סמ"ק/רצג

<< · סמ"ק · רצג · >>

רמב"ם הלכו' מטמאי משכב ומושב פ"ג: סמג עשין סי' רמא ולאוין סי' קיא טור י"ד סי' קפג

שלא לבא על אשה נדה כדכתיב (ויקרא י"ח, י"ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב: נדה נקרא' כשרוא' דם היוצא מן המקור עד בית החיצון וטמאה ז' ימים: בדורות הראשוני' לא היו מטמאין כי אם חמשה דמים: גם לא היו מצריכים שבעה נקיים: רק כשרואה ג' ימים רצופים בתוך י"א יום: אך בדורות האחרונים נתמעטו הלבבות וטמאו כל הדמים אפילו משאר מראות לפי שאין אנו בקיאים גם בנות ישראל החמירו על עצמן שאם היו רואות טיפת דם אפי' כחרדל יושבות עליה ז' ימים נקיים ויום שפוסקת אינו מן מנין הזה: וטובלת בליל שמיני שלא תבא לידי ספק שתשמש מטתה מבעוד יום ולא היה מקפיד ר"ת רק שלא תבא לביתה מבעו"י ורש"בם היה מקפיד שתהא הטבילה בליל' והלכה למעשה: יום שפוסקת בו מלראות תלבוש בגדים לבנים נקיים מכתמים קודם שיהיה לילה: ותתחיל לספור למחר ז' ימים וכל ימי ספירתה צריכה ליקח בגד פשתן נקי ולבן: או מוך ולהכניסו באותו מקום בעומק לחורין ולסדקין ולהוציאו ולראות אם יש בו שום אדמומית בשחר כשעומדת ממטתה ובערבית כשהולכת לבית הכנסת קודם שיהא לילה: ואם שכחה ולא בדקה עצמה כי אם יום שפוסקת בו לערב ולמחרת שהוא יום ראשון לספירה בדקה שחרית וערבית ולא בדקה עד יום השביעי וביום השביעי בדקה כמו כן שחרית וערבית מותרת: וטובלת בלילה וטהורה: ^{(הג' א)} דסופן אף על פי שאין תחילתן רק שתדע בודאי שפסקה בטהרה מקודם יום ראשון והיכא שלא בדקה רק יום ראשון וביום שמיני: רב אמר תחלתו אף על פי שאין סופו: ורבי חנינא אמר תחילתו וסופו בעינן: וכתב בספר המצות דכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר יש לנו להחמיר אך לא נהירא דמדין סופו אף על פי שאין תחלתו נשמע דהלכה כרב: דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן: מדהוצרך סתם התלמוד לאוקומי הברייתא דטועה כרבי עקיבא משמע דסבירא ליה כרב דאי בעינן תחלתו וסופו לא צריכה לאוקמי כר"ע: ומן הדין וכל שכן שיש לנו לומר תחלתו אע"פ שאין סופו דהא תלמודא קאמר מהו דתימא תחלה הוא דאיכא חזקת טהרה אמרינן אבל סופו דליכא חזק' לא אמרינן. מיהו שמא סברא אחרת יש: ובתוך ו' עונות משמושה אינה יכולה להתחיל לספור ז' ימים נקיים: וכן אם אירע שטעת' במנין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ^{(הג' ב)} ו' עונות שלימות וזהו ג' ימים: ואחר תמנה יום אחד נקי ותטבול אך סתירה דלאחר ז' כגון שלא טבלה כראוי ושמשה הרי זו טובלת בכל עת ^{(ר"פ א)}: והאשה שאמר' טמאה אני וחזר' ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנ' ואם האשה לא הרגישה ומצאה כתם בחלוק' או בסדינה אם יש עליה חבורה או גרב שאם היתה מסירה תוציא דם או נתעסקה בדם צפור או שהיה שחין או גרב בשוכבים עמה תולה בכל וטהורה ואפי' אין לה במה לתלת והכתם הוא פחות מכגריס תולה במאכולת אף על פי שלא הרגה כרבי יוחנן: וכן עיר שיש בה חזירים אמרי' בפ' הרואה אין חוששין לכתמים נראה שכשעברו החזירים אצל האשה מיירי ובדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם טהור' שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכן בדף של בית הכסא: ודוקא כשלא הרגישה: וכתם שנמצא בעד משוך כל שהוא טמא: ואשה היולדת בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן הרי הן כיולדו' בזוב: ופסק ר"ת דימי ^{(הג' ג)} לידה שאינה רואה בהן אינן עולין לספירת זיבתה ואינה יכולה ליטה' עד שיהא אחר ז' לזכר ואחר שבועיים לנקבה ז' ימים נקיים מדם ומיהו אין נותנים לה ימי טוהר עד שישעיר הולד: אבל מבן ארבעים יום ואילך נותנים לה ימי טומאה ואפילו לא תראה: דק"ל דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם: אבל בכמה ארצות נהגו שלא לבעול על דם טוהר: ואם ספרה ז' נקיים ונתעצלה ולא טבלה ואחר כך ראתה ^{(הג' ד)} בימי טוהר אינה סותרת וטובלת בכל עת שתרצה ואח"כ כל דמים שהיא רואה עד אחר מלאות ארבעים לזכר או פ' לנקבה מיום הלידה טהורים ובבתולה התקינו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ^{(הג' ה)} ומותר לגמור ביאתו אפילו שפעה דם באמצע הביאה: שדם טהור הוא מן התורה ואחר כך תמתין ו' עונות שלימות ותתחיל לספור ז' נקיים אך י"א שאם רחצה היטב אותו מקום במים חמים שמתחלת למנות למחרתו: וליתא דאין אנו בקיאים בזה: ^{(הג' ו)} וק"ל דהמקשה בימי זיבה טהורה אך אין דין זה נוהג בינינו דאין אנו יודעים מתי ימי זיבה: אסורה הנידה ליגע לבעלה אפי' באצבע קטנ' וכן הו' לא יגע בה גם לא יושיטו זה לזה שום דבר: ואינ' מצע' לו את המיטה בפניו ואינה מוזג' לו את הכוס רק ע"י שנוי ואינ' מרחצת לו פניו ידיו ורגליו: אפי' בלא מגע כגון ששופכ' מים על ידיו: ואינה אוכלת עמו על שולחן אחד: ואנו שיש לנו שולחן גדול אין להקפיד רק שלא יאכלו בקערה אחת: ואין קפידא לשתות בכוס אחד אחרי שהם רגילים לשתות בזה אחר זה: ונהגו להפסיק באדם אחר ואש' שאירע ליל טבילתה במוצאי שבת והוא חול: טוב הוא שתהא חופפת בערב שבת הרבה ובמוצאי שבת תחוף כמו כן אך אם נאנסה או שגגה ולא חפפה מערב שבת חופפת בליל מוצאי שבת כראוי: והיכא שאירע יום טוב בליל מוצאי שבת מוטב שתחוף בערב שבת ותשמר עצמה מכל דבר שלא יחוץ עליה ובמוצאי שבת תעיין שלא יהא דבר חוצץ עליה ובין שיניה ובבית הסתרים שלה: ואף על גב דלא בעינן שיבא בהם מים מקום הראוי לביאת מים בעינן: וכן אם אירע טבילתה בליל מוצאי י"ט שחל להיות אחר השבת: וארעו שני ימים טובים אחר השבת כל זה מותר משום בטול פריה ורביה: ואשה לא תטבול אלא בליל': ואם יש סכנות כגון אריות או גנבים טובלת ביום ח': מיהו אומר ר"ת דאין לחוף בערב שבת לטבול ביום שבת משום דהוו תרי קולי: והאש' צריכה להרחיב ירכותיה ולפשוט זרועותי' ולהגביה דדיה ולא תקמוץ שפתותיה ולא תעצים עיניה ביות' ולא תפתח עיניה ביות': ולא תעמוד על גבי כלי ותטבול ולא בנמל יש מפרשי' דשמא משום צניעות תמהר לטבול ולא תטביל שפיר: ויש מפרשים מפני הטיט שלא יכנס בין אצבעות רגליה: ולשני הפירושים טובים אותם מפצי דהיה עביד אבוה דשמואל לבנתיה: ולא תתן תבשיל של בשר לתוך פיה ולא לבנה ובדיעבד נמי יש מחמירים דלא גרסי' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כי איתמר הני מילי לטהרות אבל לבעלה מות': והמקיימים אותה גירסא מקילין בדיעבד וצריכה לחוף כל גופה ולסרוק ראשה במסרק סמוך לטבילה כפי היכולת שלא תהא נימא אחת קשורה והרגילו הנשים להסיר מעליהם כל גרב וכל שאין אעפ"י שמן הדין לא היה צריך לפי זה איו לאסור מלטבול אשה שיש חטטין בראשה: וצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר: שנינו בתוספתא דחוצצין ואע"ג דבמשנה אמרינן ואלו אין חוצצין לכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן מחלק ר"ת בין נדבקת לשאינה נדבקת גם אומר כי אפי' בנדבקת אם אינה מקפדת אין לה לחוש: ולפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ונהגו הנשים לגלח צפרניהם אע"פי כי מן הדין בניקור סגי: ובחול המועד טוב שתגלחם בשנוי או ע"י גויה: וחץ התחוב באדם אם נראה מבחוץ חוצץ ואם לאו אינו חוצץ ^{(ר"פ ב)}: ודוקא חץ של עץ או קוץ אבל דבר של מתכו' דברי הכל אינו חוצץ כדאית' במס' מקואות ובתוספתא תנא אם קרם עליהם עור אינו חוצץ: ^{(הג' ז)} וצריכה לטבול במ' סאה ואפי' במעין ומיעוט המקפיד חוצץ מדרבנן וכן רובו שאינו מקפיד וי"מ רובו רוב שערו ולא נהירא אלא רובו ר"ל רוב גופו: ואשה הרואה דם מחמת תשמיש בתוך שיעור וסת ^{(הג' ח)} או בכדי שתרד מן המטה דהוי שיעורא דחייבים אשם תלוי הרי זו טובלת בזמנה ומשמשת פעם שנייה ואם ראתה עוד מחמת תשמיש כמו שפירשנו תטבול בזמנה ותשמש עוד פעם שלישית ואם תראה עוד פעם אחרת מחמת תשמיש אסורה לשמש עוד עם זה הבעל אך יכולה להנשא לאחר לפי שאין כל האצבעות שוות ואם ראתה כמו כן שלשה פעמים מחמת תשמיש של זה אסורה לשמש גם לזה אך יכולה לינשא לאחר: ראתה כמו כן מחמת תשמיש ג' פעמים אסורה לשמש לכל העולם עד שתבדק כיצד מביאה שפופרת של אבר ופיה חלק רצוף שיהיה חלק ולא ישרט הבשר ובתוכו מכחול ומוך מונח על ראשה אם נמצא דם על ראש המכחול בידוע שהוא בא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם ואם יש לה וסת תולה בוסתה (פי' ^{(הג' ט)} ומותרת לשמש שלא בשעת וסתה) מיהו אומר ר"י שאם רצתה לבדוק אחר ביאה שלישית של בעל ראשון ^{(הג' י)} הרשות בידה: ואם יש רופא שסובר לרפאותה טוב לנסות טרם שתיחזק אבל אחר שהוחזקה אסור וצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך עליו אם לאו ומותרות עתה לטבול בנהרות ביומי ניסן דלא חיישינן שמא ירבו ^{(הג' יא)} הנוטפים על הזוחלים ט' כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

נראה לר"י מאי"וורא דטבילה בזמנה מצוה מדאמר בכל היד אשה שיש לה וסת בטלה מחשב ימי וסתה ובא עליה. וגם אמרי' בירושלמי דאפי' אין בעל' בעי' נמי וז"ל הדא אמרה שאסו' לאשה לשהות בימי טומאת' אלא יש לה לטבול מיד אפי' אין בעלה עמה. השר משנ"ץ היה מצוה לבתו לטבול בזמנה אף בחורף ואפי' אין בעלה בעיר עכ"ל מנח"ל:

מזה יש ללמוד על קסם התחוב בבשר דאין לחלק בין קיסם לחץ:

רצג

דסופן אע"פ שאין תחילתן ט"ס וצ"ל וסופן ?לו והיינו שפסקה בטהרה ולא בדקה עד יום השביעי וע' סמ"ג:

ו' עונות שלימות כי שמא תפלוט ש"ז והפולטת סותרת יום אחד:

לידה כו' לר"ת ז"ל זהו הלמד של הסי' יע"ל קג"ם דהלכה כאביי ועיין תוס' וסמ"ג:

בימי טוהר אינו סותרת. היינו במקום שבועלין על דם טוהר:

ומותר לגמור ביאתו כו' וא"צ לפרוש באבר מת כדלעיל בסימן רפח:

וקי"ל דהמקשה בימי זיבה טהורה. דבימי זיבה מעוברת המקשה וילדה בקישוי ולד גמור טהורה מן התורה ועיין סמ"ג אבל בימי נדה אף המקשה טמאה משום נדה:

וצריכה לטבול במ' סאה אפי' כמעיין היינו גבי נדה וכל אדם אבל בכלים סגי במשהו אפי' מדרבנן ועיין סמ"ג:

או בכדי שתרד מן המטה יש ט"ס וצ"ל והיינו בכדי שתרד כו' ועיין סמ"ג:

ומותרת לשמש שלא בשעת וסתה. עיין במרדכי שפירש כזה ואין כן דעת כל הפוסקים ועיין טור ואחרוני' ואפשר לפרש דברי רבינו שכתב ומותר' לשמש שלא בשעת וסתה קאי על ואם יש לה מכה שחולה בה דוקא שלא בשעת וסתה ולא בשעת וסתה דאל"כ לא תטמא לעול' וכן משמע מדברי הסמ"ג:

הרשו' בידה. מיהו אם תמצא דם על ראש המכחול תהיה אסור' לטול' ולא תנשא לשום אדם ועיין סמג:

הנוטפים כו' עיין סמג ורבינו ז"ל קיצר בזה למאוד ועיין לעיל סי' קצט: