סמ"ק/רפד
רמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו סמג עשין סימן מט: טור א"ע סימן א':
לפרות דכתיב (בראשית ב') פרו ורבו: תנן לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו זכר ונקבה: דברי בית הלל. ואם מתו ויש להם בנים אפילו זכר מן הנקבה ונקבה מן הזכר הרי זה קיים. אבל זכר ונקבה מאחד מהם אינו מועיל: ונשא אשה ושהתה עמו עשר שנים בלא ולד צריך לגרשה ועכשיו לא נהגו העול' כן לפי שאנו יושבים בחוצה לארץ ושמא עון חוצה לארץ גורם: ואתמר היו לו בנים ונתגייר רבי יוחנן אומר קיים והלכה כמותו: ומבן י"ח שנה עד כ' יכול לשהות עד שימצא הגונה: אבל עבר כ' ולא נשא הרי הוא בקללה: ואם חשקה נפשו בתורה ואין יצרו מתגבר עליו זכור לטוב: ואפי' יש לו כמה בנים אין טוב לו להיות בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו וגומר: אך יכול לישא אשה שאינה ראויה לבנים: והאשה אינה מצווה על פריה ורביה מיהו אם אמרה בעינא חוטרא לידאי ומרא לקבורה ותובעת גט מבעלה וידוע שהוא מעכב כופין אותו להוציאה ולתת לה כתובה בלא תוספת רק מה שהביאה בצמצום: ואם האשה אמרה אינו מזדקק עמי כלל ואני רוצה להתגרש: או שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד: (כלומ' שאינו יכול) אם אמרה בפניו נאמנ' ונותנים לה כתוב' בלא תוספות כמו שפירשנו: אך אם אמרה תנו לי כתובתי בתחלה אינה נאמנת שמא מחמת חימוד ממון היא משקרת ומכל מקום אם אפשר לו יקח אשה בת בנים בזקנותו: שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך: