סמ"ע על חושן משפט תיח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהדכתיב כי תצא וגו': בפרשת משפטים כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבעירה ודרשינן שהדבר הנשרף בעינן שיהא דומיא דקמה וגדיש שהן דברים שבגלוי לאפוקי אם נטמן בהן דבר וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בסי"ג ע"ש:
סעיף ב
עריכהאפי' לא שרפו אלא עציו ואבניו כו': ל' הטור או שליחכ' נירו שהוא דבר "שאינו "ראוי לו ובפרישה כתבתי שהאי "שאינו "ראוי לו קאי גם אאבניו וגם אעציו אם הם בענין שאינם ראויים לו וקמ"ל דאף דכתיב ביה כי תאכל לשון אכילה ובהיזק שן נתבאר בסי' ש"ץ דאם אכל דבר הראוי לו ודרכן בכך נתחייב עליו בעליו נ"ש ואי לא (ח"נ) אבל בכאן אפי' אינו ראוי לשרוף מתחייב עליו נ"ש וילפינן מיתורא דאו השדה דאפי' ליחכה נירו וה"ה נשרפו אבניו:
אבל במדליק בתוך חבירו כו': דכיון דהדליק מתחלה שלא ברשות חייבוהו על הכל:
סעיף ד
עריכהשזו מכה בידי שמים הוא: כצ"ל וכן הוא לשון הרמב"ם ורצה לו' ומה"ט פטור אע"ג דבעלמא אמרינן דכל המקלקלין אע"פ שהניח ברשות אפי' הכי הוא חייב וכמו שכתבו הטור והמחבר בסוף סי' שלפני זה ועמ"ש בשם הרי"ף בסי' ת"י ס"ה בדרישה בטעם חילוקי חיוב פטור הללו:
ה"ג ורחבם שמנ': וכן הוא ברמב"ם דפוס גדול וקטן:
סעיף ה
עריכהבד"א באש הקודחת כו': לשון הטור וכל זה לא איירי אלא כשמתמרה ועולה למעלה אבל אם נסרכ' לצידה ועצים מצויי' לה אין לה שיעורכו':
סעיף ח
עריכהוכן אם הניח שומר לשמור כו': וכן הדין במי שמסר שור ביד שומר ויצא והזיק כמ"ש הטור והמחבר בסי' שצ"ו ושם נתבאר חילוק דאם הוא ש"ח או ש"ש או שואל ודין שומר שמסר לשומר ע"ש:
סעיף ט
עריכההמביא עצים חייב כו': ל' הטור לעולם האחרון חייב:
רוח שאינו מצויה תמיד: ז"ל מ"מ בפ"ד מנ"מ רוח שאינו מצויה ר"ל שאין העולם מתנהג בה תמיד אלא לפעמים אף ע"פ שהוא בא בעתים הרבה ואצ"ל רוח סערה שאינו נשבה אלא לעתים רחוקות:
דאין המלבה חייב אלא כו': ואע"ג דלענין הזורה בשבת והרוח מסייעו חייב שאני התם דמלאכת מחשבת אסרה התורה והרי מלאכת הזרייה דרכה בכך ע"י הרוח שסייעו משא"כ כאן דה"ל הוא רק גורם להיזק ופטור והרמב"ם סבר דחייב כיון דהוא עצמו ליבה ויש לו חלק בנזק זה ואינו דומה לגרמא בנזקין דפטור עד"ר:
סעיף יב
עריכהואפי' הוא נר חנוכה: פירוש אע"פ שהניחו שם ברשות כי המצוה הוא בכך:
סעיף יג
עריכהטמון באש פטור: בר"ס זה כתבתי דילפינן ליה מיתור' דאו הקמה דבעינן דיהא דומה לקמה דהוא דבר שבגלוי והאי או קמה גבי תצא אש כתיב דמיירי שיצאה מרשותו בזה דוקא מצינו בו דפטור בו טמון משא"כ בהדליק בשל חבירו וכדמסיק:
שדרך להטמינ' בגדיש: פי' וה"ל לאסוקי אדעתיה שישנו שם ולהיות חייב בשריפתן:
כאלו היה שם חטים או שעורים כו': בפרישה כתבתי שאם הגדיש הוא חיטין או שעורין עם תבן שלהן וכדרך הגדיש דשמין גם המוריגי' בחיטין ושעורין בתבן שלהן וגם זהו בכלל מ"ש הטור והמחבר כפי מה שהוא הגדיש:
והיה אפשר לו לגדור: דאל"כ לא היה חייב על היזק השריפה כיון שכלו חציו וכמ"ש לפני זה בס"ו:
נשבע בנק"ח ונוטל: פי' אע"פ שאין עדים בדבר שכך וכך הי' לו בבית ע' בד"מ שכ' בשם המ"מ אם היו מחולקין בדבר הנשרף לו בגלוי שהניזק אמר כך וכך הי' והמזיק אמר ברי לי שלא הי' אלא כך אפ"ה הניזק נשבע ונוטל דעשו תקנ' נגזל ג"כ בנשרף ע"ש וע"ל בסי' צ' מקור דין נשבע ונוטל בענייני' אלו:
סעיף יד
עריכהדהיינו שעשה המשאיל אש כו': פי' עשה האש בשלו וכלו חציו וכנ"ל קמל"ן דל"ת כיון דנתן ראובן רשות לשמעון להגדיש בחצירו וה"ל כאלו קיבל ראובן שמירתו דגדיש עליוואפי' להרי"ף והרמב"ם החולקים בסימן שצ"ח עם ר"י והרא"ש ופטרי לב"ה שהזיק שורו לשור הנכנס ברשות ה"א דמודו בהא כיון דמ"מ הדליק האש בידים קמל"ן:
סעיף טו
עריכהלהגדיש חטין והגדיש שעורים: וא"ת פשיטא איך ישלם טפי ממה שהזיק י"ל דקמ"ל דל"ת דליחייב אמוריגין שהטמין בתוכו כאלו הי' חטים וכדין מוריגין שטמון בגדיש של חטין והרי נתן לו רשות לחיטין ועפ"ר:
והגדיש חטים וכו': דיכול לומר לא קבלתי עלי אלא שמירת שעורים:
וחיפן בשעורים: אף ע"ג דנתן רשות לחיטין יכול לומר לא ראיתי לפני אלא שעורין:
ומ"ש הטור והמחבר או שהגדיש שעורים וחיפן בחיטין: בפריש' כתבתי ל' רש"י שפי' דמיירי בנתן לו רשות להגדיש שעורים וכתבתי דלפ"ז ל"ל דקמ"ל בזה דל"ת דוקא ברישא ששינ' מדעת המשאילו לגמרי שנתן לו רשות לשעורים והוא הגדיש חטים הוא דפטור מחטים מה שא"כ זה שהגדיש שעורים לחייב לפחות גם אחיפוי חטין קמ"ל:
סעיף יז
עריכהוחבלה בו: ואם מת מכח הבערה חייב בעליו מיתה כאלו ירה בו חץ וכ"כ הטור:
ובצערו ובבשתו: ואע"ג דיתבאר בסי' תכ"א דאין חייב על הבשת עד שיכוון לבייש ה"נ כיון דעבר הדליק' ברוח מצויה ה"ל כאלו ידע וכוון לכך וצריכין לומר דחילקו הרמב"ם והמחבר בין זה לנפל מן הגג ברוח מצוי' והזיק שכתב הרמב"ם בפ"א דחובל והמחבר לקמן בסי' תכ"א סי"א דאינו משלם בבשת משום דלא כוון דשאני התם דנפילתו מהגג ויזיק מחשב לאונס טפי אף שהי' ברוח מצוי' מהדליק אש ויצא והזיק לאדם אבל רש"י ור"ן כתבו בפ' כיצד הרגל בהדיא גם בזה דפטור מבושת והביאו ראיה מההיא דנפל מהגג והרא"ש והטור סתמו וכתבו בדין זה דחייב בד' דברים ועפ"ר שכתבתי שנ"ל דס"ל ג"כ כהרמב"ם דחייב גם בבשת וד' דברים חוץ מנזק קאמרי דנזק חייב בפשיע' לכ"ע אף אם לא היה בו משום חציו אלא משום ממונא ע"ש ודו"ק:
כאלו הזיק בידים: שאע"פ שאשו כו' כצ"ל וילפינן לה מדכתי' כי תצא אש ומצאה קוצים דמשמע דיצאה מעצמו וסיים וכתב ישלם המבעיר משמע דנחשב כאילו הבעירו בידים:
הרי הוא כמי שהזיק בחציו: פי' לענין להתחייב עליו בה' דברים וגם מיתה אם מת מחמת האש וכנ"ל אבל ג"כ לא גרע משור ובור שהן ממונו וחייב עליהן לפחות נזק ונ"מ דאפי' היכא דלא חייב על האש משום חציו כגון שלא היה לו לעבור עדיין חייב משום ממונו וכדמסיק המחבר:
ופטור מד' דברים: דכי יתן איש בעמיתו כתיב וכנ"ל:
סעיף יח
עריכהשאינו חושש לסלק כו': ונראה דה"ה אם ראובן אמר לשליח שאינו בר חיובא כגון חש"ו קרע בגד שמעון והחש"ו קרעו לפני שמעון ושותק דחייב ראובן המשלח מה"ט שלא חשש שמעון למחות בידו:
דעבד קטן דינו כשור: עד"ר שם כתבתי דלא כתב הנ"י כן אלא לשטת פירש"י דס"ל דבהניח על השור אף שאינו כפות חייב דלא אמרינן גבי בהמה דאין לה דעת דה"ל לברוח ע"ז כתב הנ"י בס"פ כיצד הרגל דה"ה עבד קטן דאין בו דעת אבל לדעת התוס' והרא"ש דכתבו דדוקא בשור כפות הוא דחייב אבל באינו כפות פטור משום דדרכו לברוח מהאש אף שאינו בר דעת ובהניח על לב עבד פטור אם רבו הוא שם אפי' בכפות משום דסבר המניח שרבו יסירנ' מעליו כיון שעבד הוא בן חורין (חיוב) וחייב במצות מה"ט גם בעבד קטן שאינו כפות פטור דהוי לו לברוח דומיא דשור. ובכפות ורבו עומד בצדו (אינו) דומה לעבד גדול ואין יכול המניח גחלת על לבו להתנצל ולומר סברתי שרבו יסירנה מלבו כדין עבד: וע"פ מ"ש יתבאר לך דמור"ם דסתם וכ' די"א עבד קטן הוא כשור הוא ע"פ מה שסתם המחבר וכ' דין שור ועבד ולא הזכיר בדבריו כפות כ"כ אבל לפי מה שמסיק מור"ם וכ' די"א דוקא שור כפות ע"פ אותו דעה אין דין עבד קטן כשור וכמ"ש וזה ברור אלא שק' הא צ"ל דהמחבר אף שלא הזכיר כפות ע"כ צריכין לפ' דמיירי בכפות שהרי כ' בר"ס שפ"ג אעבד ושור דין זה כשהיו כפותין וצ"ל שקיצר כאן יסמך אמ"ש שם וכמ"ש בסמ"ע שם בסי' שפ"ג וצריכין לדחוק ולומר דאעפ"כ מ"מ כיון דלא הזכיר המחבר כאן כפות כ' מור"ם עליו כן: