סמ"ע על חושן משפט סח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהלהזדייף ולא להוסיף: ע"ד שנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל ריש סי' מ"ב ע"ש:
הרי הוא כשר: פי' ואין הלוה יכול לומ' פרעתיהו וגובה ממשעבדי דעידי ישראל מפקי לקלא ואין חילוק באיזה לשון או כתב כתבוהו כיון שהעדים יכולין לקרותו:
שחותמים עכו"ם פסולים: כלל הדברים כל דבר שנעשה ונתקיים זולת השטר כגון מקח שנתקיים מיד שנתן הלוקח דמי המכר להמוכר או שקנהו בקנין או בחזקה או בכסף (פי' פרוטה שקונין בו בשעת התחלת המקח וכמ"ש ר"ס ק"ץ) ואין השטר אלא לראיי' בעלמא שקנהו בכסף או בקנין או בחזק' בזה מועיל שטר הנעשה בערכאות ש"ע דאף דאין עדים זולתן והמוכר כופר ואומר מעולם לא קנהו בקנין או בכסף אמרינן דעש"ע לא מרעי נפשייהו לאסהודי שקר וה"ל כאלו הדבר ידוע ונעש' לפני דייני ישראל אבל דבר שלא נתקיים כ"א ע"י השטר כגון שנתן לו שדה והקנהו לו בשטר עצמו שכתב בו שדי נתינה לך כיון דלא קנהו כ"א ע"י שטר זה הנעש' ע"י עכו"ם לא קנהו אפי' נעש' בעש"ע אע"ג דהימנינן להו מ"מ לא אלימא כחייהו דעכו"ם לעשות גוף הקנין ע"י כתיבתן וק"ל וע"ל סי' ס"ו סעיף ו' ז':
ושטרי חובות: הטעם שגוף הלוה נשתעבד לו בלי שטר מיד בנתינת המעות:
המעות בפניהן: פי' בפני עדים החתומים בהשטר אע"פ שלא ראוהו הערכאות דלסברא זה והוא דעת הרמב"ם שטר העולה בעש"ע היינו שכל עניינו נעשה בפני עכו"ם דעלמא והן כותבין וחותמין והולכין אל הערכאות לקיים חתימתן ודומה לקיום שטרות שלנו שעדים כותבין וחותמין והב"ד מקיימין. ומש"ה מצריך בעל סברא זו שיעידו עידי ישראל על אלו העכו"ם עידי השטר שהן בחזקת כשרות וגם על הערכאו' דאל"כ דלמא בעל השטר זייף וכתב חתימ' עכו"ם נאמנים בלא ידיעתם והערכי קיבל שוחד לקיימם אבל דעת הי"א שהביא מור"ם והו' דעת הרא"ש ס"ל דשטר העול' בעש"ע היינו שאין עכו"ם עידי השטר חותמין השטר עד שיבאו עם בעלי הדברים לפני העש"ע ויהיו כל הדברים מבוררים לפני הערכאות ואחר שנתברר להן כל דבר הערכאות מצווים לעידים שיחתמו והן מקיימין חתימתן. ומש"ה לא מצריך בעל סברא זו שיעידו על עדי עכו"ם החתומים שהן בחזקת כשרות כי אם לא היו כל הדברים כמו שהן כתובין בשטר אמת לא היו העש"ע מצווים לחתמו וגם א"צ שיעידו על העש"ע עצמן דס"ל שמסתמא בחזקת כשרות הן דלא מרעי נפשייהו ומ"ה נמי א"צ לכתוב בשטר שבפניהן מנה הלוקח או הלוה המעו' דמסתמא נעשה בהכשר ומ"ה ס"ל נמי דגובה בו ממשועבדים כיון דכל הדברים הנעשים בערכאות קלא אית ליה כך מפורש בהטור להמדקדק בו וכמ"ש בפרישה והמחבר ומור"ם קצרו בהעתקת דבריהן ע"ש ודו"ק:
וספר שכותבין בו הערכאות: פי' כרך שלהן שכותבין בו כל דבר הבא לפניהן כנהוג ג"כ בזמנינו אמרי' בו ג"כ דלא מרעי נפשיהו לכתוב בו שקר:
כשטר שלהם: ועיי' ברשב"א סימן תתקפ"ב מדין ספר הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פלוני' והיה עליו העברת קולמוס וראובן מוחזק בהשדה בד"מ ג' הביאו:
דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא כו': כבר נתבאר ממ"ש לפני זה ובארבע דברים מחולק בעל סברא זו (והוא דעת הרא"ש) עם בעל סברא קמייתא (והוא הרמב"ם) . הא' במה דא"צ עדות על הערכאות שאינן ידועין בקבלת שוחד. הב' שא"צ שיהא כתוב בשטר שראו נתינת המעות. הג' שיהא כל דבר נעש' לפני הערכאות ומה"נ ס"ל דא"צ שיהי' עדות על כשרו' העדות. הד' דגובה אפי' ממשעבדי ומטעם שכתבתי לפני זה כל חד לפי סברתו ועיין פרישה:
אלא כל שנעש' בערכאו': פי' כשידוע שנעשו כל הדברים לפניהן או שהערכאות כ"כ בסוף השטר שנעשה הכל בפניהן:
אבל שטרי מתנות כו': וה"ה שטרי מכר כשנקנין בשטר כגון שכתב לו שדי מכורה לך אלא משום דאין השדות נקנין בשטר לחוד כ"א כשנמכר מפני רעתה כמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"א מ"ה לא כתב בו שטר מכר ועפ"ר:
שהוא חייב לו בפרישה: ובהגד"מ כתבתי הטעם כיון דאינו משתעבד כ"א באמרו אתה עידי להרא"ש או בהודה לפניהן בהודאה גמורה להרמב"ם (כמ"ש בסי' פ"א) לא אלים כחייהו לצירופ' לשיעבוד כזה להגמר על ידם אף שאמר אתם עידי ול"ד להלואה שנעש' לפניהן דאת אשר ראו יגידו:
חייב לו: דקדק לכתוב הודה שהוא חייב לו דאז גוף השיעבוד נעש' ע"י עכו"ם וכמ"ש הוא דלא מהני הא הודאה שנפרע ממנו מהני כיון שאין נעש' ע"י עכו"ם מעשה כ"א סילוק שיעבוד בעלמא ומ"ה השמיט המחבר ולא כתב שטר מחילה שכתב הרמב"ם והטור ועמ"ש בסמוך על הגה"ח מור"ם שכתבו:
ופשרות כו': אע"ג דפשר' צריכה קנין וקנו מידן לקיים הפשרה מ"מ כיון דהפשרה נעשה ע"י ופשרה קרוי' דין והן פסולין לדון דין ולפ"ז אפי' בלא שטר הפשרה שנעש' ע"י פסול וכן משמע ל' הטור והמחבר ועפ"ר:
או שטרי מחילות: עפ"ר שכתבתי שלא איירי שכתוב בו שמחל לו לפניהן דא"כ לא הוי השטר אלא לראייה בעלמא וכבר נתבאר דמהני בערכאות אלא מיירי שבשטר זה כתוב שמוחל לו דגוף המחילה נעש' בשטר זה וה"ל כשטר מתנה ולפ"ז צ"ל דאיירי שהישראל כותב וחותם המחילה בערכאות והערכאות מקיימין אותו ואע"פ שאין חתימתו מצד עצמו ניכרת וק"ל:
ונמסרו לפני עידי ישראל כו': הטעם דגזרינן דלמא אתו למסמך אחתימי עכו"ם שבשטר לחוד בלא עידי מסיר' דישראל:
ולכן שכ"מ שעש' כו': הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי והשטר אינו אלא לראיי' בעלמא:
וכן להיפך אם פסול לפי דינינו כו': ל' הטור שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרותיהן ולהאמין לסופר שלהן אבל לא בדרכי ההקנא' שאף העכו"ם במקומו' הרבה בדינין חלוקין דנין אותן ופוסלין זא"ז כפי חלוקות חכמיהן ונימוסיהן כו':
סעיף ב
עריכהה"ז גובה כו': דס"ל דלא גרע מנעשה המעשה או ההודאה לפני עידי המסירה ישראל בלא שטר כלל ומ"ה כ' דאינו גובה אלא מבנ"ח אע"ג דשטר שנמסר לפני עידי ישראל אע"ג דלית עידי ישראל חתומין בו גובה אפי' ממשעבדי וכמ"ש הט"ו בס"ס מ' ובס"ס נ"א ובס"ס ס"ט הכא שגוף השטר והעדים החתומין בו כן עכו"ם גרע טפי מ"מ ה"ל נמי דין שטר לענין שאינו יכול לומר פרעתי כל זמן שהשטר בידו ועפ"ר:
והוא שיהיו העדים כו': עפ"ר שם כתבתי דהרא"ש כתב דגם בשטר הנעשה בעש"ע בעינן שלא יהא ראוי להזדייף ושיהא מוחזר מענינו בשטה אחרונה ושלדעת הרמב"ם יש להסתפק בזה אם צריך או לא ע"ש:
שאין דרך ישראל לקרות כו': דאל"כ פסלינן ליה משו' גזירה שמא יבואו לסמוך פעם אחרת מאלו עכו"ם החתומים לחוד בראותם שמכשירים שטר זה ולא יעלו על דעתו שהיו כאן עידי מסירה ישראל מה שאין כן דכשידוע שהן שמות העכו"ם לא יבואו למטעי לסמוך עלייהו לחוד:
או במקו' שאין ישראל רגילים לחתום כו': דאז נמי לא יבואו לטעות לסמוך אהני החתומים דהא ידעו דלאו ישראל נינהו מדחתמו נפשייהו בשטרות:
הלוה כופר כו': ע' ברשב"א דכ' שנעשה הוחזק כפרן ע"י ספר הערכי כמו ע"י עדים ד"מ שם הביאו:
העשוי לפני עכו"ם כו': פי' שאינם ערכאות וכ"כ בד"מ בהדיא והטעם כתבתי שם בהג"ה וגם כתבתיהו בסמ"ע לעיל בסימן מ"ה סעיף ג' ששם כתב המחבר דין זה בעצמו ע"ש: