סמ"ק/לד

<< · סמ"ק · לד · >>

רמב"ם הלכות חמץ פ"ד. סמ"ג לאוין סימן עז וע"ט טור א"ח סימן תלד.

שלא יראה חמץ בפסח דכתיב (שמות י"ג, ז') לא יראה לך חמץ שבעת ימים פי' ^{(הג' א)} שלו אבל אם אינו שלו שהוא של הקדש או ^{(הג' ב)} של גוי ^{(הג' ג)} או שבטלו אינו עובר: ופר"ת דדוקא בעיניה ^{(הג' ד)} אבל ע"י תערובות אינו עובר בלאו דדוק' לענין אכילה אתרבאי תערובת ולא לענין בל יראה וה"ה לחמץ נוקשה ^{(ר"פ א)} ואם עבר והשהה את חמצו עד אחר הפסח ^{(הג' ה)} אסור אפי' בהנאה אבל ע"י תערובת אם עבר עליו הפסח ^{(הג' ו)} מותר בהנאה לכ"ע ואע"ג ^{(הג' ז)} דהשהה אותו באיסור כדפי' בהלכות גדולות: ואם קבל חמץ מן הגוי בפקדון וקבל ^{(הג' ח)} אחריות עובר עליו: לא קבל עליו אחריות מותר להשהותו ^{(ר"פ ב)} ונכרי שהלוה את ישראל על חמצו אפילו ^{(הג' ט)} הרהינו אצלו ^{(הג' י)} עובר ואם אמר לו ^{(הג' יא)} קני מעכשיו אינו עובר ^{(הג' יב)} וישראל שהלוה את נכרי על חמצו והרהינו אצלו אינו עובר עליו ^{(הג' יג)} משום רבי מאיר אמרו עובר וישראל שהפקיד ישראל אחר חמץ אצלו משמרו עד ד' שעות מכאן ואילך מוכרו לגוים ^{(הג' יד)} וכל חמץ שעבר עליו הפסח ^{(הג' טו)} אסור בהנאה ^{(הג' טז)} ושלא עבר מות' בהנא': ^{(הג' יז)} וחנות של ישראל ומלאי של ישראל [פי' סחורה] ופועלי' גוים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם אסור: ^{(ר"פ ג)} חנות של גוי ומלאי של גוי ופועלים ישראלים נכנסין לשם חמץ הנמצא שם מותר:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ויש שרוצים לומר לפי פר"ת שמותר לשהותו לכתחלה מיהו בתוס' משמע דאסור שאינם תופסי' שיטה זו עיקר ^{(הג' א)}: מההיא דשאור ישרף. וגה בירושלמי קאמר חד בר נש אפקיד גרב' דכותח' בהדי רב חייא בר אשי אתי לקמי' דרב א"ל מוכרן על פי ב"ד בשעת ביעו' אלמ' בין חמץ נוקשה בין חמץ ע"י תערובת אסו' לשהותו. ואפי' אינו עובר עליו בלאו על שהייתו כפירש ר"ת דפירש דכל דבר שנתערב בו חמץ או נוקשה אינו עובר עליו אם ישהנו. מ"מ אסו' להשהותו דלמא אתי למיכל מיני' והרי יש לאו על אכילתו: ^{(הג' ב)} וזה מיתוקם לפי מה שמפרש מתניתין דבודקי' את החמץ משום דלא בדילי אינשי מיניה עכ"ל.

^{(הג' ג)} מיהו צריך לעשו' מחיצה דילמא אתי למיכל מיניה בחול המועד או קודם יום טוב. ובי"ט יכסנו כן כתב הר"פש. וצריך עיון בסמ"ג.

אסור בהנאה ואין צ"ל באכילה ומותר דלקמן באכילה קאמר ואין צריך לומר בהנאה:

לד

שלו. מדכתיב לך:

של גוי ולא קיבל עליו אחריות כדלקמן:

או שביטלו והוי הפקר ושוב לא מיקרי שלך:

אבל ע"י תערובות אינו עובר והא דתנן אלו עוברין (ד' מב ע"א) בפסח וקחשיב במתניתין חמץ ע"י תערובת ונוקשה. מפרש ר"ת דאלו עוברין מן השולחן קאמר כלומר שלא יאכלם בפסח ועיין תוס' והרא"ש:

הגה"ה מההיא דשיאור ישרף כצ"ל ומתניתין היא בפרק אלו עוברין (פסחים דף מח:) וזהו חמץ נוקשה ולמה ישרף ישהה אותו עד לאחר הפסח ויהא מותר ואפי' לרבי יהודה דאסר חמץ שעבר עליו הפסח מדאורייתא בהנאה היינו דווקא בחמץ גמור דאייתר ליה קרא להכי אבל לא בנוקש' אלא ודאי דאף שאינו עובר עליו בב"י מכ"מ אסור להשהותו וכדלקמן:

וזה מתוקם לפי כו'. כי בתוס' פירשו שני טעמים. מה שהחמירו חכמים לבדוק את החמץ ולא סגי בביטול דשוב לא עבר עליו בב"י ומפרשים טעם אחד משום דלא בדילי אינשי מיניה כל השנה וחיישינן דילמא אתי למיכל מיניה. וטעם השני לפי שהחמירה התורה לעבור עליו בב"י ובבל ימצא החמירו חכמים ג"כ לבדוק אחריו ולבערו ולטעם שני לא שייך זה גבי נוקשה ותערובות חמץ. אבל התוס' בריש פסחים כתבו דאף לטעם שני לא חילקו חכמים וחייבו בכל חמץ לבערו וע"ש:

אסור אפי' בהנאה ואע"ג דקיי"ל כר' שמעון דלאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום מכ"מ אמרינן שם בפ' כל שעה (פסחים דף כט.) דקניס ר' שמעון הואיל ועבר עליו בב"י ובב"י:

מותר בהנאה לכ"ע כדאמרינן שם דע"י תערובת לא קניס ר' שמעון:

ואע"ג דהשהה אותו באיסור. פי' אף אם היה בעין בימי הפסח והשהה אותו באיסור. ואח"כ נתערב לאחר הפסח מותר. והרב המגיד כתב בפ' ד' מהלכות חמץ דאם היה התערובת בעניין שעבר עליו בב"י. אסור לאחר הפסח. וספר בה"ג אין בידי:

אחריות עובר עליו. דכיון שקיבל הישראל עליו אחריות הוי כדידיה:

מיהו צריך לעשות מחיצה. י' טפחים כדאיתא בפ"ק דפסחים דף ו' ע"א והרבה מהפוסקים כתבו דאין צריך כיון דלא קיבל עליו אחריות משליכו בביתו בכ"מ שהוא רוצה. ומה שאמרו בש"ס גבי חמצו של גוי דעושה לו מחיצה עשרה. היינו בדקיבל עליו אחריות ואפ"ה כיון דעושה לו מחיצה הוי כמו יחד לו בית דאין זקוק לבערו ואפי' קיבל עליו אחריות לדעת ר"ת ורוב המפרשים ואפשר דמשום זה לא הזכיר רבינו דצריך מחיצה:

הרהינו אצלו כו'. שהניחו בבית הנכרי וקבע לו זמן לאחר הפסח וא"ל אם לא אפרע לך לזמן פלוני הרי הוא שלך:

עובר. ואפי' אם לא פרעו הישראל לזמן שקבע לו ונתקיים החמץ בידי הנכרי אפ"ה אסור לישראל להנות ממנו משום דכל ימות הפסח היה החמץ ברשות ישראל דקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה. וגם נכרי מישראל לא קני משכון. אבל אם הגיע הזמן שקבע לו הישראל קודם הפסח אפי' לא אמר ליה מעכשיו מותר. וכמו שכתב שם הרא"ש והר"ן וע"ש ודלא כהרמב"ם ז"ל:

קני מעכשיו. ואפי' לא הגיע הזמן שקבע לו עד לאחר הפסח מותר מאחר שהגיע הזמן ולא פרעו הרי הוא למפרע של הנכרי ודוקא שהרהינו אצל הנכרי הא לא הרהינו אצלו אסור דלא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דאסור ועיין רא"ש:

וישראל שהלוה את הנכרי כו' אינו עובר עליו. מיירי דלא אמר ליה מעכשיו וס"ל לת"ק דישראל מנכרי לא קני משכון ונמצא כל ימי הפסח הוי החמץ של הנכרי דמכאן ולהבא הוא גובה ומיירי שאין אחריות המשכון על הישראל דאל"כ ודאי אסור:

משום ר' מאיר אמרו עובר. דס"ל אם ישראל מישראל קונה משכון ישראל מנכרי לא כ"ש ולא הכריע רבינו לפסוק כת"ק לגבי ר' מאיר כי חש לדעת הרמב"ם שנראה מדבריו דפוסק כר' מאיר משום דסתם מתניתין דפ' כל שעה אזלא כוותיה דר' מאיר טפי וגם מסתבר טעמיה ועיין במגיד משנה:

וכל חמץ שעבר עליו הפסח כו'. פי' אפי' ביטלו דשוב לא עבר עליו בב"י וכדלעיל אפ"ה אסור וכדאמרינן בירושלמי והביאו הרא"ש ז"ל הפקיר חמצו ר' יוחנן אמר אסור דחיישינן להערמה וע"ש:

אסור בהנאה. ואף לרבי שמעון אסור מדרבנן משום קנס:

ושלא עבר מותר בהנאה. כגון דנכרי ולא קיבל עליו אחריות וה"ה דמותר באכילה במקום שנוהגין היתר בפת של נכרים ועיין הרי"ף והירושלמי:

וחנות של ישראל כו'. עיין בפוסקים ויש בזה חילוף הגירסאות והרי"ף והרא"ש ז"ל לא הביאו זו הברייתא כלל. ועוד מימרא אחרת כיוצא בזה השמיטו ואפשר שדעתם ז"ל מאחר דאין קי"ל כר' שמעון בלאחר זמנו דאינו אסור אלא מדרבנן משום קנס אין להחמיר בספיקות כאלו: