סמ"ע על חושן משפט צ

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט צ |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

למשכנו שלא ברשות. פי' לאפוקי אם הרשהו בעה"ב שילך לביתו ויטול כלים למשכון בעד חובו גם מצינו שמותר למשכון ברשות חכמים אפי' בע"כ של בע"ה כגון שח"ל בעד שכירות גופו או בהמתו וכליו וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' צ"ז סי"ד ע"ש וע"ל בסי' שנ"ד ס"ו שכתב הטור בס"ו בשם הרמב"ם ז"ל אפי' החוטף מיד חבירו משכון שלא ברשות ב"ד נקרא גזלן וכ"ש אם נכנס לביתו למשכנו ושהראב"ד השיג עליו שאינו נקרא גזלן בכך ומשנה זו דנגזל איירי בנמצא שלא הי' ח"ל כו' ע"ש בספ"ג דהל' אבידה נמצא דלהרמב"ם דקי"ל כותי' וכמ"ש המחב' בסי' שנ"ט מיירי זה שנכנס למשכנו שלא ברשו' ב"ד דנקרא גזלן ופסול ומיירי אפי' אם ח"ל זה שנכנס למשכנו שלא ברשות ב"ד ושנגדו נשבע ונוטל באומרו שנטל מידו כך וכך:

ואינם יודעים מה הם. עפ"ר שם כתבתי ל' התוספות והרא"ש שכתבו דדוקא קאמר כשהעדים מעידים שראו שהוציא כלים אלא שאינם יודעים כמה היו או שלא ידעו איזה כלים היו וכי גדולים היו או קטנים וכמה היו שוים והטור והמחבר ג"כ כתבו הני שני ענייני עדות בתחלה כתבו שמעידין שראו שהוציא כלים ואינם יודעים מה הם ואח"כ כ' ואפי' העדים מכירים קצת כו' אבל אם אין העדים יודעים שהוצי' כלים ס"ל דאין בע"ה נאמן בשבועתו להוצי' מיד הנכנס דשמא לא הוצי' תחת כנפיו אלא אבנים או צרורות וה"ל כאלו לא ראוהו שהוצי' דבר שיתבאר דינו בסמוך:

והכלים שהוצאתי תחת כנפי שלי הן בין אם יאמר מעולם לא נכנסתי לביתך ליטול ממך כלום כו' כ"כ ג"כ הטור ובפרישה ודרישה כתבתי והוכחתי דאין כונת הטור בשני בבות הללו שזה הנכנס מכחיש העדים שהעידו עליו שנכנס ריקם וראוהו שהוצי' כלים דא"כ הבע"ה נוטלו בשבועה אפי' לא ראוהו העדים שהוצי' כלים כיון שהוא מכחיש העדים וכמ"ש הטור בס"ו אלא כונת הטור שאומר אמת שנכנסתי ריקם כדי למשכנו אבל אחר שנכנסתי חזרתי ממחשבתי ולא נטלתי משלו כלום והכלים הללו שראו העדים שהוצאתי שלי היו בפקדון ביד ב"ה זה ואותן נטלתי מידו או שאומר שעדיין קודם שנכנסתי לביתו חזרתי בי והי' דעתי לכנוס ולא ליקח כלום וג"כ אומר דהכלים שראו העדים שהוצאתי שלי הם וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה וקיצר כאן וסמך אמ"ש לפני זה מיהו יכול להיות שהמחבר נמשך אחר לשון הרמב"ם והרי"ף דס"ל דמיירי אפי' בהכחיש העדים כמ"ש בדרישה ע"מ ועמ"ש בסמוך ס"ב:

אפי' העדים מכירים קצת הכלים וכו'. וה"א מדהכירו אלו אם היה מוצי' יותר הי' ג"כ יודעים שהוציא יותר טור:

בע"ה נשבע בנק"ח ונוטל כו'. עיין בטור בס"ך דכתב שם דגם בנגזל שנכנס א' לביתו למשכנו דבע"ה א"נ אלא דוקא כשאין הבע"ה עשוי למכור כליו ושהנכנס הוא אדם שאינו צנוע והוצי' הכלים טמונים ואין מדרכם להוציאם טמונים הא חסר אחד מכל אלו ריעות' להנכנס אין הבע"ה נאמן לישבע וליטול אלא היוצא נאמן וכאן סתמו הטור והמחבר וכל הפוסקים וכתבו דהנגזל נשבע ונוטל ולא כתבו דפעמים היוצא נאמן צ"ל דשאני התם דטוען לקחתיהו מידו אבל הכא דטוען שלי הם דהוא נגד החזקה דחזקה הוא כל מה שיש לאדם בבית הוא שלו לכך האמינוהו לבע"ה אפילו ליכא להני צדדי לריעות' להנכנס ומש"ה הטור ושאר פוסקי' והמחבר דקדקו וכתבו שתשובת הנכנס הי' שלי נטלתי או בחובי נטלתי ולא משתמיט שכ' אחד מהן שגם בטוען לקחתיהו ממך קתני המשנה שהנגזל נשבע ונוטל ועפ"ר שם כתבתי לזה עוד הוכחות וראיות ואף שבעה"ת הביאוה ב"י משוה טוען בחוב מסרת לי לטוען לקחתי לק"מ ועמ"ש עוד מזה בסמוך סי"א:

או שהוא אמוד כו' פי' שהוא בחזקת שראוי להאמינו ולהפקיד בידו כלים כאלו ? ונראה דבהא אם הי' טוען הבע"ה שהכלים היו של עצמו לא הי' נאמן אעפ"י שיש לו מיגו דיאמר בפקדון היו בידי דה"ל מיגו להוציא עמ"ש בסי' פ"ב סי"ב ועפ"ר:

שהנתבע נשבע היסת ונפטר. טעמו כיון שאינו אמוד וגם אינו מכחיש העדים בפי' וכמ"ש לא מיקרי חשוד על שבועה והזקיקוהו לכל הפחות היסת כדין כל התובע לחבירו טענ' ברי ולא כמ"ש ? בע"ש טעמו משום דאימר צרורות או תבן הוציא דהרי כבר כתבתי שהט"ו תפסו שיטת התו' והרא"ש דפירשו שהעדים מעידים שראו שהוציא כלים ואף שגם הב"י בשם המרשי' כ' ה"ט המרשים כ"כ לשיטת פרש"י ואנן לא קי"ל כוותי' כמ"ש בפרישה ע"ש והא דכ' המחבר בסעיף שאחר זה או שיצא ולא נראה מתחת כנפיו כלום כו' כתבתי שם דנ"ל דצ"ל כלים ע"ש:

שאינו נשבע אלא מחרימין טעמו דס"ל דמיקרי הנכנס חשוד על השבועה וכל החשוד על השבועה ונתחייב שבועת היסת כיון דמן הדין פטור בלא שבועה השתא נמי דאינו יכול לישבע פוטרין אותו בלא שבועה אלא מחרימין סתם וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' פ"ב ולקמן סי' צ"ב ע"ש:

סעיף ב

ולא נראה תחת כנפיו כלום. כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם בפ"ד דגזילה ובסמוך כתבתי דמזה משמע דס"ל כשיטת רש"י דאי ס"ל כשיטת ר"ת והרא"ש צריכין לו' דתיבת כלום ט"ס הוא וצ"ל "כלים וכן צריך להגיה גם באשר"י בריש שיטה זו וכמ"ש בפרישה ע"ש וגם בטור הביא לשון הרמב"ם ס"ו וכ' שלא ראו שהוציא כלים מיהו אפשר לו' דהטור שינה לשון הרמב"ם על פי מה שס"ל שהדין כר"ת וכדי ללמדינו לשיטת ר"ת והרא"ש באם לא ראו עדים שהוציא כלים והנכנס מכחיש העדים איך דינו ודו"ק:

אפי' או' מעולם לא נכנסתי כו'. אין זה מקרי הכחשת עדים במה שאומר לא נכנסתי די"ל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' וכמ"ש הטור בסי' ע"ט וסי' ל"ב ופ"א ע"ש וכיון דהוא יודע האמת שלא נטל משל בע"ה הכלים טוען ואומר לא נכנסתי ולא נטלתי כלום דלשבע היסת ונפטר:

סעיף ג

והוא או' לא גזלתי כלום: פי' אלא כלים שהוצאתי שלי הם שהיו פקדון בידו וכמ"ש בסעי' א':

או שאומר בחובי נטלתי. עמ"ש בסמוך:

ה"ז נשבע שלא גזל. הטור סיים בטעמא ז"ל שאינו מוחזק גזלן ע"פ ע"א וברמב"ם ובסמ"ג כ' נשבע בנק"ח ובטור כ' נשבע היסת ונפטר וה"ט כיון שטוען את שלי נטלתי או אתה מסרת והחלטת לי הכלים בחובי אינו בכלל נשבע ונוטל שצריך לישבע בנק"ח ודוקא הטוען על המשכון בכדי דמיו שמודה שהחפץ הוא של שכנגדו הצריכוהו לישבע בנק"ח כמ"ש בסי' ע"ב ועד"ר שם כתבתי טעם פלוגתתן וגם כתבתי שם דלא דמי האי לנסכא דר"א שכתב הטור והמחבר בסי' ע"ה ס"ג וגם לקמן בסי' זה סעיף ט"ו דאמרי' ביה דה"ל מחוייב שבועה נגד העד ואינו יכול לישבע ומשלם דשאני התם אלו הי' שני עדים שראו שחטף החפץ מיד חבירו הי' צריך לשלם וקי"ל דבכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ואם אינו יכול לישבע משלם משא"כ בנדון זה דאף אם ראו שני עדים שהוציא כלים מ"מ אין בעה"ב נאמן לומר להוציא מידו בעדותן לבד אם לא שישבע תחלה וחילוק כזה כ' הטור בהדיא בשם הרא"ש בסי' ע"ה סעיף י"ז ע"ש ועד"ר:

סעיף ד

אבל שכירו ולקיטו כו'. ולא מהני בזה תפיסה דבע"ה כ"כ המ"מ ועד"ר:

סעיף ה

אם לא הי' שם בע"ה כו'. פי' אף שהבע"ה טוען עליו ואומר נגנבו מביתי כך וכך כלים שהיו לי בביתי ביום פלוני ועדים הללו מעידים שאתה היית בביתי והוצאת כלים שלא בפני ודאי אתה נטלת כולם אפ"ה אינו נשבע ונוטל כיון שאין עליו טענת ברי לא מפי בע"ה ולא מפי עדים ומסיק דאפילו הודה הגזלן במקצת לא הוי ליה מחויב שבועה במודה מקצת ואינו יכול לישבע כיון שהוא חשוד על פי העדים שראוהו שהוציא כלים דמחויב לשלם וכמ"ש הטור והמחבר בסי' צ"ב דלא אמרי' כן אלא כשטוען עליו בע"ה טענת ודאי וכ"כ המחבר לקמן סי' שס"ד סעיף ז':

סעיף ו

מנו אותם כלים פי' אחר כניסתו ויציאתו של זה קודם שנכנס אחריו אדם אחר לתוך הבית מנו העדים אותן כלים וראו שנחסרו וכן צריך לפרש לשון הטור שכתב דין זה בשם הרמ"ה בסי' זה בסכ"ד וכמ"ש בפרישה ע"ש:

שיטול בעה"ב בלא שבועה הטור בשם הרמ"ה סיים בזה וכ' ז"ל וזו היא עדות המתקיימת בידיע' בלא ראיה עכ"ל ור"ל כך כוונת הפסוק שאמר או ראה או ידע וכמ"ש בפרישה ע"ש והא דבסי' ע"ה ס"ס י"ז כתב מור"ם בהג"ה במי שמצא תיבתו פרוצה דנשבע ונפטר שאני התם דלא היו עדים בדבר כמו כאן אלא שהוא חושד לזה ע"ש ועפ"ר:

סעיף ז

עה"ד שיתבאר בסי' תי"ח. כצ"ל כי שם נתבאר דיני מדליק באש וגם בסי' זה כ' הטור חילוק בין מדליק ביתו של חבירו ובין אם מדליק גדיש של חבירו ובין אם מדליק האש בשל חבירו ובין אם מדליק בשלו והלכה משם ודלקה בשל חבירו שאז פטור בטמון ע"ש ובי"ס כ' ת"ח וכ"כ בע"ש וטעות סופר הוא:

סעיף ח

יתבאר בסי' שפ"ח ע"ש בטור ובדברי המחבר מסעיף ב' והלאה גם בסי' זה כתב הטור בסי"ד וט"ו קצת פרטי דינים מזה ע"ש:

סעיף ט

כמו שיתבאר בסימן שפ"ח. ע"ש סעיף א' וגם בסי' זה כתב הטור בסעיף ט"ז וי"ז קצת פרטי דינים מזה ע"ש:

סעיף כא

ופשע בו המפקיד. עיין בטור שהביא ל' הירושלמי שכתוב בו ז"ל חד בר נש איפקיד גבי חבריה חד שק צרור ארעו אונס הדין אמר סיגין כו' וכתבתי בפרישה "דאונס דקאמר אינו ר"ל שהי' אנוס מתחלה ועד סוף דהא נפקד פטור באונסין אלא מתחל' פשע בו וע"י כך איתניס לבסוף דתחלתו בפשיע' וסופו באונס הבא ע"י פשיע' חייב וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' רצ"א ומה שכ' המחבר כאן ופשע בו כוונתו נמי דמתחל' פשע בו וק"ל:

חלי זהב. ל' דקרא הוא (במשלי כ"ה) נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אוזן שומעת ופרש"י שהן תכשיטין:

נוטל המפקיד בלא שבועה דה"ל מחוייב לישבע כדין מודה מקצת ואינו יכול לישבע דדינו שישלם:

וי"א שנשבע שאינו יודע ויפטר. כן נראה דעת הראב"ד הביאו המ"מ פ"ה מה' שאלה ע"ש בדין ז' ומבואר שם טעם דעה זו משום דה"ל כטוענו בחטים והנתבע או' איני יודע אם חטין היו אם שעורין דפסק בעה"ט ומביאו הטור בסי' פ"ח סי"ט דפטור אף משעורין אם לא בבא לצאת י"ש והביאו גם כן המ"מ אדין זה וכתב שדבריו הן עיקר וממ"ש נתבאר לך דהאי י"א קאי אמ"ש בריש הסעיף דהשומר משיב איני יודע שמא סיגים או חול היה והטור לא הביא דיעה זו לא בסי' זה ולא בסי' רצ"ח רק הביא על דעת הרמב"ם דעת הרא"ש שחולק עליו וכתב דאין זה בכלל אמרם דה"ל מחוייב שבועה כו' דלא ה"ל למידע ודינו דהמפקיד צריך לישבע ונוטל ועמ"ש עוד מזה בסימן רצ"ח ולפמ"ש המחבר ל' סימן פ"ח סי"ז דחייב לשלם השעורים נ"ל דכאן לא בא המחבר רק לאשמועי' דפטור מתביעתו אבל ממה שהודה שמא סיגים הי' אם צריך לשלם סיגים מזה לא קמיירי וגם הוא דבר מועט:

ויתבאר עוד בסי' רצ"ח גם בעיר שושן כ' כהאי לישנ' ושניהם לא כתבו בסימן רצ"ח דבר מזה ולא הביאו שם אלא דעת הרמב"ם לחוד אלא שבטור ובב"י נתבאר שם דעת החולקים על הרמב"ם ועמ"ש עוד שם מזה בדרישה ובסמ"ע בס"ד:

סעיף יא

מי שנכנס לביתו של ב"ה כו'. עד"ר ופרישה שם כתבתי שיטות השמעתתא וחלופי הגירסאות והמחבר ס"ל כגירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ע"ש מ"ש מבואר היטב:

ומ"ש והעדים רואין אותו פי' שראוהו העדים שנכנס ריקם וראוהו ג"כ שיצא והיו כלים תחת כנפיו ובכניסה זו לא הוחזק גזלן דמיירי שלא שמעו שאמר שיכנס למשכנו שלא ברשות וק"ל:

ולאחר זמן תבעו כו'. דקדק וכתב לאחר זמן כי לטענה זו שטוען תן לי כלים שהשאלתיך לא שייך לומר שתבעו מיד אחר שיצא דא"כ למה השאילם לו וק"ל:

והרי העדים קאמר "העדים בה"א הידוע ור"ל העדים הנ"ל שראוהו נכנס ריקם ויצא טעון כלים ואינו יכול לכפור ולומר להד"ם או טענת לקוח במגו דלהד"מ גם יש בכלל והרי עדים שיש לי עדים שראו הכלים עתה בידך קודם תביעה שאינך יכול לומר החזרתי לך דבעינן בזה ג"כ עידי ראייה וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה בסי"ב:

אבל בע"ה העשוי למכור כליו כו' דאז אמרי' שהבע"ה מכרם לו וביקש ממנו להוציאם טמונים כדי שלא יתבייש במה שמכר כליו:

וכן אם יצא בהם מגולים. וה"ה באינך צדדי דאם הם כלים שרגיל להוציאם טמונים או שהוא אדם צנוע שדרכו להוציא כל דבר בטמון אף ע"פ שהבעה"ב אינו עשוי למכור כליו והוציאם טמונים נשבע היוצא ונפטר וכ"כ בטור:

אבל דברים העשוים להשאיל ולהשכיר לעיל בסי' ע"ב נתבאר בטור ובדברי המחבר סי"ט איזה הם דברים העשוים להשאיל ולהשכיר:

הואיל ויש לו עדים שזה הכלי העשוי כו'. כצ"ל העשוי בה"א ר"ל דאלמטה קאי שזה הכלי העשוי לשאול הנ"ל ידוע לו והאי "ידוע "הוא לו נראה דאינו ר"ל ידוע בעדים שהיה שלו וזה לא נזכר לפני זה שיש לו עדים על זה ולא הל"ל לשון "הואיל ויש לו עדים אלא במה שיש לו עדים שנכנס ריקם והוצי' כלים הללו שהם עשויים להשאיל הוי לי' כאילו יודעים שהם שלו:

טוען גנובים הם דנאמן במיגו דאי בעי אמר השאלתי' לו ואפשר דס"ל דלא מחשב מיגו להוצי' דכיון דראוהו נכנס ריקם והוציא כלים ע"פ זה לא מחשב מוחזק ומש"ה לא ה"ל על הבע"ה שם מוציא ועד"ר:

וי"א כו' אין בע"ה נאמן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אפי' במקום שיש לו מיגו גם אפשר דהוא מטעם דה"ל מגו להוצי':

ואם הוחזק זה ונתפרסם לגנב אפי' הב"ה טוען גנובים דינו כטוען שאולים הם פי' כטוען שאולים הם בדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר דכבר נתבאר דהבע"ה נאמן ודוק' בדאיכ' כל הני ריעות' הנ"ל להיוצא כן נמי בזה דהוחזק לגנב וטוען גנובים המה נאמן הבע"ה בדאיכ' כל הני צדדי לריעות' דהיוצ' וכנ"ל וכך כתב הרי"ף בהדי' שם בשער השמיני והביאו ג"כ הב"י גם הרמב"ם ספ"ה דגניבה וגם באשר"י בפסקיו בשמעתין פרק כל הנשבעין ע"ש ועפ"ר שם כתבתי דאף דלא הזכיר הרא"ש כל הריעותות מ"מ מוכרח מדבריו דס"ל כן וכן מצאתי בהג"א של קלף וכן מוכח ג"כ בטור סעיף כ' דמשוה נגזל להוחזק בגנב וכ' עליה ז"ל ולפיכך כל אלו החילוקים שייכים גם כן בנגזל ור"ל כל הני ריעות' הנ"ל והא דסתם הטור והמחבר בריש סי' זה וכ' דהבע"ה נאמן ה"ט דשם מיירי שהנכנס טוען שלי נטלתי מ"ה לא חלקו שם וכתבו דהבע"ה נשבע ונוטל וכאן מיירי שהנכנס טוען לקוחין הן בידי מ"ה אין הבע"ה נאמן לטעון גנובין הן אפי' בדברים העשויים להשאיל כ"א בדאיכ' כל הני צדדי הנ"ל לרעות' דהנכנס וכמ"ש לעיל בס"א מילת' בטעמ'. ועוד יש בינייהו דבר"ס זה הן מחולקין בכמה שווין של כלים או כמה היו וכמ"ש שם נמצא דהנגזל בא ליטול מהנכנס דבר שאינו ידוע להעדים שלקחו וגם הנכנס אינו מודה לו ולכן לכ"ע הנגזל אינו נאמן כ"א בשבועה חמירה בנק"ח. משא"כ בזה אף דהכלים היו טמונים תחת כנף היוצא ולא ראוהו העדים מ"מ המה אינן מחולקים בכמות הכלים שהוצי' ולא בשווין ודע דבהא דבהוחזק גנב וטוען גנובים הם דהבע"ה נאמן כ' הרמב"ם שם בספ"ה דגניבה דאינו נאמן כ"ח בשבועה בנק"ח אף דאיכ' כל הני צדדי לריעות' וכמ"ש בהדיא בפ"ט מטוען והמחבר התחיל בל' הרמב"ם דפ"ט מטוען וכתב דבטוען שאולים הם נאמן בהיסת וסיים דבהוחזק בגנב וטוען גנובים המה דינו כטוען שאולים המה והיינו דלא כהרמב"ם דלהרמב"ם אינן דומים לגמרי דבשאולין נאמן בהיסת ובטענת גנובים בעי בנק"ח וכמ"ש ואפשר דהמחבר לא נחית כאן בסוף הסעיף ללמדינו דשוין הם בשבועה אלא ללמדינו דהב"ה נאמן כמו בטוען שאולים המה:

סעיף יב

הא דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר בע"ה נאמן כו'. וה"ה בדברים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר ואיכ' הני צדדי הנ"ל לריעות' דהנכנס וק"ל:

שהכלים הללו היו שלו. גם כאן נ' דכשהעידו שהוצי' הכלים ואיכ' הני ריעות' הנ"ל מיקרי עדים שהן שלו וכנ"ל:

וראו אותם עתה בידו. פי' קודם שבאו לדין ראוהו עדים בידו וע"ל סי' ע"ב ולקמן סי' קל"ג וקל"ד דנתבאר גוף הדין דעדים וראה:

במיגו דהחזרתים. בדריש' הוכחתי דס"ל להטור כמ"ד דהגוזל בעדים א"צ להחזיר בעדים לפיכך אפי' נכנס למשכנו שלא ברשות וראוהו שהוציא כלים טמונים שהוחזק לגזלן אפי' הכי כי ליכא עדים וראה נאמן לומר החזרתים לך וה"ה דנאמן לומר לקוחים הם בידי במיגו דהחזרתים לך עיין שם:

סעיף יד

כשהי' בע"ה שם דאז אפשר לומר שהאמת אתם שלקחן ממנו משא"כ כשאינו בביתו:

שהרי העדים ראו מה גזל. נראה דגם כאן אינו ר"ל דמיירי דוקא שעדים ראו הכלים בשעה שהוציאן מהבית דא"כ מאי פסקא לכתוב שהרי העדים ראו כו' כיון שלא נזכר זה אלא ר"ל כיון שלא היה הבע"ה בביתו ועדים ראוהו נכנס ריקם והוציא כלים והנכנס מודה שהוצי' אלו כלים אנן סהדי שגזלן ומוציאים מידו בלא שבועה:

סעיף טו

וכן אם חטף כו' עד צריך להחזיר פי' בלא שבוע' ולא דמי לנגזל הנ"ל ששם אינן מעידים העדים שמשכנו בודאי ויכול להיות ששלו נטל משא"כ כאן שראו שחטף מידו וזהו בחזקת גזילה ומיירי נמי כשיש עדים שראוהו עתה בידו דאל"כ הי' נאמן במיגו דהחזרתי לך למ"ד הגוזל בעדים א"צ להחזירו בעדים וכנ"ל:

ואם אינו כופר כו' צריך להחזירו דבזה אמרי' דכל היכא ששנים מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבוע' שישבע שלא חטפו להכחיש העד שמעיד עליו שחטפו והוא אינו יכול לישבע שהרי מוד' שחטפו אלא שאומר שמשכנו בחובו וה"ל מחוייב שבוע' ואינו יכול לישבע ומשלם והיינו נסכא דר' אבא ונתבאר לעיל סי' ע"ה ע"ש:

ונטל חפץ שלא בפניו דבכה"ג נמי אם היו ב' עדים שראו שנטלו שלא בפניו הי' צריך להחזירו עכ"פ וכמ"ש בסעיף שלפני זה בעד א' מחייבו שבוע' ואינו יכול כו' כיון שמוד' לדברי העד שנכנס להוצי' כו' ואף על פי שאין הבע"ה טוענו ודאי כ"א ע"פ העד וע"ל ס"ס ע"ה:

סעיף טז

וזה אומר לא חבלתי בו כו'. וכתב בפסקי מהרא"י סי' כ"ח בא' שחבל בחבירו ולא היו לו עדים בדבר רק שהוד' מעצמו ואומר שהתחיל עמו הנחבל ופסק דפטור דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונאמן ע"ש בד"מ בס"ס:

כגון שהית' בין כתפיו כן הוא ג"כ ל' הטור בשינוי ל' קצת ובגמ' מוקי לה בחבל' דנשיכת השיניים דכשהי' בין כתפיו ודאי מאחר בא לו וליכא שם אחר זולת זה הנטען דנימא דילמא אותו אחר נשכו או הוא בעצמו נתחכך בכותל ועשה החבלה מעצמו כדי להתרעם ע"ז ע"ש ועפ"ר:

אי ברור לעדים כו'. הטור מסיים וכ' בשם הרמ"ה ז"ל וה"מ דנטלו בשבועה בתרי דאנצו אהדדי כו' אבל אי לא מנצו אהדדי לא משתבע ושקיל אלא אי ברירא מלתא עכ"ל ורצה לומר ואז נוטל בלא שבועה כשהדבר ברור: