סמ"ק/רכו
רמב"ם פכ"א פכב דהלכו' סנהדרין סמ"ג עשין סימן קו טור ח"מ סימן ט טו:
להתרחק מדברי שקר דכתיב (שמות כ"ג, ז') מדבר שקר תרחק: ודרשינן פרק שבועות העדות מניין לדיין שלא יעשה סניגורין לדבריו ר"ל להחזיק דבריו היכא דטעה ואפילו אינו עושה מעשה ת"ל מדבר שקר תרחק. ועוד דרשינן שם מכאן שמי שיודע בחבירו שהוא גזלן שיתרחק ממנו ולא יצטרף עמו: וגם אזהרה לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו: ועוד דיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה ועדים מעידים אותו שלא יאמר אחתכנו ויהי' קולר תלוי בצואר העדים: אלא יסלק עצמו מן הדין: ועוד תלמיד שיושב בפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ועוד דרשינן תלמיד שיושב בפני רבו ויודע ברבו שטועה שלא יאמר אניח לו עד שיחתכנו ואסתור אותו ואבנני משלי ויקרא הדין על שמי: ותלמיד שאמר רבו לו יודע אתה בי שאיני משקר מנה יש לי ביד פלוני ויש לי עד אחד בא ועמוד אצלי כשיעיד ולא תוציא דבר מפיך שלא יעשה כן: ונושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו מאתים כדי שיודה לי מנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר: וכן מי שנושין בו מנה וטוענין אותו מאתים לא יאמר אכפור אותו בבית דין ואודה לו חוץ לבית דין שלא אתחייב לו שבועה ויגלגל עלי שבועה אחרת: ושנים שבאו לפניך לדין אחד לבוש סמרטוט ואחד לבוש אצטלא בת מאה מנה אומרים למכובד הלבישהו כמותך או לבוש כמותו שלא תגרום לנו שנשא לך פנים: אמנם מותר לשנות מפני השלום כדאיתא ביבמות וגם לערב דעתו עם הבריות: ואמרינן בפרק שני דכתובות כיצד מרקדין לפני כלה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה. ויש ליזהר על מה שאמרה תורה לפניהם ולא לפני עכו"ם שאפי' ידעת בדין אחד שהעכו"ם דנין אותו כדין ישראל אל יביאהו בערכאות שלהם לפי שמייקר שם עכו"ם דכתיב כי לא כצורני צורם וגו' אמנם עתה אם הבעל דין גברא אלמא ולא ציית דינא נוטל רשות מב"ד ומכריחו ומציל בדיני עכו"ם כדאיתא בפ' החובל קרית לחברך ולא ענך גודא רבא שדי עילויה ופירש רבי' יוסף טוב עלם קרית לחבירך בדין ישראל ולא רצה השלך עליו הכותל הגדול הוא הדין של עכו"ם שאינו יכול לישמט ממנו. גרסי' בפ' הגוזל דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם על ישראל חבריה ומסהיד בדיני עכו"ם משמתינן ליה וה"מ בדייני מגיסתא אבל בי דואר אינהו נמי אחד סהדי עושין כדין ישראל ומומתא שדו עליה כדיני ישראל. ודוקא חד לא יעיד אבל תרי לית לן בה. ובעיא היא צורבא מדרבנן דמהימן כבי תרי אי מצי לאסהודי ולא איפשיטא וצריכין הדיינין מאד להתרחק בכל היכולת שלא יקבלו עליהם לדון דין תורה כי מאד נתמעטו הלבבות. דהכי אמרי' בירושלמי רבי יוסי בר תחליפא באו לפניו בעלי דינין ואמרו ע"מ שתדיננו דין תורה אמר להם איני ידע לדון דין תורה:
שלמו העשיין מן הדינין ואלו הן הלאוין: