סמ"ק/רס
רמב"ם הלכות שכירות פי"א סמג לאוין קפ"א. טור ח"מ סי' שלט
שלא להלין שכר שכיר שנאמר (ויקרא י"ט, י"ג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. כל הכובש שכר שכיר (הג' א) עובר בארבעה לאוין. ועשה. משום בל תעשוק. ומשום בל תגזול. ומשו' בל תלין. ומשום לא תבוא עליו השמש. ועשה ביומו תתן שכרו ודוקא בקר ראשון בלבד. אבל מכאן ואילך אינן אלא בלאו מדבריהם והוא אל תאמר לרעך לך ושוב. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה. וכלים. עובר עליהם: לא תבעו או אין לו במה לפרוע או המחהו אצל חנוני. פי' שאמר לחנוני לפרוע לו אינו עוב'. אבל מכ"מ אם לא פרע החנוני רשאי הפועל לחזו' אצל בעל הבי' כדרבה נתן טליתו לאומן וגמרו. והודיעו. כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר עליו. נתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה (הג' ב) עובר משום בל תלין. והכי מסיק רב ששת ובגר תושב אינו עובר עליו בלאו אלא בעשה ביומו תתן שכרו ובהמה וכלי' איכ' דאמרי דאינו עובר עליו בעשה רק בלאו ולכך חלקתי' לשתי מצות:
מפרשים
עריכההגהות רבינו פרץ
עריכההגהות חדשות
עריכהרס
עריכהעובר ד' לאוין עיין רמב"ם פי"א מהלכ' שכירות ובמ"מ שם:
עובר משום בל תלין. עיין בכ"מ שם: