סמ"ק/צג

<< · סמ"ק · צג · >>

רמב"ם הלכות סוכה פד וסמ"ג עשין מג טור א"ח תרלג ותרלד.

לישב ^{(הג' א)}בסוכה דכתיב (ויקרא כ"ג, מ"ב) בסכות תשבו ^{(הג' ב)} תנן התם סוכה שהיא גבוהה ^{(הג' ג)} למעלה מעשרים אמה ^{(הג' ד)} פסולה: ^{(הג' ה)} ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה ^{(הג' ו)} שלשה דפנות ^{(הג' ז)} ושחמתה מרובה מצלתה פסולה: ומסקינן כשחמתה מרובה מצלתה מחמת סיכוך ^{(הג' ח)} ולא מחמת דפנות ^{(הג' ט)} ומסקינן דסוכה דירת עראי בעינן ומסקינן ^{(הג' י)} דסוכה מכל מקום כשירה ^{(הג' יא)} והוא שעשויה לצל: ^{(הג' יב)} תנו רבנן בסכת תשבו ולא ^{(הג' יג)} בסכה שתחת סוכה ולא בסוכה ^{(הג' יד)} שתחת אילן ולא בסכה שתחת הבית: ומחסרון הו"או קא דריש ^{(הג' טו)} פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסול: ^{(הג' טז)} אבל לנאותה [אם הוא בתוך ד' טפחים לגג כשרה] ^{(הג' יז)} ויש מפרשים מפני הנשר שלא יפלו העלין ויהיה חמתה מרובה מצלתה אבל מפני העלין שלא יפלו על השלחן הוי כלנאותה וכשירה ^{(ר"פ א) (הג' יח)} ונויי סוכה אין ממעטי' בסוכה: ^{(הג' יט)} ומסקינן דמותר לישן בכילה בסוכ' ^{(הג' כ)} כשאין לה גג טפח אבל יש לה גג טפח אסור ^{(הג' כא)} רק למצטער ^{(ר"פ ב) (הג' כב)} ואסור להסתפק מנוי סוכ' כל ז' ומעצי סוכ' עד מוצאי י"ט האחרון של חג ^{(הג' כג)} אך בנויי סוכה ^{(הג' כד)} מהני תנאה אם אמר מערב יום טוב ^{(הג' כה)} איני בודל מהם כל בין השמשות ^{(ר"פ ג) (הג' כו)} ובעצים לא מהני תנאה דעל כרחו יבדל מהם בין השמשות משום סתירת אהל אפי' נפלה הסוכ' אסור ליקח מהם ^{(הג' כז)} כדמוכח בביצה פ' המבי' לפירוש ר"י: והלכה כבית שמאי דאמר צריכה סוכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דהיינו ז' טפחי' על ז"ט וצריך שיהא ראשו ורובו ושלחנו תוך הסוכ' וסוכה שיש לה ב' דפנות כהלכתן כלומ' כמין גם ^{(ר"פ ד)} עושה פס טפח ומשהו ומעמידו בפחו' משלש' סמוך לדופן ועושה לו צורת הפתח לגמור את הדופן השלישי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן: ^{(ר"פ ה)} ושתי דפנו' כמו מבוי צריך לעשות דופן מארבע' ומשהו ומעמידו בפחות מג' לדופן ועוש' לו צורת פתח: סכך המרוחק מן הדפנות ג' טפחי' פסול: ובית שנפחת באמצ' וסכך במקום הפחת וסביב סביב סמוך לכותלים יש סכך פסול שהו' מן הגג עצמו: וכן סוכ' שהקיפוה בסכך פסול והסכך כשר באמצע ועתה מפסיק הסכך פסול בין הסכ' כשר והדפנו' אם הסכך פסול פחות מד' אמות כשרה: דאמרינן דופן עקומה עד ארבע אמות: ומכל מקום אין ישנים תחת הסכך פסול: ולא תחת האויר אפילו פחות מג' טפחים: סכך פסול פוסל ^{(ר"פ ו)} באמצע בד' טפחי' ואיזה סכך פסול מחובר או דבר המקבל טומאה ^{(ר"פ ז)} או דבר שאין גידולו מן הארץ ^{(הג' כח)} כגון עורו' של בהמות ואפילו מחוסרין מלאכה שאין מקבלין טומאה ^{(הג' כט)} או חבילי קש או חבילי עצים ^{(הג' ל)} וכל אגד שאינו עשוי לטלטול אינו אגד ^{(הג' לא)} וכן אגד העשוי בידי שמים לא שמיה אגד ואגד דחד לא שמיה אגד ^{(הג' לב)} ונסרים שיש ברחבם ד' טפחים אף על פי שאין מקבלין טומאה פסולין לסכך בהם ^{(הג' לג)} משום גזירת תקרה ^{(ר"פ ח)}: ותקר' שאין עליה מעזיבה מפקפק הנסרים כולם או נוטל אחד ^{(ר"פ ט)} מבנתים ואומר השר מקוצי דדוקא כשהוא מסכך על גביו אבל אם הוא מסכך מתחתיו צריך ליטול הכל שסכ' פסול פוסל כל מה שתחתיו ^{(ר"פ י)}: סוכה המדולדלת כשרה פי' קנה עולה קנה יורד: סוכה שאין לה גג פסולה וסוכה עגולה אם יש בתוכה כדי לרבע ז' טפחים על ז' כשרה אף על פי שאין לה זויות: סוכה שיש בה פתחים וחלונות בעשר ניתרת בצורת פתח ^{(ר"פ יא)} אבל יותר מעש' צריך שיהא ^{(ר"פ יב)} העומד מרוב' על הפרוץ או פרוץ כעומד ולא מהני צורת פתחו ^{(ר"פ יג)} סוכה גזולה או שאולה כשרה: נשים ועבדי' וקטנים הצריכי' לאמן פטורי' מן הסוכ': ומהו קטן צריך לאמו דקרי אמא אמא כשנעור עד שבאת אליו: חולי' ומשמשיהם פטורין מן הסוכ' אפי' לא חש אלא בעיניו או בראשו ומצטער ^{(ר"פ יד)} הוא פטו' ומשמשיו חייבים: אבל חייב בסוכה: חתן וכל שושביניו פטורין שלוחי מצו' פטורין מן הסוכ' הולכי דרכי' ביו' פטורין ביום: ^{(ר"פ טו)} וחייבי' בלילה הולכי דרכים בליל' פטורין בלילה וחייבין ביו' שומרי גנות ופרדסי' פטורין בין ביום בין בלילה ^{(ר"פ טז)}: תנו רבנן כל ז' ימים עושה אדם סוכתו דירת קבע וביתו דירת עראי: היו לו כלים ומצעות נאי' מעלן לסוכה: אוכל ושותה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה גירסא אבל כשהוא מעיין בסברא או בשמעתא מעיין חוץ לסוכה: מאני מיכלי בר ממטללת' מאני משתיא במטללתא: אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: וכמה עראי כדכריך בר בי רב ועייל לכל' וזהו פחו' מכביצ': ופירות ^{(ר"פ יז)} אינן צריכין סוכה והרוצה להחמיר אפילו בפירות יחמי': ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' עראי: ת"ר ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך ביתו מאימתי משתסרח המקפה פי' מקפ' של גריסים שאינה ממהרת להתקלקל כ"כ כשאר המקפה ואם פסקו הגשמים בעוד שהוא אוכל ושותה ^{(ר"פ יח)} גומר סעודתו בביתו ואם היה ישן בסוכה וירדו גשמי' עד שנצטער נכנס לביתו: פסקו גשמים אין מחייבין אותו ליכנס עד שיעור ויעלה עמוד השחר: ומברך בעשייתה שהחיינו ^{(ר"פ יט)} ואין מברך לעשות סוכה כדמוכח בפרק החליל נכנס בסוכ' לאכול מברך לישב ואחר כך זמן בשביל היו' ובכל שעה שנכנס לאכול ^{(ר"פ כ)} מברך לישב ואותה ברכה פוטרת שינה וטיול: בשמיני ספק שביעי יתובי יתבינן בין בלילה בין ביום ברוכי לא מברכינן ^{(ר"פ כא)} אם אירע יום שמיני עצרת בשבת היה אוכל סעודה שלישית בסוכה: ^{(ר"פ כב)}

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

^{(הג' א)} ומתוך פ"ה משמע שגם בענין זה פשיט' דפסול וכן נרא' למשי"ח:

כגון מפני הזבובים.

^{(הג' ב)} אבל תנאי אחר לא מהני וא"כ נראה שאותם תנאים שאומרים אני מתנה לאכול מן הפירות אם יפלו אינו מועיל כלו' ^{(הג' ג)} ודוקא לכשיפלו אבל ליקח בעוד' בסוכ' לא מהני שום תנאה משום בזויי מצו' כדאית' בתוספת ^{(הג' ד)} ואע"ג דאיכא דדחי לה ^{(הג' ה)} מ"מ נכון להחמיר. ולפעמים שייך ביה נמי טעמא דמוקצ' ותרתי טעמי ביזויי ומוקצ' צריכי דאי לאו טעמא דמוקצ' ^{(הג' ו)} בשמיני עצרת היו פירות סוכ' מותרין דמשום בזויי מצו' ליכא דהא נגמרה מצותה. ואי לאו טעמא דבזויי בחש"מ היו מותרים לאכל' וללקטם מן הסכך דאיסור מוקצ' ליכא ^{(הג' ז)} דאין שום מוקצ' בחול המועד. וכן נמי איכ' לתרוצי היכא דלא התנה מעי"ט ^{(הג' ח)} ונפלו בי"ט דמשו' ביזויי מצו' ליכא דהא נפלו אבל משום מוקצ' איכא דלא התנה.

כזה ?ד

ונהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין לעשות בענין זה. ומה שנהגו העול' לעשות כל הארבע מחיצות מיריעו' של סדינין בלא שום ערבה אין נכון אע"פ שקושרן בטוב משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות פחות מג'.

פוסל כל הסוכ' ואפי' תחת הסכך כשר וה"מ כשהסכך פסול הולך לאורך הסוכ' מדופן האמצעי עד הפתח ובסוכה שאין לה כ"א ג' דפנות דהשתא כיון דהסכך פסול דארבעה מבדיל ומפסי' באמצע לא נשאר לכל צד כי אם ב' דפנות ואפילו יש בכל צד וצד שיעור הכשר סוכ' דהיינו ז' טפחים מכל מקום פסול כיון דליכא אלא ב' דפנות דאנן ג' בעינן ב' כהלכתה ושלישית אפילו טפח וצורת הפתח עמו אבל אם הסכך פסול הולך מדופן דרומי לדופן צפוני אם נשאר כדי הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כשרה שם לפי שיש לה שם ג' מחיצות אבל לצד הפתח פסול כסוכה שאין לה כי אם ב' דפנות משום דליכא כי אם דופן אחד לכל צד אך אם חוזר ומתחבר הסכך של צד הפתח עם הסכך של דופן האמצעי כגון שהסכך פסול אינו לכל רוחב הסוכה אז כשרה כל הסוכה. אפילו לצד הפתח אף על גב דליכא שם ג' דפנות ^{(הג' ט)} מידי דהוי אפסל היוצא מן הסוכ' דנידון כסוכ' רק שיהא שיעור הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כדפירש התו' בסוף פרק קמא. אך עכ"פ תחת הסכך פסול עצמו אין אוכלין ואין ישנים תחתיו.

רבינו יחיאל היה נוהג היתר לכסו' הסוכה מפני"יל (ס"א בענבי"ל) והיה מחזיק האוסרי' לשוטים ואומר כי אינו מאכל אדם כלל לא הירק ולא הזרע זולת' לרפוא' וגם הר"רש מאיו"ורא הודה לו:

אבל פחות מד' מותר לסכך בהם אך מכל מקום צריך לעשות הסכך בענין עראי שיוכלו הגשמים לירד בתוכה כדמפרש בתוס' דפרק קמא. וע"כ נהגו העולם לכסות הסוכה בערב' או בגמי או בכיוצא בהן ולא בנסרים כלל. ואפילו פחותים מד' דליכא משום גזירת תקרה ^{(הג' י)} משום דלמא אתי למטעי לסכך בענין קביעו' שלא ירדו שם גשמים:

העושה סוכתו תחת הגג בתוך הבית ואחר שסיכך הסיר התקרה כשירה ואין בזה תעשה ולא מן העשוי כיון שגוף הסכך נעשה בהכשר:

ולפי פי' השר מקוצי העושה סוכה בבית צריך להסיר כל הנסרים שבגג שקורים לאט"ש כיון שהוא מסכך תחת הגג. אבל אם הוא מסכך על הגג עצמו אז סגי בנוטל אחד מבנתיי' רק יזהר שלא יעשה סוכה אחרת תחת הגג דא"כ הוי סוכה תחת סוכה. ומורי הר' יחיאל שהלך לעכו היה נוהג כשהיה עושה סוכתו בבית תחת הגג היה זוקף ערבה מן הסכך עד הגג כדי לערב הב' סככי' יחד להיות הכל סכך אחד אבל כשהם זה בצד זה אם הסכך כשר רבה על הפסול כשר' או אפילו כמותו כשרה כרב פפא דפסקי' בערובין כותיה:

אף על פי שהפרוץ מרוב' ובלבד שיהו הפתחים עשויין כמין צור' הפתח דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ולא מן הצד:

מן הרמב"ם פ"ה דסוכה דף קפז ועיין במ"מ דהתם וריש פי"ו דשבת כי יש חולקים עליהם כמבואר שם ובאשרי דסוכה דף סא.

ומיהו לרב יוסף דאמר פ' קמא דערובין מדברי רבינו נלמוד חצר שרובה פתחי' וחלונות אינה נתרת בצורת פתח לפי זה אפי' בעבר נמי לא מהני צורת הפתח כיון דפרוץ מרוב' ע"כ נכון לעשות מחיצות גמורות שיהיה עומד מרובה לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

ומהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו רח' דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא לי' לרב אדא למיגני חוץ לסוכ' משו' סירח' דגרגושת' ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה:

וליכא למימר היאך יפט' מן המצוה בשביל דרך הרשות כיון דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירתו אדם מניח עבור צרכיו אף סוכה נמי מניח עבור צרכיו:

זהו סמך לאות' העושין יין בין הגוים שאינם עושין סוכה כלל לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמור היין משום ניסוך:

דוקא פירות אבל דברים אחרים כגון דייס' ובשר וכיוצא בהן בעו סוכ' כדפירשו התוס' גבי אם השלים במיני תרגימא.

פיר' רבי' יהודה בכתב ידו דאף על גב דמותר לאכול חוץ לסוכ' משום גשמים מ"מ בליל ראשון צריך לאכול בסוכה דהא גמר לה ט"ו ט"ו מחג המצו' מה להלן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן ליל ראשון חובה מכאן ואילך רשות וע"כ היינו אפילו ירדו גשמים דבלא ירדו גשמים מאי קאמר מכאן ואילך רשות והלא ביום טוב ראשון מיהא חובה לאכול בסוכה ביום משום י"ט דאף על גב דבחול המוע' אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פת כי אם פירו' ^{(הג' יא)} מ"מ בי"ט צריך לאכו' פת מהאי טעמ' דאמרינן גבי יעלה ויבא דברכ' המזון בי"ט דאי לא אמ' מחזירי' אותו דלא סגי דלא אכיל פת משו' כבוד י"ט. וא"כ אי הוה מיירי בלא גשמי' מאי איריא ליל ראשון אפי' ביום די"ט ראשון נמי כדפרישית אלא מיירי בודאי דירדו גשמים דהשת' הוי רשות אפי' י"ט ראשון שהרי יכול לאכול סעודת י"ט חוץ לסוכה ואפי' הכי קאמר דליל ראשון חובה. ועוד דומי' דמצה דהתם אי אפשר להפטר בשום ענין ממצה בליל ראשון. ומיהו בכזית פת בסוכה סגי דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדים דומיא דמצה כדפירש ר"י מאורלינש פ' ערבי פסח':

מיהו העול' נהגו שלא לומר שהחיינו בשעת עשיה כי סומכין על ההיא דקידוש מידי דהוי אלולב ואף על גב דלא דמי לגמרי. ואין מברכין לעשות סוכה וכו' ואף על גב דבירושלמי אומ' דמברכין תלמוד שלנו חולק עליו והוא עיקר:

ואותם שמברכין לישב בסוכה ואין אוכלין שם רק יושבים שם שעה אחת טועים גמורים הם דתשבו כעין תדורו בעינן וקרוב אני לומר שמברכין ברכה לבטלה.

וכן היה נוהג הר"מ ז"ל:

הר"מ ז"ל היה נוהג לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אפילו בסעודת חול שאין שותים קודם ברכת המוציא כדאיתא בסוכה פרק הישן נכנס לישב בסוכה מברך לישב בסוכה מיד שנכנס אבל הנכנס בה כדי לישן אין לו לברך לפי שאין קבע לשינה שפעמים שאדם סבור לישן ואינו ישן. ואומר ר"י ב"ר שמעון רוצה לומר דוקא בליל ראשון של סוכות יש לברך זמן לבסוף לפי שקאי אתרוייהו אעשית סוכה וי"ט. אבל בליל ב' צריך לומר זמן קודם סוכה לפי שזמן לא קאי אלא אי"ט אבל רבינו אליקים בר יואל ז"ל אומר שזה אינו שהרי בכל מקו' אומר הספר יקנה"ז אף ע"ש שהזמן אינו כי אם בשביל קידוש ולא בשביל הבדלה. ועוד דאיתא פרק החליל הלכתא סוכה ואחר כך זמן ואינו מחלק בין ליל ראשון לליל ב'. לכן נכון לומר לבסוף בין בליל ראשון בין בליל שני וכן היה נוהג הר"מ ז"ל. (ש"ע בליל י"ט שני אומר קידוש וזמן אחריו מיד ואח"כ ברכת סוכה) ועוד הר"מ ז"ל היה נוהג בליל מוצאי סוכות היה נכנס בסוכה כדי ליטול רשות ממנה והיה אומר י"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לישב בשנה הבאה בסוכ' העשוי' מעור של לויתן:

צג

לישב בסוכה דכתיב בסכת כו'. עיין מזרחי על הסמ"ג:

תנן התם סוכה שהיא גבוה כו'. בריש סוכה במתניתן ומסיק רבא בריש עירובין דחלל סוכה תנן כלומר דלא מיפסלי סוכה אלא א"כ חללה גבוה מעשרים אמה וכתבו הרשב"א והר"ן דמתניתן דריש סוכה נמי דייקי הכי דקתני סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ולא קתני שהיא גבוה מעשרים אמה אלא דהאי למעלה בא להורות דעל הסכך קאי שהוא גבוה למעלה מעשויי' אמה מחללה וע"ש ואף דאיכא אמוראי שם בריש עירובין דפסלי במקצת סכך בתוך עשרים מ"מ זה הוא לדידהו מדרבנן בעלמא וכדאמרינן שם סוכה דאורייתא אחמרי בה רבנן וכן סוכה דליחיד הוא לא מידכר ומתניתן דריש סוכה דאורייתא קתני וכדאמרינן עלה בגמר' בריש סוכה וכן כתבו התוספ' בריש סוכה דאף לרבה דפוסל שם לחד לישנא בעירובין גבי מקצת סכך בתוך עשרים וכו' היינו מדרבנן וכמו שהוכיחו שם. אבל בעירובין כתבו דלרבינא הוי פסול מדאורייתא וע"ש:

למעלה מעשרים אמה היינו אמה בת ששה טפחים וכדמסקינן בריש עירובין שם ואמרינן שם דהני אמות מצומצמות הן ולא שוחקות לחומרא וע"ש וכזה הביאו כל הראשונים:

פסולה. וכדמפרש רבינו לקמן משום דסוכה דירת עראי בעינן ולא קבע וזה הוא הטעם דמסיק רבא בריש סוכה ועד ך' אמות היא ראויה לדירת עראי ואפילו עביד לה קבע כשירה אבל למעלה מך' אמות אין אדם עושה אותה דירת עראי ולהכי פסולה ועיין לקמן וכן פשוט בש"ס. ולדעת רש"י ז"ל וכמו שפירש בסוגיא דסוכה ע"ג סוכ' פעמי' ששתיהן כשירות וכו @11 @33דף ט' וי' דסכך למעלה מך' הוא מיקרי סכך פסול וכמו מחובר ודבר המקבל טומא' דפסול מדאורייתא וכמו שיבואר לקמן בדברי רבינו והג"ה והא דאמרינן בריש עירובין מקצת סכך בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים דכשר מיירי דיש במה שבתוך עשרים צלתה מרובה מחמתה דשוב אינו פוסל אותו הסכך שלמעלה מעשרים הפסול וכמו דאמרינן בריש סוכה גבי הוצין יורדין למטה מעשרי' אם יש בהן צלתן מרובה מחמתן כשירה דשוב לא פסול לי' הסכך שלמעלה וכמו שפירש רש"י ז"ל בסוגיא דף ט' גבי העושה סוכתו תחת האילן על הא דפריך שם הש"ס והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דכל שהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא צירוף סכך הפסול שוב אינו פוסל אותו הסכך הפסול וכן הביאו הרבינו ירוחם והטור משמו של רש"י וכן המרדכי מביא לזה בשם רש"י ור"ת והא דמיפסלא הסוכה התחתונה אי הוה קיימא עליונה למעלה מך' לרש"י ואף דבהתחתונה צלתה מרובה מחמתה מיירי דאין בהתחתונה צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף העליונה וכמו שכתבו התוספת לשם ומשום הכי מיפסלא דאין בה שיעור הכשר אלא ע"י דמצטרפי עם סכך הפסול שלמעלה מך' ואע"ג דבה חמתה מרובה. וכמו גבי אילן שם וכן כתבו התוספת בעירובין לחד פירושא דגבי מקצת סכך בתוך ך' ומקצתו למעלה מך' דמיירי דוקא שיש באותו מקצת צלתו מרובה מחמתו בלא הסכך שלמעלה וכן כתבו בסוכה גבי שמעתתא דהוצין יורדין לתוך ך' ובשמעתא דהעושה סוכתו תחת האילן ומיהו לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו אמתניתן דפ"ק דסוכה דף יוד פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר דפסולה דלרש"י מיירי שם המתניתן שהסוכ' היא צלתה מרובה מחמתה אף בלא הסדין ודלא כמו שפירשו הגאונים ור"ת שם וע"ש בתוספת וברא"ש ובר"ן ואפי' הכי פסולה משום דהסדין הוא סכך פסול דמקבל טומאה והוי כמו סוכה שתחת האילן ותחת הבית דאם האילן צילתו מרובה מחמתו לעולם פסול ואפי' הסוכה צלתה מרובה בלא האילן וכן משמע שם מדברי הרא"ש והמרדכי דכן הוא לרש"י וא"כ מההכרח לומר דלרש"י ז"ל מיירי הא דמקצת סכך בתוך ך' ומקצתו למעלה מך' דריש עירובין וכן הא דהוצין יורדין למטה מך' ויש בהן צלתן מרובה מחמתן דכשר דריש סוכה בענין שאין בהסכך שלמעלה מהן לבד צילתה מרובה מחמתה ולכך הוי כמאן דליתא ובטל לגבי הסכך של מטה ולהוצין של מטה אבל אם היה בהן צילתן מרובה מחמתן אז לא מועיל אף מה שיש בהסכך דלמטה צלתה מרובה ופסלי למה שתחתיו כיון דלרש"י ז"ל הוי סכך פסול למעלה מך' לכל מילי וכדמשמע מדברי המרדכי והגהות מימוני בפ"ה מהלכות סוכה וע"ש אבל זה הוא דוחק גדול דודאי גבי הוצין יורדין משמע דהסכך שלמעלה מהם הוא סכך גמור ויש בהן צלתן מרובה מחמתן וכמו גבי הוצין יורדין למטה מעשרה דשם דודאי מיירי דבהסכך דלמעלה יש בהן צלתן מרובה מחמתן לבד ההוצין מדסבר אביי שם לאכשורי וגם רבא לא פסיל לי' שם אלא משום דהוי דירה סרוחה. ורבינו ירוחם כתב דלרש"י גבי מקצת סכך בתוך ך' וכו' דלא מיקרי סכך פסול משום דהוי סכך אחד ודוקא בב' סככים הוא דקורא אותו רש"י סכך פסול ועיין בו ולדבריו אפשר לחלק מסדין ואע"ג דשם מיירי נמי בענין דהוי סכך אחד עם הסכך דהא ע"כ מיירי שם שאינו מופלג ד' מן הסכך מדמכשיר שם רב חסדא לנאותה וכמו שכתב הסמ"ג מ"מ אינו בטל לגבי הסכך כיון דהוי מין אחר אבל התם גבי מקצת סכך בתוך ך' וכו' והוצין יורדין למטה כיון דהכל מין אחד בטיל לי' לגבי הסכך שלמטה ואדרבה הסכך שלמטה גריר ליה לגבי' כיון שיש בו חשיבות דצלתו מרובה מחמתו ויש בו שיעור סיכוך לבדו כשר אף לרש"י ואף שבתוספ' שם דף ט' וברא"ש מדמי להו להא דהוצין יורדין למטה לגבי סוכה שתחת האילן לרש"י מ"מ לענין זה לא דמי אהדדי דבאילן אם צלתה מרובה מחמתו לעולם פסול מטעם סוכה שתחת האילן אבל לא כן לתחת הסכך שלמעלה מך' דהתם גזירת הכתוב דתחת האילן פסול וכל שיש באילן צלתו מרובה הוי אילן כמו בית וכדאמרינן שם בגמרא וכן פירס עליו סדין הוי כמו אילן ולא בטל לגבי הסכך שתחתיו ועיין רשב"א שם גבי הוצין יורדין ולזה נוטין דברי הר"ן דלרש"י אם הוא סכך אחד דלא מיקרי סכך פסול אבל באמת מדברי התוספ' בעירובין ובסוכה בפ"ק לא משמע הכי ובודאי לדעת התוספ' צריך לחלק אליבא דרש"י דההיא דעירובין מיירי נמי דהוי בסכך שלמטה צלתה מרובה ושוב אינו פוסל סכך פסול אחר דלמעלה וגבי סדין דפסול משום דמבטל ליה לסכך קמא הכשר דמתכוין להגין מפני החמה ומפני הנשר והוי כמתכוין גמור. טפי מהסכך שלמעלה מך' ודהוצין ודלא כהרשב"א. וכל זה הוא לשיטת רש"י וסיעתו אבל ר"ת ז"ל פירש דגובה לא מיקרי סכך פסול כיון שאין פיסולו אלא מחמתו ואי בעי משפיל לי' והוי כשר ולכך אינו פוסל כלל למה שתחתיו כמו אילן ושארי פסולים וכמו שהביאו התוספ' משמו ולפי גרסתו שם גבי סוכה שתחת סוכה בסוגיא שם וכן כתבו ז"ל דלפי זה אפשר דגבי מקצת סכך בתוך ך' ומקצתו למעלה מך' דאפילו אין בסכך דלמטה צלתו מרובה אלא בהצטרף סכך העליון כשר וכמו שכתבו התוספ' שם בעירובין לפירוש השני ולזה הסכימו המאור והרמב"ן והרשב"א והר"ן ולא דמי להוצין וכמו שחילקו התוספת והרשב"א הר"ן וכן הביא רבינו ירוחם דלר"ת ז"ל מצרף סכך מסוכה עליונה אף אי קיימא למעלה מך' להכשיר התחתונה אם אין בה לבדה צלתה מרובה אלא בהצטרפות עליונה ומטעם זה דלא הוי סכך פסול כלל אבל הרשב"א כתב להדיא שם גבי סוכה ע"ג סוכה דבזה פוסל אפי' ר"ת דודאי לא מצטרף כיון דמונח למעלה מך' דהוי מקום פסול ודי בזה דאינו פוסל להסכך כשר שתחתיו כיון דאין עליו בעצמו שום פסול וכמו שכתבתי אבל לא שיצטרף ולגבי מקצת סכך למטה הא דמצטרף עם הסכך דלמטה משום דהוי סכך אחד דוקא וכן משמע מדברי כל הראשונים דלא כרבינו ירוחם דעתו צריך תלמוד והעלה הרמב"ן במלחמות והר"ן ממשמעות דברי הרי"ף ז"ל דס"ל כר"ת דסכך שלמעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול ומשמע מדבריהם שהמה ז"ל לא ס"ל החילוק שחלקתי לדעת רש"י כפי שמשמע מדברי רבינו ירוחם אלא דסברי כהתוספ' דסוכה ודעירובין דאם מחשבין לסכך שלמעלה מך' לסכך פסול אז פשיטא דיש לפסול גבי מקצת סכך בתוך ך' ומקצתו למעלה מך' גבי הוצין יורדין לתוך ך' דהסכך פסול שלמעלה פוסלן והחילוק שכתבו התוספ' דמשום דיש בהסכך דלמטה לבדו צילתה מרובה מחמתה שוב לא פסלי' לי' לא סבירא להו להרמב"ן והר"ן דאינהו ז"ל סברי כמו אבי העזרי שהביא הרא"ש שם גבי העושה סוכתו תחת האילן דאפי' יש בהסוכה צלתה מרובה מחמתה פוסל לה הסכך פסול שלמעלה וכמו שכתבו להדיא הרמב"ן והר"ן וכן העלה הרשב"א בחידושיו ודלא כרש"י והתוספ' ומכח זה הוכיחו שפיר דהרי"ף ז"ל סובר כר"ת משום שהביא הא דהוצין יורדין בסוכה וכן הביא הרי"ף בריש עירובין הא דמקצ' סכך בתוך ך' דשם ומאחר שדרכו של רבינו ז"ל שהולך תמיד בשיטת התוספ' וגם רוב הגדולים סוברים בזה כמו תוספ' ולא מחלקים כמו החילוק שהעלתי ממשמעות דברי רבינו ירוחם ורבינו ז"ל הביאו לקמן דעת השר מקוצי שסכך פסול פוסל כל מה שתחתיו והיינו אפי' אם יש בסכך שתחתיו צלתה מרובה מחמתה וכמו דעת אבי העזרי והרמב"ן והרשב"א והר"ן ודלא כרש"י והתוספ' וכמו שמביא המרדכי להדיא ג"כ משמו של הר"ש מקוצי שחולק בזה על רש"י ור"ת וכן מוכח מדברי הג"ה לקמ וכמו שמביא כל זה ג"כ במרדכי וע"ש וא"כ ע"כ סובר רבינו כר"ת בזה דסכך למעלה מך' לא מיקרי סכך פסול כיון שאינו פסול מחמת עצמו וכמו שכתבתי דאל"כ האיך יתרץ רבינו הא דעירובין מקצת קורה בתוך ך' כו' והא דהוצין יורדין בתוך ך' דסוכה דלדידי' ליכא לחלק כמו שחילקו התוספ' לדעת רש"י ור"ת כיון שהוא ז"ל סובר כמו הר"ש מקוצי דסכך פסול פוסל כל מה שתחתיו אפי' אם הסכך שלמטה צלתו מרובה מחמתו אלא ודאי דרבינו סובר כדעת ר"ת דגובה לא מיקרי סכך פסול ולפי זה גבי מקצת קורה בתוך ך' מיירי אפי' היכא דליכא בהו צלתה מרובה אלא בהצטרף הסכך שלמעלה וכפשטא דשמעתיה דעירובין שם דאמר שם אי קלשית הוה לי' חמתה מרובה מצילתה וכמו פירוש השני שכתבו התוספ' שם וכיון דהוא חד סככה מצטרף נמי לפעמים וגבי הוצין יורדין ניחא נמי ואף דהסכך דלמעלה אית ביה בודאי צלתו מרובה מחמתו וכמו שכתבו הרמב"ן והר"ן אליבא דהרי"ף ז"ל וכן בסוכה שתחת סוכה התחתונה כשירה אף אם קיימא העליונה למעלה מך' לדעת רבינו וכדעת ר"ת וגירסתו בזה כנ"ל ברור והארכתי בזה קצת מפני שראיתי שדברי התוספ' המה מפוזרים ובקוצר בזה וכן דברי הראשונים ז"ל והסמ"ג ורבינו סתמו מאד בזה אבל העיקר וברור הוא כמו שכתבתי בדעת רבינו וכן יש לדון ולדקדק מדברי הסמ"ג וע"ש ועיין בדברי הרמב"ם ובהמפרשים שם כי בודאי ראוי לישב דבריו שסובר כותיה דר"ת בזה כיון שכן דעת הרי"ף וכמו שכתבו הרמב"ן והר"ן וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל.

ושאינה גבוה יוד טפחים. שם ויליף לה בגמרא לר' מאיר שם מארון וכפורת דבציר מעשרה חלל לא מיקרי סכך ולר' יהודה מסיק שם הש"ס דהוי הלכה למ"מ שצריך שיהא חללה עשרה ואמרינן שם דאפי' אם הוצין מהסכך שחמתן מרובה מצלתן יורדין לתוך עשרה פסולה לרבא דהוי דירה סרוחה וע"ש לעיל.

שלשה דפנות. שם במתניתין ויליף לה בגמרא מקרא דבסכת בסכת בסוכות דבעינן ג' דפנות מיהו אתיא הלכתא למשה מסיני דמחיצות הל"מ הן וכדאמרינן שם בגמרא וגרעה לדופן שלישית ואוקמה אטפח וכמבואר לקמן.

ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. שם במתניתין דכיון דחמתה מרובה מצילתה הצל בטל והרי הוא כמו שאינו ועיקר סוכה קרוי על שם הסכך ומסקינן בפ' הישן (סוכה דף כ"ב) דאף אם האויר והסכך למעלה כי הדדי נינהו פסול משום דלמטה יהי' חמתה מרובה מצלתה שהחמה הנכנסת באויר הוא למטה מרובה משיעור האויר ובטל צלתה דלמטה לגבי חמתה דלמטה שהוא מרובה ממנו והא דקתני במתניתן דריש מכילתין מרובה מצלתה פסולה ומשמע דאם הם שוים כשרה היינו אם הם שוים מלמטה דאז מלמעלה יהי' צלתה מרובה מאוירה ולכך שוים הם מלמטה ולא בטיל הצל לגבי החמה ואף לרב פפא דאמר שם בעירובין דף ט"ו דפרוץ כעומד מותר לענין שבת וקי"ל כותיה הכא אם הם שוים מלמעלה אז מלמטה הוי פרוץ מרובה וכדפרישית כן כתב הר"ן והרשב"א והרא"ש כתבו דהכא אפי' בלא טעמא דהצל בטל מלמטה נמי פסול אם הם שוין מלמעלה משום דגבי סוכה בעינן לעולם שיהא הצל מרובה על החמה דהכי אגמרי' רחמנא למשה וכמ"ש לעיל דהלכתא נינהו ולא שייך כאן לפרוץ כעומד ודוקא גבי סכך פסול עם סכך כשר המעורב אמרינן ביה דפרוץ כעומ' מות' דהיינו דהפסול הוי כמו הכשר מותר דעכ"פ הסוכה הוי צלתה מרובה מחמת' ואע"ג שאין רוב הצל מהסכך כשר אבל גבי אויר פסול דלעולם בעינן שיהא הצל מרובה דוקא וכמו נקבים אויר פחות מג' טפחים דפוסל בסוכה אם אין צלתה מרובה מחמתה ואע"ג דבכל התורה אמרינן פחות מג' כלבוד וסתום מ"מ הכא פסול מטעם זה וכל זה הוא כפי פירושו של רש"י והרי"ף וכן פירשו הגאונים ויש לר"ת ז"ל בזה שיטה אחרת וכמו שהביאו התוספ' בפ' הישן שם וחלקו עליו רוב הגדולים מהראשונים ז"ל. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות סוכה משמע דגבי סכך פסול וסכך כשר בעינן נמי שיהא הצל מרובה מסכך הכשר דוקא ומהטעם דכיון דבעינן גבי סוכה מדאורייתא שיהא צלתה מרובה מחמתה צריכה שתהא מסכך הכשר דוקא וכן משמע מדברי התוספ' בפ"ק דסוכה דף ט' גבי והא קמצטרף סכך פסול וע"ש ובמ"מ וחולק עליו הסמ"ג בזה וכמו שתמצא בדברי הסמ"ג וכן משמע מדברי רוב הראשונים דלא כהרמב"ם ואמרינן בפ' הישן דף י"ט דאם רוב הסוכה היא צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה דכשר אפי' תחת המיעוט שחמתה מרובה כיון דבכללה בין הכל יהי' צלתה מרובה וגם הרוב מהסוכה הוא צלתה מרובה הוי המיעוט כפסל היוצא מן הסוכה דכשר והביאו זה הרמב"ם והרא"ש והר"ן וכתב הר"ן ז"ל דאפשר לומר דדוקא בסוכה קטנה דאינה אלא שבעה על שבע' אבל בסוכה גדול' הרב' דיש בה שבעה טפחי' או יותר שחמתה מרוב' מצלת' צריך עיון אם נכשיר אותו מפני צירף שאר הסוכה והבי' הב"י דבריו בטוא"ח סימן תרל"א וכן הביא הרמ"א בש"ע שם להחמיר כהר"ן אבל מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור משמע דאין חילוק ואפילו בסוכה גדול' כשר תחת המיעוט הנשאר שחמתו מרוב' מצלתו ואף אם יש בו ז' טפחים ויותר וכן נראה בעיני דהר"ן אזיל לטעמי' שהשיג על רש"י בריש סוכ' גבי בנה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה וסובר דאינו כשר אלא על האיצטבא דוקא ולא כל הסוכה אבל לרש"י ז"ל שם דמכשיר כל הסוכה מטעם פסל היוצא מן הסוכ' נרא' דפשיטא דיש להכשיר בזה המיעוט שחמתה מרובה מטעם פסל כדאוקמינן שם בגמרא דף י"ט וכן הרא"ש ז"ל מייתי ראיה לפי' רש"י גבי איצטבא מהאוקימתא דר' יוחנן שם גבי פסל היוצא מן הסוכה דמוקי לה בסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה כו' וע"ש בהרא"ש וא"כ שוין הן ואף דלדעת רש"י הוי סכך למעלה מך' סכך פסול כמו שכתבתי למעלה והרא"ש שמבי' שם דברי ר"ת גבי איצטבא דלא הוי הגוב' סכך פסול היינו לתרץ קושיות הר"ר ישעיה וע"ש אבל באמת לא אליבא דרש"י ואפשר דלענין זה אפשר לחלק נמי אף לרש"י וכמו שהבאתי למעלה מדברי רבינו ירוחם והר"ן ויהיה איך שיהי' עכ"פ לדעת רש"י גבי איצטבא יש להכשיר במיעוט חמת' מרובה מצלת' אף בסוכ' גדול' ודלא כהר"ן ומאחר שבש"ע בסימן תרל"ג סתם הב"י כדעת רש"י גבי איצטבא באמצע ע"פ כולה דכשירה כל הסוכה וא"כ בודאי גם הכא אין לחוש לדעת הר"ן ואפשר שמשום זה לא הביא הב"י בש"ע בסימן תרל"א דעת הר"ן אף שהביאו בב"י ועל הרב רמ"א ז"ל יש לתמוה דשם בסימן תרל"ד גבי איצטבא לא הגיה כלום לחוש לדעת הר"ן וגם שם כתבו הרבה כמו הר"ן והרשב"א והרבינו ישעיה וכ"כ הריא"ז שם כהר"ן וע"ש ובסי' תרל"א הביא להחמיר כהר"ן. ואפשר שדעת הרמ"א ז"ל להחמיר היכא דאין בהרוב סוכה שצלתה מרובה הכשר סוכה במקום אחד כמו גבי איצטבא דווקא ואין הלשון משמע כן וכל זה כתבתי להלכה שרוב הפוסקי' חולקין על הר"ן אבל למעשה יש לחוש לדעת הר"ן להחמיר וכן גבי איצטבא וזה מצוי הרבה בסוכות גדולות שיהא בהן ז' טפחים על ז' טפחים בודאי שחמתה מרובה ויש ליזהר בזה כי מאחר שהרבה מהגדולים חולקין על רש"י בהא דגבי איצטבא וא"כ הוי ספיקא דאורייתא בשניהם:

ולא מחמת דפנות. שם דף ז' וכן תניא כתוספתא בד"א מלמעלה אבל מן הצד אפי' כולה מליאה חמה כשר דדפנות כשרות מכל מקום ולא בעינן דירת קבע שיהיו הדפנות עבין:

ומסקינן דסוכה דירת עראי בעינן. כן פסקו הרי"ף וכל הראשוני' כטעמא דרבא שם בריש סוכה דלמעלה מך' דפסולה משום דלא הוי דירת עראי וכמו שכתבתי והילכך אפי' דפנות מגיעות לסכך ואפי' היא גדולה הרבה לעולם פסול דכ"ט דהוי דירת קבע ודלא כמקצת מהגדולים שפסקו כרבה דהטעם הוא משום דלא שלטא ביה עינא ואם הדפנות מגיעות לסכך כשר דכל הסוגיות דסוכה מוכיחות דהטעם הוא כרבא דמשום קבע הוא דפסול ועיין רי"ף ור"ן:

דסוכה מכל מקום כשירה. שם דף ח' בברייתא סוכת גנב"ך ורקב"ש כשירה ואע"ג דנעשו שלא לשם בני חיובא כגון גוים ובהמה. וגם דלא קביעי כגון רועים וקייצים דלא קביעי במקום אחד והולכין ממקום למקום וסותרין סוכתם כשהולכין מ"מ כשירה דלא בעינן לשם חג וכמו ב"ה דמתניתן דמכשיר סוכה ישנה דלא בעי לשם חג רק שתהא מסוככת כהילכתה מסכך כשר וצלתה מרובה כדין סוכה והא דאמרינן בירושלמי אהא דסוכה ישנה דאף לב"ה צריך לחדש בה דבר וכמו שהביאו התוספ' כתב הר"ן ז"ל דזהו למצוה מן המובחר:

והוא שעשויה לצל. שתהא מסוככת יפה דמוכחא מילתא שנעשה לצל ולא לצניעות בעלמא או לדירה ואוצר דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לב"ה לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמיקרי סוכה שסוככת מן החורב כן פי' רש"י והרא"ש. והמרדכי והגהות מימוני הביאו בשם ר"ת דפירש והוא שעשויה לצל ולא מעובה הרבה שמגנת מן הגשמים דאין הגשמים יורדין בתוכה דפסולה וכמו שכתבו התוספ' בריש סוכה דגבי סכך בעינן שיהא עראי דוקא ואם מסכך הרבה בענין דמצלת מן הגשמים לא הוי עראי ופסולה אפי' בדיעבד והא דתנן בפ' הישן המעובה כמין בית דכשר מיירי דלא הוי אלא בענין שאין הכוכבים נראין בתוכה וכדתנן התם אבל אינה מצלת מן הגשמים וע"ש בהגהת מימוני בפ"ה מהלכות סוכה שמביא שם עוד ראיות על זהו מדברי הג"ה דלקמן משמע שסובר כמו ר"ת וכמו שמבואר שם וכן מביא האגודה דברי ר"ת ורבינו ירוחם פסק דלא כר"ת וכן נראה שהרא"ש ז"ל לא הביא פירושו אלא שאפשר שדעתו לחוש לכתחילה וגדולה מזה הביא שם בפ' הישן מהירושלמי דלכתחילה צריך שיהיו כוכבי חמה נראין מתוכה וכ"ש שיהי' יכולין הגשמים לירד בתוכה וכן כתב הטור בסימן תרל"א דדעת אביו הרא"ש הוא דלא כר"ת וכן משמע מדברי כירי"ף והרמב"ם דלא כר"ת דפוסל בדיעבד מיהו יש להחמיר כי מדברי התוספ' בריש סוכה משמע דלר"ת פסול מדאורייתא וכן פסקו מגדולי האחרונים:

תנו רבנן. שם בדף ט' בסוכ' שתחת סוכה וכו' ואע"ג דבברייתא מפקי להו כולהו מחד קרא דבסכת וכדמפרש דחסר כתיב דהיינו סכך אחד מ"מ לא דמי אהדדי דבית ואילן לעולם פסול הסוכה שתחתיהן אם יש בהבית והאילן צלתו מרובה מחמתו ואפי' אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן והבית מטעם גזירת הכתוב דסוכה חד דלא שתחת הבית והאילן אבל אם אין בהם צלתן מרובה מחמתן לא מיקרי בית ואילן לענין זה דלהוי כמו סוכה שתחת בית ואילן וכמו שמוכח מהסוגיא שעל המתניתין דהעושה סוכתו תחת האילן וע"ש אבל בהא לא קפדינן באויר שבין הבית והאילן לסכך הסוכה דלעולם פסול וכן אף אם הסכך שעל הסוכה שהיא קרקעית הכית בריאה או לא הכל פסול אבל בסוכה שתחת סוכה מסקינן שם בסוגיא דף י' דבעינן שתהא על העליונה שם סוכה דוקא ואז פסול' התחתונ' משום סוכה שתחת סוכה והוא שתהיה מקרקעית הסוכה התחתונה לסכך העליונה עשרה טפחים וכהכשירה של סוכה וכדלעיל וגם שתהא הסכך של התחתונה בריאה כ"כ שתוכל לקבל הכרים וכסתות של העליונה לישן עליה ואפילו אם אפשר שתקבל הכרים וכסתות של העליונה ע"י הדחק שם סוכה על העליונה דהא קי"ל דסוכה דירת עראי בעינן וכדלעיל ופסולה התחתונה אבל אם אינה יכולה לקבל אפי' ע"י הדחק אז לא חזי העליונ' לשום דירה כלל ופסולה ולא הוי שם סוכ' עליה וכשירה התחתונ' ואין צריך לומר אם סכך העליונ' חמתה מרוב' מצלת' דאז ודאי התחתונ' כשירה לעולם וכדלעיל ואף שיש חולקין בזה מ"מ כן הוא דעת רוב גדולי הראשונים ועיין ברמב"ם ובמפרשיו בפ"ה מהלכות סוכה ובפירוש המשניות ובמאור בפ"ק מסוכה:

בסוכה שתחת סוכ' כו' מזה מוכיח במאור דאף אם הסוכ' קדמה בהכשיר' כולה וצלת' מרוב' מחמת' ואח"כ סיכך עליה האילן דפסול' מטעם סוכה שתחת האילן דהא בסוכ' שתחת סוכ' בודאי דרך הוא לעשות סוכ' התחתונ' מקודם ואח"כ להעליונה ופסול ודלא כר"ת שדקדק מהמתניתין דהדלה עליה את הגפן וכו' בדף י"א דדוקא אם האילן קדם להסוכ' הוא דפוסל משום סוכ' שתחת האילן אבל אם הסוכ' קדמ' להאילן שוב אין האילן פוסל אותה ואפי' יש בו בהאילן צלתו מרובה מחמתו מטעם סוכה שתחת האילן וכמו שכתב הר"ן ז"ל משמו של ר"ת וכן מצא ר"ת בתשובת הגאונים כדבריו וכמו שהביאו התוספ' והרא"ש על המתניתין דפירס עלי' סדין ויבואר לקמן בדברי רבינו וכן חלקו על ר"ת בזה הרב' מהגדולים וסוברים כמו המאור דלעולם פסול אם האילן צלתו מרוב' מחמתו אף אם הסוכ' קדמ' ואח"כ הדלה עלי' האילן ועיין בר"ן ובטור סימן תרכ"ו:

שתחת אילן. כבר כתבתי דמיירי דוקא שהאילן צלתו מרובה מחמתו אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו לא הוי עליו שם אילן לענין זה וכמו תחת הבית דסתם בית בודאי צלתו מרובה מחמתו אבל ודאי אף אם האילן חמתו מרובה מצלתו מיקרי האילן סכך פסול דהוי מחובר ופסול לסכך וכמו שכתב דבינו לקמן ובאיז' ענין הוא פוסל לסכך של סוכ' שתחתיו יבואר לקמן בס"ד בדברי רבינו ובדברי הג"ה וכתב המאור דכ"ש דפסול אם האילן תחת הסכך הסכך הוא למעלה מהאילן כדקתני במתניתן הדל' עלי' את הגפן ואת הדלעת וסיכך על גבה דפסול והיינו שהדל' האילנות על הדפנות ואח"כ סיכך על גבן דפסול מטעם דסוכה חד אמר רחמנא והברייתא דנקט סוכה שתחת האילן הוא לרבותא וכ"ש ושעל גבי האילן וע"ש:

פירס עליה סדין וכו'. במתניתן דף י' וכפי' רש"י והרבה מהגדולים דמפני החמה הוא להגין עליו מפני החמה ומפני הנשר שלא יהי' עלין וקסמין נושרין על שולחנו ופסול דמפני שסדין הוא מקבל טומאה ופסול לסכך וכדלקמן ואפי' אם הסדין בתוך ד' טפחים לסכך הכשר לא בטל לגבי הסכך כמו נוי סוכה דאין מופלגין ממנה ד' טפחים דבטלה לה וכשירה וכמ"ש לקמן דהכא כיון שמתכוין להגין בסדין מפני החמה והנשר הוי כמו סכך ולא בטל לגבי סכך הכשר ודוקא לנאותה הוא דמבטל להנוי לגבי הסכך דהא עושה כן כדי לנאותה ועיין רבינו ירוחם ואפי' אם הסוכה נעשה כבר בהכשר וצלת' מרוב' מחמת' בלא הסדין פסול' וכמו שכתבתי לעיל בשם בעל המאור והראשוני' החולקי' על ר"ת בזה וכמו דמוכח מדברי רש"י נמי דלא ס"ל החילוק של ר"ת ומשמע קצת במאור דפסולה תחת הסדין כמו תחת הבית והאילן מטעם דשני סככים וכמו שהביא רש"י בשם יש מפרשים וא"כ אפילו אם הסדין אינו מדבר המקבל טומאה פסול' ואף שרש"י ז"ל דחה זה הפירוש מכח הא דרב חסדא דלנאות' כשירה ואי מטעם ב' סככין א"כ ע"כ מיירי דהוי הסדין מופלג מהסכך ד' טפחים דזהו השיעור שבין סוכה לסוכ' אליבי' דרב חסדא ואמאי כשיר' בלנאות' הא רב חסדא פוסל שם בנוי סוכ' המופלגין ד' יש ליישב לדעת המאור ז"ל דדוקא גבי סוכה שתחת סוכ' הוא דבעינן לרב חסדא שם שיהא ביניהן ד' טפחים ומשום דכיון דנתכוין לעשות להעליונ' סוכה כל פחות מד' לא הוי מקום חשוב וכדאמרינן שם והוי כמאן דליתא כלל ולא הוי סוכ' שתחת סוכ' וכמו דבעינן שם אפילו לרב חסדא דסגי לי' ד' טפחים ביניהן ומ"מ בעינן דיכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה אליביה וכמו שפוסק שם המאור ז"ל דאל"כ לא מיקרי שם סוכה על העליונ' ואף דהא אם מקבלת נמי הוי סוכה פסול' דהא אינ' גבו' עשרה טפחים ואעפ"כ יש חילוק ביניהם דאם מקבלת מיקרי דירה כל דהוא והוי סוכה שתחת סוכה ואם אינה מקבלת לא הוי סוכה ודיר' כלל וכשיר' התחתונ' דכיון דהעליונ' כמאן דליתא דמי הוי הסכך שלה נמי כמאן דליתא כלל דהא לא נעשה אלא בשביל העליונ' וקרוב נמי לומר דמיתבטל לגבי סכך התחתון והויא כחד סככא וכמו נוי סוכ' בתוך ארבע דבטלי להסכך ולא הוי ביה משום ב' סככין וכמו דמוכח כל זה מדברי המאור ז"ל אבל פריסת מהחמה ומפני הנשר ענינה שלבד הראשון הוי סכך בפני עצמו ולא בטיל הסדין וכמו שכתבתי בשם ר' ירוחם ואפי' אי אינו מופלג ד' טפחים פסול מטע' ב' סככין דלא בטיל להסכך כמו הנוין וזה נראה דעתו של המאור ז"ל ברור וכפי שתראה בדבריו ובדברי הרמב"ן במלחמות שגם הוא ז"ל הבין כן מדבריו וכן נראה דהא אף להפוסקים כשמואל גבי סוכה ע"ג סוכ' דבעינן שיהא ביניהן עשר הטפחים נראה ודאי דגם סכך למעלה מסכך בלא סוכ'. פסול גם לדידהו מטעם ב' סככין וכמו סוכה שתחת הבית והאילן דכולהו מחד קרא נפקא דבסכת כתיב וחד טעמא לכולהו והוא שיהא סכך אחד ולא שני סככין דאטו בית ואילן כתיב בקרא אלא דממעטינן הכל מטעם ב' סככים ונקט בברייתא בית ואילן וסוכ' משום דיש בהו בסכך העליון מסתמא צלתה מרובה וכדאמרינן שם בגמרא ולכל היותר שיצטרכו שיהא ביניהן אויר יוד טפחים כמו בסוכ' ע"ג סוכ' וכמו שמשמע מדברי רש"י ז"ל ולא תלי הטעם לפסול דוקא משום דבעינן שיהא העליונה סוכ' כשירי' דוקא וכמו שאומר התלמוד שם לשמואל כהכשיר' כך פסול' וכדמשמע לכאור' מדברי רש"י ז"ל שם דאטו אם יהי' איזה פסול בהסוכ' העליונ' מהדפנות שלא נעשו כהלכתן או מחמת דבר אחר שיהא כשיר' התחתונ' והא אם העליונ' למעל' מעשרים וצלת' מרוב' מחמת' דפסול' העליונ' והתחתונ' פסולה ג"כ לכ"ע וכמו שמוכח שם בהסוגיא מהא דר' ירמי' וכמו שכתבו רוב הראשונים וזה אין לומר דמשום דגוב' לא מיקרי סכך פסול לר"ת דמהני אף לענין זה לחומרא שפוסל להתחתונ' אבל לא בשאר פסולין דהעליונ' אלא ודאי נרא' דהא דאומר שם גבי מילתא דשמואל כהכשיר' כך פסול' דוקא לגבי גבו' יוד איתמר וסובר דפחות מי' טפחים לא מיקרי דיר' והוי כמו אינ' יכול' לקבל כרים וכסתות של העליונ' ע"י הדחק דלא הוי עלה דעליונ' שם סוכ' כלל וכמו שכתבתי אליבי' דרב חסדא דהוי בד' טפחים וכן לפי משמעות דברי הרמב"ם בפירוש המשניות ניחא טפי דכל שאין ביניהן אויר עשר' או שאינ' יכול' לקבל חשבינן לסכך התחתון כמאן דליתא ומתכשרא בסכך העליון דכיון ששני הסככין נעשו לענין אחד לסכך בהן הסוכ' כל היכא דלא חזי לסוכ' העליונ' חשבינן לסכך העליון לסוכ' התחתונ' אבל אם עשה מתחיל' שני סככים וכמו גבי פריסת סדין מפני החמ' והנש' שעוש' סכך השני ג"כ להסוכ' על הסכך הראשון אבל מפני דבר אחר ושלא כעין סכך הראשון דהיינו מפני החמ' וכו' הוי ב' סככין ופסול ואפשר אפי' ליכא ביניהן אויר יוד או שהסכך התחתון אינו בריא כ"כ שיוכל לקבל כרי' כו' כיון שעושה בפירוש שני סככין פסולה משום בסכת דגזירת הכתוב והא דמכשרינן להתחתונה באם שהעליונ' חמת' מרובה שם בהסוגיא הוא מטעם דהוי כמאן דליתא כלל ובטל הסכך לגבי חמתה הרוב והוי כחדא סככה סמיכתא כיון דשתיהן נעשו לענין אחד וכן אפשר לפרש כפי שהבאתי מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכיון ג"כ לדבריו ז"ל שבחיבורו בפ"ה שם ולא נצטרך למה שנדחקו מפרשיו בדבריו ז"ל שם אך לא מצאתי זה מפורש בדברי הפוסקים חוץ מהמאור ז"ל לפסול בסכך ע"ג סכך משום ב' סככים וכולם פירשו להא דגבי סדין דפסולה מטעם דלא בטלי להסכך והוי סכך פסול דמקבל טומאה וכן גבי נוי סוכה המופלגין פירשו נמי הטעם משום דהוי אוכלין ודברים הפסולין לסכך מיהו שם גבי נוי פירשו כן ופסול אפילו אם אין בהם צלתן מרובם מחמתן וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן וכן גבי סדין יש לומר דפירשו הטע' משו' דבר המקבל טומא' הוא לפסול אפילו בתוך ד' להסכך כיון דהוא סכך פסול וכמו שכתבו הרמב"ן והרא"ש ז"ל דגרע מנוי סוכה ואפשר דבהא הוא דפליגי הראשונים ז"ל על בעל המאור ז"ל דסוברים דגם שני סככי' לא מיפסיל אלא בהפלגת ד' או יוד טפחים וכמו בסוכה שתחת סוכה וכמו שמשמע מדברי רש"י מפני שרש"י ז"ל כתב בהדיא דבעינן שיהא ביניהן שיעור המפורש שם מההכרח לחלק לדעתו דאפי' בב' סככין בלי סוכה עליונה אינו פוסל אא"כ יש ביניהן שיעור המפורש שם וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל ממה שכתב גבי נוי סוכה וע"ש וגם פסלו גבי סדין משום סכך פסול דפוסל אפילו בד' טפחים ולא בעינן כלל שיהא צלתו מרובה מחמתו אבל מטעם ב' סככים לא פסול אלא בצלתו מרובה מהסדין וכמו בסוכ' ע"ג סוכ' דאל"כ הוי כמאן דליתא וכמו שכתבתי הכלל העולה שלדעתי נרא' ברור דשני סככים פסול לכ"ע ואף בלא דפנות תחת העליון ובלבד שיהא בכל סכך צלתו מרובה מחמתו וכמו פעמי' ששתיהן פסולות והיינו אם יש ביניה' אויר י' טפחי' או ד' טפחי' למר כדאי' לי' ולמר כדאי' לי' וזה תלוי במחלוק' הראשוני' בהסוגי' דסוכ' שע"ג סוכ' אי הלכ' כרב חסד' ורבה אי כשמואל ואם אין ביניהן אויר כשיעו' הפוסל שם בב' סוכו' אז לדעת רש"י ושארי הגדול' כשיר' ואפשר דה"ה אם הסכך התחתון אינו יכול לקבל כרים וכסתות של העליון נמי כשירה לדידהו וכמו לדעת הרמב"ם וכפי שמשמע מדבריו בפי' המשנה דמתכשר בסכך העליון אבל לדעת בעל המאור פסול משום שני סככים לעולם אפילו אין ביניהם השיעור הפוסל בשני סוכות ואינה יכולה לקבל וכמו סוכה שתחת הבית והאילן מיהו בהא מודינא דאם אין ביניהן אויר ג' טפחים אלא בפחות מג' טפחים דהוי כחד סכך מטעם לבוד וכמו דמוכח מהא דמקצת סכך בתוך עשרים ומהא דהוצין יורדין למטה מך'. ומג' ועד ד' הוא דהוי החילוק לדעת בעל המאור ז"ל בין שני סככים ובין נוי סוכה דנוי אינו פוסל מטעם ב' סככים עד שיהא מופלג ד' וכמו שאינו פוסל הנוי מטעם סכך פסול בסמוך לד' דקתני בברייתא דסיככה כהילכתה ועיטרה בסדינין וכו' דמוקמינן בגמרא בלמעלה בדופני' ד"ט לרב חסדא וה"ה מטעם ב' סככים והיינו אפילו אי הוי בהנוי צלתה מרובה מחמת' אינם פוסלין לא מטעם סכך פסול ולא מטעם ב' סככין ואי הן מופלגין ד' מהסכך אז פוסלין בין מטעם סכך פסול ובין מטעם ב' סככין ושני סככים בלי סוכה העליונה וכגונא דסדין לפירוש רש"י במפני החמה ומפני הנשר פוסל לעולם אפילו סמוך לסכך בתוך ד' בין משום סכך פסול ובין מטעם ב' סככין אי הוה יותר נמג' טפחים דליכא משום לבוד ואל אמת יראינו מתורתו נפלאות ויברר ספיקותינו אמן ובסמ"ג מפרש הטעם גבי נוי סוכה המופלגין משום ב' סככים וכדפרישת וכתב דבעינן מופלגין ד' כמו בין סוכה לסוכ' וכן נרא' הטעם של בעל העיטור והמאור דפסקי משום זה כרב חסדא ורבה בסוכ' ע"ג סוכ' ובנוי סוכ' דסבירא להו דחד טעמא הוא והא בהא תלי' ופסלי בנוי ואפי' שלא מסכך הפסול וכן להריב"ג דפוסק כרב נחמן בנוי משום דקיימא כשמואל לגבי סוכה ע"ג סוכ' וע"ש וברא"ש גבי סוכ' ע"ג סוכ' דחד טעמא הוא להריב"ג ז"ל והחולקין עליו ועל בעל העיטור והמאור סוברים דלאו חד טעמא הוא אבל בזה מודים כ"ע דפסלי משום ב' סככין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכן משמע מדברי רש"י שם גבי נוי סוכ':

אבל לנאותה כשירה שם מימרא דרב חסדא וכפי שכתבתי דכל לנאותה בטלי לגבי הסכך ולא פסלי משום סכך פסול ולא משום ב' סככים וכתב הסמ"ג דמיירי באינה מופלגת ד' מן הסכך דאל"כ פסול' אפילו לנאות' וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כרב חסדא ורב' בר רב הונא דפסלי בנוי סוכה המופלגין ד' טפחים וכזה כתבו הרב' מהמחברים. ורבינו שלא כתב זה כאן גבי סדין דלנאותה דכשר היינו במופלגין ד' וכן לא הזכיר זה הדין גבי נוי סוכ' קיצר בזה וסמך א"ע מפני שמבואר בסמ"ג ואם דעת רבינו הוא לפסוק כמו הר"י ב"ג דפוסק כרב נחמן דכש' בנוי סוכ' אף במופלגין עד שיהא ביניהן יוד טפחים שדימה אותן לסוכ' ע"ג סוכ' לשמואל ומשום זה לא כתב רבינו מזה כלל דכבר הביא הא דולא סוכ' שתחת הסוכ' וכן לא פירש רבינו השיעור דבין סוכ' לסוכ' כשמואל דהוי עשר' טפחים משום דאינו צריך לכתוב זה דודאי עשרה טפחים סוכ' מעליא היא ופסול משום סוכ' שתחת סוכ' וכן הרי"ף ז"ל לא הביא הא דכמ' יהיה בין סוכ' לסוכ' וכמו שמשמע מדברי כל הראשונים שלא היה כן לפניהם בספרי הרי"ף וכתבו הרמב"ן במלחמות ורבינו ירוחם ז"ל ג"כ שמזה הטעם לא הביאה משום שהוא ז"ל פוסק כשמואל דבעינן עשר' טפחים והיא סוכ' כהכשיר' וזה הוא מפורש בסתמא דמתניתן ודברייתא דקתני ולא בסוכ' שתחת סוכ' דמשמע סוכה גמורה כהכשיר' והיה נרא' לפרש כן בדברי רבינו כיון דסתם בזה ודעת הסמ"ג נרא' דפוסק כמו הרז"ה ובעל העיטור דשיעור דבין סוכ' לסוכ' הוא ד' טפחים כמו רב חסדא ורב' וכן פוסק כמותם בנוי סוכ' וכפי שכתבתי ועיין מזרחי:

ויש מפרשים מפני הנשר כו' הוא פירוש ר"ת שהביאו התוספו' והסמ"ג והראשונים שהוא ז"ל דחה פי' רש"י מחמת שהוא הולך לשטתו כפי שכתבתי דכל שהסוכ' מסוככת כהילכת' וצלת' מרוב' מחמת' שוב לא מיפסלא בסכך פסול שעליה אם קדמ' להפסול ושכן מצא ר"ת בתשובת הגאונים דפירשו המתניתין דמיירי שהסוכ' חמת' מרוב' מצלתה בלא הסדין וע"י הסדין הוא נעש' צלת' מרובה ופסולה דהוי סיככה בדבר המקבל טומאה ממש ודחה ר"ת ז"ל פירושם של הגאונים ג"כ דא"כ מאי קמ"ל המתניתן ועוד דקתני שם או שפירס' ע"ג הקינוף פסולה דמיירי שהסו' צלתה מרובה בלא הסדין דומיא דסיפא לפיכך פירש ר"ת ז"ל פרושא דמתניתן דפירס עליה סדין מפני החמ' היינו שהחמ' הית' מייבשת הסכך ויהי' חממ' מרוב' וכן מפני הנשר שיהי' העלין נופלין מהסכך ויהי' חמת' מרוב' ונמצא שמחזיק הסכך שיהי' צלתו מרוב' מחמתו ע"י הסדין המקבל טומא' ופסול מחמת שדבר טומא' מחזיק הסכך וכמו שכתב הסמ"ג ואף לרבנן דרבי יהודא דפ' הישן (סוכה דף כ"א) בהמתניתין שם דהסומך סוכתו בכרעי המט' דסברי דכשיר' הסוכ' ולא חיישי לטעמא דרבי יהודא דמפרש שם הש"ס דהוי מפני שמעמידה בדבר המקבל טומא' וכן לטעם אחר דמפרש שם הש"ס לרבי יהודא ולא משום שמעמיד' בדבר המקבל טומאה אף לר"י וכמו שמשמע בירושלמי מ"מ הכי מודו כ"ע ומשום דהסדין עצמו גם הוא עושה צל גזרו בזה לכ"ע וכן משמע מדברי הסמ"ג וכמה מהגדולי' ובהגהות מיימוני פירש הטעם דפסול' ע"פ שיטתו של ר"ת משום דשמא ינשרו העלין ולא אסיק אדעתי' ונמצא יהי' הסכך מהסדין דפסול ולפיכך פסלו מיד וכן משמעו במרדכי והא דאמרינן בש"ס על המתניתין לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאות' כשיר' היינו שאינו דואג לנשר ויהי' חמת' מרוב' וכגון שהסכך עב ומרוב' שנמצא שאין תולה הסדין אלא לנאות' וכשר' וכן אם תולה הסדין להגין מפני החמ' או שלא יפלו על השולחן העלין הנושרין כשיר' נמי דחד טעמא הוא כן כתבו הראשונים לפי' ר"ת ואף שבזה שדעתו ז"ל דכל שקדמ' הסוכ' להפסול אינה נפסלת חלקו עליו הרבה מהראשונים ז"ל וכמו שכתבתי לעיל אבל בזה הסכימו לפירושו ולא מטעמיה אלא שדחו לפי' של רש"י משום דכפי פי' להגן מפני החמה או שלא יפלו העלין על השולחן ויטנפו המאכל חשבו הם ז"ל דהוי כלנאות' ואמאי פוסל במתניתין וכן בפ' הישן (סוכה דף כ"ז) בעובדא דר' אליעזר שם בסוכתו של רבי יוחנן ב"ר אילעי קתני שם הגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס עליה סדין דמשמע שם דלהגין מפני החמ' מותר ולפיכך החזיקו לפי' של ר"ת וכמו שמשמע מדברי הרא"ש והטור והא דכתבו הסמ"ג ורבינו פירושו של ר"ת על מפני הנשר ולא על מפני החמ' וכמו שהבאתי הוא משום דעיקר הקושיא על רש"י ז"ל הוא דמפני הנשר שפירש שלא יפלו העלין על השולחן ובזה אין טעם נכון לחלק מלנאותה וכמו שכתבו הם ז"ל אבל מפני החמ' הי' אפשר לדחות דכיון שתולה הסדין להגין מפני החמה הוי כמסכך בדבר המקבל טומא' דהא מתכוין לסכך וכמו שכתבו הר"ן ורבינו ירוחם וע"ש והא דפ' הישן שהבאתי היה אפשר לדחות דהתם פירס הסדין לפי שעה ולא הוי קבע כ"כ וכן משמע מדברי הריא"ז בפ"ק דסוכ' או שהיה מצטער ברגע ההיא מהחמה ופטור מהסוכ' ולפיכך הביאו הסמ"ג ורבינו פירושו של ר"ת על הא דמפני הנשר אבל באמת דגם במפני החמ' צריך לפרש לר"ת ז"ל כמו שכתבתי וכן הביאו התוספ' והרא"ש ושארי המחברים דברי ר"ת על מפני החמ' נמי וכן הוא ע"כ לפירושו דהא מפני החמ' ומפני הנשר צריכי לפרש בחד טעמא במתניתין:

ומתוך פי' הקונט' פו' וכפי שכתבתי פי' של רש"י ז"ל ודעתו וכן מביא במרדכי בשם הרבינו פרץ דהוא בעל ההג"ה שסובר כרש"י ומחלק בין לצורך האדם שלא יוזק מהחמ' או שלא יטנפו בגדיו ושולחנו לנאות' דהוי לצורך הסוכ' ובטל להסוכה ואין שם סכך עליו וכן כתב בהגהת אשרי ודעת רבינו נרא' שהסכים לפי' ר"ת וכמו וסמ"ג וכן משמע מהכלבו שהבין כך דעת רבינו ועיין בש"ע ובסוגיא שם בסוכ' מייתי עובדא דמנימן עבדיה דרב אשי איטמיש ליה כתונתא במיא ושטחי' אמטללתא כו' ומשמע שם דלצורך הבגד כדי לייבשו הוי נמי כלנאותה וכשירה וכן אמרו בירושלמי על הא דמפני הנשר אמר ר' יוסי לא אמרו אלא מפני הנשר הא שלא מפני הנשר כשירה אבל יש חולקין בזה וסוברים דלצורך הבגד לא בטל לגבי הסכך ופסול וכן כתבו להחמיר בזה הר"ן והריטבא ז"ל ועוד מוכח שם בהסוגי' דלכתחיל' אין להניח בגד או סדין על הסוכ' לעול' בכדי שלא יאמרו העול' שסככו בדבר המקבל טומא' ואפי' לר"ת ותשוב' הגאוני' דסוברי' אם הסוכ' מסוככת כבר בהכשיר' שוב אינה נפסלת כדלעיל מ"מ יחשבו שסכך בזה לגמרי ועשה ממנ' צלת' מרוב' מחמת' או כגוונא דמתניתן לר"ת ואפי' שלא בשעת אכיל' ושתי' חששו בזה מפני מראית העין וכמו דמוכח בתשובת הרשב"א סימן קצ"ו ובר"ן אבל כשהיא לחה שרי דניכר ששוטמה לייבשה וכן אם ניכר שעושה להגין וכדלעיל והביאו ג"כ כל זה הטור בסימן תרכ"ט:

ונויי סוכה אין ממעטין בסוכה. שם דף יוד ובגובה הוא דאינו ממעטין שאם היא למעלה מכ' ונויה יורדין לתוך ך' לא מתכשרי בהכי דבטלי לה לגבי הסכך ולא דמי להוצין יורדין לתוך כ' דכשר. וכן אם היא גבוה יוד טפחים ולא יותר ונויה יורדין למטה לא פסלי ולא דמי להוצין יורדין למטה ובין יש בהנוי צלתן מרובה מחמתן ובין חמתן מרובה לעולם אינן ממעטין כן פשוט בדברי מחברים הראשונים וגרסינן שם דמן הצד ממעיט אם אין בה כשיעור ז' טפחים על ז' טפחים דהיינו שהנוי ממעיט משיעור זה פסולה דהא לא חזי לראשו ורובו ושולחנו ומביא זה הסמ"ג ורבינו קיצר בזה ורבינו ירוחם כתב שהרי"ף פסק בזה דלא כרב אשי וכן הי' בנוסחאות אבל בנוסחאות שלפנינו ברי"ף פוסק כרב אשי ואולי נוסחא מוטעת נזדמנה לרבינו ירוחם בדברי הרי"ף ומפני שכל הראשונים לא פירשו כן דברי הרי"ף לא רציתי לפרש כן דברי רבינו שיחלוק עליהם אלא ודאי שקיצר בזה:

ומסקינן דמותר לישן בכילה. שם דף יוד וי"א ואיכא תרי לישנא בגמרא אליבא דשמואל ומשמע מדברי רבינו שסובר דהני תרי לישני פליגי אהדדי ולישנא בתרא סובר דהכל תלוי בגג טפח דאם יש גג טפח אסור אפי' אין גבוה יוד טפחים דהוי אהל ומפסיק בינו לבין הסוכה ונמצא שאינו עומד תחת צל הסוכה אלא תחת צל אהל הכילה וכשאין לה גג טפח אפי' גבוה יוד טפחים מותר דלא מיקרי אהל כלל ובזה אפי' ללשון ראשון מותר אלא דלשון האחרון מוסיף על לשון הראשון ומחמיר היכא דאית ליה גג טפח והכל תלוי בגג טפח וכמו שמשמע שם מדברי התוספות והרא"ש וסובר רבינו כמו הר"י בן גיאות שכתב דכולהו רבוותא פסקי הכי לחומרא ומביאו הרא"ש והטור והא דהקשו בתוספ' על זה הפירוש משום דא"א לומר שיסבור שמואל דביש לה גג טפח אסור אפי' אינה גבוה עשרה דהא שמואל בעצמו תרגמא למתניתין דפרק הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו במטה גבוה עשרה ויש ליישב לדעת רבינו וסייעתו דשאני מטה דלגבה עשויה וכדאמרינן שם בסוגיא דפ"ק דף י"א ולכך לא חשיב אהל בפחות מי' אבל אם יש בה עשרה חשיבא אהל ופסולה כמו סוכה תחת סוכה דפסילי לשמואל בעשרה וכפי שכתבתי וכמו שכתב מזה הר"ן בריש פ' הישן וע"ש ובתוספ'. ומשמע שם מהסוגיא דפ"ק דנקליטין דקביעי טפי מכילה אפי' אין להן גג טפח אסירי והוא דגבוה יוד והי' צריך רבינו להזכירה ולחלק כן לפי דעתו אלא שנראה שסובר בזה כמו הרי"ף והרמב"ם וכמו שכתבו הרמב"ן במלחמות והמ"מ שהראשונים ז"ל דחו לזה מהלכה מחמת הסוגיא דפ"ק דף י"ט גבי העוש' סוכתו כמין צריף ומסיק שם רב יוסף דמותר לישן בכילה בסוכה היכא שאין לה גג טפח מטעם דכי היכא דשמעינן לר' אליעזר דמתניתן דשם דשיפוע אהלים לאו כאהלים דמי לענין הכשיר' של סוכ' ופוסל בסוכ' כמין צריף או שסמכ' לכותל וה"ה דלא הוי אהל מפסיק בסוכ' כלל ולפי זה אין חילוק בין קביעי או לא דהא סוכ' ודאי קביעי טפי מנקליטין וכדמוכח בסוגיא דפ"ק דף י' ולא חשיבי אהל להכשיר אם אין לה גג טפח ואפי' גבוה י' וכ"ש נקליטין ועיין במלחמות וכן לא הביא רבינו דין דקינופת דקתני במתניתין דאם פירס סדין עליהם דפסולה ואפי' אינן גבוהין י' וכדקתני שם בברייתא משום שהוא ז"ל מפרש דמיירי ביש להן גג טפח וכמו שפי' התוספ' וא"כ שמעינן זה מכ"ש דכיל' דאינהו קביעי טפי וכדאמרינן שם בפ"ק וכל זה ביארתי לדעת רבינו שמתמיר כמו הר"י אבן גאות ולא חילק בכילה רק בין יש לה גג טפח לאין לה אבל דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דבכיל' בעינן תרתי לריעותא דוקא שיהא בגגה טפח ושיהי' גבוה עשר' ואי לא מותר וכתבו הטעם דאי הוי גבוה עשר' ויש לה גג טפח הוי כמו סוכ' בתוך סוכה וכמו שמפרש שמואל גבי מטה בריש הישן וע"ש וסברי דהני תרי לישני דשמואל לא פליגי אהדדי וכן כתב הרמב"ם ז"ל לגבי קינופת דמתניתן דאף בהו צריך שיהיו גבוהין עשרה טפחים ודלא כהברייתא שם בפ"ק ועיין מ"מ ולחם משנה ומדברי הסמ"ג משמע דפוסק כמו הרי"ף והרמב"ם גבי כילה ונקליטין אבל בה"ג פוסק כמו הריב"ג ורבינו ולכך יש להחמיר:

כשאין לה גג טפח. לא חשיב אהל וכפי שכתבתי וכתב האגוד' מותר לישן בכיל' בסוכ' כו' ואם אין לה גג כגון דאינה רחבה טפח תוך שלשה לגגו וגם הסדין ונוי מגיעין לארץ שאין לה מחיצה טפח אע"פ שהיא גבוה י' מותר לישן בה דשיפוע אהלים לאו כאהלים דמי דמסקינן לקמן סוכ' העשויה כמין צריף פסולה ע"כ וטעמו שהוא ז"ל מדמה לה להא דפ' תולין (שבת דף קל"ח) גבי נטית אהל בשבת דמסיק שם דכילת חתנים מותר לנטותה וכגוונא שמביא האגודה וכמבואר שם בש"ס אבל מדהשמיטו זה כל הראשונים נראה דלא דמי להא דהתם וכמו שכתב הרמב"ן במלחמו' בפ"ק דשיפועי אהלים לגבי סוכ' הוי כמו דופן עקומה ומחיצות וכן נרא' מדברי רש"י גבי העוש' סוכתו כמין צריף דכתב שם דאין ניכר מהו הסכך ומהו המחיצות וכן פי' במתניתן דף י' אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה כיון דאין הגג רחב טפח למעלה וכן נרא' כיון דשריותא דכיל' נפקא לן מפיסול' דסוכ' העשויה בשיפוע אהלים ושם נרא' דדווקא בעינן שיהא גג טפח בשוה ולא בשיפוע וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות דאפי' אית בהו דיורין כפלטין של מלכים פסילי וגבי שבת שאני דהא אפי' אהל טפח אסור וכמו גוד ומשמרת וכן אהל עראי אסור לכתחיל' וכמו שתרא' זה מבוא' במלחמו' בארוכ' החילוק שבין שבת לסוכ' ואף שהתו' שם ובפ' תולין מדמי להו להדדי וכתבו דכילה שרי בסוכה מיירי שאין מהמקום שיצא השיפוע טפח גובה י' וע"ש לא כתבו כן אלא אליבא דשמואל דפ"ק וכפי הסוגיא שם דלא מדמי להו כלל לשיפועי אהלים דלגבי הכשר סוכה וכמו שמבואר כל זה בדברי הרמב"ן ושארי הראשוני' וע"ש וכן מה שכתב האגודה וגם הסדינין מגיעין לארץ שאין לה מחיצה טפח וכונתו להא דאמרינן שם בפ' תולין אבל נחתי מפוריא טפח אסור ועיין במ"א סימן תרכ"ז אבל יש לדון ע"ז דהא רש"י ז"ל פירש שם בשבת ההוא טפח נעשה קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכן כתב שם הרשב"א ז"ל נחתא מפוריא טפח אסורה דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה עשויה כעין גג באמצע כילה וכמו שמביא שם הר"ן והמ"מ בפ' כ"ב מהלכות שבת וא"כ אסור משום אותו אהל טפח דמפוריא לארעא שאסור בשבת אבל אין זה מועיל לאסור בסוכה כלל דהא סוכה ע"ג סוכה העליונה כשירה שמשתמשת בקרקעיתה שהיא סכך התחתונה ופשיטא הכא דאינה גבוה י' ואפשר שמדמי לה להא דקתני שם דף י"ט גבי שיפועי אהלים שאם הגביה מן הקרקע טפח שהיא כשירה אבל לכאורה לא דמי זה לזה כלל סוף דבר לא מצאתי טעם נכון לדברי האגודה בזה ותמהני על הב"ח והמ"א שהביאו דבריו בפשיטות וצ"ע וגם לא לשתמיט אחד מגדולי המחברים שהביאו לזה אלא נראה ברור כמו שכתבתי ועיין בהגהות מימוני בפ"ה מהלכות סוכה דמביא שם ראיה מהא דפ' תולין לשיפוע אהלים דסוכה ואפשר ליישב דעת האגודה לפי הדברים הללו וע"ש אבל הוא נגד משמעות כל הפוסקים:

רק למצטער. וכמו שמפרש בהג"ה והוא שם דף כ"ו רב שרי לי' לרב אחא למיגני בכיל' בסוכ' משום בקי ופי' רש"י שם דמייירי ביש לה גג וכו' וכן כתב הסמ"ג:

ואסור להסתפק מנוי סוכה כל ז' כו' שם בסוכה דף ט' ודף י"א ובברייתא שם סככה כהילכתה ועיטרה כו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג והובא בש"ס בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ב) ובכירה שם דף מ"ה וביו"ט פ' המביא דף למ"ד על המתניתין דאין נוטלים עצים מן הסוכה ולפי שכתוב בספרי רבינו הגירסא כמו שלפנינו צ"ל דמה שכתב גבי נוי כל שבעה לישנא דגמרא בפ' במה מדליקין שם נקט דגרסינן שם מהו להסתפק מנוי סוכה כל שבעה אבל ודאי דאף נוי סוכה אסורי' עד מוצאי יו"ט האחרון של חג דהא בדידהו תני לה בברייתא דאסורין עד מוצאי יו"ט האחרון של חג וכן כל הפוסקים הזכירו העיקר דאסורין ביו"ט האחרון של חג לגבי נוי סוכ' וכלישנא דברייתא ואי הוה גרסינן בדברי רבינו איפכא דהיינו לגבי נוי עד מוצאי יו"ט כו' ולגבי עצי סוכ' כל ז' הוי ניח' טפי דזה הוא לישנ' דהש"ס דגבי עצי סוכ' נקט כל שבע' בסוכ' ד' ט' ובהמביא שם דאינהו אסירי מדאוריית' כדלקמן ומשום זה לא תני בהו עד מוצאי יו"ט האחרון דזה הוא מדרבנן בעלמא ומטעם מוקצ' ובנוי סוכ' דאסירי מדרבנן וכדלקמן לכך תני בהו עד מוצאי יו"ט האחרון דאסורי' בי' משום מוקצה אבל משום דאפשר ליישב בדוחק לשון רבינו מהא דנקט בש"ס בפ' במה מדליקין גבי נוי כל שבעה וכדלעיל לא רציתי לשלוח בו יד:

אך בנויי סוכה מהני תנאה ובעצים כו'. כן הוא בביצה בפ' המביא לפי גירסת רוב הראשונים שם דהא דקתני בברייתא ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו דמשני שם הש"ס סיפא אתאן לסוכ' דעלמא כלומ' בסוכ' דלאו דמצוה ועלה הוא דמהני תנאי לכ"ע ואפי' לת"ק דפליג שם אר' שמעון ברישא דברייתא בסוכ' דעלמא דאסורה אם נפל' ואפי' ברעוע' מאתמול דיושב ומצפה מתי תפול ומשום מוקצ' וכדאוקימנן שם ברישא מ"מ תנאי מועיל לכ"ע אבל בסוכ' דמצוה לא מהני תנאה ואפי' נפלה וברעועה ואביי ורבא דמסקי שם לבסוף דתנאי דאיני בודל מהם כל בין השמשות דמהני היינו בנויי סוכה דוקא דבהו מועיל תנאי כזה דאינו בודל מהן כל בין השמשות ולא חיילי עליהו קדוש' כלל אבל בעצי סוכה הא על כרחי' חיילי עליהו קדושה ובודל מהן בה"ש ע"כ משום סתירת אהל וע"כ נחתא עלייהו קדושה בה"ש ראשון ושוב לא פקעי מינייהו הקדושה כל שבעה וכדמסיק שם הש"ס על שינויא דאביי ורבא שם. אבל עצי סוכ' דחיילי עליה קדושה. כו' וכמו שפירשו שם רש"י והתוספ' ושארי הראשונים וע"ש. אבל הרמב"ן למד מדברי הרי"ף ז"ל שלא היה גורס זה בש"ס שם סיפא אתאן לסוכה דעלמא ופירש דעת הרי"ף ז"ל דשינויא דאביי ורבא באומר איני בודל מהם כל בה"ש מהני נמי לגבי עצי סוכה ודוקא תנאי אחר לא מהני לא בעצי סוכ' ולא בנויה אבל תנאי דאיני בודל מהני בתרויהו וכמו שכתב במלחמות והביא ראי' לזה מתוספתא דביצה שהביא בה"ג דקתני בה אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפי' ביו"ט האחרון של חג ואם אמר לכשארצה אטול מהם הרי זה מותר דהתוספתא מיירי ודאי בסוכה דחג וכדקתני ואעפ"כ מהני תנאה דכשארצה אטול דהוי כמו איני בודל מהם כל בה"ש דבגמרא וכמו שמביא הסמ"ג ג"כ התוספתא זו אבל הוא ז"ל פירשה ג"כ בסוכ' דעלמא דלא כהרמב"ן ועיין לקמן וכתב הרמב"ן ז"ל שכן הוא דעתו של בה"ג ג"כ כמו הרי"ף ולזה הסכים הר"ן לפרש כן דברי הרי"ף אבל הרבה מהגדולים חולקין על זה וסוברים דבעצי סוכה לא מהני תנאה וכמו שכתבתי וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב דהפירוש בדברי הרי"ף ז"ל הוא ג"כ דבעצי סוכ' לא מהני שום תנאי ודוקא בנוי מהני תנאי דאיני בודל מהן כל בה"ש וכתב שם דגם הרי"ף היה גרסתו בש"ס הך שינויא דסיפא אתאן לסוכה דעלמא אלא שהשמיטו משום שהוא ז"ל סובר דאביי ורבא פליגי על האוקימתא דאוקי להברייתא בנוי סוכ' ובסמוך לה כמו ברישא ובהו מהני התנאי דאיני בודל מהן דוקא וכדרך שפירשו כן בירושלמי שם בפ' המביא אבל לא מוקי להברייתא בסוכ' דעלמא משום דבעצי סוכ' אף דעלמא אסור ולת"ק דר' שמעון משום מוקצ' ואף בסוכ' רעועה מאתמול וכמו מותר השמן שבנר ושבקער' דפ' כירה דאסור שם לרבנן דפליגי אר' שמעון במוקצ' ואע"פ שאדם יושב ומצפ' מתי תכבה נירו וכן בסוכה רעועה ואנן קי"ל במוקצה מחמת איסור דאסור ודלא כר"ש ומשום זה הטעם השמיט הרי"ף זה התירוץ דאתאן לסוכה דעלמא דסובר דלא מהני בה תנאי לת"ק דרבי שנועון וע"ש ונראה דהרא"ש ז"ל סובר כמו שכתבו התוספ' בפ' כירה (שבת דף מ"ד) דגבי נר שהדליקו בו בשבת דלא מהני תנאי לטלטל אחר שכבה לרבי יהודא ולכך מתרץ דברי הרי"ף בכאן דה"ה בסוכ' רעוע' לא מהני בה תנאי לר' יהודא דפליג אר"ש וקי"ל כוותיה במוקצה מחמת איסור ואע"ג שהתוספ' לא כתבו שם כן רק חילקו בין נר של שבת ובין סוכ' רעוע' וע"ש היינו לפי פי' דפ' המביא דאביי ורבא לא פליגי על האוקימתא דלעיל דסיפא אתאן לסוכה דעלמא וע"כ צריך לחלק לרבי יהודא ואף שהב"י מביא בסימן רע"ט בשם ארחות חיים שהרא"ש מתיר לגבי נר בתנאי בתשוב' פליג על זה או שכתב כן אליבא דהרי"ף וכמו שיש הרבה' מהגדולים שסוברים בזה כמו התוספ' וכמבואר בתשובת הריב"ש סימן צ"ג וברבינו ירוחם וכן כתבו בהגהת אשרי בפ' כירה אבל הרמב"ן ז"ל שלא רצה לתרץ דברי הרי"ף כמו הרא"ש בתשובה מפני שהוא ז"ל אזיל לטעמי' שסובר מהירושלמי גבי נר הדולק בשבת מהני תנאה אף לר"י דקי"ל כוותיה וכמו שהביא משמו הרב המגיד בפ' כ"ה מהלכות שבת והר"ן בפ' כירה והריב"ש שם וא"כ כ"ש דמהני תנאי בסוכ' דעלמא ומשום זה הוכרח הרמב"ן ז"ל להתנצל בעד הרי"ף במלחמות שם שלא הי' גורס זה בש"ס ומאחר שהרמב"ם ז"ל סובר ג"כ כגירסת רש"י והתוספ' וסייעתם דבעצי סוכ' לא מהני תנאי וכמו שכתב בפ"ו מהלכות סוכ' טוב לפרש דברי הרי"ף רבו ז"ל כפי שפי' הרא"ש בתשוב' ומהטע' שכתב הרא"ש וכפי שכתבתי וא"כ מוכח מזה דלהרי"ף והרמב"ם לא מהני תנאי בסוכ' רעוע' דעלמא וכ"ש בנר הדולק בשבת ובהכ"מ כתב ג"כ בפ"ג מהלכות יו"ט דלהרמב"ם אינו מועיל לרבי יהודא תנאי בסוכה רעועה דעלמא אבל לא זכר שם לדברי תשובת הרא"ש שהבאתי ומהתימא שפסק בש"ע בסימן רע"ט דתנאי מהני בנר שדלק בשבת ועיין במ"א סימן תקי"ח:

מהני תנאה כו' כן הוא מסקנת התוספ' והרב' מהראשונים דנוי סוכ' לא אסירי אלא מדרבנן וכדאמרינן בפ' המביא ובכיר' שם דהוי משום דהוקצו למצותן ואפי' ר' שמעון מודה במוקצה למצותן דאסירי ואף דבפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ב) משמע דאסירי מטעם ביזוי מצו' ויליף שם רב יוסף מכיסוי הדם דתנן בפ' כ"ה בברייתא ושפך וכסה במה ששפך יכס' שלא יכסנו ברגל שלא יהי' מצות בזויות עליו ואומר שם בפ' ב"מ אבוהון דכולהו דם וא"כ היה נרא' דהוי מדאורייתא מקרא וכמו דדרשינן שם בכיסוי הדם באידך ברייתא ושפך וכסה מי ששפך הוא יכס' ומשמע שם דדרשא גמורה מדאורייתא היא מ"מ הדרשא דבמה ששפך משמע דהוי רק מדרבנן בעלמא מטעם ביזוי מצוה וכדמשמע מדברי התוספ' בפ"ק דסוכ' ובפ' המביא וקרא אסמכתא בעלמא הוא ואף לגבי כיסוי הדם וכן משמע מדברי הרמב"ם בסוף הלכות שחיט':

איני בודל מהם כל בה"ש. והעלו הראשונים דצריך דוקא שיאמר סמוך לבה"ש ראשון ומהטעם שפי' רש"י בפ' המביא דתנאי כזה דאיני בודל מהן כל בה"ש נמצא דלא פקע זכותו מהן בשעה שראוי' הקדוש' לחול עליהן דהיינו בה"ש ויתבאר זה בהג"ה ג"כ בס"ד ומביא הסמ"ג בשם בה"ג דה"ה אם אמר כל זמן שארצה אטול דמהני נמי כמו איני בודל וכו' דהא כולל בזה גם לבה"ש הראשון והש"ס דנקט דוקא איני בודל היינו לאפוקי תנאי אחר דהיינו לכשיפלו אוכל מהן או אוכל מהן בחול המעד אבל כל זמן שארצ' מהני וכן משמע מדברי הג"ה שהמה דברי רבינו בעצמו וכמו שמשמע מתשובת הרא"ש כלל כ"ד שמביא דברי ההג"ה בשם רבינו. אבל הר"ן כתב בפ' המביא דדוק' איני בודל מהן כו' מהני דמתנה בפירוש דאינו רוצ' לטפלן להסוכ' אבל כ"ז שארצה לא מהני דהא טופלן עכ"פ להסוכ' ואסירי משום ביזוי מצוה כמו הסוכ' וע"ש וכן ראוי להחמיר כי כן משמע ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל. ומביא בסמ"ג עוד בשם בה"ג דעיטורי סוכ' שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטל ממקומן ואם נפלו ביו"ט אסורין באכיל' ומותרין לטלטל ממקומן נפלו בחול אסורין באכיל' ומחזירן למקומן וכו' וכגירסא זו מביא הטור ג"כ דברי בה"ג בסימן תרל"ח ותמה עליו הטור מה שמחלק בין שבת ליו"ט לענין איסו' טילטול ובתרויהו הוי לי' לאסו' ולא מצאתי בדברי הגדולים שטרחו ליישב גירסא זו טעם נכון ואפשר שדעת בה"ג הוא דביו"ט לא אקציה מאיסור טילטול רק מלאכול או להבעיר וכלישנא דברייתא דמיתנייא גבי ועיטר' בקרמין ובסדינין כו' ותלה בה אגוזים כו' וקתני אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ומשמע להסתפק מהן שיכלו ויש בזוי ואסיר משום ביזוי מצוה ומשום מוקצה ג"כ אבל איסור טילטול לא שמענו בזה וכן כתבו התוספ' בפ' כירה גבי נר של שבת בשעה שהוא דולק דהוי מוקצה השמן לר"ש מטעם דהוקצה למצוותו וכדאמרינן שם ומ"מ בטילטול הנר והשמן לא קאסיר הש"ס שם בסוף פרקין אלא מטעם דנעשה בסיס לדבר האסור ולא מטעם דהוקצ' למצותו משום דאין בטילטול הנר ביטול מצוה וע"ש וכדאמרינן שם הנח לנר שמן ופתילה דנעש' בסיס בדבר האסור והיינו להשלהבת וכמו שכתבו התוספ' שם בדף מ"ב ומ"ה והש"ס שם מדמי לה נוי סוכ' לשמן שבנר וכן מוקי לה הש"ס בביצ' הברייתא דנוי סוכה כרבי שמעון ומטע' דהוקצו למצותן וכדקתני שם גבי נר הדולק ואין נאותין הימנו וזה מיתוקמ' אף לר"ש וכמו שכתבו התוספ' שם ודוקא ליהנות מהשמן לכלותו אמר רבי שמעון דהוקצה למצותו אבל לא בטילטול וכן דאין נוטלין עצים מן הסוכה דפ' המביא דקתני עלה בברייתא ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסור' יהיה לר' שמעון דמיקל גבי מוקצ' היינו כמו דאין נאותין ממנו דשמן ליהנות מהעצים או להבעירן אבל לא לאסור טילטול לר"ש וכמו שהוכיחו התוספ' תהא דסוף כירה דאמרינן לר"ש הנח לנר שמן ופתיל' כו' דדוקא משום דהוה בסיס לדבר האסור ולא מטעם שהוקצו למצותן וכמו שכתבו הם ז"ל שם דאין ביטול מצוה בטילטולן מיהו סובר בה"ג דזה הוא דוקא לר' שמעון דמיקל במוקצה אבל אנן דקי"ל במוקצה אף מחמת איסור כרבי יהודא וכדפסק הש"ס בפ' מי שהחשיך ואסור בטלטול לגבי מוקצה מחמת איסור ואמרינן הואיל ואיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי' יומא ובין במוקצה לאכיל' ובין בטלטול קי"ל כר' יהודא וכדמוכיחות כל הסוגיות דשבת ודריש ביצ' ומשום זה גם במוקצה למצותו אסור בטלטול דכל מידי דאסור באכילה אסו' נמי בטלטול לדידן. דאקציה מדעתו ולא חזי לטלטולא וזה הוא גבי שבת אקציה לנוי סוכה בין לאכיל' ובין לטלטול אבל לגבי יו"ט לא אקצי' אלא לאכיל' דאסירי מטעם ביזוי מצוה אבל לא לטלטול וכדתנן בפ' לולב וערב' סוכה שבע' כיצד גמר מלאכול ביום ז' כו' אבל מוריד הוא את הכלי' מן המנח' ולמעל' וכן בסוגיא שם בגמרא דגם לדידן מוריד הוא את הכלים מהסוכ' בשמיני וכדאמרינן שם הא לן והא להו וקאי אאין לו כלים להוריד הא יש לו מורידן לבית והני כלים כל כלים שבסוכ' במשמע וקרמים וסדינין דעיטר בהו הסוכ' נמי במשמע ואף דאסירי מטעם מוקצה מ"מ מותרין לטלטלן בכדי לעטר בהן הבית לכבוד יו"ט האחרון ומשום דכיון דעבידי לנוי לסוכ' דעתו לעטר בהן וליפות בית הצריך לו לכבוד יו"ט האחרון דהני לנוי עבידי והא דאוסר בהן הש"ס ביו"ט האחרון היינו להסתפק מהן דוק' ונמצא דביו"ט לא אקצי' מדעתו בטילטול דהא דעתו לעטר בהו ביתו ביו"ט האחרון ולא מיבעי ביו"ט האחרון דשרי אלא אף ביו"ט הראשון שריא לטלטלן דלא אקצי' לעולם מטלטול ביום טוב מזה הטעם שכתבתי ודמיא להא דאמרינן בפ' לולב הגזול גבי הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו דהאי דלריחא קאי מריחא אקצי' והאי דלאכילה קאי מאכילה אקצי' ולא מריחא ואתרוג ונוי סוכה שוין הן להדדי וכדמוכח בפ' המביא שם דפריך מנוי סוכ' ומ"ש מהא דהפריש שבע' אתרוגי' ז' ימים וע"ש וכן הוא בר"ן בפ' לולב הגזול שם גבי הא דהדס של מצוה וזה שכתבתי לגבי נוי סוכ' דמותרין בטלטול ביו"ט האחרון לכ"ע תמצא מפורש בתשובת המבי"ט חלק ג' דף קע"ה וזהו פשוט ומוכרח משיטת הש"ס דפ' לולב וערבה ומשום זה התיר בבה"ג טלטול נוי סוכ' ביו"ט אבל לא בשבת דלגבי שבת קאי באיסורי' ככל מוקצה וידעתי שיש להתעקש בזה אבל אחר העיון יש להודות בזה כפי שכתבתי והמעיין יראה ויבחר:

אבל תנאי אחר כו' כבר כתבתי שמלשון התוספתא שהביא הסמ"ג משמע דתנאי כל זמן שארצה אטול מהני שפיר ודוקא תנאי אחר שמביא ההג"ה שמתנ' אם יפול לא מהני לגבי נוי סוכה כיון דנחתא עלייהו קדושה בה"ש הראשון וכן הוא דעת ההג"ה שזהו מדברי רבינו בעצמו וכמו שמוכח מדברי תשובת הרא"ש והר"ן חולק בזה ומדברי הרמב"ם משמע להחמיר כמו דעת הר"ן ז"ל:

ודוקא לכשיפלו כו' כן מביא הרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ד בשם רבינו להחמיר ומביא שם זה בביאור הטעם לדעת רבינו בשם התוספ' כי התו' הקשו דבפ' כירה משמע דהטע' דאסור נוי סוכה הוא משום מוקצ' וכדמשמע נמי בפ' המביא ואילו בפ' במה מדליקין משמע דאסור מטעם ביזוי מצו' וכדאמרינן שם אבוהון דכולהו דם ותרתי למה לי ותירצו בתוספ' וכמו שהוא בתוספ' שלפנינו שם בבמה מדליקין דהטעם דביזוי מצוה צריך בכדי לאסור בחול המועד דלא שייך טעמא דמוקצה וטעם מוקצ' צריך היכא דנפלו דלא שייך טעם דביזוי מצו' כיון דנפלו ושוב אין בהן מצוה וכמו שמביא לקמן אבל מקצת בעלי תוספ' דחו זה הפי' כי מוכח בפ' המביא דעצי סוכ' אסורין כל שבע' מטע' מוקצ' ואפי' בחול המועד הרי דשייך מוקצ' ואפי' בחול המועד וא"כ טעמא דביזוי מצו' למה ומחמת זה העלו דמשום טעם דביזוי מצו' לא מהני אפי' היכא דהתנ' בתנאי דאיני בודל מהן כל בה"ש דמ"מ אסור משום ביזוי והא דמסקינן בפ' המביא דמהני היינו היכא דנפלו ולא נשאר אלא הטעם דמוקצ' ובזה מהני התנאי דאיני בודל אבל בעודן בסוכ' דשייך טעם דביזוי מצוה לא מהני שום תנאי ויש הוכחה לזה הפי' מהסוגיא דפ' כיר' דף מ"ה דבעי הש"ס להוכיח שם דבמוקצ' מחמת מצוה לחוד מודה ר"ש ומייתי שם שתי הברייתות לזה הא דנוי סוכ' דסיככה כהילכת' כו' ותו על הא דקאמ' שם וממאי דר"ש היא מייתי הש"ס אידך ברייתא דפ' המביא ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ונדחק שם רש"י ז"ל דאמאי לא אותיב מהברייתא דפ' המביא לחוד ולסברא זו של התוספות ורבינו ניחא טובא דההיא דפ' המביא איכא לדחויי דמודה בה ר"ש לא מטע' מוקצה כל שבעה אלא מטעם ביזוי מצוה כמו הסוגיא דפ' במה מדליקין ומיירי בעודן בסוכה במחובר ואע"ג דרישא דברייתא גבי פלוגתא דת"ק ור"ש בסוכה דעלמא מוקי שם בפ' המביא בסוכה רעועה ונפלה משום דשם איירי ביו"ט דהוי אסור לר"ש משום סתירת אהל אבל בסוכת החג מודה ר"ש דאסור משום ביזוי מצוה ואפילו בחול המועד דליכא משום סתירת אהל ושייך למיתני ושוין ואף דמיירי הך סיפא דושוין אכולה מילתא דסוכה בעצי סוכה ובסמוך לה כמו הרישא יש לפרש הטעם משום ביזוי מצוה ולכך מייתי הש"ס בפ' כירה הא דסיככה כהלכת' וכו' דבזה אין לפרש הטעם משום ביזוי מצו' ובעודם בסוכ' דא"כ אמאי מהני בהו תנאי דקתני בה ואם התנ' עליהן כו' אבל מואם התנ' עליהן דאידך ברייתא לא היו מצי להוכיח זה דהא מוקמינן שם בהמביא האי דואם התנ' עליה היינו בסוכ' דעלמא וע"כ צריך לאוקמי בהכי אף לרש"י דהא מיירי נמי בעצי סוכ' דאסירי מדאוריית' ובהו לא מהני שום תנאי לפי פי' של רוב הגדולי' וכמו שהבאתי למעל' ולא מוכח מזה מידי דאיירי בגוונא דליכא טעמא דביזוי מצוה ולא מייתי הש"ס בפ' כירה אידך ברייתא דושוין אלא לאיגלויי אחברתה דכי היכא דבה קתני דמודה ר"ש בסוכת החג דאסור' ובכל מילתא דידה אסירי וכמו שהבאתי לעיל בשם תשובת הרא"ש כלל כב ה"נ ברייתא דסיככה כהילכתה אתיא נמי אף כר"ש ומעין אידך ברייתא נשנית דחד טעמא לתרויהו וכמו דקתני ושוין בסוכת החג שאסורה ומשמע ודאי דאסירי מטעם אחד לת"ק ולר"ש כיון דמצינו בפירוש דר"ש מודה בזה וע"כ לר"ש נמי אית בזה משום מוקצה כך נראה לי:

ואע"ג דאיכא דדחי לה. וכן הרא"ש שם בתשובה דחה לזה הפי' והקש' שם על זה דאי איתא דמטעמא דביזוי מצו' לעולם אסירי אף ע"י תנאי דאיני בודל תו לא הוה מהני התנאי אף לאחר שנפלו וכמו בעצי סוכ' דאסירי בה"ש מטעם סתירת אהל לא מהני בהו התנאי דאיני בודל אף אם נפלו כדמסיק שם הש"ס בפ' המביא אבל עצי סוכה דחיילא קדושה עלייהו איתקצי לכל שבעה וכמו שפי' שם לשיטת התוספ' וה"נ יאסרו הנוין מטעם זה דכיון דבה"ש ע"כ אסירי בעודם בסוכ' והעלה שם הרא"ש ז"ל מחמת זה דאף בעודם בסוכה מהני התנאי דאיני בודל ומחזיק תירוץ הראשון של כתוספ' דמטעם מוקצה לא היה שייך לאסור גבי נויין בחוה"מ ובעצי סוכה דוקא אסור מטעם הוקצה למצותו אף בחוה"מ כדמשמע בפ' המביא משום שצריך הוא להעצים לחזור ולבנות הסוכה לצורך חוה"מ לאכול בתוכה ולכך שייך בהו הוקצה למצותה אבל בנוי סוכה לא שייך בהו הוקצ' למצותן בחול המועד שאין הסוכה בטילה כשאין בה נויין ולכך הוצרך טעמא דביזוי מצוה אפילו בעודם בסוכה והשתא דאסירן מטעם בזוי מצו' בעודם בסוכ' שוב אסירי מטעם הוקצ' למצותן ואפי' נפלו בחוה"מ אם לא התנה עליהם בתנאי דאיני בודל כו' ולעולם היכא דהתנה הכי מועיל להתירן אפי' בעודם בסוכה דתנאי זה מפיק מטעם מוקצה ומטעם בזוי מצוה. וכמו שכתב הר"ן ז"ל דכיון שאינו רוצה שיהיו טפלין להסוכה כלל לא חיילי עלייהו קדושה כלל וע"ש ועיין ביש"ש שמיישב קושי' הרא"ש ואף שדבריו אינם מוכרחין מ"מ יש ליישב בקל קושית הרא"ש על רבינו:

מ"מ נכון להחמיר וכן כתב הטור שכן משמע מלשון בה"ג כמו דעת רבינו להחמיר וכן מוכח בפ' כירה כמו שכתבתי לעיל:

בשמיני עצרת כו'. כפירוש הזה כתבו ג"כ הרמב"ן והר"ן דבשמיני עצרת אין שום טעם לאסור לא עצי סוכה ולא נוי סוכה אלא טעם דמשום מוקצה ומטעם זה כתב הר"ן ז"ל בפ' המביא דתנאי מהני להשתמש בהן בשמיני עצרת וכמו בכל מוקצה מחמת איסור לדעתו ולדעת הרמב"ן ז"ל וכמו שמביא בפ' כירה גבי נר שהדליקו בו בשבת מהירושלמי ומשמע שם מדבריו דאף תנאי בעלמא ולא תנאי דאיני בודל מהני וכמו בשאר מוקצה לדעת' ז"ל מיהו אפשר דצריך שיתנ' קודם סוכת ולא קודם בה"ש של יום ח' דכיון דאסור באותו שעה מחמת מוקצה וביזוי מצוה ופשיטא בעצי סוכה דאסירי באותה שעה מדאורייתא ואז לא מהני תנאי וכן משמע בש"ס בפ' לולב וערבה גבי אתרוג בשמיני ועיין בשיטה מקובצת בפ' המביא שם:

דאין שום מוקצה בחוה"מ. כבר כתבתי מזה לעיל והא דאמרינן בש"ס בפ' המביא שם ובסוכה דף מ"ו גבי הפריש שבעה אתרוגים לז' ימים שמשמע שם להדיא דשייך מוקצה אפי' בחוה"מ היינו משום דמבטל מצוה דידיה כשהוא אוכלו להאתרוג אבל במסתפק מנוי סוכה לא שייך זה וכמו שכתבתי לעיל ועיין בתשובת הרא"ש שם:

ונפלו ביו"ט דמשום ביזוי מצוה כו' כן הוא שטת התוספ' והרא"ש אבל הר"ן ז"ל כתב בפ' המביא דאף בנפלו שייך הטעם דביזוי מצוה ומחלק בין כל ז' ובין שמיני דאז אינו אסור אלא משום מוקצה וכדלעיל בהג"ה וע"ש וכן כתב הרא"ש בתשובה וכמו שהבאתי לעיל דאף בנפלו בחוה"מ אסורין מטע' מוקצה ואפשר ליישב כן לשון ההג"ה כמו דעת הרא"ש ז"ל שבתשובה וכן יש להחמיר ואין להאריך יותר:

ובעצים לא מהני תנאי כו' כמסקנת הש"ס דפ' המביא ולפי פירושם של רוב הראשונים וכמו שכתבתי לעיל והלשון שכתב רבינו דע"כ יבדל מהם משום סתירת אהל לקוחין מדברי רש"י ז"ל וכן כתב הרא"ש אבל ודאי הוא לאו דוקא דא"כ אף בסוכה דעלמא דלאו דמצוה לא יועיל תנאי והא בסוגיא שם משמע דבסוכ' דעלמא מהני בה תנאי ואף דאית בה בה"ש משום סתירת אהל אלא עיקר הטעם הוא דבעצים לא מהני תנאי משום דאסירי מדאורייתא מקרא וכדאמרינן בפ"ק דסוכה דילפינן בהיקשא סוכה מחגיגה שכשם שחל ש"ש על החגיגה כן חל על הסוכה ומוכח שם דדרשה גמורה היא ולא אסמכתא וכן כתב שם הר"ן דהטעם הוא בעצי סוכ' דתיילי עלייהו קדושה מדאורייתא מחמת גזירת הכתוב ולא מהני בהו תנא' וזה שכתב רש"י דע"כ בודל מהם משום סתירת אהל הוא הטעם שמחלק הש"ס בין עצי סוכ' ובין נוי סוכ' ואע"ג דאינהו נמי אסירי מדרבנן משום דבטלי לסוכ' והוי כמו סוכ' מ"מ מהני בהו התנאי דאיני בודל מהן כל בה"ש דשוב לא חיילי עליהו הקדוש' כלל אבל עצי סוכ' דע"כ הוא בודל מהן כל בה"ש משום סתירת אהל ונמצא דחיילא עלייהו קדוש' דאורייתא מטעם גזירת הכתוב ושוב לא פקע הקדוש' מהן ולכך לא מהני בהו התנאי דאיני בודל וכן מביא זה בשיטה מקובצת וע"ש ומלשון הסמ"ג ורבינו משמע דבכל עצי סוכ' לא מהני בהו התנאי ואף לפי' ר"ת שהביאו התוספ' והרא"ש דמדאורייתא אינו אסור אלא כדי הכשר סוכ' והיותר מכדי הכשר סוכ' לא אסור אלא מדרבנן מ"מ עשאו מדרבנן כמו בדאוריית' דלא מהני בהו תנאי וכמו שכתבו התוספ בפ"ק דסוכ' ודלא כמו שמשמע מדבריהם בפ' במה מדליקין דלר"ת מהני תנאי על היותר מכדי הכשר סוכ' כמו על הנוי סוכ' וכן פסק הרש"ל ביש"ש וכמו שלפי פירוש הר"י שכתב דהא דמשמע מהש"ס בפ' המביא דגם עצי סוכ' לא אסור אלא מדרבנן מטעם מוקצה היינו אם נפל' הסוכ' דשוב לא אסור מדאורייתא ואפ"ה מוכח שם בפ' המביא דגם בנפלו לא מהני תנאי וכמו שמביא רבינו כמו כן הוא ביותר מכדי הכשר סוכ' לר"ת וכן משמע מפשטי הסוגיות וכן משמע מדברי הסמ"ג ורבינו שבכלל עצי סוכ' דאסירא מדאורייתא ולא מהני בהו תנאי הוי ג"כ עצי הדפנות ואע"ג דכל הפסולין דדרשינן גבי סוכה כגון מחובר ודבר המקבל טומא' ושארי דברים הוא דוקא הסכך ולא הדפנות וכדתנן בפ"ק וכולן כשירין לדפנות ומשום דסוכ' לא מיקרי אלא הסכך ודפנות לא נפקא ממשמעותא דסוכ' אלא מיתורא דקראי וכמו שכתב הסמ"ג מ"מ כיון דהא דאסירי עצי סוכ' ילפינן מהקישא דחגיגה וכדלעיל ילפינן אכולא מילתא דסוכ' הסכך עם הדפנות דזה מיקרי סוכ' של מצו' ואי אפשר לסכך בלי דפנות ועיין בדברי גדולי האחרונים וזה הוא כמו דעת הרמב"ן והר"ן אבל הרא"ש כתב בפ"ק דסוכ' דאין הדפנות בכלל עצי סוכ' לענין זה וכן הביאו בשם התוספ' ומ"מ נראה דודאי מדרבנן אסור דלא גרע מנוי סוכ' דמוכח בפ"ק דף י"א דאף שעל הדפנות אסירי מדרבנן אי מטעם ביזוי מצו' אי מטעם מוקצ' אבל תנאי דאיני בודל כו' נרא' דלדעת הרא"ש וסייעתו מהני בדפנות כמו בנוי סוכה וכן ראיתי למחבר אחד מהראשונים שהביא כמו דעת הרא"ש וכתב לפרש התוספתא מביצ' שהביאו הסמ"ג והרמב"ן וכמו שהבאתי לעיל דהא דקתני בה ואם אמר כל זמן שארצ' אטול ה"ז מות' דמיירי בדפנות דמהני בהו התנאי וצ"ל דהא דלא מוקי הש"ס בפ' המבי' הבריית' דואם התנ' עלי' הכל לפי תנאו וקפריך שם ומי מהני בה תנא' כו' ולא קמשני דמיירי בדפנות דמהני בה התנאי וכמו רישא דברייתא דקתני בה אלא מן הסמוך לה ומוקמינן שם לחד שינויא דסמוך לדפנות קאמר וכן הסיפא דואם התנ' היה יכול לפרש דמיירי בדפנות עצמן ולא נצטרך לדחוקי נפשין דמיירי בסוכ' דעלמא דהכל לפי תנאו משמע בכל הסוכ' בסכך ובדפנות וכמו שכתבו התוספ' בפ' במה מדליקין ועוד יש לומר דמשמע לי' להש"ס דואם התנ' עליה דמיירי ככל תנאי בעלמא ולא באיני בודל מהן ובזה א"ש דלא מוקי שם הש"ס דמיירי בנוי סוכ' ולפי שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה לפרש דעת הרי"ף ניחא טפי דבזה דמשני אביי ורבא באומר איני בודל מהן כו' דמיירי באמת הבריית' לדידהו בנוי סוכ' וה"ה להדפנו' דחד טעמא לכולהו ולא נתמעט למסקנ' דאביי ורבא אלא הסכך דבהו לא מהני שום תנאי בעולם וכדלעיל ומדברי הטור בסימן תרל"ח משמע שלדעת התוספ' והרא"ש אין בדפנות שום איסור ואפי' מדרבנן וכן פירש הב"י ועל זה הדרך כתב הרמ"א בש"ע שם להתיר נוי הדפנות מטעם זה ואפי' בלא תנאי ולדידהו יש לפרש הא דמדחה הש"ס שם דף י' הברייתא דסיככ' כהילכת' וכו' דילמא מן הצד היינו על הסכך מן הצד סמוך לדפנות בתוך ד' אמות דשם אין סכך פסול פוסל מטעם דופן עקומה וכמו מן הצד דשמעתתא דסכך פסול שם בפ"ק דף י"ז דמיירי סמוך לדפנות ורש"י שכתב שם מן הצד לדפנות קאמר יש לפרש נמי בזה הדרך ואף את"ל שרש"י ז"ל כיון בדפנות ממש וכמו מן הצד דממעיט דבסוגיא שם אפשר שדעתו ז"ל גבי עצי סוכ' כמו דעת הרמב"ם והרב' שגגו האחרונים בזה וכן מה שכתב המ"א דכן מוכח בתשובת הרא"ש כלל קס"ז אדרבה להמעיין שם בדברי הרא"ש ז"ל יראה להיפך ומשום זה לא הביא הרא"ש ז"ל שם בתשוב' אלא התירוץ שבש"ס באיסורייתא ולא שינויא דהסמוך לדפנות ואף שבפסקיו בפ' המביא הביא שני האוקימתות וכמו הרי"ף ז"ל והוא משו' דכפי שפירש בתשוב' שם דעת הרי"ף ז"ל דאביי ורבא מוקי להבריית' בנוי סוכ' ואף שלא הזכיר לנוי בסיפא דברייתא סמיך ארישא דקתני בה אלא מן הסמוך לה ועל' קאי ושוין בסוכות החג שהיא אסור' ומשום זה ע"כ לא מוקמי אינהו להסמוך לדפנות קאמר דא"כ לא שייך למיתני ושוין בסוכת החג שהיא אסור' אכולא מילתא דהדפנות אף הן עצמן מותרין ואינן בכלל קדושת עצי סוכ' ופשיטא נוייהן והסמוכין לה לדעתו ז"ל וזה ברור ושפיר כתבו הב"י והרמ"א בהגהת ש"ע ואין לזוז מדבריהם ולכך המנהג פשוט להתיר לסלק נוי הדפנות בלי שום תנאי שסומכין העולם בדיעבד על דעת הרא"ש והטור דמותרין לגמרי הדפנות היכא דאין בהן משום סתירת אהל:

כדמוכח בביצ' בפ' המביא כו'. כי שם מוכח לפי המסקנא דעצי סוכה אסירי מטעם מוקצה ואף דבריש סוגיא מייתי שם הש"ס הדרשא דקרא דאסירי מדאורייתא ומחלק הר"י דבנפלה אז לא אסירי אלא מדרבנן ומטעם מוקצה ואעפ"כ מסיק שם הש"ס בהסוגיא דעל עצי סוכה לא מהני התנאי דאיני בודל והיינו אפילו בדנפלה וכדלעיל וכמו כן כתבו התוספ' בפ"ק דסוכה דף ט':

מידי דהוה אפסל היוצא כו' וכרבה ורב יוסף דמכשרי בקנים היוצאין מלפני הסוכה ד' י"ט ע"ב ועיין בתוספ' שם ד' י"ז ע"א:

כגון עורות של בהמה. ואע"ג דבריש בכל מערבין (עירובין דף כ"ז) גבי מעשר שני חשיב בהמה גידולו מן הארץ מ"מ אף דגידולי ארץ איקרו שניזונין מן הארץ גידולי מן הארץ לא איקרי אלא הצומח מן הארץ ולא בהמה וכדמשמע בפ' השוכר את הפועלי' ד' פ"ט גבי דישה ובקידושין דף י"ו גבי הענקה דלא איקרי גדולו מן הארץ כפ' רש"י ותוספת:

או חבילי קש כו' ולא משני שהם פסולין לסיכוך אלא משום דאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומניחו סוכתו ליבשה ונמלך עליו לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי וכדאיתא בש"ס ד' י"ב ע"א ופסולה אפי' בדיעבד וכתבו התוס' והרא"ש בשם הירושלמי דאין חבילה פחות' מכ"ה קנים דלא שייכא גזירת אוצר אלא בחבילה שאדם רגיל להביא מן השדה ועיין רא"ש וטור סימן תרכ"ט ובב"י שם שתירצו על הא דאיתא בש"ס דאגד של ג' שמיה אגד:

וכל אגד שאינו עשוי לטלטל כו' וכרב הונא בסוכה דף י"ב וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה כרב הונא בריה דר"י וכתב הב"י בסימן תרכ"ט שכן משמע דעת הריף והרא"ש שהביא דבריו ותמה על הטור שהשמיט דין זה ולא פסק כהרמב"ם וכדמשמע מהר"יף והרא"ש ותירץ הט"ז בסימן תרכ"ט ס"ק י"ו דהנה שם ד' י"א דרש מרימר הני אסירייתא דסורי' מסככין בהם והיינו שאין קושרים אותם אלא למוכרם ודין זה הביא הטור ונראה דרב פפא פליג על מימרא זו דהא בהך דא"א לטלטלו ס"ל דמיקרי חבילה וכ"ש כאן דאפשר לטלטלו דלהכי נאגד להמכר במנין וע"כ לא הוצרכו הרי"ף והרא"ש למיפסק כרב הונא שכבר פסקו לאמימר וזה הטעם שהטור לא הביא הך דרב הונא בריה דר"י שכבר פסק כאמימר באפשר לטלטלו אלא שאח"כ יתירן ואפ"ה כשר כ"ש כאן דא"א כלל לטלטלן דמותר ודבריו ברורים מאד:

וכן אגד העשוי בידי שמים ואגד דחד לא שמי' אגד וכרב גידל אמר רב (סוכה דף יג.) האי אפקתא דדיקלי מסככין בהו אע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד אע"ג דהדר אגד להו אגד בחד לא שמי' אגד ופרש"י אפקתא דדיקלא דקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין בו דוקרנין הרבה וענפיו מחוברין יחד כחבילה ואע"ג דאגידי כו' ואע"ג דהדר אגיד להו כדי להשכיבן יחד אגד דחד לא שמי' אגד כל דבר יחידי המחובר יחד ואוגדו בפ"ע לא שמיה אגד עד שיתן דבר אחר עמו ויאגדם יחד וכן פסק הרמב"ם בפ"ה הלכה יא והרא"ש ז"ל ומסיק הרא"ש שם דתרי הוה אגד וכל דבר כמו אפקתא דדיקלא כשאגדו ואחר עמו ובין שניהם כ"ה קנים הוה חבילה כחבילה של כ"ה קנים כההיא דירושלמי וכן פסק הטור והב"י בש"ע ונתב הב"ח דדברי הרמב"ם בזה סתומים:

ונסרים שיש ברחבן ד' טפחים כו' ואפי' הפכן על צדן שאין בהן ד' טפחים דהילכתא כרב הונא וכדמפרש רב נחמן שם משום דנעשין כשפודין של מתכות ופירש"י הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן מחמת שיש שום פסול עליהן:

משום גזירת תקרה דדמיא לתקרה וחיישינן שמא ישב תחת התקרה לשם סוכה אבל אם אין בהן ארבעה כשרין אפי' הן משופין שדומין לכלים וכדמשמע בש"ס בשמעתתא דתקרה שאין עלי' מעזיבה ע"ש:

משום דלמא אתי למיטעי לסכך בענין כו' ובהגהת מימוני כתב דאם סככה בנסרין אפי' פחות מג' פסולה דהוי כבית ממש הואיל ובזמן הזה כולן מסככין בתיהן בנסרין שאין בהן ג' ומביאו ד"מ וכתב המ"א ובשעת הדחק שאין במה לסכך מסככין בנסרים אפי' יש בהן ד' וכן משמע בגמרא וה"ה בכל דבר שאין איסורו אלא משום גזירה מותר בשעת הדחק:

מ"מ ביו"ט צריך לאכול פת נראה דעת הגה"ה דביו"ט מחוייב לאכול פת יותר מכזית דאל"כ לא מוכח מידי דהא משום סוכה מותר לאכול חוץ לסוכה אכילת עראי פחות מכביצה ועכ"פ הוי יותר מכזית וכדלעיל בפנים: