סמ"ק/מו
רמב"ם הלכות דעות פרק ו' סמ"ג עשין סימן ז'
לגמול חסדים דכתיב (שמות י"ח, כ') והודעת להם הדרך אשר ילכו בה וכן הוא אומר (דברים כ"ח, ט') והלכת בדרכיו וזאת (ר"פ א) המצוה גדולה מצדקה כמו שאמרו חז"ל שהיא בגופו ובממונו וזהו לשמח חתן וכלה (הג' א) ומעבירין המת (ר"פ ב) מלפני חתן וכלה וזה וזה לפני מלך ישראל: וגם לנחם אבלים: וזה וזה בכלל והלכת בדרכיו: כמו שנעשה הקב"ה (הג' ב) שושבין לאדם הראשון ונחם יצחק אבינו: ולעשות לויה: ושעור לויה רב לתלמיד עד עיבורה של עיר: חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב עד פרסה וברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק עד ג' פרסאות: ובא וראה כמה גדול כח של לויה: שהרי אחד הלוה ואחד המלוה (הג' ג) אינם ניזוקי' כל היום שנאמ' שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו': ובשביל לויה אמרה תורה הביאו עגלה ערופה שנאמר ידינו לא שפכה ודרשו רבותינו לא פטרנוהו בלא לויה. וגם ממעשה (דספר שופטים א׳:כ״ד) מאותו כנעני שהראה את מבוא העיר דכתיב ועשינו עמך חסד ואמת ודרשו רבותינו מה חסד עשו עמו שכל אנשי אותה עיר הרגו לפי חרב. ואת האיש ואת משפחתו שלחו. וילך האיש ויבן עיר (הג' ד) ויקרא שמה לוז. תנא היא לוז שצובעין בה תכלת. היא לוז שבא סנחרב ולא בלבלה בא נבוכדנצר ולא החריבה. ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה וזקנים שבה שדעתם קצה עליהם מוציאים אותם חוץ לעיר ומתים. והלא דברים ק"ו ומה הכנעני הזה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו אלא (הג' ה) רמז באצבעו: גרם הצלה לו ולבניו עד סוף כל הדורות. המדבר בפיו והמהלך ברגליו על אחת כמה וכמה:
מפרשים עריכה
הגהות רבינו פרץ עריכה
מעלת גמילות חסדים בסוטה דף י"ד ב"ק דף י"ז:
כתובות דף יז טור א"ה סימן סה ושם ורמב"ם פרק י"ד דהלכות אבל וסמ"ג הלכות אבל.
הגהות חדשות עריכה
מו עריכה
ומעבירין המת מלפני חתן. זה הוא דוקא אם פגעו זה בזה. אבל מצוה יותר לילך להמת מלהחתן כדכתיב טוב ללכת חל בית האבל וגו' וכן כתיב לב חכמים בבית אבל וגו' וכן הוא בסמג מהלכות אבילות:
שושבין לאדם הראשון וניחם כו'. וגם ביקר לאברהם וקבר את משה כמו שחשב במדרש וכן הביא רבינו לקמן:
אינם ניזוקין. עיין בפ' בתרא דסוטה ד' מו ע"ב ושם הגירסא בעניין אחר:
ויקרא שמה לוז. סיפא דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה שם ולא חרבה כדאמרינן כ"מ שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים היא רש"י שם:
רמז באצבעו. כן מפורש שם בגמרא וכן במקרא לא כתיב אלא ויראם והיינו באצבעו: