פתיחת התפריט הראשי

ספרא על ויקרא טז כ


[א] "וכלה מכפר את הקדש"-- אם כיפר כלה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר [נראה להגיה מפני מה הוא אומר "וכלה מכפר"-- מלבי"ם] ? אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר.

"וכלה מכפר את הקדש"-- זה לפני ולפנים. "את אהל מועד"-- זה היכל. "המזבח"-- זה המזבח. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. [ב] מכאן אמרו:

  • נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ.
  • נתן מקצת מתנות ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח.
  • נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם-- יביא דם אחר בתחלה ויתחיל במתנות המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
  • [ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם-- אין מתן היסוד מעכב.

וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים-- אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה.

"והקריב את השעיר החי"-- עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.