פתיחת התפריט הראשי

סמ"ג עשה קכט

<< · סמ"ג · עשה · קכט · >>


מצות עשה קכט - שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן
אילו הן ערכי בהמה

ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה׳ כל אשר יתן ממנה לה׳ יהיה קדש אפילו אמר רגלה של זו עולה דבריו קיימין ותמכר לצרכי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האבר כדתניא בערכין [דף ד׳], [בתמורה דף ו׳] המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אע״פ שעבר על עשה מה שעשה עשוי וחלה עליה קדושה ונפדית כשהיא תמימה ומעריך הכהן אותה הבהמה בדמים והדמים יפלו לבדק הבית ואין הפודה אותה פודה אלא ע״מ להקריבה למזבח למה שהיא ראויה שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מיד מזבח לעולם כדתניא בפרק המנחות והנסכים [דף ק״א] ומנין שאסור להקדיש תמימים לבדק הבית שנא׳ שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו דרשו רבותינו [בתמורה דף ז׳] על פי הקבלה נדבה לבדק הבית וכן הדברים מראין שאינה אלא קדושת דמים שהרי אין מקריבין בעל מום למזבח ונאמר אותו אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה עשה. שנינו במסכת שקלים [פ״ד] המקדיש את נכסיו סתם רואין כל בהמה טמאה תמכר ויפלו דמיהן לבדק הבית ובהמה טהורה תמימה הראויה ליקרב על גבי המזבח הזכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותם עולות הנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים והדמים יפלו לבדק הבית שסתם הקדשות לבדק הבית דברי רבי אליעזר ואמר ר׳ עקיבא רואה אני את דברי ר׳ אליעזר [שם] הקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות שמנים וסלתות ועופות הראויין ליקרב על גבי המזבח יקרבו וימכרו לצרכי אותו המין ויקרבו והדמים ילקח בהם זכרים ויקרבו עולות, [בפירוש הרמב״ם שם ובמיימוני פ״ה דהלכות ערכין] ומפני מה יקרבו דמי אלו לעצמן ודמי בהמה תמימה יפלו לבדק הבית מפני שהבהמה הקדושה לגבי המזבח אם נפל בה מום יש לה פדיון כמו שיתב׳ [לקמן מ״ע קע״ז] והסלת והיין והעופות שנפסלו אין להם פדיון שנאמר והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה כל שישנו בכלל העמדה והערכה יש לו פדיון ושאינו בכלל העמדה והערכה אין לו פדיון. וכן שנינו בכריתות [דף כ״ז] שאין לעוף פדיון וכן בפרק המנחות והנסכים [דף ק׳ וק״א] במנחות שלא נאמר פדיון אלא בבהמה. המקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הר״ז נערכת ונפדית ואמרינן בפ׳ המנחות והנסכים [דף ל״ב] ובתמורה [דף ק״א] כי על זה נאמר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה׳ והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה בין טוב בין רע כערכך הכהן כן יהיה לכל אדם הבא לקנותה מיד ההקדש ולימדך הכתוב שאין קדשים תמימים יוצאין לחולין בפדיון אא״כ הוממו ויביא בדמיה של זו שנפדית קרבן אחר כמותה שאם רוצה לומר בבהמה טמאה ממש הרי כבר נאמר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך אלא ודאי בבעל מום הכתוב מדבר שקורהו טמא ומפני זה בכל התלמוד תחת לשון יוממו אומר עד שיסתאבו [בת״כ בחקותי ספ״ט וכן מזה בפרק אין מקדשין דף כ״ה] ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך וכן המקדיש בית וכן המקדיש שדה ופדיון מעשר שני הבעלים או אשתו ויורשיו מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם [בתמורה דף ל״ב ובבכורות דף ד׳] כל המקדיש בהמה בחייה בין טמאה בין טהורה בין קדשי מזבח שנפל בהם מום הר״ז צריכה העמדה בדין שנא׳ והעמיד את הבהמה לפיכך אם מתה הבהמה קודם שתערך ותפדה אין פודין אותה אחר שמתה אלא תקבר, ובמיימוני דלעיל ממשמעות מתניתין וגמ׳ דתמורה דף ל״א ול״ג] אבל אם הקדיש שחוטה או נבילה לבדק הבית הרי זה תפדה כשאר מטלטלין, [בחולין דף ל׳] שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברים ונערכה הרי היא בכלל והעמיד והעריך עד שתמות, אמר רבה בשבועות [דף י״א] המקדיש בהמה תמימה לדמיה הרי זה נתקדש גופה כיצד דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב וכן אמר רב בתמורה [דף י״ט].