סמ"ע על חושן משפט סב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית כו': כן הוא ל' הטור ומיירי בין טוענת כן עם הבעל בחייו בין אם טוענת כן עם היורשים לאחר מות בעל' וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהלכות נחלות וכתבן שם בשני בבות מתחל' כתב אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית כו' ואחר כך כ' וכן אלמנה שהיתה נושאת ונותנת כו' וזהו גם כן כונת מור"ם שכ' בהג"ה ואפי' אלמנה כו' ומ"ש אלמנה בל' אפי' משום דבגמ' קאמר דה"א אלמנה א"צ ראיי' כיון דשבח הוא לה שהאמינוה בבית דין להיות' אפטרופס על היתומים ודאי לא גנבה משלהם קמל"ן דאפ"ה צריכ' להביא ראי':
עליה להביא ראיה בעדים: פי' לאפוקי ממ"ד דסגי בזה שמתקיים השטר ואז אמרי' דה"ל כנחקרה עדותן בב"ד קמל"ן דלא ועפ"ר:
והוא הדין אם נמצאו לה מטלטלים כו': פי' דל"ת דוקא בשטרות שאין גופן ממון והן מחוסרים גוביינא היא דצריך ראיה משא"כ במטלטלי קמ"ל והשתא דקמ"ל דאין לחלק בזה אמרי' נמי בסמוך דעדיפי כחייהו דמטלטלים דאפי' אם מתה האשה או אחד מהאחים דצריך היורש להביא ראיה וכמ"ש בסמוך סק"ח:
ה"ג: ואפי' אלמנה ואפי' היו השטרו' תחת ידה דאל"כ קשה דה"ל כפל דברים שהרי כבר כ' מור"ם ואפי' השטרות תחת ידה:
לא היתה נושאת כו': בא"ע ס"ס פ"ו כ' דאפי' אם נושאת ונותנת בתוך הבית מ"מ אם הוא ידוע שהבעל עצמו כ' השטר על שמה הרי הוא שלה. ואם כתבו הבעל על שם שניהם הרי הוא של שניהם ומור"מ איירי כאן בכתבה האשה מעצמ' ע"ש עצמה או על שם שניהן דאז צריכים דוקא שלא תהא נושאת ונותנת בתוך הבית וק"ל:
וסתם אשה נושאת כו': הטעם דהאי נושאת ונותנת אינו ר"ל דוקא שתתעסק בפרקמטיא אלא כל שהבעל מאמינ' ומפקיד את אשר יש לו בבית בידה וכ"כ הטור בהדיא בא"ע ס"ס פ"ו ע"ש:
אם ידוע שהי' לה ממון כו': וע"ל ס"ס נ"ו דלא כ"כ אלא נאמן במגו וזה שייך לומר אף בדלא ידוע שהי' לה ממון כו' וצ"ל דשאני הכא דמיירי שכתבה לאחרים והיא מתה ע"כ אין לה מיגו ודוק. אז צריכים האחים כו': הטעם כיון דהשטר נכתב על שמו סברא הוא דהוא ממונו אלא דבחייו אמרינן אי איתא דהוה שלו א"א דלא יוכל להביא ראיה שהי' לו ממון מיוחד משא"כ לאחר מותו דבן לא ידע כולי האי במילי דאבוה ומה"ט כ' רי"ו והביאו הב"י והד"מ דאם מתה והניח' מטלטלין דלא אמרינן בהו דעל האחים להביא ראיה כיון דלית כאן דבר שמסייע לזה היורש להעמידו בחזקתו וכ"כ בד"מ סי' קל"ג בשם רשב"א סי' תתקס"א ואם היו חלוקין בעיסתן כו': פי' שאכלו כל אחד בפני עצמו ולשון גמרא והרמב"ם נקט המחבר:
משום דאימור מעיסתו קמץ: וכ' הטור דאפי' אם סך השטרו' גדול וא"א לומר שקימץ כ"כ מאכילתו או משאר דברים שנחלקו בו מ"מ אמרינן שמא עסק בההוא פורתא עד שנעש' ממנו טובא וכתב הטור דהיינו דוקא כשזמן הלואת השטר היה אחר שנחלקו בעיסתן או בשאר ענינים אבל קודם לכן לא ולא אמרינן שמא אחר הלוה לו שידע שיפרע לו אחר שיחלק עם אחיו וע"ש בפרישה:
או על שם אביהם כו': זהו אתיא אפי' למ"ד דנאמן לומר כ' לי המוכר שטר קני לך איהו וכל שיעבוד' וא"צ ראיה לזה מ"מ באחים מודה דאינו נאמן משום דדרך האחים להורות לנפשם היתר ומשמטי זה מזה ועפ"ר:
אבל בן בית כו': ע"ש במישרים ריש נ"ל דשם קאי אמטלטלים שהפקיד הבן בית ומביא ראיה מהירושלמי דס"פ הכונס ומוכח משם דל"מ דאין מוציאים מיד הבן בית או הנפקד בידו אלא אפי' הוא מוציא מיד הבעל בית או יורשיו מכח חזק' זו שכל מה שהי' נמצא תחת ידו היא שלו ע"ש. ומינה דאם היה שטר ממר"ם בידו חתום על הבעל בית על סך מה אין הבע"ה יכול לומר שט"ח זה היה ביד אחר שהייתי חייב לו ושלחתיך לפדותו אלא הבן בית יכול להוציא אותו הסך מהבעה"ב או מיורשים ומוכח מזה שמ"ש מור"ם כאן אבל בן בית כו' לא אשטרות הכתובים על שמו כו' קאי אלא על כל הנ"ל בסי' קאי ונראה שה"ט שדוקא באשה ואחים שהן שולטין בהממון זה כזה חששו שמלאו לבו לומר כולו שלי שלא כדין משא"כ בבן הבית דאין לו שייכות להממון אם לא מכח שמאמינו הבע"ה וכיון שההאמינו האמינו וק"ל: