סמ"ע על חושן משפט שלד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
פסידא דפועל ואין הבע"ה נותן לו כלום: פי' אפי' כפועל בטל אינו נותן לו והטעם כתב הטור (וגם מור"ם כתבו אחר זה מיד) דרך כלל ז"ל לעולם לא יתחייב ב"ה אא"כ הוא היה יודע והפועל לא היה יודע דה"ל להב"ה לגלות לו ולהתנות אבל אם שניהן יודעין או שניהן אינן יודעין הפועל מפסיד שהמע"ה וידו על התחתונה ע"כ ל' הטור.
ואם היה מכת מדינה: ע"ל סי' שכ"א ומדציין מור"ם המראה מקום על סימן שכ"א ולא גם על סי' שכ"ב ששם מקור דיני מכת מדינה נראה דלא בא כאן אלא לרמז על שכתב שם בסי' שכ"א ס"א דבמכת מדינה לפעמים יד הפועל על העליונה וכמ"ש שם בשם מהר"ם דפסק כן במלמד ועמ"ש שם עליו דלענ"ד אין דעת מהר"מ במרדכי כן ע"ש שהארכתי:
דב"ה הוי כפועל כו': פי' כמו דבפועל אמרי' המע"ה ה"נ הב"ה הבא להוציא מבאי כחו דהמת והחולקין ס"ל שאני שכירות בתים דה"ל כמכר לו הבית כל אותו שנה וכ"כ שם בת' הרשב"א הטעם בהדיא:
לכן אם קבל השכר כו': כן משמע בת"ה סי' שכ"ט (והביאו הד"מ) שכתב זה אדין אחר והביא ראיה מדין ספינה זה ליין זה שמבוארין דיניו לעיל סימן שי"א ומשום דאינו דומה ממש כ' מור"ם דין זה בל' "כן "נראה "לי:
והוי פסידא דפועל או מלמד: עיין מ"ש בס"ס זה:
סעיף ב עריכה
אינו נותן לו כלום: ג"ז מטעם הנ"ל דרוב השדות שבעולם אם ירד הגשם א"צ להשקותן נמצא דב"ה ופועל שוים בידיעתו ואמרינן ביה המע"ה אפי' אי לא הראה הב"ה השדה להפועל קודם לכן משא"כ במניעת המטר חפירת שדהו שכ' מור"ם דינו אחר זה דאין רוב השדות נמנעות מלחפור מחמת המטר שירד עליהן והבע"ה היודע דרך שדהו ה"ל להתנות וכ"כ בתוס':
אבל אם בא הנהר נותן כו': הא דלא מפליג גם בזה בין דרכו לבא לאין דרכו לבא או אם הפועלים מבני העיר או לא כמו שמחלק בס"ה בשכרו להשקות השדה מן הנהר ופסק הנהר משום דסתם נהר עשוי לבא דלכך עושין החריצין להוליך המים בכל השדה והב"ה הוא היודע דרך שדהו וחריציו משא"כ הפועלים דאע"פ שהן מההוא מתא אינן יודעין אם עשה ב"ה חריציו לשדהו שיביא דרך שם אבל אם פוסק הנהר או לא זה יודעין כל בני העיר כ"כ התוס' פ' האומנין (דף ע"ז) בד"ה עביד דפסק כו':
דה"ל להודיעם: עמ"ש לפני זה:
דאם ביקר הב"ה כו': פי' אפי' לא הראה השדה להפועלים בשעת שכירתו אותן מ"מ כיון דהב"ה ראה שדהו ומצאו שהיה ראוי לחפור תו לא מקרי גרם היזק לפועלים דמה היה לו לעשות משא"כ כשלא ראה הוא שדהו קודם לכן דה"ל להעלות על דעתו שמא אינה ראוי' לחפור אותו מחמת ליחותא דהקרקע ואיך שכר פועלים לחפרו דנראה מדעתו שדעתו לשלם להם עכ"פ:
למלאכה ידוע כו': ☜מפירש"י (שם ריש דף ע"ז) נ' עוד דצריך לשוכרן לשד' ידוע דאל"כ יכול הפועל לומר לב"ה תן לי שדה אחר שראוי לחופרו דמי יימר דאשדה זו שכרתני ע"ש ובר"ס של"ה כ' הט"ו דכמו שהרשות ביד הפועל לומר תן לי מלאכה אחרת כזו כן יש רשות ביד בע"ה לשנותו למלאכה אחרת כזו אם כלה לו זה המלאכה ע"ש:
סעיף ג עריכה
כשותף ואינו כפועל: הטעם מבואר דבפועל צריך הב"ה לתת לו שכירתו אף אם לא יעשה השדה פירות כלל מה"נ משלמין כפי מלאכתו משא"כ אריס דאם אין השדה עושה פירות אינו נותן לו הב"ה שום דבר מ"ה כשעושה פירות מקבל פירותיו כפי מה שהתנה עמו אפי' לא השקהו כלל דמזלו גרם ומן השמים נסתייע:
סעיף ד עריכה
פסידא דמלמד: כבר כתבתי בסי' של"ג ובר"ס זה דנ' אם חוזר ומקבל אחר שהבריא סתם ולא א"ל לנכות לו בשכרו דצריך ליתן לו שכירתו משלם דומיא דפועל ע"ש:
פסידא דבע"ה: ע' פרטי דין זה בר"ס שאחר זה בהגהת מור"ם ז"ל:
וע"ל סימן פ"א כו': מי שאומר לחבירו כו' ע"ש שלא כ' שם מדין זה מידי בפי' אלא מכללא נלמד מדכ' שם בס"א דדוקא אם הבטיח לחתנו שילמד כו' הוא דפטור וכן בס"ז דוקא אם התנה עם אחר בפני אבי הבן הוא דפטור הא לאו הכי חייב זה השוכר לשלם לו למלמד ואינו יכול לומר משטה הייתי בך וע' מ"ש מור"ם עוד מדינים אלו בסי' של"ו ס"א בהג"ה: