמים משפיע לאלו ולאלו משפיע למלאכי גבורה גבורה ולמלאכי רחמים רחמים וסובל את יצר הרע בגבורה ואת יצר הטוב ברחמים, ונראה באמת כי זהו המאור המתפשט מן המלך יותר קרוב אל האדון יותר מכל המאורות ומתפשט לימין ושמאל ולכל ששה קצוות, ובו נשרש שלשה מעלות שהם קו אחת. האחת התחתונה היא מלכות היא כנסת ישראל היא שבת הנרמז בלשון נקבה כמו שכתוב, שבת היא לה' (ויקרא כ"ג ג'). השנית היא אמצעי היא תפארת שכל רואיו ישגיחו מרחוק לראות יופיו וממשלתו. הג' (נ"א העליונה) היא העליונה היא כתר עליון ואע"פ אשר לשלשתם נמצאו שלשה שמות בפרט ובכלל לשלשתם השם שלהם הוא שם אחד והוא יהו"ה שזו קשורה בזו וזו קשורה בזו ועל כן נמצא שם אחד להם, ובהיות שם זה מתפשט בהנחה נמלאו כל המקומות והחדרים זיו עליון גדול ונורא, ומרוב השפע והזיו יוצאים ממנו מאורות לאלפים ולרבבות וכל אחד ואחד בעלי שכל וחכמה, ואף על פי שיוצאים אינם מובדלים ממנו אותם המאורות יוצאים בתערובות של גבורה יוצאים והם המשפיעים גבורה לשאר הנבראים ואח"כ יוצאים ארבעים (נ"א ארבע) מאורות ראשים על כולם מתפשטים מאילן החיים ויוצאים לנהוג את מקורם ולתור לו מנוחה, ואם קשה בעיניך זה העניין שהענף יהיה מנהיג את השורש זהו לפי חשיבות השורש נמצא וזהו דומיא לאב שיש לו בנים והבנים נגדלו ומלאו את מקומותיהם בחכמה והבינה ומנהיגים את אביהם, גם כמו סוס שנושא את האדם כן הארבעים מאורות האלו מנהיגים את שרשם, ואלו הארבעים מאורות הם עשרה ניקודים לכל אות ואות עולים לחשבון ארבעים, והם כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר סיני והיה פורש בחכמות מדקדק האמת בסיוע עליונים וכנגד אלו ארבעים יום שעמד משה מדקדק בתורה ומוציאם לאמת ומיישר הרכסים כנגד אלו ימים היו ימי המרגלים שהלכו בארץ אלו ימין ואלו שמאל, ובאלו הארבעים המאורות נמצא מאור הזה הד' של ניקוד הט' והוא מאור נחמד מאד מורכב בסבה ראשונה כמו שאמרתי למעלה, והוא ברוב הדרו ושפעו (נ"א הכח) נחלק לימין ושמאל ואף על פי שנחלק עדיין נקשר זה עם זה כדי שלא יפעלו אלא לרצון קונם ומגדילם, וזהו ניקודו והוא חיר"ק (נ"ל חירק גדול והוא צירי) ואמת הניקוד שלו יוכיח וזהו חיר"ק שמנענע אות הרביעית של שם הנכבד והנורא שנמצאו לשני המאורות שני שמות והשמות נקראו לפי תנועות המאורות בדרך חכמה מופלאה עד מאד. ואלו הן שמות שני הניקודים. הא' העומד לימין שמו צצציהוץ (נ"א צצציתוץ) ציץ הזהב נזר הקודש הספירה המובחרת בלי מלאך ובלי קדושה וטהרה, ושם השני הפונה לימין נמשך בקו הגבורה נקרא שמו הקדוש יאהדונהי (נ"א יאהדונהי) שם אמיץ ונעלם משיב הספקות ליודעים מקורו בלי מלאך ובלי טהרה אחרת. ובראש המאור הנעלם והנכבד הזה אמרתי שאדבר בענין ישראל ובעניין האומות והנחתי מהעניין הזה עד הניקוד הי' שהוא שורש כל הניקודים כמו שאמרתי, והוא שהיה זוכר כהן גדול בעבודה לניקודים ידועים בנחת כדי שלא יבינו העם אלא מעטים אותם שהעיר הקב"ה את רוחם והלבישם בגדי החכמה שכל ובינה הם היו מבינים. והנני בא לפרש ניקוד העשירי להביא ולפרש סדרי המרכבה ותולדותיו על תכונותיהם, והתולדות שמתפשטים מן המרכבה זו גדולות, ואביא בניקוד הי' כל סדר המרכבה כיצד עומקים (נ"א עומדים) והמאורות אשר משם הם מתפשטים ומה שמותם, וכיצד זה הניקוד מנהיג אלו המאורות ומוציאם ומביאם תחת רשותו. ובכאן נשלמו פעולות וחכמות עמוקות של ניקוד התשיעי, והנני מתחיל ניקוד הי' מדכר כעניין ההשגחה בפסוק זה. וישם ה' לקין אות (בראשית ד' ט"ו), ואדבר בחכמה גדולה ובאריכות ועל כל זה האריכות שאומר שאביא הוא קוצר לפי גודל החכמה של הניקוד, ותראה בזה החכמה של הניקוד אהבת הקב"ה עם ישראל כמה היא גדולה. וחכמת זה הניקוד העשירי מי יוכל לדבר גבורתו ובו הנסתרות גלויות והעמוקות מפורשות, וממנו נשרשו כמה נעלמות (נ"א עולמות) אשר הם הראשים נמצאו שש מאות כנגד ת"ר אלף מישראל כמו שכתוב, כשש מאות אלף רגלי (שמות י"ב ל"ז), ובכאן נודע שכל אחד מישראל יש לו מקום במרכבה לפי שלמות השגחת הקב"ה על ישראל, שכל אדם בעולם שפעו בא לו מן המרכבה ואם נסתם הצינור ההוא מיד נכרת, הוא ממה שמצינו בקין שהיה מתיירא מזה העניין שנאמר, כל מוצאי יהרגני (בראשית ד' י"ד) והקדוש ברוך הוא הבטיחו שלא יכרית השגחתו ממנו שנאמר וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, והואיל וישראל יש להם כל א' וא' מקום במרכבה ששפעו בא אליו מזה המקום השגחתו שלימה ומעלתם מובחרת ומופלאה עד מאד, ומעלת ישראל נמצא בזה הניקוד העשירי כמו שתראה עכשיו. ועתה היה מעיין בזו החכמה ויאירו עיניך ותשיג השגות נעלמות וסודות עמוקות בייחוד הקב"ה ובסדרי מרכבתו:

ניקוד הי' הוא זוהר העליון שכל המאורות המתקרבים אל זהרו מתאכלים ושבה והיתה לבער לכל מי שקרב להגיע לקדושתו, וזה מפני רוב קדושתו הגדולה והעצומה והמופלאה, אשרי איש יודע עיקר מעלה העשירית כי היא סובלת באורה ובזיווה כל הדברים וכל המאורות העליונים, ונראו בזה המאור הי' כל המאורות מורכבים והוא נראה כמו אשכול וכל המאורות תלויין ממנו כענבים, ואלו המאורות שנראו כענבים הם המכלכלים לישראל בחכמה גדולה כמו שכתוב, כענבים במדבר מצאתי (אבותיכם) ישראל (הושע ט' י'), וכל אלו המאורות שנרכבו בזה המאור העשירי להם אין סוף ומנין ולהתפשטותם אין תחום ונראו אלו למעלה למרכבה ונתפשטו אלו המאורות לארבע צידיהון ונקשרו בסבה ראשונה, ובהיותם מתפשטים לד' פינות מרוב גבורתם וזיוום נראו כל העמודים שסומכים כל הדברים והבניינים, ומהם מתפשטים כל מיני האש החזק, והזיו שיוצא ומתפשט מן מקום המציאות מקום הנעלם חופף על אלו העמודים הם המאורות שנרכבו במאור העשירי, ובהיות הזיו היוצא מסבה ראשונה מכסה על אלו העמודים נראו העמודים כמו כסא, ומרכבה לשון הרכבה הוא שבו נרכבו כל המאורות המכלכלים לנבראים מן זה המקום האמיץ והשפע הנורא שאין לו קץ, ומן אותו הזיו הנאה המתפשט מן זה המקום נצטייר בצורת זה המקום וירד למטה וזו היא המרכבה שארבע חיות סומכות. וכל זה הקדמה זו והעניין שאפרש תחילה יהיה (סדרי המרכבה הם סודות עמוקות לענין וכמו שאמרתי החכמה שאמרתי תחילה בזה העניין ובזה הניקוד יהיה) סידורי המרכבה וסידורי המאורות שממנה הם מתפשטים ויורדים מן המרכבה לחופף על ישראל. ואני כמו שאמרתי הנני מקדים לעניין הזה ההקדמה ותבין בה עיקר השלשה הקדמות ומעכשיו ואילך היה מעיין. (בשנת) [בשעת] היצירה כאשר עלה במחשבה לפני סבה ראשונה לברוא שמים וארץ וכל הצבאות סדר כל הכחות והמאורות המתפשטים ממנו עד איזה מקום יתגברו וכמה פעולות יפעלו, ועל כן אמר החכם רבי שמעון בשעת היצירה סדר ותקן הקב"ה כחותיו בו, וזהו האות כי המאורות המתפשטים בגבורה גדולה מלפניו ומגמת פניהם להתפשט צפונה אל מקום הגבורה מי המשיכם שם או מי נטעם שם, וכן המאורות המתפשטים מן סבה ראשונה שנמשכו ברחמים מי המשיכם ברחמים או מי נטעם במקום השלום והמנוחה ומי ערבב במקום אחד גבורה ורחמים הלא אלהינו שממנו מתפשטים כל הדברים והוא המשריש להם שורש והוא מנהיגם כחפצו ורצונו, ואלו הדברים הם קושיות חזקות אבל זאת היא אמת שהקב"ה סדר כל מאוריו וכל דבריו על הסדר וכל האחרים כיוצא בזה אלא הוא המשריש להם שורש והמנהיגם כחפצו, ומה עשה ברוב חכמתו ובזיוו הגדול יצאו ממנו מאורות ברוב זכותם המובחר הידוע בלי תערובות, ואלו המאורות שמתפשטים ממנו הם י"ד (נ"א ד') ועכשיו תראה חכמתם ומעלתם והם סוד ד' חותמות שחתם הקב"ה בכל דבריו כמו שאמרנו ותראה בראיות ברורות, והם ד' אותיות של שם יהו"ה, ותראה למה אות ה' מכופלת בשם זה או מה הוא הענין הרומזת, ובהיותך רואה ויודע סדר הכפל הזה אז תראה כל העניין כפשוטו, אלו הם סדרי המרכבה העליונה על תכונותיהם כשהשפע יוצא מן הממציא הכל (נ"א מתפשט מן מקום המציאות) מן שורש השורשים יוצא ברצון המחשבה אם בגבורה אם ברחמים, והואיל וברצון המחשבה יוצאה לנהוג את העולם ולכלכלו ולכן נמצא בו גבורה ורחמים, ובשעת היצירה כשהמאור יוצא בגבורה וברחמים יצא עד מקום ידוע ועומד שם כלול מכל יופי וחמדה ומכל מיני עבר ולכל פנה (בנ"א ובס"א מצאתי כתוב כל זה. מכל יופי וחמדה וכל מיני פרנסה ומרוב השפע האמיץ שנמצא ושנראה בזה המאור נתפשטה גבורתו הנה והנה לד' צדדים הם ד' פנות המרכבה, ובהיות השפע מתפשט מתחלה בגבורה גדולה נמשך בכח המחשבה לצפונה הוא מקום הגבורות ובזה המקום נרכבו כל כחות המשפט וכל כחות המשחית שנאמר, מצפון תפתח הרעה (ירמיה א' י"ד), ומן זה המקום הנורא מתפשטים ממנו לאלפים ולרבבות אין להם מניין ונתוספו ונתגברו דין וקצתו רחמים על כחות הגבורה ועל כן היא חופפת עליה וזה צד מערב מקום ששם סומך יצחק מן שתיהם ותפארתם מתגברת שנאמר, ופחד יצחק היה לי (בראשית ל"א מ"ב), וכן ד' פנות לכל פנה ופנה מאלו וארבעתם כאחד נמצאו ומיוסדות על שורש אחד נאה, ומרוב מאור המתפשט מן סבה ראשונה הוא העשירי אשר כתוב עליו, ועוד בה עשיריה וגו' (ישעיה ו' י"ג), ועוד ראה כיצד נמצאו ארבע פנות המרכבה תחתונה מיוסדים על זה המאור כי המאור הזה בהתפשטו ממקום המציאות הנעלם מרוב זיוו והדרו ותפארתו נראה כמו היכל סתום, ומן שפע ההיכל בהתפשטו מן מקום המציאות הנעלם נתפשטו ממנו ניצוצים פנימה לנהוג פנות המרכבה התחתונה, כי העליונה בשעה שזה המאור מתפשט ממקום מציאותו מיד הוא מורכב במאורות אחרים, ולמעלה למרכבה העליונה מציאות הנעלם הוא אלהינו ואנחנו עבדיו, ובמרכבה העליונה נמצאו בארבע ראשיה מאורות עליונים במניין ע' וכל אחד ואחד פונה לצדו ואחד מתגבר על כולם ומכסה אותם בצלו דכתיב, כי חלק ה' עמו (דברים ל"ב ט'). ובהיות מאור אחד מתפשט ומתגבר על אלו המאורות מביאם תחת ממשלתו ונראה זה המאור כעמוד גדול מאד אבל שלשה מעלות נמצאו בו יה"ו יו"ה יה"ה. לאחר כך עלה עד מקום המציאות. וזה המאור התפשטותו מי ימלל גבורתו ועליו פתחו כל המקובלים בעלי השכל ורמזו בדברים, ונמצאו אלו השבעים מאורות נמשכים בגבורה, ושם אחד לעשרה המאורות ונמצאו השמות שבעה והם שמות ממהרים לפעול פעולות ולהעלות חימה ולנקום נקם ולשלם לאיש כפעלו כי הם מקורות המשפט שע' הסנהדרין העומד להגן על ישראל מקבלים מהם. הראשון אדנ"י השני שד"י השלישי אלהי"ם הרביעי נקפעסיחרון החמישי יוחצפחרון (נ"א יוצפחרון) הששי צבאות השביעי יאהדונה"י שמות מלאכים גבורה משמשין בלי טהרה וגם לשאלה בחונים לשאול ולדבר כדבר איש האלהים ולהוציא מן הצרה לרווחה ולמלט איש בארץ ציה ושוחה מפני רוב גבורתו וקול שאונו כקול המולה גדולה כקול סופה, והעומד במרכבה העליונה אדון בלי דמיון ותמונה שכולם צופים אליו והנראה למעלה תחתונה יהו"ה הוא הכבוד המקבל הנראה לעבדיו העושים רצונו ממהרים לפעול פעולתו, וסידורי המרכבה אלו הם לכל צד וצד מתפשטים כחות במניין שאלו שאונם מעטים מאלו אבל נמצא יתרון שזה הכח מגיע עד מקום שכח אחר אורו (נ"א אינו) מגיע לשם וזהו האמת, ואלה מניין המאורות הראשים מאורים גדולים לעבר תימן מתפשטים שש מאות אלף בהתפשטם נחלקו לשש הקצוות אלו פונים למעלה ואלו פונים למטה, ובעת התפשטם מי יוכל לתת מניין לניצוצות שמתפשטים מהם בלי מניין לקיים מה שכתוב, והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ"ח י"ד), זה קצה התחתון וזה קצה העליון שהוא שם יהו"ה שכינה תחתונה ועילאה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, מכאן נמצא באמת שיש לששה קצוות מתפשטים כדי שידעו ברואיו של הקדוש ברוך הוא כמה אהבתו עם ישראל, ולכל אלו השש מאות אלף שמתפשטים לכל עבר ולכל פנה. עד כאן נוסחא האחרת) אין קץ לתפארתה, ובהיותם מתחלקות לששה קצוות כאשר הם מגיעים אל מקום המציאות מתחברים כולם ואינם נבדלים וכורעים ומשתחוים לפני הקב"ה ואומרים לפניו שירות ותשבחות, ובהיותם מתחברים מי יוכל לדבר תפארתם, ובעת התפשטם ממקומם נמצאו להם שמות אחרים מלבד האחרים האמורים למעלה, ובעת התפשטם המאורות האלו מן המקום שנתחברו שם מתפשט מהם האש המקרר. הזוהר המזהיר גיזרת נשמות האבות הקדושים מן זה המקום נגזרו ובזה המקום הורכבו כשחזרו לאלהיהם כבתחילה, ועל כן אמרו שהאבות סומכים המרכבה, ואלו השש מאות אלף מאורות כל מאור ומאור מהם מתפשט מן המזרח ועד מערב ונמצאו במאורות המתפשטים מן צד הימין ע' ראשים שמנהיגים את שאר המאורות אשר משם מתפשטים, ובמרכבה העליונה נמצאו שני המאורות שאינם מאירים מגודל תפארתם וגאותם אבל הם רואים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ומגיעים עד חוטי שכל והחכמה הגדולה וחוטי האהבה, ובהיות אלו החוטים של השכל והחכמה והאהבה נמשכים בעד שני המאורות כאשר מגיעים אליהם נתמלאו כל פנות המרכבה שפע וגבורה וחכמה יתירה, ואלו שני המאורות הם מגינים על ישראל ומשפיעים אותה חכמה, וכאשר ראה שלמה המלך ע"ה שזו החכמה שהיא לישראל שישראל היו עתידין לאבד אותה אמר כן, וחשכו הרואות בארובות (קהלת י"ב ג'), ואלו שני המאורות דמיונם כדמיון גלגלים ההולכים סביב ורואין דרכי בני אדם, זה לפי שלימות מעשיהון וחכמתן, ומלמטה לאלו השני מאורות נראה מאור אחר עובר באלו כדמיון מגדל חלול, ומפנימה למגדל שם שתי צינורות שמגיעים עד מקום המציאות, ושם האחד מן שתי הצינורות מקום המחשבה והוא מהות המציאות, ושם הצינור השני המביט לשמאל אל מקום הגבורה שמשם מתפשטים כל הגבורות, ואלו שתי הצינורות משפיעים למגדל שפע גדול ומתגאה המגדל למעלה. ושם שני הצינורות על דרך עיקר שם האחד אהיה ושם השני יהו"ה שם האחד ע"ב ושם השני מ"ב, ושם שני המאורות הרואים מקצה הארץ ועד קצה הארץ אהי"ה יהו"ה, ומלמטה לזו המגדל נראה בית מושב ומעמד השלם מכל טובה ותפארת הוא מקום ספיר מקום גזרות הנשמות ופרנסת הצבאות ושמו צבאות, ואלו המאורות אשר אפרש מורכבים הם אלו מאלו, ולמטה מזה המעמד הנאה שם העיר המלוכה שנראו בה כל בתי גנזי המלך והבניינים הגדולים והאוצרות וכל המאורות הפועלים בזו המדינה נמצאו המדינה וארכה שש מאות אלף פרסה ורחבה הם ע' (נ"א ע' אלף), ובפנה העומדת באמצע המדינה שנמשכה בכח הרחמים המתגברת למעלה לחומה וחופפת על החומה ארכה אלף ומאתים ושלשים פרסאות. ועתה היה מעיין ותראה חכמה אשר לא השגת ואם תבין זה המשל תדע סוד המשל ופתרונו אומר ברמזים כדי שלא אאריך. ושם שער המדינה המפוארה והכלולה מכל יופי אכתריא"ל, ולמטה לזה המקום שם העמוד הנשרש מלמטה למטה (נ"א ולמטה לזה העמוד השער הנורא מקום העמוד הנשרש למטה למדינה) והעולה ומתגאה למעלה מן החומות וסומך העיר וחומותיה, והעמוד הזה הוא חלול ויש בו שתי צינורות מגיעים עד הממציא מן הימיני נמשך ויוצא והוא מנוחה בלי עמל והשמאלי נמשך הגבורה וכל מיני הגאוה, וזה העמוד הוא מגדל השן בנוי לתלפיות הכלולה מכל חמדה סומך המרכבה העליונה ומעמידה על תכונותיה ועל תפארתה בדרך שלמה, ולמטה לזה העמוד המורכב במרכבה העליונה החופף על הכל שם מקום הפרץ שפרצו קדמונים ושעדיין לא נשלם עד שירחם הקב"ה על עמו ועל נחלתו, ומקום זה שהוא מקום הפרץ בו נמצא מנוחה כי כל התאוות וכל הכחות (נ"א על האמות) ומלמטה לזה המקום שם מקום המלוכה הוא מקום שפע שלשת השרים הגדולים אשר סימנם זה שמ"י לעלם (שמות ג' ט"ו), ומלמטה למקום המלוכה ששמו אלהי"ם מקום של (נ"א שני) העמודים אשר הכל עומד עליהם שם האחד שד"י ושם השני אדנ"י. והנה לך סדורי המרכבה העליונה על דרך שלמה, ואם תעמיק תבין אדם העליון, ושם כל אבר ואבר. ושמות שני הצינורות הנמצאים בעמוד החלול שם הא' יה"ה ושם השני שמשם נמשך הגבורה וה"ו, ושם הפרץ אשר קראו הקדמונים יהו"ה (נ"א שם הצינור שמשם נמשך הגבורה וה"ו ושם הפרץ יהו"ה) ושם המלוכה אדירירו"ן, והנה לך כל סדרי המרכבה העליונה ואם תעמיק בני אז תבין בנין האדם העליון. וכנגד כל אלו המאורות יש מאורות במרכבה התחתונה כי זו נשפעת מזו. וד' פנות נמלאו באלו המאורות האחת משני המאורות הרואים ששמו אהי"ה ואלו הן צינורות המגדל ואלו הן המאורות הרואים, ושם פנה השנייה הוא מקום המושב מקום הספיר א' צבאות, ושם פנה השלישית הוא שער עיר המלוכה אכתריא"ל ושם פנה הרביעית הוא צנור החלול, ואלו הד' פנות הם פנות שמהם נגזרו בנינים (נ"א וד' פנינים) משוהם וישפה נבחרו מעלותם גדולה מובחרת עד מאד. ועתה היה מעיין ותראה חכמה גדולה מאד, כי תחת האלו הד' מקומות שאמרתי למעלה על דרך משל שני המאורות הרואים ואינם נראים מאירים הם במשל באדם העליון העינים, והמגדל הוא אבר האף, ושתי הצינורות שנראו בזה המגדל הם שני חורי האף שמגיעים עד המוח שהוא שורש החיים, ובית המושב הנראה למטה למגדל הוא המושב שנראה בין האף והשפה העליונה, ושער המדינה שהוא בעיר המלוכה הוא הפה שבאדם העליון, והעמוד החלול הסומך הוא הצואר שבו נמצאו שתי הצינורות (נ"א שורש האדם ובית המושב והמעמד שנראה למטה למגדל שמשם נגזרו הנשמות ושם פרנסת הצבאות שמו צבאות הוא מושיב שנראה תחת האף באיברי האדם, ולמעלה לבית המושב למטה לשער המדינה היא עיר המלוכה הכלולה מכל יופי וחמדה הוא הפה באדם העליון, ולמטה לשער המדינה המגדל העמוד החלול הסומך הבנינים שנמצאו בו ב' צינורות באדם העליון) באחת המאכל בא ובאחת הבל הפה יוצא בלי עמל, ומלמטה לאלו הצינורות מקום הפרץ הוא מקום שהמאכל שם מקבץ הוא בעד בטן האמצעי, ומלמטה לאלו המקומות (נ"א העמוקות) שני העמודים הגדולים הסומכים כל הבנין הנאה והנחמד הם שני הרגלים שבאדם העליון, וחשבון אורך המדינה ורחבה והפנה שבאמצעיתה לא יהיה שכל יכול לסבול העומק, והנה לך ראשי דברים ברמזים כמו שאמרתי. ואלה העמוקות הם במרכבה העליונה אשר מלמעלה לה אדון אלהי כל הארץ אחד ושמו אחד שאין דמיון ולא תמונה לפניו, ובאלו ד' פנות נמצאו ששים חלונות בהם יוצאים מיני האור הנעלם אבל אינם מתפשטין וחוזרים למקומם חלילה רק עומדים תמיד במקומם מקום הנעלם ונראו אלו המאורות גדולים ואדירים סובבים כבודו של רם ונשא ומעלתו הה"ד, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה (שה"ש ג' ז'), ואלו המאורות הם בעלי שכל וחכמה שלמה שבזו החכמה אין בה שום תערובת של דבר אחר עמה. והנה נשלמה סדרי המרכבה העליונה, ועתה אפרש סדרי המרכבה התחתונה ואאריך בה יותר מבזו כי לפי מעלתה של זאת לא הארכתי בה שאם הייתי אומר שמא בני אדם רשעים יהיו בראותם החכמה הגדולה בלשון משל וחידות וברמזים משובשים ובסתרי (נ"א ובסדורי) המרכבה התחתונה נביא ניקוד אות ראשונה של השם ובה תראה הנענועים שהיה הכהן גדול מנענע בשם כשהיה עושה העבודה לפני מי שאמר והיה העולם, ואעשה הפרש בין ענין לענין למען ירוץ קורא בו, ותראה ותבין אם תעמיק כמה ניקודים היו של השם ומה רומזים הניקודים חכמה מפוארה בדרך קצרה בענין שיבינו בני אדם סדורי המרכבה התחתונה על תכונותיה אשרי איש מעמיק לדעת חכמה ובינה, כי המקובלים אמרו שסביב לאלו המאורות שנקראו מרכבה תחתונה מקיפם אש חזק מאד והוא נהר דינור נפיק ונגיד מן קדמוהי אורך הנהר הזה אלף אלפים פרסאות ורוחב שש מאות אלף פרסאות והאש חזק וכל פרסה ופרסה מתחזק האש יותר ויותר, וכל האשות האלו בחכמה ובבינה מסודרים והנהר יוצא מן מקום הגבורה מן לפני הממציא, ועתה ראה הנהר הזה הנקרא בשם אלהי"ם הוא דין קשה הוא חרב נוקמת נקם ברית חרב המשפט ובהיותו יוצא ומתנשא מתפשט ממנו האש החזק והאמיץ וסובב המרכבה ולמה סובב אותה זה מפני שלמות מעלת הקב"ה שהשרפים בעלי היכולת שרוצים להתגבר ולעלות אל מקום המרכבה הנהר הזה מלהט אותם לבל יתקרבו לראות ממשלתו מפני שלא ידמו לממשלות הקב"ה ית"ש והדרו ומלכותו ואחרי האש החזק נראו שש מאות מאורות שכל מאור ומאור מתפשטים ממנו ניצוצות לאין תכלית ובהיות המאורות האלו מתגברים לקבל משרשם ומעיקר האמונה מתחלקים לארבע חלקים אלו מורכבים באלו ואלו באלו ובכל חלק וחלק נראה ממשלתו לבד ובהיותם מתגברין לד' צדדין נראו הממשלות אחת וכל המאורות שמתפשטים מן אלו החלקים למקום אחד באים והמקום ההוא נקרא בית קבול המאורות הוא מקום האלה הגדולה ואלו המאורות נראו כדמיון כותלים ונצטיירו כדמיון היכל וההיכל הזה הוא היכל החיצון הממהר לפעול פעולות בלי מלאך ובלי טהרה. ואלו הן סדורן של המרכבה התחתונה בדרך קצרה כמו שעשיתי בעליונה ומיד אומר הניקוד כמו שכתבתי מ"ש, ועוד בה עשיריה (ישעיה ו' י"ג) הרי זה מקום שמשם מקבלת העשירית שהוא כתר עליון שמרוב קדושתו מבער (נ"א מרעיד) שאר המאורות הדא הוא דכתיב, ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער [כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם] (שם,שם), ולאן היא משפעת לשני המאורות שהם נרמזים ונמשלים לזכר ולנקבה במשל כאלה זו היא מלכות, וכאלון זו היא תפארת והמאורות שנרכבו אלו באלו נקרא מרכבה התחתונה ולהם ראש וסוף להם פנים ואחור להם אמצעות וצד וזה דומה לזה אבל מה שמשפיע זה אין משפיע זה. והמאור הראשון ששאר המאורות נרכבו בו והוא אדון עליהם והצנורות מן העליונים מגיעים אליו בתחלה והוא החולק מזון למאורות אחר כך. ובזה המאור שהוא העליון ראש המאורות יש בו ד' פנות גדולות עד מאד שכל פנה ופנה מגעת אל זוהר המזהיר הוא המרכבה העליונה, ונראה זה המאור כמגדל אחד גדול מרובעת בעלת שכל וחכמה ובארבעת רבעיו יש ארבעה מאורות שזה אין דומה לזה וכולם גבורים. ובמאור הזה נמצאו מאורות בלי מנין וכל מאור ומאור רבועו לבד שער הראש תפארת המרכבה ותפארת הבנינים, וזה שמו ייי משם מתפשט הברכה והשלום והשמחה והששון ולמטה לזה המאור תלוים הבנינים הגדולים והמופלאים ובד' פנותיו מושבות מעמדות ארבע משמרות נגזרו והם - שהם ישפה ספיר אבן המובחרת האחד מביט לדרום ואורו באורך אלף ומאתים ושמונים ושתים פרסאות מן מהלך החשמל, וכל פרסה ופרסה מתגברת בזיווה זו יותר מזו יותר מזיו המובחר עד שמגיע הזיו המובחר למקום שחוטי האהבה אשר נמשכים מן המציאות מגיעים שם ואלו החוטים הם נקשרים בא' ונחלקו לשש מאות אלף וכל א' וא' פונה לצדו לשמור משמרתו להגן על בני ישראל. וזו הפנה המבטת לדרום מי ימלל שלמה ולולי זה השלום המגין על ישראל כמעט נמוטו רגליהם בארץ אויביהם ושלום הזה במה הוא עומד בתפלה שישראל עושים כמ"ש, ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיה כ"ט ז'), והנה כי זה הפסוק הוא מוכיח שישיבתן של ישראל בגלות אינו אלא מפני ביטול תורה וזאת הפנה המבטת אל הדרום שנקראת נוה שלום שם עומד יעקב ומדתו משם מתגברת ומשם עולה עד מקום הממציא (נ"א המציאות) והוא פנה הנרמז בראש אדם העליון ראש לבד לא עם העינים אלא הקדקד בלבד הוא האבר הנרמז באיברי המרכבה שכל השופט אשר הוא נקרא בריח התיכון ושמו שם אמיץ המתפשט מתחלה הוא הנקרא אהי"ה ואם תעמיק למה יש באורך הפנה הזאת אלף ומאתים ושמונים ושתים תבין כי לתשלום חשבון זה שלום שאין בו פוסק (נ"א הפסק), ובזה הפנה מפני שאורה חופפת על שני צדדיה צדיה וגבותיה ממלאות מקומה קראוה רז"ל בלשון נשר והוא כח העומד על ישראל כמ"ש (שמות י"ט ד') ואשא אתכם על כנפי נשרים והשכינה נקראת נשר כמ"ש, כנשר יעיר קנו וגו' (דברים ל"ב י"א) כל זה הפסוק מדבר בענין אהבת הקב"ה עם ישראל ששכינתו של הקב"ה דומה עם ישראל כנשר על קנו וכאשר בניה מרוב דוחקם צועקים אז מרחמת וחופפת על ישראל כמ"ש, על גוזליו ירחף, לאחר כך, יפרוש כנפיו ויקחהו ישאהו על אברתו ובכאן יש בטחון גדול על ישראל בענין הגאולה, וזה המאור שנקרא נשר מי ידבר תפארתו כי הוא בריח התיכון עושה שלום בין האריה ובין השור הוא בריה נאה מאד שאין תחום ואין קץ לתפארתו והדרו וזו המדה היא הבריח התיכון כמו שאמרתי ובה יוצאים ומתפשטים כל מיני הנפלאות שהקב"ה עושה. הפנה השניה מי ידבר גבורתה כי האימה והפחד משם יוצאות שמו אלהי"ם והיא פנה השניה ברבוע הראש המבטת לימין ונקרא בלשון רז"ל אל ארי"ה ושם מדתו של יצחק מתגברת וזהו צד מערב מקום ששם סומך יצחק כמ"ש, ופחד יצחק היה לי (בראשית ל"א מ"ב) והמקום הזה הנעלם הנרמז מקום הפחד ומקום הנעלם ממנו נגזרה נשמתו של יצחק קו הגבורה והעוז והממשלה ועל כן כתיב ופחד יצחק היה לי ונקרא שם המקום הזה וה"ו (נ"א וה"ו ול"נ יה"ו כאשר רמזתי בניקוד הח' ושם המקום הראשון י"ה (נ"א יו"ה) שני מאורות גדולים ואדירים, וע"כ תמצא באמת שהואיל והמאור הזה הוא מחבר המאורות אחד עם אחד בפחד ואימה ע"כ כל הנבראים וכל בעלי הממשלות והגבורות נבראו במדת הפחד ע"כ הם מכירים אדון עליהם שאלמלא לא המלאכים והמושלים נבראו במדת הפחד לא היו מכירים אדון עליהם מרוב גאותם ותפארתם ועל כל זה שנבראו במדת הפחד מלאכים גדולים יצאו מהדת וכפרו בעיקר ואמרו במחשבתם הלא אנחנו מי בראנו מי אדון עלינו ואלו שהיו בתחלה אותם אשר אמרו לפני הקב"ה שאין טוב לברוא העולם ואפילו שהיה רוצה הקב"ה לברוא העולם לא הסכימו עמו ואלו הן עז"א ועזא"ל ולא עוד אלא שמרוב גאותם אמרו שאין מושל עליהם ונעקרו מיד מן העליונים וירדו לארץ ומלאו תאותם בתאוות העולם, ואמרו אלו כפרו בעיקר שרו של מצרים מצרים שמו וכל ע' שרים אחריו מה עשה הקב"ה הורידו מממשלתו והורידו לשאול תחתית, עוד אמרו שכל הצבאות יצאו להלחם לפני הקב"ה ולא נשאר מהם אלא א' זה שרו של מצרים שנשאר מהם, ואחרי אלו כפר בעיקר שרו של כשדים מרוב גאונו ותפארתו והודו ואמר, אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י"ד י"ד) כי אין מושל עלי יצאה בת קול ואמרה אך אל שאול תורד אל ירכתי בור, גם שרו של חירם רצה להיות אלוה ונתגבר ברוב חכמתו והודו והורד לשאול תחתית, ונע"ל כמה מלאכים ירדו ממעלותם מפני ענין כזה וכמו שאמרתי שאפילו שנבראו במדת הפחד כפרו בעיקר לעשות עצמם אלוה. ועתה היה מעיין ותראה חכמה גדולה כי המלאכים האלו אשר אתה רואה שמרדו במלכות מן הגדולים שבצבא מרום היו ומן האדירים ומפני רוב גאותם והדרם מרדו ואם הנבראים בין מן העליונים ובין מן התחתונים לא היו נבראים במדת הפחד לא היו מכירין אדון עליהם והיו מכירים (נ"א מכריחים) העולם שב כבתחלה ומדת הפחד שהיתה נקראת אלהי"ם היא מדת הדין קשה. אורך הפנה הזאת ארבע מאות ושבעים פרסאות וכל פרסה ופרסה מתגברת בגבורה ונחלקו הפרסאות לז' חלקים כי ז' שבילים נמצאו בה, שם הראשון סוכו"ת הוא צל השכינ"ה, ושם הב' נקרא רעמסס והוא מקום הגבורה, ושם השלישי הוא הנקרא אית"ם שם עמדו ישראל בצרה צרורה מפני כחות המשחית והחבלה שירדו להשחית את ישראל ולאבד זכרם ושם נתאמצו ישראל ועמדו קיימים באמונה והחזיקו בתומת אבותם וע"כ נקרא המקום הזה אית"ם, ושם הד' בעל צפו"ן הוא הפרץ שפרצו הקדמונים אדם וחוה וקין שם נראו מלאכי השמאל בתפארתם כדי שיטעו ישראל, ושם הה' פי החירו"ת (נ"א פיתו"ם) הוא מקום ממוסך בזאת החיה ארי"ה והוא שם הרחמים מבעוד שהוא סתום אין חירות לישראל מבעוד שהוא פתוח יש חירות לישראל וראו שם ישראל זה מקום פתוח וצורות יצחק עומד עליו ומתחנן לפני בוראו על פדות (נ"א פיזור) בניו, שם הששי נקרא מגדל שם נתגברו ישראל בגבורה ושם ראו כל גדולתם אשר יבא אליהם וראו עוד כי גדולתו מגיע למקום שם הא' שם הז' שנקרא י"ם החכמ"ה הה"ד, בין מגדל ובין הים (שמות י"ד ב'). ואלו הז' דרכים נראו בפנה השניה באבר הראש בפנת הימין מקום הגבורה עם הרחמים מקום ששם גבורתו של יצחק עומדת היא מדת הפחד והאימה דכתיב, ופחד יצחק היה לי (בראשית ל"א מ"ב), ושם המדה הזאת בלשון משל ארי"ה הקטן המקבל מן העליון ועל זה כאשר מתאמץ בפיו, אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג' ח'). הפנה השלישית פנת השמאל מקום הדין הקשה שבארכו שבעים אלף פרסאות מן מהלך החשמאל וכל פרסה ופרסה מתגברת בגבורה עד שמגיע אל מקום הגבורה ונראו לזו המדה שתי ממשלות מתגברים שניהם בגבורה הקשה מגיעים עד המאור הנרמז בלשון משל קדק"ה (נ"א הקדק"ד) הם שני קרניו של החיה שור ושם הורכבו כחות השמאל והמשפט ושם עומדים ושם מתפשטים למקום ששם שואלים אותם שנקרא שם המקום הזה קד"ש ברנע מקום גבורת הגאוה. הפנה הרביעית מי ימלל הזיו הנחמד והנאה והגבורות והמאורות העליונים שמשם יוצאות ארכן ששת אלפים שנה ומן ששת אלפים ואילך התאוה מתאכלת והחכמה מתאמצת כמו שאמרו חז"ל שתא אלפא שני הוי עלמא וחד חריב וכל שנה ושנה מאלו מתגברת בזיו ובחכמה ואלו הד' פנות מהם נתמלאו כל העולמות והגלגלים זיו והדר ומלמטה לאלו ד' פנות שם הרקיע העומד לפני המלך כארכה כן רחבה ובה מהלך שלשה (נ"א חמשים) פרסאות על חמשים פרסאות היא שמבדלת בין השכל ובין החומר ובין הקודש ובין החול ולולי זאת היו בני אדם חכמים כאלהים כי כולה סתומה אין בה חלון כי אם היה בה חלון היתה החכמה גדולה וגם המדרגה הזאת נקראת יה"ה (נ"א ההה) והיא אבר הידועה באדם העליון שמו מצח ולולי המצח שחופף על השכל היה האדם בעל שכל וחכמה ואלו השלשה (נ"א החמשים) פרסאות שיש באורך מהם מתפשטים חמשים שערי בינה אשר לא השיגם אדם ואע"פ שברקיע זו נמצא חלון היא בעצמה מחכימה מרוב זיווה שהוא צח מאד והמאור הזה הוא הנקרא מגן ישראל שאומרים מגן אברהם. ומאור א' מתפשט מן מקום המציאות נמשך בגבורה גדולה וסובב המרכבה ומכסה עליה מלמעלה ומלמטה ומרוב התגברות המאור הזה נחלק לג' פנות כי לא יכול לכבוש. הפנה הרביעית והוא הנשר, ולמה ג' פנות כנגד ג' חלקים שהם באות היו"ד קוץ העליון וחלק האמצעי וקוץ התחתון, כנגד אלו הג' יש בזה המאור ג' חלקים אבל כולם הם קשורים האחד עם חבירו, מן קוץ התחתון ענפי החכמה באים וזה שמו אשר נמצא לו אדנ"י, בחלק האמצעי נשרשו וזה שמו אנ"י, מן קוץ העליון תלוים כולם וזה שמו אשר נמצא לו יהו"ה. ויוצא זה המאור להנהיג את השם הנכבד והנורא של יהו"ה. ועכשיו אומר הנענועים שהיה הכהן גדול מנענע בזה כמאור הסובב לניקודים ידועים סובב בשהיה מתחיל הכהן לאמר והיה מנענע בראשו מיופי הזכרת השם והיה מנענע בנענוע הראשון כ"ו נענועים זה גדול מזה וזה גדול מזה וכשהיה מגיע לנענוע האחרון היה מזכיר שליש אות היו"ד שהוא קוץ התחתון שממנו נשפעים כל הדברים והיה מהרהר בלבו כן ואומר יהי רצון מלפניך אדנ"י אלהי ישראל שתשפיע לעמך כך וכך, וזאת התפלה היה מתפלל מבעוד שהיה מנענע הכ"ו נענועים, ולמה הנענועים האלו מפני האות האל"ף של אדנ"י שיש בה עשרים וששה נענועים שעולים לחשבון עשרים וששה ואלו הנענועים הם שמות בפני עצמם שכל שם ושם מתחיל באל"ף והם מאורות במרכבה מורכבים אלו באלו ונעשו כולם אחד מיחדים שמו של הקב"ה ובאלו הנענועים היה הכהן מרים הקול בכל שליש כיצד כאשר היה אומר י' נענועים בתחלה והיה מקשרם בעד י' ספירות לאחר כך היה מרים קולו וזוכר ח' נענועים כנגד מאורות המלבוש של הכהונה שהם מעלות שמונה מן המרכבה התחתונה לעליונה שאלו שמותם שם הראשון אדירירו"ן שם השני ניהרירו"ן השלישי יוצפעחירו"ן הרביעי מלכי"ה החמישי אזבוגה הששי אנג"ץ השביעי כוז"ו השמיני נקרא צפחירו"ן והם שמות מובחרים תולדות של שם הנכבד ואחר הח' נענועים אחרונים היה רומז ח' פנות של שתי מרכבות ובזה הנענוע היה מקשרם והיה מיחד אותם וזהו קוץ התחתון מן הג' חלקים שנחלקו מן האור הסובב את המרכבה התחתונה וזהו הקטן שבשלשתן נמצא והגוף של אות היו"ד הנקרא שורש החכמה שקראתיהו אנ"י בו היה הכהן מאריך וכשמוע הכהנים את הקדושה של שם שהיתה יוצאת מפי כהן גדול היו מתחרדים אלו לעומת אלו מפני חוזק הקדושה והיה הכהן מרים קולו ומשפילו לארבע צדדין והיו אומרים הכהנים אדיר הוא אלהינו ואנחנו עבדיך כי היה רומז להם הכהן שיהיו מיחדים וזו בעוד שהיה הכ"ג מאריך באות היו"ד והיו אז למעלה השערים פתוחים והיו מקבלים שפע המלאכים כי נענוע הכהן בשם הזה היה רומז פתיחות שערי הבינה ושלשה נענועים היה אומר הכ"ג באות היו"ד באמצעיתא כנגד ג' אבות וכשהיה מסיים (נ"א פותח) מאמר אות היו"ד היה כורע ומשתחוה מפני מעלת הקוץ שאמרנו שממנו תלויים כל הצבאות והיה מרים קולו למעלה בנענועים ד' כנגד ד' אותיות השם הנכבד יהו"ה וכנגד ד' פנות המרכבה וכנגד האבות הן הסומכים הכסא העליונה וגם התחתונה כי מדותיהם למעלה ונשמותיהם למטה וזה המאור הסובב למרכבה התחתונה שנחלק לששה חלקים שיצא להנהיג את השם יהו"ה נהר דינור המשים גבול לכל מלאך ומלאך לבל יכנס בגבול נכרי מפני שלא ישרף. ונהר דינור ג' מאות פרסה מתפשט סביב למרכבה, ולמה שלש מאות ולא שלשים מפני שלשת החלקים המנהיגים את האות ראשונה מן השם ומתפשט מכל אחד מהם.עשר מאורות כנגד עשר ספירות ומכל מאור ומאור מאלו העשרה המאורות שמתפשטים מכל חלק וחלק מן השלשה מתפשטים ט' כנגד ט' הגלגלים והתשיעי הקודש משם היא מתפשטת. ולפי החשבון הזה מכל מאור ומאור מאלו הג' מתפשטים מאה מאורות וטעמם מאה ברכות ולכן כל המקיים מאה ברכות בכל יום נשמתו נכנסת באלו המאה מאורות מהלך מאה פרסאות שאין קץ ותכלית לאלו המאורות למעלה. והנה דע לך כי מעלת אלו הג' מאות פרסאות שנהר דינור הוא מתפשט ממאור הנהר הסובב למרכבה ראשונה מקום המציאות וזה למאה פרסאות נקרא שהמקיים מאה ברכות שם מגיע ונקרא שם המקום מקום החמדה מפני שכל המאורות מתאוים להגיע עד המקום מרוב חמדת המקום ומרוב שפע זה המקום, ושם המקום השני נקרא מקום השלום אין קץ ואין תכלית למעלה הזאת, ושם המקום הג' נקרא מקום הרצון דכתיב, לרצון להם לפני ה' (שמות כ"ח ל"ח). אלו הם שלש מאות פרסאות שנמצא להם ג' מעלות גדולות ומופלאות מאד ונשלמו סדרי המרכבה התחתונה עם (נ"א שם) ניקוד שם אות ראשונה מן השם והוא שור"ק על ג' ניקודים כנגד שלשת המעלות שנכללו באות היו"ד ושם הניקוד על דרך השכל שם אמיץ עד מאד שם פועל בלי טהרה וגם בלי מלאך ובלי שום ענין. ומעכשיו ואילך היה מעיין יותר ושמו של המאור ההה ג' עולמות כאשר יבאר בדרך האחרת. מאור שני מתפשט מן המציאות ומן שורש השרשים ומהדר התפארת והגאון והוא מאור אשר מי יוכל לדבר חשבונו וסדורו ומהלכו ומעמדו שסתרי חוט האהבה בו גלויים ותלויים בגבורה חזקה ומרוב הגבורה נראה האהבה שלמה ומום אין בה ותאמר ככה בלבך ברוך שבחר בישראל בהר סיני מכל עו"ג ואשריהן ישראל שמלך כזה יש להם אלוה גבור ואמיץ אלוה קדוש שמציאותו נעלם וממשלתו מופלאה וגלויה ונעלמה כמו שתראה עכשיו כי בצאת המאור הגדול מן שורש השרשים מן המציאות כמה מאורות מחשיך וכמה מאורות מלהט וכמה שרפים משריף וכמה גבורים מחליש ועולה בצאתו בדרך המסלה העולה בית אל ובמסלה הזאת מהלך שש מאות פרסאות מן מהלך החשמלים בעלי היכולת ובעלי הממשלה ואלו הת"ר פרסאות בחשבון ידוע הראה שהם אמת והמסלה הזאת היא קו המישור שם יהו"ה הנעלם הוא פונה לששה קצוות שכל קצה וקצה מאלו מפרנס למאורי ז' מחנות מן כת האראלים שהם הממונים על ישראל ובהיות המאור הזה עולה במסלה הזאת ממלא אותה מכל צדדיה והמסלה נחשבת אצל המאור הזה כמו נתיב אחד קטן וכשהמאור הזה מתגאה לעלות מי ימלל תפארתו והדרו וקול שאונו ובו מורכבים כל כחות המנוחה בגבורה קשה כי הוא מוציאם ומביאם תחת ממשלתו בכח גבורתו הקשה והוא מאור שממנו נשרשו שני עמודים עומדים לישראל משמשין בכח גבורתו וממציאים פעולותיו חוצה לקדש הקדשים והוא נראה כמו צל נטויה ומחשיך כל המאורות לפני צלו והוא עולה דרך קו המישור וכאשר מגיע אל מקום המציאות הנעלם נקשר בשורש כתר המלך ונראה המאור הזה לכתר כמו ציץ הזהב נזר הקודש מאיר מן המצח וענפיו מקורות הנבואה משם מתפשטים החכמות הידועות אותם המתגאים לידע קורות הזמן כי כאשר המאור הזה מגיע אל מקום שורש השרשים נראה כמו ציץ הזהב והאמת שזה הציץ הוא מקור הנבואה וכמה אמצעיים יש באמצע עד שיגיע האדם לשורש הזה. וכמו שזה הציץ נמשך בגבורה ולא ברחמים כן המשיג הנבואה קודם שישיג אותה יעברו עליו דברים נמשכים בגבורה קשה, וארבע מעלות שנמצאו בזה המאור הנרמז בלשון משל לציץ אותם המעלות צריך שיהיו בנביא, ואלו הם ארבע מעלות, גבורה גדולה יותר משאר המאורות, חכם כי הוא בית קבול לחכמה, ועשיר מרוב מעלתו, ובעל תואר מלשון משל מנוי יפיו, ועל כן כל הרוצה להשיג נבואה ולשתות מן המקור מן מים החיים צריך שיהיה גבור ביצרו ועשיר בחלקו וחכם בחכמות ובעל תואר על דרך חכמת הפרצוף ואז ישיג חפצו והמאור הזה נמשך בגבורה ומרוב גבורתו אין דבר עומד לפניו שאינו משיג ומרוב שהוא גבור עלה במחשבתו להחכים ולידע מקור החכמה ומקור מקורה והשיג האמת וכאשר ארבעה המאורות (נ"א שני המעלות) הללו נמצאו בזה המאור נחשב אצלו שהוא עלה והשיג מקום העושר והפסוק מוכיח, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח (דה"א כ"ט י"א) (נ"ל שמסיים העושר והכבוד מלפניך ועיין זה העיקר) ומרוב גבורתו שנמצא בו נצטייר בצורה נפלאה יותר משאר המאורות והשיג האמת ונקרא גם הוא בית קבול המאורות והחכמות כי הוא מפתיחם ומשפיע לשני העמודים שנאצלו מזיוו ומהדרו ומרוב גבורתו כי זה המאור הוא המנענע אות שניה מן השם והכהן היה מזכירו בפעם אחת בנחת וחוטי האהבה בו גלויות כי ז' צינורות נמשכו מן מציאות ן יגדול הנודע למעלה מן הכל ושפעם יוצא חזק ולעולם אינם פוסקים והם נשרשים במלכות היא כנסת ישראל והמאור הזה מגלה אותם ומראה תפארתם לכל הצבאות והחיילים שומרי המשמרות ועובדים העבודה וכאשר מגלה אותם מחרידים כל השרים כי באמת זה סוד הברית שכרת הקב"ה עם האבות שלעולם לא יפסיקו הצנורות מלהשפיע לישראל בין בארצם בין חוץ לארצם כמו שהבטיחם בתורתו שנאמר, ואף גם זאת וגו' (ויקרא כ"ו מ"ד), ואלה שמות שני העמודים העומדים לשמאל שמשם מקבלים שבעת המלאכים הנמשכין בגבורה שם הראשון נקרא אפשסחורון ושם הב' נקרא יאהדונהי שמות אלו מלאים וכלולים מגבורה וממשלה וזה השם המאור המשפיע לכל אלו נקרא יהוודרוא"ל (נ"א יהוזדריאל) שם אמיץ ונורא מאד פועל בלי טהרה מרוב גבורתו והם ניקוד שב"א פת"ח באות שניה מן השם, ויהיה מכוון בשמות הניקוד כאשר יזכור הניקוד ואם לא יעשה כן לא יפעול שום דבר כרצונו כי עיקר הפעולות הניקוד ועיקר הניקוד שמותיהם ועיקר שמותיהם מקורם ומקור של הניקוד יהו"ה בין שנמשך ברחמים בין שנמשך בגבורת מקורו יהו"ה כמו שאמרתי שממנו הוא יוצא מנהיגו, ובזה אין להאריך. ואומר עכשיו שני הניקודים והניקוד הזה שאומר באות השלישית היה מעיין בו ותראה כיצד הכהן גדול היה מחבר הממשלות אל מקום אחד בזכרו את אות השלישית מן השם הנכבד הזה שאפילו שהיא נמשכת בגבורה היא הנקראת בריח התיכון העומד בין שניהם בין הרחמים והגבורה ומקבל מזאת ומזאת והיא עודנה מחזקת בגבורתה ואלו הן שתי ההי"ן והיא עומדת באמצע שתיהן ומנענעתן בגבורתה ונאצל מן גבורתה ותפארתה מאור אחד גדול ואמיץ אשר עכשיו תראה יופי מאור השלישי אשר נתפשט מן אות הו' מן קושי גבורתה ובהיותה מתפשט ממנה מנענע לשנים עשר פנות המרכבה ומחרידה כל זה מפני גבורת הניצוץ שנתחזק כאשר נתפשטו ובהיות הניצוץ עולה ממקורו לקבל מן מקור מקורו נותן פניו צפונה אל מקום השמאל כי כל כח אשר נמשך בגבורה גם הוא ימשך בדרך הגבורה שאם תלך בדרך אחר תחלש והוא לא יחשב למאומה על כן הוא נותן פניו אל מקומות הצפון כדי שיתגבר שם ויקבל גבורה גדולה וחזקה עד מאד שיפעל פעולותיו כמו שצריך להיות על דרך שלמה והמאור הזה שנאצל מן אות הוא"ו מן מקום הגבורה כמה גבורות מתפשט ממנו לאין סוף והמאור הזה מרוב גבורתו מחבר מאורות השמאל ומשפיעים מן הימין ומחבר מאורות האחוריים ומשפיע מן מאורות הפנים ומחבר העליונים ומשפיע. מן התחתונים ולזה מחבר כדי שיהיו כולם אחדים לייחד שם נורא עלילה ומרוב גבורות השם הגדול נחלק לשלשה מאורות וכל מאור ומאור מחבר לצדו ומשפיע תהלתו מקצה הארץ ועד קצה הארץ וזה המאור שנחלק לג' מאורות כל מאור שמו לבדו. והכהן כשהיה מזכיר האות הזאת היה מחבר כל הממשלות אשה אל אחותה והיה מאריך בה כשהיה רואה שמדת הגבורה היא מתאמצת היה מקצר ועולה כדי שלא יתגבר הגבורה ויחריב העולם. לכן הפועל תחלה יהיה מאריך באות הזאת וכאשר יסיים יחטפנו ויפעול כרצונו. וזה ניקוד שלשה ניקודים שבאות השלישית והוא ניקוד של סגו"ל ושמותיו אדנ"י וזהו הקטן העומד בין השנים והעומד ימין שמו יה"ו והעומד לשמאלו שמו אלהי"ם, אלו שלשה מאורות נמשכים רובם בגבורה. מאור הד' הוא ניקוד חיר"ק באות וא"ו ושמו נקרא יהושפרימון (נ"א יהושפדימור) הוא המקרר המאורות (נ"א האשות) וזה המאור הוא אחד מבלי אחרים עמו והוא הנרמז בקרח הנורא ושמו נקרא יהושפרימנו (נ"א יהושפרימ"ו) שם אמיץ ואינו יוצא משום מקום אלא שהוא מאור בפני עצמו. והנה כי נשלמו עשרה ניקודים של שם יהו"ה ברמזים ובפשוטים ובפרטים ובכוללים חכמות מפוארות מאד חשובות. והשבעה שרים שאמרתי למעלה שנמשכו בגבורה הם ז' רואי פני המלך ואלה שמותם כלמי"ה בוא"ל אפימו"ר (נ"א אסימו"ר) פסכ"ר גוריא"ל (נ"א גבריא"ל) סנדלפו"ן עוזיא"ל. והנני מתחיל דרך השלישית בחכמה מופלא בדרך קצרה ועליה כתיב, יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ (ישעיה י"ט כ"ד):

<< · ספר ברית מנוחה · הדרך השניה · >>