סמ"ע על חושן משפט קפח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאין העכו"ם נעשה שליח לדבר מהדברים כו': ילפינן מדכתב גבי תרומה גם אתם ודרשינן גם אתם לרבות שלוחכם שגם הם יכולין לתרום במקום בעל התבואה ומדלא הוצרך גם לרבות שליח דהא כברנילף ממ"ש בפסח וגיטין ובצריכותא (וכמ"ש בסי' קפ"ב) דרשו מגם להקיש השליח לאתם ונכתב למילף מה אתם בני ברית ובני מצוה אף שלוחכם יהיה כן לאפוקי עכו"ם. גם י"ל דאי לאו דנלמד מפסח וגיטין להיות שליח של אדם כמותו היינו מוקמינן יתורא דגם לענין אחר השתא דנילף שליח משם מוקמינן יתורא דגם לזה ללמדינו שהשליח הנלמד ממקום אחר יהיה כמותו גם מ"ש הטור והמחבר דאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם מהאי היקש הוא ילפינן דבעינן שיהא המשלח והשליח בענין א' וכן הוא בגמ' בהדיא עפ"ר:
סעיף ב
עריכהואפי' אשת איש: כ"כ הרמב"ם ובפרישה כתבתי דנ"ל פירושו דאפי' איש זה לאשתו של איש אחר וקמ"ל בזה דאע"ג דרשות אחרים עליה ואינו דומה כ"כ להמשלח מ"ש:
ואפי' עבד ושפחה: פי' אפי' כנענית שהם בני מצות קצת ואע"ג דלענין זיכוי עירוב על ידן וע"י אשתו שנותן לה מזונו' אינו מזכה וכמ"ש הטור והמחבר באו"ח בסי' שפ"ו שאני התם דבעינן שיזכו בו האחרים שמזכה להן העירוב שנשאר בידם ה"ל ידם כיד המזכה וכאלו הן עדיין ביד המזכה משא"כ בשליחות דלא שייך זה דהן מוסרין הדבר ליד מי שנשלחים אליו ועפ"ר:
וישנם במקצת מצות: ר"ל אע"פ שאינו דומי' להמשלח ישראל לגמרי שחייב בכל המצות מ' מ ישנם במקצת המצות:
שלא שלחו אלא להודיעו: פי' להודיעו שהוא צריך לשמן:
ולאהי' לשלחואלא עם בן דעת: ודוקא בפונדיון שנשאר בעין ביד החנוני הוא דאמרי' הכי דכיון דהפונדיון דאבי הקטן הוא אין לו להנות ממנו עד שיגיע לאב חליפין בעדו משא"כ בצלוחית שלא נשאר ביד החנוני אין עליו לשומרו יותר מהאב עצמו שמסרו להקטן ואף שלקחו החנוני בידו למדד ביה להקטן מה בכך אבידה מדעת אביו מעיקרא הי'☜ וה"ה אם הי' מחזיר הפונדיון בעין ליד הקטן ולא הי' רוצה לשלוח ע"י כלום ונאבד מיד הקטן הי' פטור החנוני ועפ"ר:
ומדד לאחרים כו': דאז ה"ל שולח יד בשל חבירו וחייב באונסים עד שיעשה בו חזרה גמורה:
ואם פירש ואמר כו': הטעם פשוט דהא אין שייך לומר דכוונתו הי' לשלוח ע"י בן דעת דהא בפירוש אמר לי' לשלוח ע"י בנו הקטן:
סעיף ג
עריכההאומר לחבירו מנה כו': כל' המחבר כן הוא לשון הרמב"ם שם בפ"ב דשלוחין והא דחזר וכתב הרמב"ם והמחבר דין זה כתוב שם בכ"מ ז"ל עד הנה איירי דשולח לקנות והכא בשולח לו חובו או פקדונו עכ"ל והיותר נראה דבא לחדש כאן וללמדינו של"ת דוקא כשאומר בפירוש שלח לי עם הקטן כדלעיל הוא דאינו חייב הא אם אמר שלח לי עם פלו' די"ל דלא ידע שהוא קטן וחייב קמ"ל אע"פ שהוא קטן כיון דעכ"פ קיים מאמרו פטור השולח:
סעיף ה
עריכהבטל השליחות מכל וכל: ע"ל סי' קפ"ב שם כ' הטור חילוקי דינים בזה והוא דאם אין השליח הודיע להמוכר שהוא שליח המשלח אזי המקח קיים והדין הוא בין השליח והמשלח עוד כתב שם חילוקים אחרים ע"ש:
סעיף ו
עריכהועיין לעיל סוף סי' קע"ו: כצ"ל ור"ל דשם כ' רמ"א פלוגתא באם נתפס בגופו אם חייב לפדותו באם הי' שלוחו בחנם ואפשר לומר דדוקא שם הכריע מ"ו רמ"א דיש פלוגתא משום דאמרי' דהוה גופו כשאול לו מ"ה ס"ל חד מ"ד דחייב לפדותו משא"כ כאן דניזק השליח בממונו י"ל דכ"ע מודים דפטור המשלח מ"ה סתם רמ"א ולא כתב כאן דיש חולקין אזה ודו"ק: