פתיחת התפריט הראשי

סמ"ג עשה קצט

<< · סמ"ג · עשה · קצט · >>


מצות עשה קצט - להקריב את עומר התנופה

מצות עשה להקריב ביום שני של פסח, שהוא יום ששה עשר בניסן, יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה, שנאמר בפרשת אמור: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר לפני ה׳ לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה לה׳ ומנחתו שני עשרונים וגו׳. ובפרשת ויקרא כתוב: ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ונתת עליה שמן ושמת עליה לבונה מנחה היא והקטיר הכהן אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבונתה אשה לה׳.

[כך משמע בפרק ט׳ דמנחות דף פ״ד] הכתוב תלה מצות העומר בביאת הארץ ובקצירה, ללמדך שאין העומר בא אלא מארץ ישראל. ושנינו במנחות [דף ס״ד] מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלם לא בכר הקרוב מביאין אותו מ״מ מא״י. עוד שנינו שם [דף ע״א] מצות העומר להביא מן הקמה, לא מצא יביא מן העומרים. מצותו להביא מן הלח שנא׳ כרמל לא מצא יביא מן היבש. מצותו לקצור בלילה של ששה עשר ואם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת. ומקשה בנמ׳ והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואיברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה. קתני לילה דומיא דיום מה יום בלילה לא אף לילה ביום לא אמר רבא ההיא ר׳ אליעזר בר׳ שמעון היא ומתניתין כר׳ דתניא שנחלקו בזה וכו׳ ומסיק שם אמר ר׳ יוחנן רבי אלעזר ב״ר שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר׳ עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וסבר לה כר׳ ישמעאל דתנן ר׳ ישמעאל אומר בחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת ואי ס״ד נקצר שלא כמצותו כשר כר׳ אמאי דחי את השבת נקצריה מערב שבת אלא מדדחי שבת ש״מ נקצר שלא כמצותו פסול ופוסק רבי׳ יעקב [בתו׳ שם דף ס״ו בד״ה דלית] שאע״פ שהלכה כר׳ מחבירו [כדאי׳ בערובין דף מ״ו] כאן הלכה כרבי אליעזר ברבי שמעון שסובר כר׳ ישמעאל כי דברי ר׳ ישמעאל עיקר כדמוכח במ״ק [דף ד׳] שאומר שם שרבן גמליאל ובית דינו סוברין כרבי ישמעאל. ואע״פ שבזמן הזה אין אנו צריכין לפסוק זה לעניין הקצירה, לעניין הספירה אנו צריכין לו שאם שכח ולא ספר בלילה אינו סופר ביום לפי דברי רבי אליעזר בר׳ שמעון כי הספירה תלויה בקצירה כאשר יתבאר במצות הספירה [מ״ע ר׳].

קבלה בידנו רב מפי רב עד משה רבינו שהעומר היה בא מן השעורים וכן היו נוהגין בבית שני מפי חגי זכריה ומלאכי והסמיכו רבותינו למקראות בפ׳ ר׳ ישמעאל [דף ס״ח] נאמר כאן אביב ונאמר להלן כי השעורה אביב וגו׳ אומרים שם חכמים במשנה [ריש פירקא דף ס״ג] כי אחד שבת ואחד חול הי׳ העומר בא משלש סאין ובשלשה בני אדם ומשלש קופות ומשלש מגלות [שם דף ס״ה] כיצד היו עושין שלוחי ב״ד יוצאים מערב יו״ט ועושין אותן כריכות כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור כל העיירות הסמוכות לה מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול כיון שחשיכה אומר הקוצר לכל העומדין שם בא השמש אומרין לו הן בא השמש אומרי׳ לו הן בא השמש א״ל הן מגל זה א״ל הן מגל זה א״ל הן מגל זה אומרים לו הן קופה זו אומרים לו הן קופה זו אומרים לו הן קופה זו אומרים לו הן ואם היה שבת אומר להם שבת זו הן שבת זו הן שבת זו הן אומר להם אקצור והן אומרים לו קצור ג״פ על כל דבר ודבר. וכל כך למה? מפני הבייתוסין שיצאו למינות בבית שני והיו אומרים שאין קצירת העומר במוצאי יו״ט אלא במוצאי שבת בראשית, שנ׳ ממחרת השבת. ועל פי הקבלה מפי הנביאים מפי משה רבינו שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת וכן הדעת נוטה שאם אתה אומר ממחרת שבת בראשית כל השנה מלאה שבתות ואינך יודע איזו היא ועוד ערכו רבותי׳ כמה תשובות כנגדם כדאיתא במנחות [דף ס״ה] ומזקנים אתבונן בשם רבי׳ משולם ברבי קלונימוס שראייה לדבר מפסח גילגל שכתוב שם והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון וכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי לימד שחמשה ימים לא אכלו ישראל מעבור הארץ מפני שהיתה תבואה חדשה עד שהקריבו העומר ממחרת הפסח ושם פירש לך כי ממחרת השבת הוא ממחרת הפסח וכן תמצא בר״ה וי״ה וסוכות שכתוב בהן שבת לפי שיש בהן שביתת מלאכות. וגם אחרי כן ראיתיה במקצת בס׳ רבי׳ משה [בפרק ז׳ דהלכות תמידין ומוספין] וכתב אם תאמר שאותו פסח בשבת אירע כמו שדימו הטפשים היאך תלה הכתוב היתר אכילתו בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה אלא נקרה במקרה. [בפ׳ ר׳ ישמעאל דף ס״ו]

קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה. ולדברי חכמים היו חובטין אותו תחלה וזורין ובוררין ולוקחין השעורים. ונתנוהו לאבוב על האש והאבוב היה כלי מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו, שנאמר אביב קלוי באש. אח״כ שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו. נתנוהו לריחים של גריסות ומוציאין מכל השלש סאין עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל וחייב בחלה ופטור מן המעשרות [שם דף ס״ז] בא לו לעשרון נתן עליו שמנו ולבונתו יצק ובלל והניף והגיש קמץ ומלח והקטיר והשאר נאכל לכהנים ועוד שנינו שם [בדף ס״ח] העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות וביכורי׳ קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר [שם דף ע׳] החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון אסור לקצור לפני הפסח כדתניא בת״כ [פרשת אמור פרק י״א] ראשית קצירכם שיהא תחילה לכל הנקצרים תניא [במנחות דף ע״א] ר׳ בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה וכתוב אחד אומר ראשית קצירכם הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא כגון בית השלחים ושבעמקים אתה קוצר אבל לא גודשין [בת״כ פרשת ויקרא פ׳ י״ד ובמכילתא פרשת יתרו פ׳ י״א ומשפטים פ׳ י״ט] זש״ה ואם תקריב אם זה הוא חובה כמו אם כסף תלוה את עמי וכמו אם מזבח אבנים תעשה לי שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה. שנינו בפסיקתא אמר להם הקב״ה לישראל כמה עומרים נתתי לכם במדבר לפיכך הביאו לי עומר אחד ולא עוד שאינו של חיטין אלא של שעורים.