סמ"ע על חושן משפט קיז

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט קיז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

מכאן תגבו. ל' הטור שא"ל אם לא אפרע לך גבה מזו כו' דאף ע"ג דא"ל גבה מזו לאו לאוקמי' ברשותיה אסיק ולאו אדעת' דזה לחוד אוזפי' וכ"כ ר"ן וגם אם הלוה רוצה לסלקו בזה יכול המלו' לומר אינני חפץ בזו אם היא זיבורית או שהיא עומדת במקום שאינם דרים שם באופן שא"צ לקבל' בחובו זולת האפותיקי גם באפותיקי בזה אי"צ לקבלה ועד"ר שם הוכחתי שכן דעת רוב הפוסקים דהרשות ביד שניהן לחזור אפי' היא בעין ולא כמשמעות המחבר שכ"כ דוקא אשטפ' נהר והוא דעת המ"מ ומור"ם כ' עליה דיש חולקין ס"ל כן אפי' היא בעין ועד"ר:

ושטפה נהר. פי' שהמים צפין ע"ג וא"א לחורש' ולזרע':

ה"ז גובה משאר נכסים ואינו יכול הלוה לומר נסתחפ' שדך:

רק במעות וה"ה במטלטלים דנקרא מיטב ואפי' באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלק להמלו' בהן וכמ"ש בפריש' ע"ש:

אינו גובה משאר כו'. אפי' נשתדפ' זו דא"ל נסתחפ' שדך ובטור כ' עוד דאם מכר עוד לשדה זו כשיגיע זמן הפרעון טורף ממנו אפי' נשארו ביד הלוה נכסים בני חורין ע"ש:

אינו יכול לסלקו בדמים. פי' הלוקח אינו יכול לסלקו דבלא עשאו לו אפותיקי מפורש יכול לסלקו וכמ"ש הטור בסי' קי"ד ס"ו וגם המחבר שם אבל הלוה עצמו יכול לסלקו:

דגובה משאר נכסים כו'. דטעות מעיקר' היה דהא לא הי' להמלוה שום זכות בהשד' זו שאינו שלו אבל היתה שלו אלא שטרפו ממנו ב"ח מוקדם אין המלוה חוזר על הלוה כיון דהתנ' עמו דלא יהא לו פרעון אלא מזו והי' אפשר להשתלם מזו אם הי' להלוה במה לשלם לב"ח המוקדם:

אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותם זהו ל' הרמב"ם פי"ח דמלו' וכמו שכ' מור"ם בהג"ה ודוק בדברי מור"ם במ"ש עליו ז"ל אבל רוב המפרשים חולקים כו' דמוכרח מדבריו וס"ל דמ"ש הרמב"ם בסיפא עשה שדיהו אפותיקי לב"ח כו' מיירי גם באפותיקי מפורש ועלה קאמר דאינו טורף אא"כ אין לו נכסים בני חורין ושאר מפרשים ס"ל דאפי' יש לו בני חורין ומכר' טורף ומ"ה כ' ל' טורף דקאי אשכבר מכרה והנה אף שלכאורה משמע כן מדסתם וכ' עשה שדיהו כו' ולא חילק משמע דגם אדסמיך לי' קאי אבל אחר הדקדוק והעיון א"א לומר כן חדא שהרי הרי"ף כתב בתשובה דהבריית' דקתני גובה משאר נכסים באפותיקי סתם איירי אבל במפורש אפי' אית ליה שאר נכסים גובה מזה והרמב"ם בשטת הרי"ף קאזיל על הרוב ומסתמ' גם בהא לא פליג עליה ועוד מדכתב לפני בבא זו ז"ל ואם התנה עמו שלא יהי' לו פרעון אלא מזו כו' דאיירי באפותיקי מפורש ושביק לי' וכתב בבא בפני עצמה ז"ל עשה שדהו אפותיקי כו' ומכרו כו' ע"כ הך בבא נאו במפורש איירי דא"כ ה"ל לקצר ולכתוב ואם מכרה ה"ז מכורה כו' בשלמא חי קאי אסתם לחוד י"ל דמתחל' כ' ל' הבריית' בין אפותיקי סתם למפורש ואח"כ בא לחזור ונכתוב דין הנזכר בירושלמי המחלקים בין מכרה לשעה או מכרה עולמית ואיירי באפותיקי סתם הוצרך להתחיל בבבא בפני עצמו כדי שלא תטעה לומר דאדסמיך לי' קאי ועוד שהמ"מ דייק מל' הרמב"ם דכ' אם לא "ימצא נכסים בני חורין ולא כתב אם לא היו נכסים בני חורין בשעת מכיר' ש"מ שר"ל שאפי' אם מכר הלוה שאר נכסים אחר מכירתו לזו הרי מלוה טורף את זו כיון שהוא אפותיקי אף ע"פ שכשקנא' לוקח זה קרקעזו הי' בני חורין ללוה ושלמד דין זה מל' בריית' דירושלמי דקתני והלוקח יחוש לעצמו כו' וכמ"ש בפרישה ע"ש ובריית' זו שלוקח יחוש לעצמו באפותיקי סתם דוקא מוקמינן לה בירושלמי במס' שביעית לכן נראה דדוקא באפותיקי סתם כתב הרמב"ם אם לא ימצאו נכסים בנ"ח יטרוף אותם ודייקינן מינה הא יש לו אינו טורף אותם אבל באפותיקי מפורש ס"ל כרי"ף דאפי' יש נכסים ללוה עצמו אפ"ה אינו גובה אלא מזו ומה שלא כתב הרמב"ם דין זה באפותיקי מפורש דטורף מזו אפי' יש נכסים אחרים היינו משום דהוא לא כתב בחיבורו אלא לשון הגמר' ולהכי גם כאן לא כ' אלא בסתם ל' הברייתא הבבלי וירושלמי וכמ"ש לשונם בדריש' ותו לא מידי ובזה שוה דעתו לדעת המפרשים ולית בינייהו אלא במה שסיים וכתב ז"ל במה דברים אמורים כשמכר לשעתה כו' ולמד זה מברייתא דירושלמי כתבתי לשונ' בדרישה שמשמע לפיפשטא דלישנא הכי וכתב המ"מ הטעם לפי שהי' לו ללוה לפרש שהוא משועבד באפותיקי ושאם ימכור נכסיו יגבה ב"ח מזו ולטעם זה הוה הך דינא מכ"ש באפותיקי מפורש מיהו אפשר לומר שגם הרמב"ם מודה באפותיקי מפורש דל"ש בי' טעמו דהמ"מ דהי' לו לפרש כו' דכיון דאית ליה קלא לא הי' צריך להודיעו להלוקח ולכן מכירתו מכירה ואיך שיהי' המפרשים פליגי עלויה בזה וס"ל דהמכר קיים עד שעת טירפא משום דהן פירשו דמה שמחלק בירושלמי בין מכרה לשעת' כו' אמוכר נכסי צאן ברזל דלעיל מיניה דוקא קאי וכמ"ש בדרישה ע"ש. ויש רוצים לדחוק ולישב הגהות מור"ם ולומר דגם הוא פי' דברי הרמב"ם דמאפותיקי סתם דוקא איירי ולא אתא מור"ם אלא לאפלוגי אמ"ש המחבר בסוף דבריו אפי' באפותיקי סתם אם מכרה ממכר עולם אינה מכור' אזה כתב דרוב המפרשים חולקים ולומדים זה בק"ו מאפותיקי מפורש דדינו דאפי' יש לו בני חורין גובה מהאפותיקי מפורש ואפ"ה אם מכרה המכר קיים עד שעת טירפא ק"ו באפותיקי סתם דאינו טורף אותה כשיש לו בני חורין דנאמר דמכרה יהי' קיים עד שעת טירפא כן דברי הדוחקים אבל אין דעתי נוחה מזה דודאי זה לא עלה על דעת מור"ם בכתבו זו דאין הלשון סובלתו ודוק:

טורף מאפותיקי מפורש וכתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ז באם כתב לו אפותיקי מפורש אע"פ ששיעבד לו ג"כ שאר נכסיו בשטר אפ"ה דינו כשאר אפותיקי מפורש ולא יכול לסלקו בשאר נכסים וע"ש ד"מ ג':

סעיף ב

משכונא פי' שמשכן לו שדיהו לאכול פירות בנכיית':

דינה כאפותיקי מפורש בפריש' כתבתי דנ"ל דקמל"ן בזה דל"ת הא דאמר במשכנת' לא יהא לך פרעון אלא מזו לא הי' כונתו אלא לתנאי דיתפרע חובו מאכילת פירות בכל שנה בנכיית' (אי נמי ס"ד דמשכונא עדיף) ושלא יוכל לסלקו בענין אחר אפי' במטלטלים "או במעות קמל"ן דלא עדיף מאפותיקי מפורש ולדין אפותיקי מפורש נתכוון:

סעיף ג

עשה שורו אפותיקי ומכרו וכ' הרשב"א בתשו' סי' תרי"ח וה"ה אם נתן במתנה אין ב"ח גובה ממנו ועיין בנ"י פ' חזקת הבתים (דף ק"ט ע"א) ד"מ ג':

אין ב"ח גובה ממנו לדינא דגמ' היינו דוקא בדלא שיעבדלו מטלטלי אג"ק וכדלעיל סימן ס' וסי' ק"ג מיהו כבר כ' הטור והמחבר בר"ס ס' גם הטור בס"ס קי"א והמחבר בס"ס קי"ג דנהגו שלא לגבות מטלטלים המכורים אפי' בכה"ג משום תקנת השוק דלא ירצו לקנות שום דבר ע"ש:

ואפי' עשאו אפותיקי בשטר הטעם דמטלטלי לאו בני שטרי נינהו משום דהלוקח לקחם אותן מיד לביתו ואין כאן שיעבוד קרקעות להיות עומד לזכרון ע"י השטר:

ואפי' ידע הלוקח כו'. ל' הטור כגון שהי' עד באותו מלוה עכ"ל ובר"ס קי"ג כ' הטור והמחבר דאפי' התרה המלוה בלקוחות וא"ל אל תקנה מטלטלי הלוה אינו גובה מהן מפני שלא חל עליהן שיעבודא כלל:

סעיף ד

וקדם מלוה מאוחר כו'. ואם באים יחד לגבות ממנו גובין ממנו בשוה וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס ק"ד ע"ש:

אם קדם מלוה מאוחר כו'. כבר נתבאר בסי' ס' וק"ד וקי"א וקי"ג דבלוה ולוה לא עשו תקנת השוק מ"ה סתם המחבר כאן וכתב לא זכה:

לא זכה. מיירי אפי' לא עשאן לו אפותיקי כל ששעבד' לו אגב קרקע דינו כקרקע וכמ"ש בסי' קי"ג:

סעיף ה

מפני שיש לו קול. כן הוא בגמרא פרק חז"ה (דף מ"ד) ז"ל אמר רבא עשה שורו אפותיקי לב"ח ומכרו לאחר אין ב"ח גובה ממנו עשה עבדו אפותיקי לאחר ומכרו ב"ח גובה ממנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא ומייתי לה בעה"ת בריש שער מ"ג וכתב עלה ז"ל פי' עבד הרי הוא כקרקע ויש לו קול שעשאו אפותיקי והלקוחות אפסידו אנפשייהו משא"כ פרה וטלית כו' ולכאורה משמע דמשום דעבד הוא כקרקע לענין כמה עניינים מה"נ אמרינן בזה דדינו כקרקע ואמרינן דיש לו קול כקרקע אבל זהו דוחק דא"כ בלי אפותיקי נמי ליהוי דומיא דקרקע דב"ח גובה ממנה אפי' בלי אפותיקי ועוד וכי משום דיש לו דין קרקע יש לו קול כקרקע ועוד דאם כן למה אמר רבא הנ"ל בטעמו האי יש לו קול והאי אין לו קול הל"ל האי דינו כקרקע והאי לאו דינו כקרקע כיון דהקול מכח שדינו כקרקע אתיא לכן נראה שדקדק הטור בלשונו וכתב ז"ל עשה עבדו אפותיקי אפי' בסתם ומכרו בע"ח גובה ממנו דקלא "אית "ליה "ודומה "לקרקע עכ"ל. ובזה נתיישב הכל דדוקא מכח דעשאו אפותיקי יצא הקול וכיון שיצא הקול דינו כקרקע דטעם קרקע דגובין מלקוחות הוא מטעם דיש לה קול אפי' בלא אפותיקי דנשתעבדו לב"ח ולא ה"ל ללקוחות ללוקחה וכשלקחו אפסידי אנפשייהו ה"נ בעבד דוקא כשעשאו אפותיקי והטעם אפשר הוא משום דאז עבד גופא מפיק קלא ואומר לכל שעשאו רבו אפותיקי למלוה (ודומה לזה מצינו בדין המשתתף עם העכו"ם ושוחטין בהמה יחד דפטור ממתנות כהונה וכ' הרמב"ם והביאו הטור והמחבר בי"ד סי' ס"א דא"צ לרשום הבשר ולעשות לו סימן שיהא ניכר שיש לעכו"ם חלק בו משום דסתם עכו"ם מרבה דברים ויאמר לכל שהוא שותף בו כו' ע"ש) א"נ בלא"ה כיון דיש בעבד דבר חשיבות מש"ה כשעשאו אפותיקי בעדים אפי' סתם הקול יוצא עבד של פלוני יוצא מרשותו לרשות פלוני מחמת שהלוה לו ועשאו אפותיקי. ואיזה טעם שיהיה צדקו דברי הטור שכתב דמכח דיש לו קול דינו כקרקע לענין זה שיטרפו מהלוקח ולא כמשמעות ב"ת דמשום דדינו כקרקע יש לו קול. ובודאי ג"כ דעת ב"ת הוא כדעת הטור ואלשון הגמר' קאי דקאמר מ"ט עבד יש לו קול ואזה כתב דמכח הקול הרי הוא כקרקע. ומה שסיים וכתב ויש לו קול הוא ביאור לדבריו דמה שאמרתי דהרי הוא כקרקע הוא מכח זה דאמרו בגמרא דעבד יש לו קול אבל כשלא עשאו אפותיקי לית ליה קול ואין דינו כקרקע וכמו שכתבתי לקמן בסי' שס"ג והכלל דדוקא במילי דאורייתא דינו כקרקע ולא בשאר עניינים ע"ש:

סעיף ו

יצא לחירות. שהשיחרור מוציא מידי שיעבוד דהרי אין למלוה עליו אלא שעבוד:

ובעל חוב גובה חובו מהלוה כו' מזמן השטר כו'. פי' ולא מזמן ההלואה הראשונה שאותו שטר חשבינן ליה לפרוע באפותיקי של העבד אלא שנתחייב לו הלוה מחדש באשר הזיקו בשחרורו והפקיע שעבודו וה"ל כאלו הזיקו אחר ונתחייב לו מעתה מזמן היזקו ודומה לזה כתב הטור והמחבר בסי' ס"ו במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחל להלוה ע"ש סעיף ל"ה:

סעיף ז

איסור הנאה כו'. כמו קדושת הגוף המחבר קיצר ולא כתב דין הקדש שמפקיע מידי שעבוד כדאית' בגמרא ובפוסקים וטעמו מפני שאין קדושת הגוף בזמנינו וז"ל הטור הקדיש הלוה נכסיו הפקיע שעבוד המלוה בד"א כשהקדישן קדושת הגוף כגון ששיעבד לו מטלטלי אג"ק והיה בהן שור והקדישו לגבי מזבח אבל קדושת דמים אינו מפקיע אלא יפדנו המלוה בדבר מועט עכ"ל הטור והן הן הדברים שכתבן מור"ם בהג"ה:

אדעתא שיקבר עמו. דכיון שפרסו עליו ויחדו להמת דינו כמת להיות אסור בהנאה כמ"ש בי"ד סימן שמ"ט ע"ש אבל מכח יחוד לחוד לא נאסר דקי"ל כרבא דאמר בתיק של תפילין צר ביה ולא אזמניה או אזמניה ולא צר ביה לא נקדש:

ויש חולקין. פי' אף שאסרן על המלוה לחוד הן אסורין וסיים שם מ"מ מנדין ללוה עד דמתשל אנדריה עכ"ל ד"מ ז':