סמ"ע על חושן משפט רכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאת התורן: ל' הטור הוא אילן גבוה שפורסין עליו את הוילון:
ואת הנס: הוא הוילון שפורסין על התורן:
ואת העוגנין: הם הברזלים שמעמידין בהן את הספינה שקורין בל"א אנקור ונקראי' עוגנים ע"ש הלהן תעגנה שפי' תהיינה מקושרין:
ואת הכבש ואת האסכלא שעולין כו': כן הוא ל' הרמב"ם בפכ"ו ממכירה אבל בטור לא כתב אלא והכבש שעולין בו ולא נזכר אסכלא והמ"מ כתב שר"ש גרס אסכלא ולא כבש ושפי' אסכלא הוא כבש וכן הוא לפנינו בפי' ר"ש בגמ' שבידינו ועפ"ר שם כתבתי מכח שינוי ל' הזה גם מכח ל' הטור שכ' שעולין בו ליבשה וברמב"ם כ' שעולין בו לספינה מכל זה הוכחתי דכוונתו היה דהפתח שבספינ' שנכנסי' בו מהיבשה להספינה ומהספינ' להיבשה היא בצד הספינ' במקום גבוה מפני המים שלא יכנסו בספינה ויש בכניסתה עליה מהיבשה לגובה פתח הספינ' גם ירידה מהפתח לתוך קרקעות הספינ' למקום ישיבתו שמה וכן ביציאתן יש עלייה וירידה עד"ז והטור איירי משעת יציאה מהספינה כשירצ' לצאת ממנה להיבשה צריכין לעלות בתחלה עד הפתח שבצד הספינה והרמב"ם איירי מהכניסה שעולין בה תחלה מהיבש' כדי ליכנס לתוך הספינ' ונרא' דמ"ה כ' הרמב"ם כבש ואסכלא דהעשוי לעלייה מהיבש' לספינה קרוי כבש והעומדת בתוך הספינ' בצד הפתח לירד ולעלות בו נק' בלשונו אסכלא ואפש' שהיה לו שנוי שם מפני שזו שבספינה הית' קבועה ומחובר שם משא"כ העומדת בחוץ שהיא תלושה ומטולטל או מטעם אחר ואף שהמ"מ כתב בשם הרב אבן מגא"ש דפי' אסכלא בית הכסא שבתוך הספינה צ"ל דהרמב"ם והמחבר לא פירשו הכי דא"כ הוה להפוך ולכתוב ואת הכבש שעולין בה גם ברמב"ם כתוב שם בהדיא שעולין בהן ל' רבים ע"ש:
ואת בית המים: פי' שיש להן מקום בספינ' שמשתמרין שם מים מתוקים שלא יכולין לשתות מימי הים שעוברי' בו שהוא מלוח:
אבל לא מכר כו': שכל אלו אף שהן עשויין לצרכי הספינ' מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בו שימוש ג"כ לדבר אחר:
סעיף ב
עריכהמכר הפרדות לא מכר הקרון: דעל הפרדות יכולין לרכוב למקום חפצו בלא הקרון משא"כ בעגלות בלא פרדות והרי הן קשורין יחד:
סעיף ג
עריכהאבל במשכיר כו': דאין דרך לשכור עגלות מזה ופרדות מזה ובוודאי כוונתו היה בשעת השכירות כפי המנהג ושיהיו שניהן שכורין לו.
סעיף ד
עריכהמכר את הצמד: העול שנותנים על שני השוורים כשמוליכין אותן יחד לחרישה או בשאר משא נקרא צמד.
שקורין לצמד בקר: גם במיימוני פכ"ז דמכירה גם בסמוך בהג"ה סעיף ח' כתב מור"ם כן ואם לאו ט"ס הוא צ"ל דקאי אמאי דסיים מכר הבקר לא מכר הצמד וע"ז שפיר קאמר אפי' קורין לצמד ג"כ בקר אבל בסמוך ס"ח בהג"ה כתב מור"ם ואם הכל קורין לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד כו' הכל מכר ור"ל וזה דלא אמר צמד לבד אלא מכר סתם צמד הכל מכור אפי' בקר משם מוכח דמור"ם פירשו דאמכר את הצמד קאי אי בקר הוי בכלל מכירת צמד לכך נראה להגיה דמ"ש לצמד בקר צ"ל צמד לבקר וכן צ"ל בטור וא"ש ג"כ בטור דצ"ל שקורין לבקר צמד וקאי אמ"ש מכר הצמד לא מכר הבקר ועיין בהג"ה בסמוך ס"ח דשייך לכאן דשם נתבאר דמ"ש המחבר כאן ואפי' קורין צמד לבקר או איפכא היינו דוקא כשאין הכל קורין צמד לבקר דאי הכל קורין אותו כן הי' אמרינן דהדמים מודיעין שמכר גם הבקר בכלל צמד ולפעמי' אפי' בלא דמים מודיעים היה ג"כ בקר בכלל צמד או צמד בכלל בקר והוא כשהכל קורין לבקר צמד ולצמד אומרי' צמד לבדו וכמ"ש שם ולא מצאתי פלוגתא בזה ואדרבא כן מוכח בגמ' ר"פ המוכ' את הבית וכמ"ש הטו' והמחבר ג"כ בסי' רי"ד ס"ז בהמוכר לחבירו בית בבירה גדולה ע"ש ושם כתב עוד פרטי דינים שייכין כאן גם הטור סדרם וביארם יפה חילוקי הדינים ע"ש אלא דמור"ם סידר דבריו על דברי המחבר שכתב אחר כל הדינים כלל אחד שאין הדמים מודיעין וק"ל:
סעיף ה
עריכהמכר את הפרה: עפ"ר שם הוכחתי דהרמב"ם דכ"כ איירי בקשורים יחד הפרה בעול וכן בסמוך מ"ש מכר העגלה מכר הבקר מיירי דוקא בקשורין ומ"ש לפני זה מכר צמד לא מכר הבקר וכן מכר הקרון לא מכר הפרדות מיירי באינן קשורין וצ"ל דהטור וב"י ומור"ם לא פירשו להרמב"ם כן וכמ"ש בפרישה ס"ל דטעם הרמב"ם בזה הוא דאף דהבקר אינן נגררות אחר צמד היינו טעמא דבקר שנים הן חשובין משא"כ פרה יחידי ובמוכר העגלה ס"ל דנמשכת הבקר אחריהן אף ע"ג דלא נמשכו הפרדות אחר הקרון דחשיבי טפי אבל הוא דוחק ועפ"ר:
סעיף ז
עריכהמכר את המרדעת כו': מפורש בגמרא הטעם משום דסתם מכירת חמור הוא לרכיבה ומ"ה קנה בהדיה האוכף והמרדעת שהן כלי רכיבה משא"כ שק ודסקיא ומרכבת הנשים דעבידין למשוי דגם האשה כמרכבת יושבת עליו כמשוי ומ"ה אם פירשו בשעת מכירה והקנייה שקונה אותו בין לרכיבה בין למשוי קנה גם השק ומרכבת הנשים וכמ"ש הטור ואף שכן כתב בדברי הרמ"ה נרא' דליכא מאן דפליג עליה בהא:
ואפי' היו עליו בשעת המכר: כ"כ נמי הטו' לדעת הרי"ף ור"י והרא"ש ופסק כוותייהו אבל מוכח מהגמ' וגם מדברי הרי"ף והרא"ש דהא דשק ומרכבת הנשי' אינן נמכרין בעודן עליו הוא מכח דהוא איבעי' דלא איפשט' בגמ' אי גם בעודן עליו פליגי רבנן ואמרי דאינן מכורין והוה חומרא לתובע וקולא לנתבע וממילא אם כבר באו ליד הלוקח והמוכר בא להוציא מידו המע"ה וכן מפו' בדברי הרמ"ה על פי שיטתו וכתבו הטו' וע"ש ועפ"ר שם מבואר:
אא"כ א"ל הוא וכל מה שעליו: ה"ה אם א"ל וכל מה שראוי להיות עליו וכ"כ הטו' בשם הרמ"ה ונראה דל"פ בזה:
סעיף ח
עריכהאין הדמים ראיה: פי' אע"פ שא"ל מכור לי הצמד או הקרון ונתן בעדו מאה זהובים לא אמרינן ודאי דלא נתן בעד הצמד או הקרון לבד מאה זהובים כ"א בצירוף הפרדות והבקר קמ"ל דלא:
שאם טעה בכדי שהדעת טועה כו': כלו' אלא רואין כמה נותן לו עודף אם העודף אינה כ"כ יותר ואפ"ל שכוונתו היה על העגלה או צמד לבד ובטעות נתן לו העודף אז רואין אם העודף היא רק שתות אזי המקח קיים ומחזיר אונאה ואם העודף יותר משתות אזי דין ביטול מקח יש לו וכמבוא' דיניהן בסימן רכ"ז ואם העודף כ"כ דא"א לתלות דנתן לו בטעות בעד הצמד לבד כ"כ בזה אמרינן דיודע היה דאין הצמד שוה כ"כ ולא מבעיא דאין נותנין ללוקח הבקר וגם אין הלוקח יכול לבטל המקח אלא גם כל המעות שנתן ישארו ביד המוכר ואמרי' דבמתנה נתן לו כל העודף ובטור כתב עוד דאפילו אם עדיין לא נתן הלוקח כל הדמים וגם כבר משך הצמד והבקר אפי' הכי מוציאין מיד הלוקח כל הדמים וגם הבקר ונותנין אותן להמוכר עיין שם:
קורין לצמד בקר אז כו': כצ"ל ופי' דלצמד בקר כתבתי לפני זה בס"ד עיין שם:
סעיף ט
עריכההקטליות שבצואר: ג"כ מין מלבוש תכשיט הוא שלמעלה מבגדי' וכמו שכתב בטור בא"ח סי' ש"ג ז"ל ולא תצא האשה בקטליאות שבצוארה והוא בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא תפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו שנצין כעין מכנסים ומכניסין בה רצועה רחבה וקושרת סביב צוורה והבגד תלוי על לבה עכ"ל:
סעיף י
עריכהשפחה ופרה סתם כו': אמת שכ"כ באשר"י אבל הטור כתב בשם הרא"ש ז"ל דאפי' א"ל פרה ושפחה וחמורה זו סתם כו' וכתבתי בדרישה דהדין עם רבינו דס"ל דלא כתב הרא"ש דנמכר הולד עמה בסתם כ"א באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו איזה שפחה שירצ' וכן מוכח מתר וכמ"ש לשונו בדרישה ע"ש "ובע"ש נמשך אחר ל' מור"ם והנלע"ד כתבתי:
סעיף יא
עריכהלא מכר הולד: שיד הלוקח על התחתונ' ויכול המוכרלו' מניקה דקאמר משום חלבה ובשפחה נמי כוונתו היה להודיע שהיא ראויה להניק את הבן דהלוקח:
סעיף יב
עריכהמשמנים ביניהן: פי' רואין אותו אבר לאיזה מלאכ' הוא עומד ולפי שיוויו יטול ועד"ר שם ישבתי מה שמקשין ע"ז מהגמ':
סעיף יד
עריכהמכר את הראש כו': פי' אפי' אחר שחיטה:
סעיף טז
עריכהמכר אשפה: הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג' (הג"ה כ' נ"י פ' המוכר הספינ' (דף קצ"ו) דאם מכר באר מים חיים כ"ע מודי' שמכר המים שע"ש זה נק' באר הריטב"א עכ"ל ד"מ ט"ו):
סעיף יח
עריכהל"מ שלא מכר את הכוורת כו': חד באידך תליא דכיון דאמר בלשון פירות אמרי' שדעתו היה לשייר לו פירות ומדשייר לו פירות ודאי לא היה דעתו למכור הכוורת והשובך דהפירו' מגודלין בהן וכיון דשייר לנפשו שובך וכוורת ופירותיהן הרי צריך להניח כ"כ שלא יחרבו השובך והכוורת ומ"ה אמרו דצריך שיניח כמו שמבאר המחבר והולך ואז לא יחרבו:
נוטל נחיל ומניח נחיל: דרך הדבורים שמולידין הרבה וכל ט' ימים מוציאין לחוץ נחיל אחד וכל הנולד ויוצא חוצה האחרונ' גרוע מאשר נולד והוציא חוצה לפניה והלוקח לוקח לעצמו ג' נחילי' ראשוני' הטובי' ואח"כ נוטל זה א' וזה אחד באופן שישאירו גם להמוכר מהטובי' ולא יחרב הכוורת:
פירות השובך כו': דרך היונים דמולידי' זוג א' דהיינו זכר ונקב' (ושניה' יחד נקראי' בריכ' בל' המשנ' והרמב"ם) בכל חדש משך השנה זולת החדש אדר דאין מולידין בו והגוזלות שהולידו גם הן אחר ג' חדשים ללידתן מולידין כל חדש וחדש בריכה אחת ומין יונים הוא ל' נקבה לכך נקראת זוג שבו זכר ונקבה בשם "אמהות "ובנות ור"ל אמהות הזכר והנקב' שנולדו מהן הבנות והבנות ג"כ ר"ל זכר ונקב':
אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת כו': כצ"ל אם היו בו וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"ג דמכיר' דין י"ב אות באות כלשון המחבר ודין זה הוא ממשנ' וגמ' דפ' המוכר את הספינה ומחולקים בנוסחאות ופירוש רשב"ם ותוספות והרי"ף וכמ"ש בדרישה ופרישה וגם כתבתי שם שנרא' דהרמב"ם נמשך אחר נוסחאות הרי"ף ופירושו ע"ש וכאן אקצר ואעתיק מה שהוא לצורך לפירוש לדברי הרמב"ם והמחבר לברר דהעיר שושן לא כוון יפה במה ששינה לשון הרמב"ם והמחבר והוא דשם במשנ' איתא ז"ל הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכ' "ראשונ' עכ"ל ובגמ' קאמר עלה ז"ל והתניא בריכה ראשונ' ושניה אמר רב כהנא לא קשיא הא בה הא באמה (כן הוא נוסחאות הרי"ף הא "בה והא באמה ולא כדגרס רשב"ם הא "לה הא לאמה ור"ל המשנה והברייתא איירי כשבשעת המכיר' היו בשובך אמהות ובנות והמוכר מוכר ללוקח פירותיהן ולא הן עצמן וצריכין להניח לכל אחד ב' בריכות לצוות כדי שלא יחריב השובך והמשנה איירי ממה שמניח הלוקח להאמהות וקאמר שמניח לה הלוקח עוד בריכה אחת ויצטוות' האם עם אות' בריכה ועם הבנות שנולדו ממנו כבר בשעת המכיר' ומה שיולדו מהאמהות משם והנאה יקח הלוקח דתו לא יברח האם כיון דיש לה ב' זוגות והברייתא איירי במה שצריך הלוקח להניח להבנות שהיו בשעת המכירה וקאמר דצריך להניח להן ממה שילדו מאותן בנות ג"כ ב' בריכות כמו שהניח להאמהות דאי לאו הכי יש לחוש שיברחו הבנות) ופריך הגמ' על זה ז"ל מ"ש אמה דמצטוות' אהבנות ואזוגה דשבקינן לה הבנות נמי תצטוות' אאמה ואבריכ' שהניחו עוד לאמה ומשני אמה אברת' מצטוות' ברת' אאמה לא מצטוות' (ומשום הכי צריכין להניח להבנות ג"כ ב' בריכות) עכ"ל הגמ' בקצת שינוי ל' לתוספ' הביאור ובזה דברי המחבר שהן דברי הרמב"ם מבוארין וזה שמסיק וכתב ז"ל וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונ' של האמהות הרי אלו שלו דתיבת מאח' קאי ג"כ אדבתרי' וכאלו אמר כל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות ומאחר הבריכה הראשונ' כו' ור"ל כל הנולד מהבנות אחר שהולידו הבנות הב' בריכות הנ"ל שהניח הלוקח להמוכר להיות צוות' להבנות והנולד מהאמהות אחר שתלד עוד הבריכה הראשונ' הנ"ל יקחם הלוקח וממה שיוולד מהבריכה הראשונ' של האמהות ומהשני בריכות של בנות לא הזכיר הרמב"ם והמחב' דבר אם יקחם כולם הלוקח או לא מפני שנמשך אחר ל' המשנ' וגמ' הנ"ל גם שם לא איירי מינה ויש בזה שם פלוגתא דהרשב"ם לשיטתו כתב שאין צריך הלוקח להניח צוותא להבריכות הנ"ל הנולדים מהאמהות ובנות מטעם דאחר שנולדו להן כ"כ תו מצטוותה גם הבריכות עם האמהות והתוס' כתבו שם לשיטתם דגם להבריכות צריכים להניח ממה שיולדו ראשונה להיות להן לצוותא והמשנה והברייתא קצרו דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזיל ע"ש גם הב"י הביא דעת הר"ן דפירש דברי הרי"ף ע"ד שכתבתי כנ"ל (ולא מצאתי להר"ן בשום מקום שכ"כ ועד"ר) ומסיק הר"ן וכתב שם דיש להסתפק בזה אם צריך להניח להמוכר ג"כ מה שיולדו הבריכות הראשונה או לאו ומינה נלמד דיש להסתפק ג"כ בכוונת הרמב"ם והמחבר בזה גם מהמ"מ מוכח שם דפי' דברי הרמב"ם ע"ד שכתבתי ע"ש פ"ג דמכירה וזה דלא ☜ כע"ש דהתחיל וכ' כל' המחבר ז"ל וכמה מניח אם היו בו אמהות ובנות כו' וסיים וכ' ז"ל וכל הנולד מאותן ב' בריכות של הבנות והבריכ' הראשונ' של האמהות הרי הוא של לוקח עכ"ל הרי לפנינו דקיצר ושינ' מל' הרמב"ם והמחבר דהשמיט תיבת "מאחר דהוא יתר לביאור דבריו של הרמב"ם והמחבר וכנ"ל וכתב בפשיטות דהנולד מהבריכו' שנשארו להמוכר יקח הלוקח הכל וכבר כתבתי דהוא כנגד דברי התוספות ושהר"ן מסופק בו לדעת הרי"ף ושכן יש להסתפק ג"כ בדברי הרמב"ם שנמשך אחר דברי הרי"ף וכנ"ל ואף שהטור ג"כ הביא דברי הרמב"ם והשמיט ג"כ תיבת מאחר וכת' כלשון ע"ש אין לתמוה עליו כ"כ מטעם שכתבתי בפרישה דמוכח מיני' וביה דהיה לו פירוש אחר בדברי הרמב"ם שהרי כתב תחלה הדין כמו שהוא לנוסחאות ופירוש רשב"ם וכ' עלי' דברי הרמב"ם בלי פלוגתא ע"ש ודוק משא"כ הע"ש דלא כ' אלא ל' הרמב"ם:
אע"ג דלענין דברים המחוברים כו': ז"ל הטור שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשוב בטלי אגבו בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן:
כמ"ש לעיל: ע"ש דכתבתי מילתא בטעמא: