סמ"ק/צח

<< · סמ"ק · צח · >>

רמב"ם פ"ב דהלכות חמץ ומצה. סמ"ג עשין סימן לט טור א"ח סימן תלא.

לבדוק החמץ דתנן אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר פירוש לילה שבתחילת ארבע עשר בודקין את החמץ במחבואות בחורין ובסדקין. מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה: ואמרינן התם שאין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר שהוא תחילת ליל ארבעה עשר וכן חכם לא יתחיל לקרות בעת ההיא שמא ימשוך וימנע מהבדיקה בתחילת זמנה וכמו כן אסור לאכול מתחילת הלילה עד לאחר בדיקה: ^{(ר"פ א)} ואמר רב יהודה הבודק צריך שיבטל פירוש בשעת בדיקה וריב"א היה אומר שהוא מנהג כשר לבטל אפי' בשע' הביעו' פירו' בשע' שריפה ביום ארבע' עשר: לפי שרגילים לחזור ולקנות חמץ למחרתו שאינו בכלל ביטול הליל': וגם מי שאינו קונה חוזר וזוכה בלחם שביטל ^{(ר"פ ב)}: הכל נאמנים על בדיק' חמץ אפי' נשים ועבדי' וקטנים דאעפ"י שידענו שלא בדק בעל הבי' ואמרי אינהו בדקנו מהימני הואיל ובדיקת חמץ דרבנן הימנינהו רבנן בדרבנן: אין בודקין לא לאור החמה כגון היכא דלא בדק בלילה דאז בודקין ביום י"ד ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה ומפני שטרוד שמא יבעיר הבית: ואסור לבדוק רק לאו' הנר במה דברי' אמורים בחורים ובמחבואות אבל אכסדר' שאורה רבה אם בדק לאור החמה דיו: ואמצע החצר אין צריך בדיקה: מפני שהעופו' מצויין שם והם אוכלין כל חמץ שנמצא שם: חור שבאמצע הבית בין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וכן זה והשאר מבטלו בלבו וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה חור שבין יהודי לארמאי אינו בודק כלל שמא יחשדנו בכשפים אלא מבטלנו בלבו לדברי פלימו. חורי הבית עליונים ותחתונים וגג היציע שתח' הגג ורפ' הבק' ומתבן ולולין ואוצרו' שמן ויין שאינו מסתפק מהם ובית דגים גדולים מסתמא אין צריכין בדיקה אא"כ יודע שהכניס בהן חמץ ^{(ר"פ ג)} אבל אוצרות יין ושכר שמסתפק מהם ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצי' ובית המורייס וחורי הבית האמצעי' וכיוצא באלו צריכין בדיקה שמסתמא מכניסין בהן חמץ ואם ידוע בודאי שלא הכניס שם חמץ אינו צריך בדיק' וכשבודק המרתף בודק שתי שורות החיצונות שהן העליונה ושלמט' הימנה: אין חוששין שמא גרר' חולד' ממקו' למקום שאין מכניסי' בו חמץ שאם כן ניחוש מבית לבית ומעיר לעיר ואין לדבר סוף: בדק ליל ארבעה עשר והניח עשרה חלות ומצא תשעה הרי זה חושש וצריך לבדו' פעם אחר' שהרי בודאי גררה חולדה או עכבר: בפרק ואלו עוברין מוכח שבצק שבסדקי עריב' אם יש כזית במקום אחד חייב לבער אפי' במקום שעשוי לחזק פחות מכזית אם עשר לחזק בטל במיעוטא אפי' במקו' לישה ואם אינו עשוי לחיזוק במקו' לישה חייב לבער ^{(ר"פ ד)} שלא במקו' לישה כגון שיפתא דאגנא בטל במיעוטו: המפרש מן היבש' לים והיוצא בשיירא: ואינו מניח מבני ביתו לשם בביתו: תוך שלשי' יום זקוק לבדוק קודם שלשים יום אין זקוק לבדוק ואם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו קודם שלשים יום זקוק לבדוק: ואחר כך יצא דשמא יחזור ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער: ואם אין דעתו לחזור עד לאחר הפסח אין צריך לבדוק וכן העושה ביתו אוצר תוך שלשים יום צריך לבער ואחר כך כונס אוצרו לתוכו קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר: ואם אין דעתו לפנותו עד לאחר הפסח אין צריך לבדוק:

הגה"ה אך מ"מ צריך לבטל באיזה מקום שיהיה בשעת ביטול: בין לענין מפרש ויוצא בשיירא בין לעניין עושה ביתו אוצר דאל"כ אפי' קודם ל' נמי משום בל יטמין: ולפי מה שפי' בפנים משמע דדעתו לחזור דקאמר תלמודא היינו קודם הפסח ומשום שמא יחזור בין השמשות וכו' ומיהו בפסחים פי' הקונט' דדעתו לחזור בימי הפסח קאמר משום דכי הדר בימי הפסח עבר עליה ולא מצי לבטוליה דהא מטא זמן אסוריה משמע דאיירי שלא בטלו והקונ' הולך לפי שטתו שפירש טעמא דבדיקה משום בל יראה ובל ימצא ומיהו אפי' למאן דמפר' דבעי ביטול עכ"פ כדפי' בה"ג מ"מ איכא משום מצות בדיקה דתקון רבנן בדיקה בליל י"ד אפי' היכא דבטלו משום דילמא אתי למיכל מיניה כדפי' התוס' במשנה: אמנם משמע מתוך פי' הקונטרי' דדעתו לחזור תוך הפסח קאמר אבל דעתו לחזור קודם הפסח לא דמסתמ' כיון דדעתו לחזור קודם הפסח ימהר ביאתו קודם יום י"ד: ואפילו תוך ל' אין זקוק לבער ומיהו בסדר ביעור חמץ דשבת הגדול שסידר רבינו יוסף ט"ע כתוב ואין דעתו קודם הפסח לחזרה וכו' משמע כמו שפירש בפני' אי קאי אקודם שלשים יום ומיהו יש ליישב דאתוך ל' יום ^{(ר"פ ה)} קאי כדפירש רש"י ונצטרך לומר דלא קאי אדעתו לחזור דקאמר תלמודא דהתם קאי אתוך הפסח כדפי' בקונט' ואין להקשות על מה שבפני' דאם כן כל יוצא לדרך קודם הפסח זמן גדול אפי' קודם ל' יום ודעתו לחזור קוד' הפסח יצטרך לבער: הא לא קשיא דדוקא גבי מפרש מיבש' לים ויוצא בשיירא ללכת למרחוק חיישינן דלמא משתהי עד ערב הפסח בין השמשו' ותדע דנקט המפרש בים והיוצא בשיירא ולא נקט יוצא לדרך סתמא וקצת ראיה לפי' הקונ' מדפריך תלמודא אי דעתו לחזור אפילו מראש השנה נמי צריך לבער ואי קודם הפסח קאמר ומשום דחיישינן שמא יחזור ערב הפסח בין השמשו' בזה שיוצא מראש השנה שיש שהות כל כך אין סברא למיחש להכי אפי' במפרש או יוצא בשיירא: אבל לפי' הקונטרי' ניחא שפי' דעתו לחזור תוך הפסח ממש ולא קודם לכן: וכן מההיא דאוצר דקאמר דעתו לפנותו וכו' דהתם נמי תוך הפסח קאמר כדפי' דאי קודם הפסח ליכא למיחש כמו שפירש בפנים גבי מפר' שמא יאחר לפנות עד ערב הפסח בין השמשו' כי ודאי באותה שעה לא יפנהו: ע"כ ה"גה

כשבוד' ומחפש ליל י"ד מוציא את החמץ מן החורין ומן הסדקין המחבואות ומניחו במקום המוצנע עד תחל' ^{(ר"פ ו)} שעה ו' ומבערו בשריפ'. מי ששכח או הזיד ולא בדק ליל ארבעה עשר בודק ביום ארבעה עשר שחרית: לא בדק שחרית יבדוק בשעת הביעור לא בדק בשעת הביעור יבדוק בתוך החג: ולשון המשנה לא בדק בשחרית יבדוק בתוך המועד ופירש רבינו משה מיימון ורבינו יצחק שהכל קרוי תוך המועד מתחלת שעה ששית עד לאחר הרגל. עבר הרגל ולא בדק בודק לאחר המועד כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח: מפני שהוא אסור בהנאה: כשבודק את החמץ ליל ארבעה עשר או ביום י"ד או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ דהכי מסקינן התם הלכתא: ואם בדק אחר הרגל אינו מברך: מי שלא ביטל קודם שהתחיל שעה ו' שוב אינו יכול לבטל שהרי אינו ברשותו ^{(ר"פ ז)} שכבר נאסר בהנאה מדבריהם ואין ביטולו מועיל כלום: ולענין שיתחיי' לעבור בעש' משום תשביתו ומשו' בל יראה עשאו הכתו' כאילו הוא ברשותו אף לאחר שש שאיסורו מן התור' אבל היה יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו עיס' מגולגל' בתוך ביתו ומתייר' שמא תחמוץ מבטל' בלבו קוד' שתחמוץ: א"ר יהודה המוצ' חמץ בי"ט כופה עליו את הכלי ומיירי כשביטלו דאי לא ביטלו היה יכול לשורפו אפי' ביו' טוב דאית לי' לרב יהודה בפרקא קמא דכתובות דמתוך שהותרה הבערה לצורך כו': רק שיהא צורך יום טוב קצת ואי לא ביטלו הוה ליה צורך יו"ט משום בל ירא' ובל ימצא וקיימא לן כרבי יהודא דאמר בפרק כל שעה אין ביעור חמץ אלא שרפ' דסתם לן תנא כוותי' בפ' בתרא דתמורה דתנן אלו הן הנשרפין תרומה טמאה וחמץ בפסח ולמד ר' יהוד' שחמץ בשריפה מנות' מה נותר לאחר איסורו שריפתו אף חמץ כן אבל קודם איסורו השבתתו בכל דבר: ^{(ר"פ ח)} והכי מפורש בירושלמי וובתלמוד חמץ שנפל' עליו מפולת הרי הוא כמבוער ודוקא בשנמצא עליו עפר שלשה טפחים או יותר וצריך לבטלו בלבו משום בל יטמין:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ואמר הר"פשי בי"ד שחל להיות בשבת בודקין את החמץ בליל' שאחר חמישי בשבת שהוא תחלת ליל ששי. ויבטל אחר בדיק'. וחמץ הנמצא אחר בדיק' שורפין אותו למח' ביום הששי באיזו שעה שירצ' אפי' לאחר שש ואין מבטלין אותה בשעת שריפ' כי עדיין צריך לאכול חמץ ב' סעודות בשבת בליל שבת ובסעודת שחרית. והנשאר מן החמץ אחר סעודת שבת שחרית יבערנו ויתנו לכלבים או לגוי קודם תחלת שעה ששית ואז יבטלנו פעם אחרת והסעודה שלישית יעשה מפירות. ויש שעושין אותה ממצה שנילוש' ביין לבדו בלא מים. וטוב יותר לעשותה בפירות:

נמצא שצריך שני ביטולי' אחד בלילה בשעת בדיקה ואז הוא אומר בגמר בדיקתו כל חמירא דאיתא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה וכו'. ולמחר בשעת שריפה יחזור ויבטל פעם אחרת ויאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתי' וכו' וישרוף קודם תחלת ו' ואז מועיל הביטול ומכאן ואילך אינו מועיל כדפי' בגמ' אע"ג דתנן ושורפין בתחל' ו' היינו דוקא בימיהם שלא היו עושין בטול שני' בשעת שריפה לפי שהיו זהירין וזריזין במה שמשיירין אחר הבדיקה אבל אנו שאין אנו זהירין כל כך צריך ביטול שני בשעת שריפ' ואם כן צריך שישרפנו בשעה שיועיל הביטול דהיינו קודם תחלת שש. ואותם שאינם מבטלי' בשעת בדיקה כי אם בשעת שריפה לא מצאו ידיהם ורגליהם. דצריך לבטל דקאמ' רב יהודה אשעת בדיקה קאי. מדפריך תלמוד' בתר הכי ונבטלי' בארבעה ונבטלי' בחמשה וכו'. ורבותינו האחרוני' שתקנו ביטול בשעת שריפ' לא באו לעקור עיקר ביטול שבתלמוד כי אם להוסיף. וכשיבטל יאמר כל חמירא דאיתא ברשותי ולא לימא בביתי או בהדין דירה דא"כ אם היה לו חמץ ברשות אחרת לא היה מבוטל. והפייט דנקט בהדין דירה לא דק:

ובסדר רבי' יוסף טוב עלם כתב אוצרות יין ושמן נעולים פירו' נעולי' שאינו מסתפק מהן. משמע אבל מסתפק בעיא בדיקה בין ביין בין בשמן מיהו בפ"ק דפסחי' קאמר בשמן אפי' מסתפק לא בעי' בדיק' משום דיש קבע לאכילה לכך נרא' דגרסי' אוצרות שמן ויין הנעולים משמע דלא קאי נעולים כי אם ליין. ולדידן נמי דשמן הוי עיקרו להדלקה הוא הדין נמי דיש קבע להדלקה.

כאב רא"ם והוא שראוי לאכילה קצת אבל אם הוא פחות מכזית והוא מטונף קצת כין דאיכא תרתי לריעות' אינו חייב לבער. ועשוי לחזק פירש הרמז"ל ור"י לחזר בו שברי עריבה ולפירוש זה אשיפתא דאגנא אי ליכא כזית במקום אחד א"צ לבער אע"ג דאיכא בצק בכמה מקומות וכי מצרפין לכולהו איכא כזית מ"מ כי ליכא כזית במקום אחד אין חייב לבער ואע"ג דאינו עשוי לחזק וזהו לפי שיטת ר"י. אבל הקונטרס פירש בענין אחר גבי הא דקאמר הא במקום לישה וכו' ולפי שיטת הקונ' אשיפתא דאגנא אפי' פחות מכזית במקום אחד חייב לבער כיון דבין הכל איכא כזית ומה שמקשין התוס' מההיא דבית ועלייה כי איכא כחצי זית כאן וכחצי זית כאן דלא חיישינן כי אם משו' דילמא כניש להו ונפלי בהדי הדדי אומר מורי ר' יחיאל ז"ל דאיכא חילוק בין כלי לבית מדקאמר בירושלמי דכלי מצרף ובית אין מצרף ולכך איכא חשש אשיפתא דאגנא בפחות מכזית כיון שאין עשוי לחזק לפי שכלי מצרף ולכך אף על גב דליכא כזית במקום אחד כיון דאיכא כזית בין הכל הכלי מצרפו כאילו היה כזית במקום אחד וחייב לבער ולכך אותם עריבות שלשי' בהם חמץ כל השנה אין לסמוך על מה שרוחצין אותן בחמין ומנקרין החמץ מהם כי אי אפשר לנקר שלא ישאר בהם חחץ לצרף להיות חמץ כזית בין הכל והכלי מצרף כדפרישי' אלא צריך ליתנם לנוי במתנה עד לאחר הפסח או לטוחן בטיט:

ואומ' הר"ר מנחם ממל"יאון דהכי יש ליישב תוך שנשים יבער חמירא ודוקא משום דאין דעתו לחזור קודם הפסח אבל אם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו תוך ל' נמי לא. אבל לא קאי כלל אקודם ל' אין זקוק לבערו דהוה משמע דוקא משום דאין דעתו קודם הפסח לחזו' אבל אם דעתו קודם הפסח לחזור אפילו קודם ל' יום זקוק לבער. וזה אינו דאדרבה אם דעתו לחזור קודם הפסח אפילו תוך שלשים אין זקוק לבער כדפרישית. ודעתו לחזור דקאמר תלמודא דקודם שלשים נמי זקוק לבער: לאו אקודם פסח קאי אלא אתוך פסח קאי והכי קאמר הפייט קודם שלשים יום אינו זקוק לבערה בכל עניין בין אין דעתו לחזור בין יש דעתו לחזור קודם הפסח אך שלא יהא דעתו לחזור תוך הפסח. תוך ל' יום יבער חמירא אם אין דעתו לחזור קודם הפסח משום דחל עליו הלכות חיוב פסח דדורשין הלכות פסח וכו' וכל שכן אם דעתו לחזור תוך הפסח אבל אם היה דעתו לחזור קודם הפסח אפי' תוך שלשים נמי לא יבער. את זה מוסיף הר"ר מנחם ממלי"אין לפירוש הר"ף:

ומיהו עכשיו שנהגו ביטול שני בשעת שריפה צריך שישרפנו מעט קודם תחלת שעה ששית כדפריש' לעיל. ונכון לעשות מיד שאכל אדם ובני ביתו בארבע שעות שישרוף את החמץ מוד ויבטלנו.

מכאן ראיה למאי דפרשי' לעיל בהג"ה דעכשיו שנהגו ביטול שני בשעת שריפה צריך שישרפנו ויבטל קודם תחלת שש.

ואומר הר"פשי דהיינו קודם איסור דאורייתא כדמוכח בתוספות דפסחים ואם כן לפי זה בשעה ששית לא בעי שריפה כ"א בשעה ז' והא דתנן שורפין בתחלת שש פירש ריב"א מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לא בעי שריפ' אלא השבתתו בכל דבר עד שעה שביעי' שהוא איסור דאורייתא ואז בעי שריפה דאוורייתא.

הגהות חדשות

הגהות חדשות על סמ"ק/צח