סמ"ע על חושן משפט קצט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכההיו לו מעות בידו בלא מנין כו': ל' זה כתב ג"כ הרמב"ם והטור ומשמע מזה דבעינן שגם הלוקח לא ידע מנינם מיהו מדמסיים הטור והמחבר וכתב ולא דקדק לידע מנינם ולא כתב ולא דקדקו לידע מנינם או הנ"ל וגם הוא לא דקדק משמע דהדבר תולה במוכר לחוד ומ"ש בתחלה הי' לו בידו מעות בלא מנין כו' כ"כ לאורחא דמילתא דמסתמא כשידע הלוקח כמה מעות בידו אז אומר להמוכר מכור לי חפץ שלך בסך מעות הללו שבידי וגם הב"י כתב די"ל כן גם לדעת הרמב"ם והטור הנ"ל ושכן כתבו תלמידי רשב"א בהדיא וכמ"ש גם מור"ם ז"ל כאן בהג"ה די"א כן עפ"ר:
מפני שהוא דבר שאינו מצוי כו': פירוש דמכירה וקנין כזו במעו' שלא נודע מנינם אינו שכיח ובדבר שאינו שכיח לא גזרו לומר שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה אשר"י:
סעיף ב
עריכהאבל אם הי' עליו חוב כו': הטעם דשאר חובות מחמת הלואה הוא שכיח וגזרו בזה משא"כ חוב הבא מחמת מכר וכן נראה לי וא"ת אעפ"כ במאי יקנה כיון דעתה אין המעות בעין י"ל דעשאו חז"ל כאלו המכר הראשון הוא בעין והחליפו עם הדבר שמוכר לו עתה כ"כ המ"מפ"ה דמכירה:
ונתרצו שניהם לא קנה: ע"ל סי' ר"ד ס"י דהמחבר ס"ל דהחוב הבא מחמת הלואה דינו כאלו המעות היו בעין ביד הלוקח ונותנין להמוכר בעד החפץ שקונה ממנו דאף דאין מעות קונות מ"מ חייב במי שפרע:
הה"נ בחוב והוא דעת הרמב"ם ושיש חולקין בחוב והוא דעת הרא"ש וב' הדעות כ' הטור שם מ"ה סתם כאן וכ' דלא קנה בחוב דעלמא כי לדעת שניהן אינו קונה בו קנין גמור ובמי שפרע לא איירי כאן:
מיהו י"א כו': פירוש ואז קונה אפי' במטלטלין בהנאת מחילת המלוה ודוקא במחילת חוב כזה הבא מחמת מכר דאינו שכיח אבל מחיל' שאר חוב לא עדיף ממעות. עצמן דאין קונין במטבע מטלטלין קנין גמור כ"א לענין מי שפרע וכמ"ש בסי' רי"ד אבל בקרקע דנקנית במעות נקנית בכה"ג:
סעיף ג
עריכהערב י"ט האחרון של חג: שהוא חג בפני עצמו ומרבין באכילת בשר אבל ערב י"ט ראשון של חג טרודים במצות סוכה ולולב ואחרון של פסח אינו חג בפ"ע ועי"כ אוכלים בשר עוף:
משחיטין אותו בע"כ: כיון דהמעות קונות ד"ת צריך הטבח לקיים מכירתו ואע"ג דיפסיד דאין לו קונים לקנות ממנו מותר הבשר:
ומפסיד הדינר: פירוש הדינר שנתן להטבח ליתן לו בעדו בשר והמותר הוא ברשות המוכר וה"ה אם נתן להמוכר עד כדי דמי כל הבשר ומת דמפסיד דמי כולו ופשוט הוא וע"ל סי' קצ"ה ס"א מ"ש בזה:
סעיף ד
עריכההוי כשומר שכר: פי' להתחייב בגניבה ואבידה בהנאה דהי' ברשותו דהלוקח לאכלן ולעשות בהן כל מה שירצה קודם שחזרו בהן היתומים ולא חששו בזה שאם נעמידנה על דין תורה יאמר הלוקח להאפטרופסים או יתומים נשרפו או נאבדו חיטך בעלייה וכמ"ש בסמוך כיון דבגניבה ואבידה ושמירת הפירות הלוקח נתחייב כש"ש ואינו נפטר אלא בשריפה ובשאר אונסים והוא דבר שאינו שכיח לא חששו לזה ולא תקנו משום חשש שיאמר נשרפו חיטך אלא כשיש זולתו עוד חששות והזיקות השכיחות שיהי' לו מתוך הקניה:
אבל בשאר החלוקות דין היתומים כו': כן כ' הטור ומטעם דאם הוזלו הפירות אחר שמשכן הלוקח אין הלוקח יכול לחזור בו (לומר כשם שהיתומי' היו יכולין לחזור בהמקח אם הוקרו משו' דביתומי' מעות דוקא קונה כך בידינו לחזור בהוזלו) שלא אמרו שיהא נכסיהן דוקא נקנין בכסף אלא לטובתן קבלו היתומי' הדמי' ולא משך הלוקח הפירות ונתיקרו הפירות חוזרין בהן כשאר כל אדם ואם הוזלו ורוצה הלוקח לחזור חוזר ומקבל עליו מי שפרע דאל"כ אם יצטרכו מעות לא ימצאו מי שיתנם להם עד שיתנו הם פירות לקחו היתומי' פירות ומשכום ולא נתנו הדמי' והוקרו קנאו כשאר כל אדם הוזלו לא נאמר שנעמידם על דין תורה שלא יקנום אלא בכסף ויחזרו בהן שא"כ כשיצטרכו הן פירות לא ימצאו מי שימכרו להן עד שיתנו המעות קודם נתנו הן המעות ולא משכו הפירות והוזלו חזרו בהן כשאר כל אדם הוקרו יכול המוכר לחזור בקבלת מי שפרע דאל"כ יאמר המוכר נשרפו חיטך או נאבדו בעליה שברשותכם הי' משעה שנתתם המעות ואין לומר דכשישרפו יחזרו בהן כמו בשהוזלו דאינו מן הסברא דיהא הפירות בזמן היוקר ברשותן ואח"כ כשישרפו יחזרו לרשות המוכר ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
ודוקא יתומי': ר"ל דדוק' ביתומי' בשאר החלוקות דאין המעו' קונות משא"כ בהקדש וק"ל:
אם נתן א' דמי' להקדש ונתייקר כו': נקט האי בבא לרבות' דאע"ג דיש להקדש פסידא בזה אפ"ה אינו יכול לחזור בו וק"ל: