סמ"ע על חושן משפט כ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאע"פ שהביא ראיה וכו': וה"ה אם קבעו ב"ד זמן לבע"ד שיבא לטעון ולא בא לזמנו שעדיין יכול לטעון אח"כ דאין כח ביד ב"ד לקבוע זמן שלא יוכללחזור ולטעון אם לא שקנו מידו [וע"ל סי' כ"א וסוף סי' כ"ד ור"ז סט"ו] כ"כ בד"מ סי' ט"ז בשם רשב"א:
ואמר אין לי: ע' ברמב"ם פ"ז דסנהדרין שיש שם בדין זה חסרון הניכר וכצ"ל ראיה אע"פ שמצא אח"כ אינו כלום וא"צ לומר אם אמרו לו יש לך עדי' ואמר אין לי עדי' יש לך ראיה ואמר אין לי ראיה ודנו וכו' והוא טעות והשמטות המדפיס שהשמיט מן תיבת ראיה הראשון עד תיבת ראיה השני ומוכרחין אנו להגיה כן וכן הוא במשנה ובכל הפוסקי' וגם פה בדבריהמחבר שנמשך אחר לשון הרמב"ם כידוע ודו"ק:
אע"פ שמצא אח"כ אינו כלום: דכיון דאמר אין לי עדי' אמרי' הני עדי שקר הן ששכרן אחר שראה שנתחייב רש"י ועפ"ר שם הוכחתי דאפי' אם ניכר הדבר שלא שכרן אפ"ה אם הוא גדול ואמר תחילה אין לי עדי' וראיה תו אין מקבלין עדות ע"ש ודו"ק:
דאין זה כלום: דכיון דידע מעדותיו וראיותיו הללו ואמר אין לי הרי נראה מזוייף ושקר הוא ומתחלה לא הי' ניחא ליה להסתייע מזיופי' כל זמן שלא נצטרך לו כמו עתה שרואה שנתחייב בדין:
אבל אם לא אמר אין לי כו': ול"ד עדות וראיה אלא ה"ה אם טען טענה א' ולא שאלו הב"ד אם ישלו עוד טענות או זכיות אחרי' שיכול לטעון אח"כ טענות אחרות שאינן סותרות את הראשונ' ולסתור בהן הדין וכ"כ הרא"ש בכלל י"ג סי"ט והביאו בד"מ:
בד"א כשהיתה הראיה אצלו: כל' הזה כתב הרמב"ם והטור ועפ"ר שם הוכחתי דהאי אצלו ל"ד קאמר אלא ה"ה אם מופקד ביד אחר שהי' עמו בעיר בשעה שאמר אין לו ג"כ אין יכול להביא אח"כ ראיה ולסתור דומיא דעדי' אלא שבראיה שייך לומר אצלו דגם כשהי' ביד הנפקד היא מונחת בכחו וברשותו ובידו לקחת ממנו אימת שירצה כיון שהנפקד בעיר מ"ה אצלו מיקרי משא"כ בעדי' דאינו ברשותו ומ"ה קאמר שם הן עמו במדינה ויש להוכיח זה מל' המחבר שהוא כל' הרמב"ם מדכתב בס"ס זה ז"לבד"א בגדול אבל יורש שהי' קטן כו' עד או שאמר לו אחד מורישך הפקיד ראיה זו ה"ז מביא וסותר כו' דקשה מאי אריא יורש קטן הא גם בגדול דינא הכי דהרי התחיל וכתב דדוקא כשהראיה אצלו שוב אינו יכול להביא ולסתור הא כשהי' נפקד' ביד אחר מביא וסותר ודוחק לומר דשם איירי ביורש שאמר אין לי ראיה לא אצלי ונא ביד אחר דכה"ג בגדול אינו יכול להביא ולסתור וכמ"ש לפני זה דהא נלמד דין זה מעובדא שאי' בס"פ זה בורר ההוא ינוקא כו' ושם איירי דלא אמר אין לי מדי' וראי' סתם אלא מחוורתא כדכתיבנא ועמ"ש עוד מזה בפרישה ודרישה:
או שהית' דסקיא של אביו כו': כן הוא ל' הגמרא והרי"ף והרא"ש והרמב"ם והוכחתי בפרישה ודרישה דס"ל להמרדכי והטור דל"ד של אביו קאמר הגמרא אלא ה"ה שלו כיון דהנפקד לא הי' בעיר כשאמר אין לי וכנ"ל ואכתוב עוד בסמוך אלא אורחא דמלתא נקט וכ"כ מור"ם בד"מ שלו גם הוכחתי כן מטעם הרמב"ם והטור דסיימו בזה וכתבו ז"ל דיכול לומר זה שאמרתי אין לי עדי' וראיה מפני שלא היו מצויים אצלי וזה הטעם שייך ג"כ בשטרות של עצמו דאל"כ הל"ל מפני שלא ידעתי בהן ע"ש ובהיות כן לא ה"ל למור"ם לכתוב זה כאן בשם י"א כו' דנראה דליכא פלוגתא בהא:
מופקדת ביד אחרי' ובא זה כו': עפ"ר שכתבתי גם זה מיירי כשבא הנפקד ממדינת הים והוציא לו ראיותיו והא דלא כללינהו הרמב"ם והטור והמחבר לעדי' וראיה בבבא אחת משו' דבעדות מיירי דבשעה שאומר אין לי עדי' לא היו העדי' עמו במדינה כלל ובראי' מיירי אפי' אם היתה הראי' עמו בעיר ביד אחר בשעה שאמר אין לי רק שהנפקד לא הי' עמו במדינה באותה שעה והשתא א"ש שכתב לשון ובא ול' ולהוציא וק"ל ע"ש ועד"ר שם כתבתי דמל' הטור משמע דאפי' הי' מונחת זה השטר ראיה בעינא ולחודא ביד הנפקד שלא הי' במדינה מצי למימר מפני שלא הי' מצוי בידי אמרתי אין לי ראיה אבל לשון המרדכי הוא שאותו השטר ראיה הי' בין שאר שטרות שביד הנפקד והביאו הד"מ וכ"כ בהג"ה בש"ע וכן ל' דסקיא האמור בגמרא ומשמע מל' זה דאם הי' מונח בלחוד לא מצי להתנצל דה"ל להזכיר בפני הב"ד ועד"ר מ"ש עוד מזה:
מפני שיכול לטעון כו': וכן הוא ל' הרמב"ם ונראה שצריך לטעון כן הוא בעצמו ואין הב"ד טוענין לו וכן משמע מדכתב אחר זה ז"ל וכל זמן שיכול לטעון כו' והי' ממש בדבריו אבל בטור כתב ז"ל שמ"ש אין לי ראיה ועדי' ר"ל כו' משמע שהב"ד טוענין כן. מיהו אינו מוכח אלא י"ל דה"ק דמ"ש תחלה אין לי כו' סובל פי' זה ומ"ה שומעין לו כשמתרץ דבריו כן ומפני שפשוט הוא בעיניו לא כ"כ בפירושו:
שאין היורש קטן יודע כו': כן הוא דעת הרמב"ם והרמ"ה והביאם הטור וכ' שאביו הרא"ש חלק עליהם וכתב כיון שנעשה אחר מיתת אביהן גדול דינו כאחר ובודאי חקר קודם בואו לדין או אחר התביעה ולא הל"ל אין לי אלא ודאי זיוף יש בדבר והב"י כתב על דברי הרא"ש הללו שאין בהם כדאי לסתור דברי הרמב"ם והרמ"ה דאיכא למימר כיון דבשעת מיתת אביו לא ידע שוב אינו מכיר האנשי' היודעים זכותו שיחקור מהם ומ"ה סתם המחבר כוותייהו אבל התוס' ס"ל כהרא"ש ע"ש וע' בהגד"מ מ"ש שמפני טעם אחר נראה להכריע כהרמב"ם והרמ"ה ועד"ר שם כתבתי ישוב דלא תקשה דברי הרא"ש והרמב"ם אהדדי מה שנראה לכאורה שדבריהן סותרין מ"ש הטור כאן בשמם למ"ש לקמן בסי' קמ"ט בדין מי שהחזיק בנכסי מי שהי' קטן בשעת מיתת אביו והגדיל ע"ש:
או שבאו עדים כו': פי' או ביורש שהי' קטן והגדיל דאמרי' דיכול להביא ולסתור מפני שלא ידע במילי דאבוה ובאו עדים ואמרו שידע מהן. וע"ש במרדכי דנסתפק אי אומרין העדים שהיו בידיו ואינן יודעי' אי ידע בהן אי אמרי' דה"ל למידע כיון שהן בידו ואינו מביא וסותר או לא ובד"מ מסיק וכ' על דברי המרדכי דכשהגדיל בשעת דין דלכ"ע אמרי' דה"ל למידע ואינו מביא וסותר נמצא מ"ש מור"ם כאן בהג"ה ויודע ר"ל מסתמא ידע וק"ל:
הולכין אחריהן: וממילא בקמייתא יכול לסתור ובבתרייתא אינו יכול לסתור: