סמ"ע על חושן משפט שע

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א עריכה

ויביא נקבה משובך אחר:    פי' ואין זה גזל גמור שגם בעל השובך שבאים משם לא זכה בהן קנין גמור דמעלמא קאתו להתם ורבו לשם אלא שחכמים אסרוה משום סרך גזל:

או חיה או בהמה:    בדריש' כתבתי ל' הגמרא שם מפורש דדוקא בהמה דשור הבר אמרו דאין בו אלא משום גזל מדבריהם דהוא כמין חיה והולך ביערים ומביא עמו דבר הפקר וקראו בהמה מפני שיש מ"ד שהוא מין בהמה לענין איסור חלב שבו משא"כ שאר בהמות דאינן הולכין ליערים אלא בין שאר בהמות דיש להם בעלים ומה שמביאין עמהם יש בו משום גזל גמור:


סעיף ב עריכה

וגזל מדבריהן הוא כן:    הוא דעת הרמב"ן וכמ"ש ג"כ הטור בשמו בסי' ל"ד ובסי' ר"ז גם בסי' זה ובשני המקומות כתבתי דאין טעמו משום דפסק כרמי בר חמא דאמר דיש בו אסמכתא דאליביה הוה גזל גמור אלא פסק ג"כ כרב ששת דאמר איסורא הוא משום דאינו יודע בישובו של עולם אלא שפירש דבריו דכיון שאינו יודע בישובו של עולם מסתמא אין לו ממון אלא מה שמרויח בשחוק זה ושחוק זה אסרו חז"ל משום גזל דאינו מוחל לו שכנגדו בעין יפה אע"פ שאינו גזל גמור וכל גזל דבריהן אינו פסול מחמתו אם לא שאוכל ממנו וכמו שכתבתי בסי' ל"ד ומטעם זה אף שיש לו מלאכה אלא שאינה מספקת לו לאכילתו ולשאר צרכיו וצריך לאכול ג"כ ממה שמרויח מהשחוק ה"ז פסול ודוקא במשחק עם ישראל אבל עם עכו"ם לא גזרו עליו רבנן כיון שאינו גזל גמור והחולקים עם הרמב"ם ס"ל דטעם פיסול משחק בקוביא ואינך הוא משום שכיון שאינו יודע בישובו של עולם לידע כמה קשה הרווחת המעות על ב"א ניקל בעיניו להעיד שקר ומה"ט אף שיש לו ממון אחר ואינו אוכל מזה הוא פסול ושאם יש לו מלאכה אחרת אפי' כל דהו שאינה מספק' הואיל ויודע ע"י כמה קשה הרווחת הממון אינו מעיד שקר ואינו פסול לשום דבר ☜ וזהו דלא כמ"ש הב"י בשני המקומות הנ"ל ובע"ש הלך אחריו ע"ש. וממ"ש יתבאר לך דמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ז"ל "וחלקו "עליו וכו' קאי אמ"ש בסוף סעיף זה דאסור "וגזל "מדבריהן "הוא דאזה חלקו וס"ל דאינו פסול משום גזל דאז הוי פסול אפי' יש לו אומנות שאינו מספיק וכמ"ש ודו"ק:


סעיף ג עריכה

שהמשחק בקוביא עם העכו"ם אין בו משום גזל:    אע"ג דגזל עכו"ם אסור היינו גזל דאורייתא ועוד דהעכו"ם לא מחשב זה לגזל אלא דעתו להקנותו למי שכנגדו בכה"ג אלא שבישראל אסרוה מטעם שכתבתי:

אא"כ אין לו אומנות אחרת:    והטעם כמ"ש דאז אינו יודע כמה טורח יש לאדם בממונו ונקל בעיניו להעיד שקר וכדומה לו להפסיד ממון חבירו:


סעיף ד עריכה

הפורש מצודה כו' עני המנקף כו':    שני הדינין נכפלו בטור ובדברי המחבר לעיל בסי' רע"ג בסי"ד וט"ז ע"ש: