פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · קסא · >>


מצות עשה קסא - להפריש מעשר בכל שנה שלישית ולתתו לעניים (מעשר עני)

מצוה עשה להפריש מעשר עני בשנה השלישית ובשנה הששית לשמיטה, שנאמר בפ׳ כי תבא "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו(דברים כו, יב). פירוש [מפירוש רש״י שם כל הסוגיא] שנת המעשר שנה שאין נוהג בה אלא אחד משתי מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה׳ ששנה ראשונה של שנת השמיטה נוהג מעשר ראשון שנאמר כי תקחו מאת ב״י את המעשר ומעשר שני שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך וגו׳ הרי שתי מעשרות דאילו במעשר ראשון כתיב ואכלתם אותו בכ״מ ובא ללמדך כאן בשנה השלישית שאינו נוהג בה משני המעשרות אלא האחד ואיזה זה מעשר ראשון שנאמר כאן ונתת ללוי את שלו הרי מעשר ראשון לגר וליתום ולאלמנה זה מעשר עני.

ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שביעה, וכן נאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו. מכאן שנינו במס׳ פאה [פ״ח] אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חיטין או קב שעורין או קב וחצי כוסמין או קב גרוגלות או מנה דבילה או חצי לוג יין או רביעית שמן ושאר כל הפירות אבא שאול אומר כדי שימכרה ויקנה בהם מזון שלש סעודות מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראל היה מציל פירות ליתן לקרוביו נוטל מחצה ונותן מחצה היה לו דבר מועט והעניים מרובים נותן לפניהם והם מחלקין ביניהם תניא בתוספתא [שם פ״ד] בד״א שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו בשדה שהרי אינו מוציא שם ליקח אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל העניים אפי׳ כזית כזית ועוד יש חילוק שהרי מעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין אותו בעל כרחו כדאיתא בפר׳ הזרוע [דף קל״א] ואפי׳ עני שבישראל מוציאין אותו מידו אבל המתחלק בבית יש בו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה.

ת״ר בפ׳ נושאין על האנוסה [דף ק׳] באו איש ואשה לבית נותנין לאשה תחילה ופוטרין אותה ואח״כ נותן לאיש בירושלמי [פ״ח דפיאה] אב ובנו איש וקרובו שני אחים ושני שותפין שהיה אחד מהם עני נותן לו האחר מעשר עני שלו אמר רבי יהודא תבא מארה למי שנותן לאביו מעשר עני אמנם כששניהם עניים מודה לת״ק. ושנינו במסכת פאה פ״ה שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה מחלקו מעשר עני וכן זה מפריש מחלקו מעשר עני ונותן לו. תניא בתוספתא דפאה מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה ואין משלמין ממנו התגמולין ואין פודין בו את השבויין ואין נותנין בו דבר של צדקה אבל משלחין לדבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה. ואין מוציאין ממנו מן הארץ לחוצה לארץ שנאמר והנחת בשעריך ואומר ואכלו בשעריך ושבעו.

מעשר עני אינו נוהג אלא בדגן תירוש ויצהר מן התורה כמו תרומה ומעשר ראשון אע״פ שבספרי [פרשת ראה] משמע שמעשר שני נוהג מה״ת כשאר פירות אפי׳ בירקות כאשר בארנו שם [סימן קל״ו] זהו מפני ריבוי המקראות אשר שם אבל במעשר עני שלא מצינו ריבויין יש להשוותן לתרומה ומעשר ראשון. [במסכת ידים]

שנה השביעית כולה הפקר ואין בה לא תרומות ולא מעשרות כלל לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני ובח״ל שאין בה שמיטת קרקעות מפרישין בארץ מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני מפני שהארצות אלו קרובות לא״י כדי שיהו עניי א״י נסמכין עליהם ואמרינן ביבמות [דף ט״ז] על מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים ומפרש רבינו יעקב [בתוס׳ שם] שאינו מדבר אלא בארץ בני עמון ומואב שלא כבש סיחון ועוג אבל אותן שכבש משה מסיחון ועוג קדשו עולי בבל דתנן בפרק מקום שנהגו [דף נ״ב] שלש ארצות לביעור יהודא ועבר הירדן והגליל.