סמ"ע על חושן משפט קעא

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט קעא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אחד הקונה כו':    הטור מביא לשון הרמב"ם זה בס"ס זה ועמ"ש שם ומ"ש המחבר בסמוך ס"ט. ונר' שכאן או שירשו כו' כ"כ גם הטור ומשום דבגוד איגוד יש דעות שמחלקין בין ירושה לקנייה כמ"ש הטור בסל"ג קמ"ל דבחלוק' הכל מודים דאין חלוק ביניהן ועפ"ר:

אינן יכולין לחזור בהן:    שם סיים בתשוב' וכ' ז"ל ולא אמרינן דהוה קנין דברים בעלמא עכ"ל ואפילו בחלוקת חצר דמדמ' הטור בסי' קצ"ז היזקו להיזק קוטרא דלא מהני ביה חזקה ע"ש בס"ט מ"מ קנין מהני ליה וכמ"ש הטור בסי' קנ"ה בסס"א וגם המחבר שם:

וכן רבים היושבים כו':    האי וכן לאו בדקדוק כתבו מור"ם שאין לו דמיון לדין שלפניו ואדרבא בקמייתא קאמר דאין יכול למחות בבא לשנות ובזה כ' דיכול למחות גם בד"מ לא כתבן בלשון דמיון יחד אלא בל' "ועוד כ' כו' דשניהן מתשובת הרא"ש נינהו ע"ש:

סעיף ב

שלא יזיקו זא"ז בראיי':    המחבר אזיל לטעמו שבב"י כתב ג"כ בביאור דברי הטור שמהיזק ראייה מדבר ובפריש' ודריש' הוכחתי דאיירי רבינו כאן אף ממקומו' דלאשייך בהו היזק ראיי' דהא קאי כאן גם אשדה הנ"ל בריש הסי' ובשדה לית ביה משום היזק ראייה וכמ"ש בסי' קנ"ז ובריש סי' קנ"ח ובסי' קנ"ז איירי הטור מהיזק ראייה ולענין כפייה לעשות הבדל מחיצה ביניהן אבל בסי' זה לא איירי אלא מדין חלוק' שיחלקו וישמש כל א' בחלקו המיוחד לו כי לא ניחא להו שישתמשו בכולו בשותפו' ומ"ש הטור שכופין זה את זה להבדיל כו' ל' "להבדיל ל"ד קאמר שיבדיל במחיצ' אלא שיעשו ביניהן גבול ניכר שלא יבואו לשמש הא' בגבול חבירו דאף שהיו מכירין כל אחד חלקו מ"מ לפעמים היו משתמשים זה בשל זה בטעות שלא שמו לבם לכלות הגבול של כל אחד ואף כי המ"מ כתב ג"כ כן בדבריו אדברי הרמב"ם ה"ט היינו משום דהרמב"ם כ' האי דינא בריש הלכות שכני' ושם איירי גם בהיזק ראייה משא"כ הטור והמחבר שכבר כתבו דין דהיזק ראייה והבדילו בסי' קנ"ז ע"ש ועפ"ר (ועמ"ש בסמוך בס"ט דלא משמע קצת כן):

סעיף ג

יגיע לפחות שבהן כו':    פי' אם היו הרבה מהשותפין בחצר או בשדה ולא' יש בו חלק קטן כולם מעכבים מלחלק בשביל האחד שאין בו כשיעור:

חוץ מד' אמות של הפתחי' כו':    לקמן בר"ס קע"ב יתבאר משפט דד' אמות שלפני הפתחים שנותנין לכל פתח הבתים:

וכל גינה שאין בה כדי זריעת חצי קב כו':    כן הוא במ"מ וכתבו הטור לקמן בסי' רי"ח וכאן השמיטו ועיין פרישה שם כתבתי טעמו משום דאין בזריע' חצי קב כדי עבודת יום לפועל והטור לא נקט אלא שיעור דח"ל דתלו חלוקתן בגמ' בשיעור עבודת פועל ליום ע"ש:

עד שיהא בו כדי חרישת יום לזה כו':    משום דאין פועל נשכר לפחות מיום אחד ואם אין מגיע לחלקו לכדי פעולת יום א' אזי יפסיד שצריך לשלם לפועל בעד יום שלם אבל אם מגיע חלקו לכדי פעולת יום וחצי חולקין אע"פ שאין מגיע לכדי פעולת ב' ימים דפועל נשכר לזה ועפ"ר:

הב' שיש להן כדי חלוק' נוטלי' חלקן כו':    (הג"ה וכתב מהר"ם בתשוב' דחדר הוי כדי חלוק' אפי' אין לכל א' ד"א דחדר אינו עשוי אלא להצניע חפצי' כמו תיב' בעלמא והמרדכי פרק המוכר פירו' כתב וז"ל דחדר שיש בו י' אמות על י' אמות אז יש לראובן שיש בו רביע כדי חלוק' אף לדברי ר"י דס"ל דחלוקת הבית הוה ד' על ו' והאמות אין לו למדוד לפי מדת העולם מה שקורין אמות אלא לפי אמות שבתלמוד כ"ד גודלין לאמה עכ"ל) ה"ט כיון דמסתמא ניחא לב' האחרים שלא ליטול כל א' חלקו כי אין בו כשיעור משא"כ כשהוא יחד דיכולין להשתמש בו כל א' בזמנו שיקבעו ביניהן או ישכרוהו יחד ויחלקו שכירתו (וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ח) לא הזקיקו להשאר עמהן להני דיש להו כדי חלוקה אבל אם היה מבקש א' מהני דאין בו כדי חלוקה ליטול ג"כ חלקו ונותן טעם לדבריו דצריך לו לשטוח בו פירות או לצורפו לשדה אחר שיש לו סמוך לזה היו שומעין לו דיכול לומר להן מה ראית להזקיקני להשאר משותף עמו יותר מכם וצריכין לעשות פשרה ביניהן או להשאר כולן בשותפות משום הרביעי דלא ישאר בו כדי חלוקה ומ"ה מסיק וכתב דדוקא אם אמר א' מהן ליטול חלקו כדי לבטל חלוק' הוא דאין שומעין לו וק"ל:

סעיף ד

יכול חבירו לכופו לחלוק:    ל' הטור ס"ג אינו כן אלא ז"ל אם הוא בענין שאם הי' בו שיעור חלוקה היו צריכים ליתן לו אותו שאצל המצר שלו כגון דאיתנהו תרוייהו אחד מצרא עתה נמי יכול לכופו ולחלוק עכ"ל וכתבתי בפריש' דבכמה גוונים א"צ ליתן לו אותו שאצל מצר שלו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קע"ד והמחבר קיצר וסתם וכ' שאם ישלו שדה אצלו יכול לכופו משום דפסק כהרמב"ם בר"ס קע"ד דס"ל דעל הרוב צריך ליתן לו חלקו הסמוך למצרו ועי"ל דס"ל דשאני הכא דכיון דלהאח' יש בו כדי חלוק' ומצדו יכול לחלוק אלא בשביל אותו שאין לו כשיעור הזקיקוהו להשאר משותף כדי שלא יופסד מחלקו וכיון שיכול לצרפו עם שדיהו שבצדו לא הזקיקוהו להשאר שותף עמו והטור לראייה בעלמא נקט הא שבאם הוא בענין שאם היה בו כדי חלוק' כו' הנ"ל:

סעיף ו

או לא ימצא במה יקנה:    פי' שאין לו במה לקנות:

עשאן האב לשכור כו':    כן הוא לשון הגמ' וכ' הטור עליו בסי"ב ז"ל י"א שהכל תלוי בדעת האב כו' וכסתם משמעות ל' הגמ' ור"י פי' שאינו תלוי בדעת האב שאפי' עשאן לעצמו אם ימצא שוכר אין העשיר יכול למחות בעני מלהשכירו וכן אפי' אם עשאן לשכור אם אין מוצאין שוכר להשכירן לו אומר עשיר לעני קח לך עבדי' ורחוץ כו' ולפיר"י א"ל מ"ש בגמ' עשאן האב לשכור היינו אם הם גדולים שראויין להשכיר ומסתמא ימצאו שוכרי' לשוכרו וההיפך בקטנים והמחבר נקט ל' הרמב"ם שהוא מל' הגמ' ובדריש' כתבתי דעת המ"מ ודעת הב"י והכ"מ שמפרשים דעת הרמב"ם בזה ע"ש:

והרי העשיר אומר לעני קח כו':    דוקא בעני דאינו ראוי לו כלל א"ל הכי העשיר אבל אם שניהם עשירים ואין נוח להן להשתמש יחד ואין אחד מהם רוצה לומר גוד או אגוד הרי הן משתמשין בו לזמנים מחולקין או משכירים אותו לאחרי' כמ"ש הטור והמחבר בס"ח.

או מוכר לאחרים כו':    האי תיבת "מוכר קאי אתיב' "הריני כאלו אמר מכור לי והריני לוה וקונ' לעצמי או מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרי' וכ"ש שהרשות בידו למכור חלקו לעשיר אחר שיעמוד במקום העני להיות משותף עם אחיו העשיר בהמרחץ או בהבית הבד להשתמש בו יחד או לזמנים גם לומר אח"כ גוד או אגוד ואפי' לפי הי"א כו' דכתב מור"ם דאינו יכול לומר גוד או אגוד כשאין לו מעות היינו דוקא מתחלה שאין העני יכול לומר מכור לי כולו כי אמכרנו לאחרים אבל להעמיד אחר במקומו בחציו יכול לעמוד ולאחר שיעמוד במקומו יכול ג"כ לומר גוד או אגוד וכן הוכחתי בפרישה ע"ש:

כשאין לו מעות רק צריך למכור חלקו כצ"ל:    וז"ל הטור בשם הרא"ש שאין זה גוד או אגוד כיון שאין לו מעות לקנות משלו וכו' דלא אמרינן גוד או אגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר אגוד הכל ע"י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' עד אלא ימכר חלקו במה שיוכל עכ"ל וכן כוונת מור"ם כאן במ"ש דלא אמרינן גוד או אגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר גוד או אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעוניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות ולהחזיקו לנפשו בזה ליכא מאן דפליג דיכול לומר אגוד על ידי הלואה.

ידחוק העשיר את העני כו':    פי' כשלא ימצא אחר להעמיד במקומו כי ברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בדברים שבין איש לאחיו כזה:

סעיף ח

או חנות או בית:    שא"א להם לדור יחד שכל א' יפסיד לחבירו במחייתו:

ודוקא בד' אמות הצריכים לכל פתח כו':    מקור דין זה יתבאר בר"ס קע"ב ע"ש:

אם האחד יש לו שני שלישים:    פי' ואין בהשליש שיעור שראוי להשתמש בו לבדו ואם ידורו שניהן יחד בכולו יפסיד בעל שני שלישים שישתמש בו בכולו כמו שהוא משתמש בכולו והרי אין לו בו אלא שליש (וכ"כ בטור ס"ט עפ"ר) וקאי אמ"ש בסעיף שלפני זה שאין שום א' רוצה בחלוקה דגוד או אגוד מ"ה תקנו שיטילו ב' גורלות כו' והגורל הוא על מי שישתמש בראשונה בעל השנה הא' או בעל השני שנים וכ"כ הטור בס"י:

שהרי אומר לו בכל יום אני רוצה להשתמש:    ל' הטור שכשם שאינו יכול להפקיע שיסתלק ממנו לגמרי כך אינו יכול להפקיעו ממנו אפי' שעה אחת:

חולקין אותו בימים:    ימים ל"ד אלא ר"ל לזמנים וכנ"ל ועמ"ש בסעיף שאחר זה בישוב דברי המחבר:

סעיף ט

דלא שייך ביה חלוק' בדבר השכור לזמן כו':    כן הוא ל' הטור בשם הרא"ש בס"ס שי"ו ובס"ס זה כ' הטור על ל' הרמב"ם שהוא כל' המחבר שבכאן ז"ל ותימא היאך יחלוקו במחיצ' דבר שאינו שלהן אלא בשכירות עכ"ל ומכאן משמע דסתם חלוק' הנזכר בפוסקים מיירי במחיצ' וזהו דלא כמ"ש בפרישה ובסמ"ע בר"ס ז' מיהו בלא"ה כדי של"ת דברי המחבר אהדדי דכאן סתם וכ' כהרמב"ם דאם יש בו דין חלוק' חולקין ובס"ס שי"ו ס"ב סתם וכ' כדברי הרא"ש דאין חולקין בדבר הנשכר להן לזמן וצ"ל דהמחבר דהקדים כאן שדה לחצר שכתב אחד השוכר מקצת שדה או חצר משמע ליה דמיירי בחצר דומי' דשדה דלית ביה היזק ראיי' ומיירו כאן בחלוקה בלא מחיצה ולקמן סי' שי"ו דאיירי בבית וסתם בית יש בו משום היזק ראיה וצריך לחלק במחיצות בזה קמ"ל דאין לחלוק במחיצות דבר הנשכר והטור מביא כאן ל' הרמב"ם שכתב א' ששכר מקצת חצר או שדה כו' ומדהקדים לחצר משמע דאיירי מסתם חצר דיש בו היזק ראיי' מ"ה קמתמה על הרמב"ם ומור"ם דכתב כאן ובס"ס שי"ו דיש חולקין היינו לפי נוסח' הרמב"ם שהביא הטור דהקדים חצר ומשמע דס"ל להרמב"ם דאפי' במחיצ' חולקין וכמ"ש ודוק ועמ"ש עוד מזה לקמן בסי' שי"ו בדריש' ובסמ"ע:

סעיף י

א"י לכופו:    הטור מסיים וכ' ז"ל או אני אקח את הגדול לפי שויה בדמים ואתה הקטן אין שומעין לו עכ"ל וה"ט דיכול לומר אין לי דמים לקנות בהן יתרון דחלק הגדול ולקבל ממך היתרון וליקח לחלקי חלק הקטן דבר שאינו ראוי לתשמישי איני רוצה ודוקא בגוד או אגוד הכל הוא דשומעין דאז אומר לו אם אין לך מעות לקנות בהן הכל הריני נותן לך מעות בעד כל חלקך וע"ז סיימו הטור והמחבר וכתבו דאם נותן לו הברירה וא"ל טול אתה החלק הגדול בשויו ויהיה לך דבר הראויה לתשמיש ותן לי היתרון או אני אקחנו ואתן לך היתרון ואם אינך חפץ בחלק הקטן הריני קונה ממך הכל כ"ע מודים דשומעין לו כיון דנותן לו הברירה שיקח דבר הראוי לתשמישו או דמי כל חלקו ודוק:

איני רוצה לקבל מתנה:    משום דכתיב ושונא מתנות יחיה והחולקין בזה דכתב ר"ל דחולקין במתנה לחוד וס"לדבהא דחבירו נותן לו לטובת עצמו דניחא ליה בחלוקה ע"ז לא קאי הקרא:

סעיף יא

חצר שיש בו שבעה אמות כו':    זה מיירי בחצר שאין צריך לבתים כגון חצר שאחורי הבתים וכמו שנתבאר לעיל ס"ח:

ואין שמעון רוצה לחלוק:    דאם שמעון רוצה לחלוק וראובן אינו רוצה פשיטא דשומעין לשמעון כיון דנשאר לראובן בחלקו ד"א שיעור תשמישו:

שאשאר שותף עמך:    ופי' ונשתמש בו לזמנים זה שיש בו ג' אמות ישתמש בו ג' ימים רצופים והשני יום א' או ישכירוהו ויטול זה מהשכירו' ג' חלקים וזה חלק א':

סעיף יב

אפי' בדבר שכולו אינו ראוי כו':    ז"ל הטור סי"ז ואם אין בכל החצר אלא ג' אמות כת' הרמב"ן דאית ביה דינא דגוד או אגוד ולא נהירא לי דמצי למימר ליה נהי דהשת' נמי לא חזי לי מ"מ מה שאתה א"ל שאקנה בדמים מה שאין בו כדי תשמישי איני רוצה עכ"ל והמחבר לא הזכיר חצר משום דבחצר בל"ה אינו יכול לו' גוד או איגוד לפי שאינו דבר העומד לעצמו אלא משתמש הוא לבתים וכמ"ש הטור ובהגהות מור"ם ס"ח אלא בחצר שאחורי הבתים או בשאר ענינים שייך פלוגתא הנ"ל וכ"כ נ"י ועפ"ר ודרישה:

ויש חולקין בזה:    כבר נתבאר דהטור הוא שחולק מיהו מסיק הטור וכ' בשם הרמ"ה ז"ל ואם אין בו אלא ג"א כיון דלא חזי לתשמיש גמור אלא למשטח בו פירי או כיוצא בו השתא נמי דפלגי מטיא לכל חד וחד שיעור דחזי להכי ופלגין וקרי' ביה שפיר כל שאילו יחלק ישאר שמו עליו עכ"ל אף ע"ג דהטור מייתי ע"ז דברי הרא"ש שחולק היינו דוקא בחצר דלפני הבתים לא שייך ביה לא גוד אגוד ולא חלוקה מטעם הנ"ל אבל בשאר מקומו' נרא' דליכא מאן דפליג אהא דחולקין בו בכה"ג ועפ"ר ודרישה:

סעיף יג

לפי שכל א' צריך לשניהן:    משא"כ אם מלאכתן שוה מיהו אף דמלאכתן שוה אם אין גם בדמיהן שוה איכא פלוגת' אי יכול לכפו' לחבירו שיטול לאיזה שירצה ומי שיקח הטוב יתן לחבירו מאי דביני ביני וכמו שמסיק ג"כ המחבר בסוף סעי' זה:

אין שומעין לו:    הטור מסיק בטעמו וכ' ז"ל שיאמר בא' מספיק לי שהרי כל א' תשמישו בפני עצמו עכ"ל פי' שאין הא' צריך להשני לסייעו במלאכתו כמו קרקע שיש בו ד"א שאין התשמיש נעשה בו ונגמר בלא כל הד"א וכל כיוצא בו ועד"ר שם כתבתי דנ"ל מוכח מל' רש"י ☜ דאם נותן לו הברירה ואו' או טול איזה שתרצה ותן לי הביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי בהן או אני אעשה א' מהן שומעין לו ע"ש:

דהיינו שחולקים א' נגד חבירו:    אבל פשיטא דאינו יכול לומר גוד שניהן או אגוד שניהן דיאמר באח' סגי ואפי' בזה אחר זה נראה דאינו יכול לו' גוד או אגוד כיון דתשמישן שוה ה"ל כשני בתים שיש להן יחד ואין בשום א' מהן כדי חלוקה דכל א' נוטל א' ואין להשני כח להסתחפו מנחלתו בגוד איגוד:

שיקח א' מהן בלא תוספות דמים:    נראה דבהא כ"ע מודים אפי' החולקין דכתב הטור והמחבר בסעיף י' משום דיאמר לו לא ניחא לי במתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה שאני הכא דא"ל האידך אי לא ניחא לך במתנה שלם לי היתרון או קח השני דהא גם השני עכ"פ ראוי לתשמישו ואני אתן דמי היתרון או אקבלנו במתנ' ול"ד להא דלעיל דשם יכול לומר לא אקח הקטן דאינו ראוי לתשמישי כלל:

ויש מי שחולק בזה:    הטור מסיק בטעמו וכ' משום דיפה ורעה כשני מינים דמי ודקדק המחבר וכ' "בזה משום דבמלאכתן שוה ודמיהן שוה ליכא מאן דפליג:

סעיף יד

לזה שאמר לחלוק בית כו' שומעין כו':    הטעם מפורש בטור כדי שלא יפסידו על עצמן בחלוקת כל בית:

וכל שכן אם אין בכל בית כדי חלוקה כו':    בע"ש מסיק וכ' ז"ל ולא יוכל האחד לומר גוד או אגוד על שניהן יחד עכ"ל ולי נראה דגם בזה אחר זה לא אמרינן גוד או איגוד בכה"ג אלא חולקין ויהיה לכל א' דירה משא"כ כשיאמר גוד או איגוד דאזי יהיה ביד אחד שניהן ולהשני לא יהיה לו דירה כלל ע"ש:

או פתחים כו':    וז"ל ד"מ ס"ט דדוקא באלו החדרים שהיה לכל אחד פתח בפני עצמה פתוחה לר"ה ועל כל אחד מקרי דירה בפני עצמו שייך חלוקה אבל בית שפתח א' פתוחה לר"ה ושאר חדרים כולם פתוחים לבית כולם נקראים דירה אחת ויכולין לומר בכולן בבת אחת גוד או איגוד וכמו שנתבאר עכ"ל:

אבל מדברי הרא"ש בתשובה נראה כו':    עפ"ר שם כתבתי דלא נראה לי כן מדבריו שם בתשובה וכתבה הטור בסימן כ"ח שהרי שם תלהו ברצון הבן דאם לא ירצה להשאר עם האלמנה בהשותפות אזי לאו כל כמיניה לאמר לה גוד כל הבית או אמכרנו כולו ואתן לך החצי אלא בכה"ג הדין עם האלמנה שצריך לחלוק חנות כולו נגד בית ויתן זה לזה הביני ביני אבל אם רוצה להשאר עם האלמנה בשותפות אין האלמנה יכולה לכפותו לזה ועפ"ר מ"ש. עוד מזה ע"ש:

דאין דין גוד או איגוד כו':    אבל במשכנתא או כדומה שעתידין לגבות מעותיהן כו' בכלל זה הוא נמי שטר חוב דעתידין לגבות מעותיו דא"א בו גוד או איגוד והוא דלא כמ"ש הטור והמחבר לעיל ס"ס ס"ו סמ"א דשם סתם המחבר וכתב דאמרי' בשט"ח גוד או איגוד ומור"ם לא כתב שם שום דעה החולקים בזה ועמ"ש שם קצת יישוב בזה:

הוי כמו שכירות כו':    עיין בהגד"מ שם כתבתי דמדברי המ"מ מוכח דיש חילוק ביניהן להרמב"ם ודשאני שכירות שהן שכרו ומשלמין ואין הן גובין מעות לבסוף מ"ה לא שייך חלוקה ואמרי' ביה גוד או אגוד ע"ש:

סעיף טו

אין שומעין הטור:    מסיק וכ' בשם הרמ"ה ע"ז ז"ל דאם הנתבע מבקש זמן נותנין לו אע"פ שהתובע רוצה ליתן מעות מיד אבל אם התובע מבקש זמן אין נותנין לו ולא מחייבין הנתבע למיחת האידנ' עמו בדין גוד או אגוד ונ"מ דלמא אדהכי והכי אתרמי ליה לנתבע זוזי למיגד ביה א"נ דלמא ישכח מאן דזבין נחלקו מניה בדמי יתירא א"נ לכי מייתי תובע זוזי אי אמר נתבע תנו לי זמנא דטרחנא אחר זוזי יהבינן ליה זמן מהשתא ולא מתביע' קמיית' מיהו מסיק הרמ"ה וכתב דלא בכל ענין יהבינן ליה זימנ' מהשתא ע"ש בטו' ובפריש' מ"ש בפירושו ☜ וכתב עוד דאפי' טעין התובע ואומר לוגדיה הנתבע מהשתא ולבתר שלשים יום ע"מ דאי לא מייתי לי נתבע זוזי תוך ל' יום למיגד בהו דתהוי דידי מעכשיו ולאחר ל' יום דלא צייתינן ליה אפי' שביק מהשתא זוזי בבי דינא אלא אי לא יביא הנתבע מעו' לאחר ל' יום חזר דינו לישאל גוד איגוד כדמעיקרא ☜וכ' עוד ז"ל וכי תבע חד לחברי' בדינא דגוד אגוד אע"פ שנתרצה השני לגוד או לוגדי' לחברי' בסכום שהסכימו עליו יכול התובע לחזו' ולו' איני חפץ לחלוק אלא אשאר כבתחלה בשותפות כ"ז שלא הקנו זה לזה בא' מן הקנינים וכן נתבע יכול לחזור בו מגוד לא גוד או מאגוד לגוד כל זמן שלא הקנה באחד מן הקנינים ומ"ה אי טען הנתבע לא בעינ' למטרח בתר זוזי עד דאוגדיניה ניהלי מעכשיו ולאחר ל' יום (ר"ל ובמשיכה זו אקניהו שלא יוכל לחזור בו התובע) על מנת דאייתי זוזי תוך ל' יום הדין עמו דלמא אזל ומזבן מה שיש לו בזול והדר בו התובע מדינא דגוד אגוד אבל אי לא טען לא טענינן ליה עכ"ל הטור בשם הרמ"ה ומהתימא שהמחבר ומור"ם השמיטו כל הני פרטי דדיני דליכא מאן דפליג עליה ועפ"ר שם דקדקתי דדוקא מגוד לאגוד או להשאר בשותפות הוא דיכול לחזור בו אבל להעלותו בדמים לאמר גוד בסך כזה או אגדנו כזה א"י ע"ש:

סעיף יז

בד' אמות של פירוק משא:    הן הן הד"א שבחצר שלפני כל פתח הבית וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שאחר זה ע"ש:

ולא במה שצריכים ליציאה וביאה:    פי' במקום שבחצר שנכנסין להבית ויוצאין מהבית שאם יגדנו האחד איך יכנס השני לתוך ביתו: