פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · נד · >>


מצות עשה נד - שישא האונס את אנוסתו וישלם לה קנס

מצות עשה שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינין שנאמר ולא תהיה לאשה, ועיקרי מצות האלו בפ׳ אלו נערות [דף ל״ט ומ]. מי שפתה נערה בתולה לרצונה הוא הנקרא מפתה. ומי שבא עליה בעל כרחה הוא הנקרא אונס [מהמיימוני פ״א דהלכות נערה בתולה וע״ש בהשגות], וכל הנבעלת בשדה הרי היא בחזקת אנוסה, ודנין בו דין אונס עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה, מפני שלא צעקה, עד שיעידו שהיא אנוסה, כגון ששלף חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך.

המפותה שלא רצתה להנשא למפתה או שלא רצה אביה ליתנה לו או שלא רצה הוא לכנוס, הרי נותן קנסה והולך ואין כופין אותם. ואם רצו וכנסה, אינו משלם לה קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. [שם] אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא למאנס, הרשות בידם ונותן קנס. רצתה היא ואביה ולא רצה הוא, כופין אותו וכונס ונותן קנס. שנאמר ולו תהיה לאשה, הרי זה מצוות עשה. אפילו היא גדמת או סומא או מצורעת, כופין אותו לכנוס [שם וביבמות דף כ״ט]. היתה זו אסורה עליו, אפילו מחייבי עשה ואפילו שנייה, הרי זה לא ישאנה. וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה, הרי זה יגרשנה. שנאמר ולו תהיה לאשה – באשה הראויה לו. [מהמיימוני דלעיל וצ״ע דלא משמע הכי בקידושין דף י׳ וביבמות דף נ״ט וכן בתו׳ שם בד״ה אלא וכבר השיג עליו הראב״ד שם]

אין האונס והמפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים ואין צריך התראה. [בכתובות דף כ״ט] מאימתי יהיה לבת קנס? מאחר שלש שנים גמורות עד שתיבגר. נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה [בנדה דף מ״ה] [בפרק אלו נערות דף ל״ח] בא עליה משבגרה אין לה קנס שנאמר נערה בתולה ולא בוגרת. אבל קטנה יש לה קנס מרבוי המקראות בכתובות [שם דף כ״ט ומ׳] וכן נדרש [בפ׳ נערה דף מ״ד] מייתור המקראות שאע״פ שאין לה אב יש לה קנס. [ובכתובות דף מ׳] חמשים כסף של קנס הם הנאת דמי שכיבה בלבד, וחייב המפתה ליתן בושת ופגם יותר על קנס הכתוב בתורה. [שם דף ל״ט] יתר עליו האונס שנותן הצער, שהנבעלת ברצונה אין לה צער ואנוסה יש לה צער, וכן הוא אומר באנוסה תחת אשר ענה. [במשנה שם] נמצא המפתה משלם שלשה דברים: קנס בושת פגם. והאונס ד׳ דברים: קנס ובושת ופגם וצער. [שם דף מ׳ ובערכין דף י״ד]

קנס שוה בכל אדם, אחד הבא על בת כהן גדול ואחד הבא על בת גר או על הממזרת, קנסה חמשים כסף. אבל הבושת והפגם והצער אינן שוין בכל וצריכין שומא. כיצד שמין הבושת? הכל לפי המבייש והמתבייש, שאינו דומה המבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסת למבייש קטנה ענייה בזוייה, ואינו דומה המתבייש מאדם חשוב וגדול למי שביישו אחד מן הנבלים וקל מן הקלים. ולפי זה רואין הדיינין מעלתו ומעלתה ושמין כמה ממון ראוי לאביה ולמשפחתה ליתן שלא יארע להם זה הבושת. וכמוהו חייב לשלם פגם – רואין לפי יופיה, כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היא שוה בעולה, וכמה היא שוה בתולה, שאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו שהוא רוצה בהנאתו ובטובתו, ורואין כמה פחותה וישלם. צער לפי קטנו וקטנותה ובנין גופה אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער בתו מזה ויתן [שם דף ל״ט].

המפתה נותן בושת ופגם מיד, ואינו נותן קנס אא״כ לא נשאה, שנאמר ואם מאן ימאן וגו׳ כסף ישקול כמוהר הבתולות. אבל האונס נותן ד׳ דברים מיד וכונס. עשר בנות שאין להם קנס כמו שתמצאם בהלכות [דף ל״ה ול״ו] ואלו הן: הבוגרת, והממאנת, והמגורשת מן הנישואין, והאילונית, והשוטה, והחרשת, והגיורת, והשבויה, ומשוחררת ומי שיצא עליה ש״ר בילדותה שבאו שנים והעידו שתבעה אותם לזנות עמם. וכל שאר הבנות יש להן קנס. [שם דף מ״א ודרשינן מאשר ירשיעון בב״ק דף כ״ד] ואין אדם משלם קנס בב״מ בהודאת פיו אלא ע״פ עדים, שנאמר אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע עצמו אבל משלם בושת ופגם וצער בהודאת פיו. [שם דף מ׳]

ג׳ דברים של מפתה וארבעה של אונס הרי הן של אב, שכל שבח נעורים של אב, ואם אין לה אב הרי הן של עצמה. [בתוס׳ דיבמות דף כ״ד בד״ה משום] אומר ר״י כי מאונס ומפתה למדנו שהנטען מן הפנויה מצוה לכונסה. ותנן אלו נערות פסולות שיש להם קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית כדברי האומר [נידה דף כ״ו י׳ יוחסין דף ע״ה] כותיים גירי אמת הן, הבא על השבויה, ועל הגיורת, והשפחה שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו פחותות משלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ואחות אביו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, והנדה, אע״פ שהן בכרת אין בהן מיתת בית דין. ובירושלמי [פרק אלו נערות ובתוספות שם הביאו בד״ה ועל דף כ״ט] מקשה והלא אשת אחיו יבמתו היא. אמר רבי מתניתין תפתר שהיה לאחיו בנים וארס אשה ומת ובא אביו ואנסה לעניין קנס נתרבו מן המקראות אבל לקיימן אסור.