סמ"ע על חושן משפט ריז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהמקום אמת המים: פי' שהלוקח יחפור באותו שדה לצורכו אמת המים להשקות ממנו בית השלחין שלו שצריכים מים טובא צריך ליתן לו המוכר קרקע בתוך שדהו רחב ארבע אמות בכל משך שדהו שרצה להמשיכה תוכו ב' אמות יהיה רוחב האמה שיחפור ואמה מכל צד דצורך השפות של האמ' וכ"כ הרמב"ם ובטור כת' שנותן לו אמה לצורך רחב' של האמה וב' אמו' לשפות וכן הוא בפי' רשב"ם שיש גורסין כן וכ' שגירסא זו עיקר וע"ש זה נקראת אמת המים ע"ש שהיא רחבה אמה כמ"ש בפרישה וכתבתי שם שגם מנסחאות הרא"ש נראה כן ומהתימא על מור"ם ז"ל שלא הזכיר דעה זו כלל:
להשקות בה בקילון: כ"כ גם כן בטור בקילון ובמיימוני כתוב " בסילון "בסמ"ך וכן ציינו המ"מ וכתב עליו ז"ל אבן מאג"ש פי' שהוא מקום מעבר מי רגלים ומי תכבוסת של חצירו וכן פי' ר"ש שהוא עשוי להשקות ממנו בהמה ורוחצין ממנו בגדים וכלים ואינם גדולים כ"כ עכ"ל המ"מ ומשמעות ל' המ"מ הוא דשני הפירושים הוא על נוסחות "סילון ולולי פי' המ"מ היה נראה לומר דר"ש לנוסחאות קילון דוקא כתב פירושו ע"ש בפ' המוכר פירות (דף צ"ט ע"ב) דשם במימרא דשמואל כתוב קילון וז"ל ר"ש אמת הסילון איכא דאמרי קילון ולהשקות בהמות כו' דמדכתב ולהשקות בוי"ו משמע דלמ"ד קילון דסמך ליה קאי:
סעיף ב
עריכהשהזרעים מלחלחי': כן הוא לשון הרמב"ם אבל בגמ' ובר"ש הגירסא מחלחלים ופירושו שהשרשים מהנטיעות מעמיקים הרבה אבל הזרעים מתפשטות מיד בתוך ג"ט ומחלחלי' הקרקע למעלה בשפתו:
סעיף ג
עריכהמתקנן בעפר אותו השדה: ומ"מ מיחדין מתחלה אמה לשפות דבאותו אמה אין המוכר רשאי לזרוע ולא לעשו' שום דבר שיקלקל השפות כדי שלא יצטרך הלוקח לתקן תמיד שפתי המים אבל מהאמה והלאה רשאי המוכר לזרוע ולעשות בו מה שירצה אלא שבאם יארע שקלקלו האמות של השפות יטלו עפר מאותה השדה לחזור ולתקנה:
שע"מ כן קיבל כו': בגמ' פריך ולימא ליה בעל השדה מימך שבאמה גרמו שנפלו השפות ומשני סתמא דמלתא כל המוכר מקום בתוך שדהו לחפור אמת המים נתרצה מתחלה שבאם יפלו השפות שיקחו עפר משדהו לתקנה דאל"כ מהיכן יתקנה וכי יוליך הלוקח עפר ממקום אחר לכאן לתקנה והן הן דברי המחבר:
סעיף ד
עריכהאם דרך היחיד: פי' ר"ש לילך בו לשדהו שהוא הדרך המיוחד לו לבדו לאפוקי אם קנה ממנו דרך שילך דרך שדהו מעיר זו לעיר אחרת שאז רגילין לפגוע בני אדם זה בזה טעונין בבהמותיהן או רוכבין בעגלות שאז צריך ליתן לו רוחב שני עגלות דהיינו ח' אמו' וכדמסיק:
כדי שיעמוד חמור במשאו כו': כי כן דרך הנכנס לתוך שדהו או למקום המיוחד לו שלא לרכוב שם בעגלה:
והוא דלא סיימו מחיצות: פי' שאין מחיצות גבוהות מצד דרך זה שאז אף יהיה המשוי שעליו מחזיק טפי מב' אמות ומחצ' לא יצר לו הדרך שהמשוי שעליו יהיה בולטת ויוצא מצד הדרך לשדה של המוכר וע"ל סי' קנ"ב [קצ"ב]:
ח' אמות: שהוא שיעור שני עגלות באם שיפגעו זה בזה וכנ"ל ואף דל' מכר לו דאיתא בגמ' ובפוסקים משמע דלא מכר אלא ליחיד בתוך שדהו או רשותו וא"כ איך יפגע בו אחר לילך בעגלתו שם בלי רשות המוכר מ"מ כיון דזה הלוקח קנה ממנו דרך מעיר לעיר אמרינן דדעתו הוא על שיעור רחב כ"כ וכן אינך ועפ"ר מה שכתבתי עוד מזה:
דרך הרבים: פי' ר"ש שרבים מצרים לכנוס ולצאת באותן העיירות ובאין שם גם ממקומות אחרים שאז יש לחוש שהרבה בני אדם ועגלות יפגעו זה בזה מ"ה צריך לתת לו רוחב י"ו אמה דהוא שיעור דרשות הרבים לענין דיני שבת ושאר עניינים:
למעמד: הוא מקום שהיו עומדים שם בשובם מהקברות סמוך לבית הקברות:
סעיף ה
עריכהבור וכותלים: הפסיק הטור והמחבר וכתבו מכירת מקום במעמד בין מכירת דרך למכירת בור משום דסדרו יחד מכירת מקומות בלא חפירה שקרקע נשאר להמוכר ואח"כ כ' יחד מכירת מקומות החפירות דהיינו בור וחפירת בוכין:
סעיף ו
עריכהנמצא שבין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה: ציורו כזה לפי' הרמב"ם אבל ל' רשב"ם והטור אינו כן ועפ"ר שם כתבתי פירושו וציורו גם קצר והרמב"ם והמחבר ל' הברייתא דכ' ז"ל עושה מערה ארבעה על ששה כו' עד ועושה חצר על פתח המערה ו' על ו' וכן יעשו אחרת כיוצא בזה לצד שני של חצר כנגדו ועיין פרישה וגם המגיד משנה והבית יוסף תמהו על הרמב"ם שהשמיטו ועיין דרישה שם כתבתי קצת ישוב לזה:
סעיף ז
עריכהקוברין אותו בעל כרחו: שגנאי להם שבני המשפחה לא יהיו קבורי' במקו' א' כמנהגם:
ונותנים לו דמי הקבר: מפני שהקבר שקוברין בו המת הוא אסור בהנאה מ"ה צריכין להחזיר לו דמיו משא"כ דרך ומקום מעמדו להספדו אם יתרצה הלוקח ויאמר תספדוהו אותו בו ואח"כ אקחם לתשמישי אין יכולין לסלקו מזה ומה"נ לא קאמר אלא קוברין אותו בעל כרחו וק"ל: