וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. באותו החלק מארץ כנען שדר בו אביו כענין אשר גר שם אברהם ויצחק:


"אלה תולדות יעקב" מאורעיו וילדי יום עליו אחר שישב שם כי מאז שיצא מבית אביו היו עניניו כמו קורות אבותינו בגלות א' ומאז שחזר אל ארץ מגורי אביו היו קורותיו כמו שקרה לאבותינו בבית שני וחורבנו וגלותו וגאולתו לקץ הימין: " היה רועה את אחיו בצאן" היה מנהיג ומורה אותם במלאכת מרעה הצאן: " והוא נער" ומפני נערותו חטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אע"פ שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל ולא בדרדקי עצה: "ויבא יוסף את דבתם רעה" באמרו לאביו שאחיו היו טועים ומפסידים בבלי דעת כראוי במלאכת המקנה שהית' אז עקר השתדלות' בקניי' עושר ונכסי':


"ועשה לו כתונת פסים" לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה. כענין והלבשתיו כתנתך וכאמרם ז"ל (בבא קמא) בגדול אחי כי היכי דלשתמען מיליה:


"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם" ובזה טעה יעקב לשנות לבן בין הבנים בענין שיכירו אחיו את האהבה אשר בלבו: " ולא יכלו דברו לשלום" אע"פ שהיו צריכין לדבר עמו בענין הנהגת הבית ומרעה הצאן בהיותו מנהיג במצות אביו לא יכלו לדבר עמו לשלום וריעות כמנהג האחים:


"ויגד לאחיו" גם זה עשה מחסרון העצה כנער:


" שמעו נא החלום הזה" לא די שספר החלום כי גם אמר להם שמעו נא כלומ' הבינו את הוראת החלום ובזה הוסיף להטיל איבת אחיו עליו כמו שאמרו המלוך תמלוך עלינו:


"וגם נצבה" הורה שתהיה ממשלתו קיימת זמן ארוך וכן היה כי אמנם מלך שמונים שנה לא נעשה כן לכל הממלכות הנזכרות בכתבי הקדש:


"על חלומותיו" על פרטי החלום שספר כמיחל שיתקיימו כו: " על דבריו" שאמר להם שמעו נא להעירם שיתנו לב להבין הוראת החלום:


"מה החלום הזה" אין זה כי אם רוע לב שתחשוב למלוך עלינו ורעיונך על משבך סליקו:


"ויקנאו בו אחיו" בחשבם שבשביל מעלתו אצל אביו רם לבבו לספר כאלו על פני אביו: " ואביו שמר" שחשב שיהיה החלום אמתי והיה מתאוה ומצפה שיתקיים כאמרם ז"ל (סנהדרין פדק חלק) בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו:


"הלא אחיך רועים בשכם" ואין דרך רחוקה עד שם:


"לך נא ראה" ראה בשכלך ותקן כל מעוות אם יצטרך כי אמנם להגיד האמת היה מספיק אחד מעבדיו: " וישלחהו מעמק חברון" ללווהו עד העמק:


"תועה בשדה" הולך אנה ואנה למצוא מקום מרעיתם: " מה תבקש" שאינך הולך על דרך א' ביושר:


"איפה הם רועים" באיזה חלק מזה המקום:


"נסעו מזה" אין ספק שנסעו מזה המרעה ואין לבקשם באחד מחלקיו: " כי שמעתי אומרים" והטעם שאמרתי שבודאי נסעו הוא כי שמעתי אומרים נלכה לא שראיתים נוסעים: " אחר אחיו" אע"פ שלא מצאם בשכם כדבר אביו טרח יותר ממה שצוה להשיג רצון אביו:


"ויתנכלו" אותו להמיתו. הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם. אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או יענישם האל ית' וישאר הוא לבדו ברוך מבנים ול' התפעל יורה על ציור הדבר בנפש כמו אתה מתנקש בנפשי מצייר בלבבך מוקש על נפשי ולשון להמיתו שימית הוא את אחיו כמו לעשותכם אותם לעברך בברית. ובזה הודיע מה היה למו בהיות כלם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא נחמו על הרעה כי גם כשאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו אלא על אכזריותם בהתחננו. והנה הגיד הכתוב כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או כשניה' והתורה אמר' הבא להרגך כו':


"הנה בעל החלומות" שספר לנו את החלומות להקציפנו כדי שנתקומם עליו ונחטא לאל ית' או לאבינו או לשניהם ונאבד:


"ועתה לכו" הזדרזו והסכימו להרגו: " ואמרנו חיה רעה אכלתהו" פן יקצוף ויקלל אותנו: " ונראה מה יהיו חלומותיו" החלומות שספר שהיו מורים שיעלה לגדולה וימלוך עלינו הנה אז נראה שיהיו חלומות שקר כי יעלו בתוהו ויאבדו בלי קיום:


"ויצילהו מידם" במניעת הפעל הפתאומי המוליד מעוות לא יוכל לתקון שיפול בכמוהו גם הצדיק לפעמים כענין ראובן עם בלהה כאמרו פחז כמים:


"ויד אל תשלחו בו" להתאכזר כאמרו מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך: " למען הציל" להעלותו אחר כך:


"וישבו לאכל לחם" שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול שימנעם מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירעה תקלה על ידם כמו שעשו ישראל אחר שהרגו את שבט בנימין כאמרו וישבו עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל כו'. וכן דריוש כשהשליך את דניאל בגוב אריות דכתיב ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי. וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף שכל הקודם להרגו זכה כשאין דרך להציל הנרדף בזולת זה: " הולכים להוריד מצרימה" שהיו בעלי הגמלים ולא היו הם בעלי הסחורה ולכן הורדת הסחורה שם היתה לגמר מלאכתם:


"מה בצע" מה תועלת. כי אמנם הנקמה תכוין לאחד משתים אם נשלם לעושי הרע והנה בזה כי נהרוג את אחינו נשלם רעה גם לעצמנו כי יכאב לבנו על מיתתו ועל אכזריותינו נגדו. ואם להפחיד את הנשארים שישמעו וייראו מלהזיק אותנו. הנה גם זה המין מהתועלת לא נשיג כי נעלים את מיתתו: " וכסינו את דמו" בשביל כבודנו ובשביל יראת אבינו:


"לכו ונמכרנו" ונשלם לו מדה כנגד מדה שיהיה עבד תמורת מה שחשב להשתרר עלינו:


"מדינים סוחרים" בעלי סחורת גמלי הישמעאלים: " וימכרו את יוסף לישמעאלים" לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמי' בעירות למכור אבל דברו עם בעלי הגמלים שאינם מתעכבים בעירות אבל עוברים בהם דרך העבר' בלבד ועל ידם עשו המכר אבל הקונים היו המדינים סוחרים כאמרו והמדנים מכרו אותו אל מצרים. וכן קרה לאבותינו בבית שני שמכרו קצתם את קצתם ביד הרומיים בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה כמו שהיה הענין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרי' בדבריה' ז"ל:


"וישלחו את כתונת הפסים" העבירוה בשלח כדי שתהי' נראית קרועה על ידי חיות רעות:


"וישם שק במתניו" אזור של מין אריגה נקרא שק שממנו היו עושים השקים לעביו:


"וימאן להתנחם" מאן לשמוע דברי תנחומין כדי שלא להעביר דאגה מלבו: " ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה" קבל עליו אבלות לכל ימיו מפני שאירע' התקלה על ידו ששלח את יוסף אל אחיו: "ויבך אתו אביו" יצחק בכה על שקבל עליו בנו אבלות לכל ימיו ובכן לא תשרה עליו שכינה:


והמדנים מכרו אותו: