סידור/נוסח מרוקו/ערבית לחול
מזמורים עריכה
א לְדָוִד יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. ב בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. ג אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. ד אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. ה כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. ו וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה. ז שְׁמַע יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. ח לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ. ט אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. י כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי. יא הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. יב אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס. יג לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים. יד קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה. (תהלים כז)
א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל. יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהוָה אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ. כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב. כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. לא יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. לג אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה. לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קד) וממשיכים "ה' צבאות"
א מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. ב אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ג יְהוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. ד יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי [מִיָּרְדִי] בוֹר. ה זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ. ו כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. ז וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. ח יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. ט אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. י מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. יא שְׁמַע יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֱיֵה עֹזֵר לִי. יב הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. יג לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. (תהלים ל) וממשיכים "ה' צבאות"
א לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי. ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ. ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. ט גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ. י כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי. יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. יב אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר. יג סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יח אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי. יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. כ וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. כה כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. כו מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. כח יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה. לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה. (תהלים כב) וממשיכים "ה' צבאות"
א לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת. ב רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר. ג יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם. ד חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. ה וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ. ו חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. ז כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. ח אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ. ט מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ מִן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. י בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר. יא שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ. יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ. יג וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם. יד כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. טו לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. טז תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ. יז תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ. יח אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל דֹּר וָדֹר עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ לְעֹלָם וָעֶד. (תהלים מה) וממשיכים "ה' צבאות"
א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. ב שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. ג גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. ד פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. ה אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. ו לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. ז הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. ח אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. ט וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. י וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. יא כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. יב קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. יג וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. יד זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. טו כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. טז אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. יז אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. יח כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. יט כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. כ תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. כא אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (תהלים מט) וממשיכים "ה' צבאות"
בכל יום מתחילים מכאן: א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה כָּל עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בַּלֵּילוֹת. ב שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהוָה. ג יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (תהלים קלד) יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה [שִׁירוֹ] עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. (תהלים מב, ט) א הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. ב כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קיז) בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה יְהוָה לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי. (תהלים ד, ט) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. (תהלים טז, יא)
יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח) יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. (תהלים כ, י) הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם. (תהלים כח, ט) לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. מ וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ. (תהלים לז, לט-מ) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהוָה. (תהלים לא, כה)
יש הנוהגים לומר פסוקים אלו במקום:
יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.
(תהלים מו, ח)
יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ.
(תהלים פד, יג)
יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
(תהלים כ, י)
חצי קדיש עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן):
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן):
בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרומַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן):
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. (תהלים עח, לח) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)
ברכו עריכה
אומרים "ברכו" במניין בלבד:
אומר שליח הציבור: בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְּבֹרָךְ
ועונים: בָּרוּךְ יְיָ הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד
שליח הציבור חוזר : בָּרוּךְ יְיָ הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
קריאת שמע וברכותיה עריכה
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרו מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה. פּותֵחַ שְׁעָרִים בִּתְבוּנָה. מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוכָבִים. בְּמִשְׁמְרותֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצונו. בּורֵא יומָם וָלָיְלָה. גּולֵל אור מִפְּנֵי חשֶׁךְ וְחשֶׁךְ מִפְּנֵי אור. הַמַּעֲבִיר יום וּמֵבִיא לָיְלָה. וּמַבְדִּיל בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה. ה' צְבָאות שְׁמו. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:
אַהֲבַת עולָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ. תּורָה וּמִצְות חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אותָנוּ לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן ה' אֱלהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וְנִשְׂמַח וְנַעֲלוז בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ וּמִצְותֶיךָ וְחֻקּותֶיךָ לְעולָם וָעֶד. כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאורֶךְ יָמֵינוּ. וּבָהֶם נֶהְגֶּה יומָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ וְחֶמְלָתְךָ לא תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעולָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוהֵב אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל:
קריאת שמע עריכה
א. קטן שהגיע לחינוך כבן ט' או י' שנים חייב בק"ש:
ב. שיכור אם יכול לדבר לפני המלך קורא. ויש מקילין בק"ש:
ג. נשים פטורות מק"ש ונכון שיקבלו עול מלכות שמים ויקראו פסוק ראשון ובשכמל"ו:
ד. נשים פטורות מזכירת י"מ והאנשים אינם יוצאים י"ח בזכירת י"מ בהרהור:
ה. מצות צריכות כוונה לצאת י"ח, ובק"ש צריך לכוין להבין מה שהוא אומר וביותר בפ' [=בפסוק] א' ואם לא כיון בפ' א' חוזר כי לא יצא י"ח והשאר אם לא כיון יצא:
ו. כשלא כיון בפסוק א' וחזר ימתין קצת או יאמרנו בלחש:
ז. הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואסור לרמוז אפילו לצורך מצוה בפ' א' [=בפרשה ראשונה] ובשניה יש להקל למצוה אבל שלא לצורך מצוה אסור - גם בפ' ב':
ח. המהלך בדרך ורוצה לקרות ק"ש עומד בפ' א' [בפסוק ראשון] ובשכמל"ו. ואם עומד כל הפרשה הוי יוהרא, וכשהוא יושב אין לו לעמוד:
ט. הרוכב ע"ג בהמה צריך לעמוד בפ' א' אבל יושב בקרון אין צריך לעמוד:
י. ישן מצערים אותו ומעירין אותו עד שיהא ער ממש כשקורא פסוק א' מכאן ואילך אין מצערין אותו הרבה וסגי לקרות מתנמנם:
יא. יש מי שאומר דהיינו דוקא כשקרא כבר ק"ש וברכותיה בצבור ועתה קורא ק"ש שעל המטה ובזה אמרו שאם היה אנוס בשינה אין מקיצין אותו:
יב. אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא וכ"ש אם שמע מאחר:
יג. ואם קראה בלבו או שמע מאחר מחמת החולי או האונס ואח"כ נסתלק האונס א"צ לקרותה פעם אחרת:
יד. לא יאריך באל"ף של "אחד" כדי שלא יהא נראה ח"ו אי חד. ולא יחטוף בחי"ת ויאריך מעט. ויאריך בדל"ת שיעור שימליכהו בד' רוחות העולם:
טו. אם לא אמר בשכמל"ו בכוונה צריך לחזור:
טז. אין לפסוק באמצע פ' א' כלל ולא באמצע בשכמל"ו. אבל בין ב' פסוקים אלו כאמצע פרק. ונראה להחמיר גם בין שמע לבשכמל"ו כמו פ' א':
יז. צריך לדקדק באותיותיה ולהשמיע לאזנו ולקרות בטעמים הכתובים בתורה ובדיעבד בג' אלה יצא:
יח. היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בפרשה ראשונה או בשניה חוזר לראשונה. ואם התחיל למען ירבו סירכיה נקט וא"צ לחזור:
יט. אם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה' אלהיכם:
כ. אם נזדמן לו קדיש וקדושה צריך להמתין בשירה חדשה ויענה ואחר כך יאמר שירה חדשה:
כא. אם בעוד שקורא ברכת אמת ויציב הוציאו ס"ת לא יאמר פ' וזאת התורה כי לדידן אין עונין שום אמן דברכות בברכות ק"ש ויפסיק בשתיקה ויראה הס"ת ואח"כ יחזור לגמור הברכה ויסמוך גאולה לתפלה כמשפט:
כב. אחד שקודם הגיעו לשירה חדשה שתק לראות הס"ת ונתבלבל אח"כ ותכף התחיל תפלת י"ח ולא סיים הברכה ב' של ק"ש, נראה דאחר תפלתו יקרא ק"ש ויאמר אמת ויציב עד גאל ישראל לדעת מרן:
כג. כהן שקראוהו לס"ת אפילו בשמו ולא יש אחר והוא קורא ק"ש וברכותיה לא יעלה:
מקור עריכה
מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד.
(דברים ו, ד)
(בלחש:) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
צריך להפסיק בין עול מלכות שמים לעול מצות
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. (דברים ו, ה) יפסיק מעט בין המילה עַל למילה לְבָבֶךָ ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו, ו-ט)
יפסיק מעט בין המילה אֶתְכֶם למילה הַיּוֹם
יג וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.
יד וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.
טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.
יז וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם.
יח וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.
יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
כ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.
(דברים יא, יג-כ)
יבטא היטב את העין של "נשבע": לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (דברים יא, כא)
לז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.
לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.
מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם.
מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
(במדבר טו, לז-מא)
אֱמֶת.
והחזן בבית הכנסת כופל: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת.
אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כָּל זאת וְקַיָּם עָלֵינוּ. כִּי הוּא ה' אֱלהֵינוּ וְאֵין זוּלָתו. וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּו. הַפּודֵנוּ מִיַּד מְלָכִים. הַגּאֲלֵנוּ מַלְכֵּנוּ מִכַּף כָּל עָרִיצִים. הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. הַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אויְבֵי נַפְשֵׁנוּ: הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלא נָתַן לַמּוט רַגְלֵנוּ. הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמות אויְבֵינוּ. וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂונְאֵינוּ. הָאֵל הָעושֶׂה לָנוּ נְקָמָה בְּפַרְעה. בְּאותות וּבְמופְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתו כָּל בְּכורֵי מִצְרָיִם. וַיּוצִיא אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל מִתּוכָם לְחֵרוּת עולָם. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. וְאֶת רודְפֵיהֶם וְאֶת שׂונְאֵיהֶם בִּתְהומות טִבַּע. רָאוּ בָנִים אֶת גְּבוּרָתו שִׁבְּחוּ וְהודוּ לִשְׁמו. וּמַלְכוּתו בְרָצון קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְרוּ כֻלָּם. מִי כָמכָה בָּאֵלִים ה' מִי כָּמכָה נֶאְדָּר בַּקּדֶשׁ. נורָא תְהִלּת עשֵׂה פֶלֶא: מַלְכוּתְךָ ה' אֱלהֵינוּ רָאוּ בָנֶיךָ עַל הַיָּם יַחַד כֻּלָּם הודוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקב. וּגְאָלו מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל:
הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלום, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום, וּפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומֶךָ וְתַקְּנֵנוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֵצָה טובָה מִלְּפָנֶיךָ, וְהושִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ. וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ מַכַּת אויֵב. דֶּבֶר. חֶרֶב. חולִי. צָרָה. רָעָה. רָעָב. וְיָגון. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. שְׁבור וְהָסֵר הַשָּׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ. וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. וּשְׁמור צֵאתֵנוּ וּבואֵנוּ לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום מֵעַתָּה וְעַד עולָם: כִּי אֵל שׁומְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה מִכָּל דָּבָר רָע וּמִפַּחַד לַיְלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁומֵר אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל לָעַד אָמֵן:
יש נוהגים לומר: בָּרוּךְ יי לְעולָם אָמֵן וְאָמֵן: בָּרוּךְ יי מִצִּיּון שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ: בָּרוּךְ יי אֱלֹהִים אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. עשֵׂה נִפְלָאות לְבַדּו: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבודו לְעולָם וְיִמָּלֵא כְבודו אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: יְהִי כְבוד יי לְעולָם. יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו: יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ. מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: כִּי לֹא יִטֹּשׁ יי אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יי לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יי הוּא הָאֱלֹהִים יי הוּא הָאֱלֹהִים: וְהָיָה יי לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה יי אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד: יְהִי חַסְדְּךָ יי עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: הוֹשִׁיעֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ: כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:
בָּרוּךְ יי בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יי בַּלַּיְלָה. בָּרוּךְ יי בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יי בְּקוּמֵנוּ. כִּי בְּיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יי אֵל אֱמֶת: אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם יָחֵד שִׁמְךָ וְקַיֵּם מַלְכוּתְךָ תָּמִיד וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:
בקהילות מרוקו נהגו לומר במקום הפסוקים המופיעים למעלה את מזמור כט בתהילים שיש י"ח אזכרות (כף נקי, תפילת ערבית; חסד לאברהם [אנקאווא], תפילת ערבית; נשמת חיים [משאש] על תהילים כט; שארית הצאן ד שצו): א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז. ב הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. ג קוֹל יְהוָה עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל מַיִם רַבִּים. ד קוֹל יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר. ה קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. ז קוֹל יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. ח קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ. ט קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. י יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם. יא יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. (תהלים כט, א-יא)
ואמרים בקול רם:
במוצאי שבת מתחילים מכאן: מֶלֶךְ בְּרֵאשִׁית אַתָּה נִקְרֵאתָ וְעַל כָּךְ מַעֲשֶׂיךָ אַתָּה תִּמְלֹךְ עד כאן למוצאי שבת
יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ. בְּאֱמֶת בֶּאֱמוֹר לְצִיוֹן מָלַךְ אֱלֹקַיִךְ. ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כִּי אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ אֵל חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשָׂיו.
חצי קדיש עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן):
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן):
בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרומַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן):
לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא) שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
תפילת עמידה עריכה
א. אין לנענע גופו בתפלת י"ח שהוא כעומד לפני המלך. (מהר"י סרוק והרמ"ע):
ב. לא ישמיע לאזניו בתפלתו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע. (בדק הבית סק"א ופר"ח):
ג. אפשר דאפי' להתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפילו לאזניו וז"ש דלא לשתמע קליה בצלותיה. (בר"י סק"א ומחב"ר שם וסתק"א ע"ש וסתקפ"ב. ועיין פתח עינים על ברכות על דף ט"ו:
ד. ישהה מעט קודם שיתחיל להתפלל ובשירה חדשה יחשוב גדולתו יתברך ונפלאותיו שעשה עמו, ואשר הוא עני ואביון מתורה ובקבר עני אפל שפל גלמוד (זהר ואחרונים):
ה. יחשוב שהוא נגד א"י ירושלם ובית המקדש ובית קה"ק. (סצ"ד):
ו. לא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע וכו'. (ספר חסידים).
ז. צריך להיות נכון במחשבה ודבור וכונה בתפלה. והאריך מאד בזה ואסף וקבץ במימר קדישין הרב שלמי צבור מדף ק"א והנמשך. ותראה כי תפלה גימ' בכונ"ת הל"ב. (סדור הרב יעב"ץ וכ"כ הרב אבודרהם):
ח. צריך לסמוך גאולה לתפלה וכמה מעלות בזה ע"ש דף ק"א:
ט. מנהגי שרשי התפלות אין לשנות ממנהג הקדום י"ב שערים כנגד י"ב שבטים ותפלות כל א' עולה בדרך שער א' ותפלת נסח הספרדים עולה בכל א' מי"ב שערים. (האר"י ז"ל):
י. לענין דינא אשכנזים המתפללים עם ספרדים וספרדים המתפללי' עם אשכנזים יצאו י"ח תפלה. (שער אפרים סי' י"ב):
יא. מנהג סדר הספרדים הוא הנכון כי הכל בלשון צח וברור (מהרשד"ם משא מלך):
יב. מי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר ואפילו להרהר הסודות הכתובים בסדור האר"י ז"ל באין מבין ורד קרוב להפסד רחמנא ליצלן. (מחב"ר סרע"ד):
יג. מי שאין לו יד בדרך הסוד אל יתפלל מתוך סדור האר"י כי הוא יוהרא וגונב דעת. (שם):
יד. בשחרית יעמוד להתפלל כשיאמר תהלות לאל עליון. ובערבית כשמתחיל ש"ץ הקדיש. (שיירי כנה"ג סצ"ג):
טו. ילך שלש פסיעות לפניו ושם יתפלל. (ס' הרקח):
טז. לא יעמוד להתפלל לא ע"ג מטה או ספסל וכו'. (ס"ג).
יז. ע"ג הסופ"ה מותר להפלל ואם רובם או כלם למטה לאו שפיר עבדי העומדים למעלה אם לא שאי אפשר. (הלק"ט ח"א סקכ"ב):
יח. יקבע מקום לתפלתו וכל שהוא תוך ארבע חשוב מקום אחד ואם מתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו. (ס"צ ואחרונים):
יט. יתפלל לצד מזרח ויצדד לדרום או לצפון. (סצ"ד ואחרונים):
כ. לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר ודבר קבוע ארון ותיבה אין חוצצים, ולא חשיב חציצה אלא דבר גבוה עשרה ורחבו ארבעה ומותר להתפלל אחורי אדם. (ס"ג ואחרונים):
כא. לא יתפלל נגד בגדים המצויירים אע"פי שאינם בולטים ואם יקרא נגד כותל או בגד מצוייר יעלים עיניו. (שם):
כב. אסור להתפלל נגד המראה אפילו עיניו סגורות. (הרדב"ז סק"ז):
כג. קודם שיתפלל יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. (סצ"ב):
כד. מותר לרוק בבהכ"נ ויכסהו בגמי או ידרסנו ברגליו: (ס"צ)
כה. ובתפלת י"ח אסור לרוק ואם אי אפשר מבליעו בכסותו ואם הוא אסטניס זורקו לאחוריו, ואם אי אפשר זורקו לשמאלו ולא לימינו וכ"ש לפניו. (סצ"ז):
כו. אפילו בתחנונים שאחר תפלה אסור לרוק דכל זמן שלא פסע ג' פסיעות הו"ל כעומד לפני המלך ואם א"א שרי אף לימינו ולפניו. (אחרונים שם):
כז. לא יגהק ולא יפהק ואנם הוצרך באונס יניח ידו על פיו. (שם):
כח. רבינו האר"י היה מתפלל שמונה עשרה בעיניים סגורות ואם יותר טוב לו להתפלל מתוך הסדור כה יעשה ושח עינים. (מחב"ר שם):
כט. צריך שלא יסמוך על עמוד שלפניו או בצדו וחולה שא"א לו כי אם בסמיכה אם יוכל לכוין כמו אם היה יושב יעמוד ויסמוך. (בר"י סצ"ד):
ל. אף בתפלה מיושב צריך להזהר שלא לסמוך לאחריו ולא יהיה מוטה לצדדין ואל יפשוט רגליו ולא ירכיבם זה על זו. {עט"ז שם):
לא. לא יראה עצמו בתפלה כעייף ואינו יכול לעמוד וכיוצא מתנועות ותכסהו בושה כי ברחובות ובעסקיו הוא בריא. ולעבוד ה' ראשו ככרמל. (כנה"ג שם):
לב. זקן שאינו יכול לעמוד יושב במקומו ומתפלל, וחולה מתפלל אפילו שוכב על צידו והוא שיוכל לכוין דעתו ואם לאו יהרהר בלבו. ואם נסתלק האונס אין צריך לחזור ולהתפלל אפילו התפלל בהרהור וכל שכן אם הוכרח להתפלל מיושב כגון שהיה בדרך בקרון וכשיבא לבית א"צ להתפלל. (עבר"י ס"פ וסצ"ד):
לג. אסור להפיח בתוך התפלה ואם אינו יכול להעמיד עצמו הולך אחריו ד' אמות ותצא רו"חו ואחרי ככלות יהרהר בלבו נוסח זה, רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במיתתנו, וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק. (סק"ג ושנ"ה):
לד. הנהגת האדם יגע בשוק וירך ומקומות המכוסים ולא יחכך ראשו בידו, וכן יזהר שלא יגע בצואת האזן והאף. (ס"ד וסצ"ב, ועיין במח"בר שס):
לה. לא יאחוז בידו שום דבר כשהוא מתפלל חוץ מהמחזור ואם התפלל וידו אוחזת באיזה דבר אין צריך לחזור ולהתפלל. (סצ"ו ואחרונים):
לו. אם רוצים לומר נוסח איזו תפלה או וידוי בשומע תפלה וכיוצא צריך לרשום בספר אותו הנוסח והספר בחיקו ישא שיהא מוכן ומזומן בעתו. (ברכ"י שם):
לז. תינוק שהטיל מים בבה"כ ישתוק עד שיביאו מים ואם המים רחוקים יש להקל דהוא ספיקא דרבנן (סברת הרשב"א והפר"ח ס"א ומרן בב"י סע"ח ודלא כה"ה בספר שלמי צבור דף קי"א דחש לסברת האחרונים וגם הרב מור קציעה הקל בבה"כ ע"ש) ומהיות טוב אם אפשר ישימו בגד עליהם:
לח. המתפלל יכוין בלבו פירוש המלות ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות ויחשוב שאם לפני מלך בשר ודם מדבר היה מסדר דבריו ומכון יפה. ק"ו על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ויחשוב בדברים המכניעים את הלב. (סצ"ח ע"ש באורך):
טל. אם תינוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם. (מחב"ר סק"ד):
מ. לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומים של תורה. (ס"ג?):
מא. לא יעמוד להתפלל מתוך פלפול אלא מתוך הלכה פסוקה. (שם):
מב. אסור לישב בתוך ארבע אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו וירחיק ד' אמות, ואם עוסק בתקוני התפלות אפילו באיזהו מקומן אינו צריך להרחיק. ויש מי שמתיר גם אם עוסק בתורה אבל לא במהרהר. ואם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו אם אינו בבה"כ אין צריך לקום וחוץ לד' אמות שרי אפילו לפניו. (סי' ק"ב ואחרונים):
מג. אסור לעבור נגד המתפללים לפניהם בתוך ארבע אמות אבל לצידיהן שרי (שם) ובזוהר ח"א דף קל"ב אמרו ומאן דצלי אסור למעבר ד' אמות סמיך ליה לכל סטרא בר לקמיה:
מד. מי שהשלים תפלתו ואחר מתפלל אחריו ולא השלים אסור לפסוע ג' פסיעות עד שישלים תפלתו העומד אחריו ואפילו שהתחיל האחר להתפלל אחריו. (שם):
מה. עשרה שהתפללו כבר ביחיד ונתקבצו מנין עשרה יעבור ש"ץ לפני התיבה להוציא רבים בקדושה וקדיש. (הרב יעב"ץ בסדורו דף קמ"ט ובמו"ק סי' ש"ט וע"ש במחב"ר):
מו. ש"ץ שצריך להתפלל בשני מקומות עיין לה' הנז' שם ובתשו' שאלת יעב"ץ ח"א סכ"א:
מז. המתפלל יכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכלן לפחות יכוין באבות:
מח. יכרע גופו כשאומר ברוך וכשיאמר אתה ישחה ראשו וכשזוקף זוקף בשם הראש ואחר כך הגוף. (זהו ר"מ ריש עקב ועיין מחב"ר סקי"ג):
מט. כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחד דרך הכנעה וכשהוא זוקף יהיה בנחת. (סי' קי"ג):
נ. הכריעה תהיה עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה (שם). וצריך לכרוע על ברכיו (בר"י סקכ"א). וזקן שאינו יכול - בהרכנת ראשו די. והבריא לא ישחה כ"כ דמחזי כיוהרא. (סקי"ג):
נא. בבית הכנסת שמרוצף באבני שיש מותר להשתחוות כל דליכא פשוט ידים ורגלי' ולכתחילה מותר לרצף הבית הכנסת באמנים. (הרב כנה"ג סק"ג וסקל"א):
נג. ביוה"כ במקום שכורעים במוסף נהגו להציע מצעות ומחצלאות או עשבים. (סקל"א):
מקור עריכה
https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=21925#p=151&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=
מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).
הזכרת טל וגשם במחיה המתים עריכה
א. אסור להזכיר גשם עד שיזכיר שצץ במוסף י"ט אחרון של חג (סקי"ג):
ב. אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה (שם):
ג. אם אמר "משיב הרוח ומוריד" ונזכר ואמר "הטל" - שפיר דמי (הרב המגיה שלמי צבור דף קי"ו):
ד. אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו (שם):
ה. אפילו במקום שצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במה מחזירין אותו (שם):
ו. במקום שמחזירין אם אמר בא"י ונזכר וסיים למדני חקיך ונמצא שלא סיים ברכתו, וחוזר ואומרה כראוי (הריטב"א פ"ק דתעניות):
ז. במקום שחוזר לראש א"צ פסוק ה' שפתי תפתח (שם):
ח. אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל "אתה קדוש" אין צריך לחזור אלא אומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בלא חתימה (קי"ד):
ט. במקום שאמרו חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש (סקי"ד ובר"י סק"ד ישבתי מאי דקשה על מרן והשיב ה"ה בשל"ץ דף קי"ז דעיקר החילוק כתבו ע"ת וכיוצא בזה השיג במ"א דמה מציאה היא זו וכבר היא בס' וכו'. ואני בעניי בריש בר"י כתבתי שחלק גדול ורב כתבתי בגלותי בחוסר ספרים וכו' ע"ש. ומה הם אלו השגות וגם דעל הרוב לא כתבתי שמצאתי מציאה. ובפרט ספר ע"ת ודאי לא היה אתי כי אם לעתים רחוקות בשאלה ומקיים מצות השבה מיד):
י. הזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש וידע שדינו לחזור לראש ולא חזר ואמר שיסמוך על הש"צ וכן עשה וסמך על הש"ץ וכיון דעתו יפה יפה יצא ולכתחילה גם כן יש לסמוך שיכון עם הש"ץ. אמנם ידוע דצריך כוונה גדולה וגם שהש"ץ יהיה הגון וירא ה' שיתפלל כראוי (בר"י סקכ"ד והרב יעב"ץ בסדורו וכן עיקר אף שהרב המגי' הנזכר האריך הרבה בזה שם דקי"ז והוא מסופק קצת בדין זה):
יא. אם אינו רוצה לסמוך על חזרת ש"ץ יכול לחזור ולהתפלל בעצמו (בר"י שם):
יב. זה שטעה יפסוק ולא יסיים תפלתו דהתפלה לא עלתה לו (בר"י שם):
יג. היוצא בתפלת ש"ץ לא יאמר מודים דרבנן רק ישתוק ויכוין למה שאומר ש"ץ (שם):
יד. אם הזכיר גשם במקום טל בליל יום טוב האחרון של חג אינו חוזר (גן המלך סקמ"ו):
טו. בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לאו עד ל' יום בחזקת שהזכיר גשם וחוזר (סקי"ד):
טז. אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל צ' פעמים כנגד ל' יום, משם ואילך הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם וא"צ לחזור. וה"ה במוריד הגשם, וגם התיקון לומר מוריד הגשם הוא למקום שאין אומרים מוריד הטל אבל לדידן אין צריך תקון דאם אמר מוריד הטל כמנהגנו סגי. ואם ביום פסח אמר מ"ה פעמים מוריד הטל אחר עבור ט"ו יום אין צריך לחזור אם נסתפק. וכן אם אחר ט"ו יום אמר מ"ה פעמים א"צ לחזור (ההרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ג):
יז. אם שגג או פשע ביום או יומים באלו הל' יום ולא התפלל - לא הורע חזקתו ואין לחייבו אחר ל' יום (ט"ז):
יח. ש"ץ קבוע ומחזיר התפלה שחרית ומנחה כל שעברו י"ח יום א"צ לחזור ולהתפלל (גם לדעת הט"ז האמור) (הרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ד):
יט. בימות הגשמים אם הזכיר טל כמו שהיה רגיל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו (קי"ד):
כ. אם גמר תפלתו ונזכר שטעה וחזר להתפלל ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור תכף שנכזר יפסיק באמצע ברכה (הרב המגיה הנזכר דף קכ"ב ע"א):
כא. בברכת האל הקדוש אין לומר כי אל מלך גדול וקדוש אתה (מחב"ר סקט"ו):
כב. בברכת השיבנו כתבתי בבר"י ומחב"ר והשיג עלי הרב המגיה בספר שלמי צבור דקכ"ד, ואני בעניי השבתי על דבריו ביעיר אזן דף ק"ה בס"ד:
ברכת עננו עריכה
כג. בברכת עננו שאומר הש"ץ בתעניות כמו ד' צומות שהם על חרבן הבית וכיוצא יאמר "העונה לעמו ישראל בעת צרה". וכשהיא צרה כוללת לאומות העולם וישראל יאמר העונה בעת צרה (הרב המגיה הנז' דף קכ"ו):
כד. עשרה מתעניין בבית הכנסת ואחד מהם כבר התפלל אין לומר עננו (בית דוד סשמ"ה):
כה. אם יש אחד שאינו משלים לא יאמרו עננו (מג"א סתקס"ו):
כו. הא דבעי י' מתענין הוא דוקא בתענית צבור שקבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפילו שאין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר עננו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתעניין בבית הכנסת (בר"י סתקס"ו):
כז. כל שלא יש י' מתעניין בבהכ"נ בער"ח וכיוצא אין להוציא ס"ת ולא יאמרו עננו בחזרה אפילו במנחה ואפילו בש"ת (מחב"ר סתקס"ח):
כח. שכח ש"ץ לומר עננו במקומה אומרה בש"ת כיחיד שכוללה בש"ת. (קי"ט ובר"י שם):
כט. שכח ש"ץ ואמר רפאנו אם לא חתם רפאנו יאמר עננו ואח"כ יאמר רפאנו (אחרונים):
ל. אם הש"ץ אמר עננו קודם ראה נא בענינו צריך לאומרו פעם שנית במקומו (מגן אברהם):
לא. בברכת רפאנו הרבה גדולים אומרים והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכות נפשנו רוחנו ונשמתנו (בר"י סקי"ו ושם נתתי טעם, ועוד י"ל דחולי הגוף נמשך מחולי הנפש כידוע ואם כן זה עיקר רפואת חולי הגוף ודוק):
לב. טוב שיכון במחשבתו על החולה ובברכת רפאנו ובש"ת יאמר בפירוש. ויש מן הגדולים שהיו מתפללים בפירוש על החולה בברכת רפאנו (בר"י סקי"ט):
לג. בברכת השנים יתפלל במחשבה על הפרנסה וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו (האר"י ז"ל):
לד. עיקר הנסחא ברכנו ה' אלהינו (כן הביאו הנוסח הרמב"ם והר"ד אבודרהם):
לה. יש מקומות דנהגו לומר בקיץ ובחורף ברך עלינו ומשנים השאלה לפי הזמן, והנכון לומר בקיץ ברכנו ובחורף ברך עלינו (גורי האר"י ז"ל):
אמר ברכנו בימות הגשמים עריכה
לו. אם שכח ולא אמר ברך עלינו ונזכר אחר שסיים וחתם ברכת ברכנו, אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר (הרב המגיה בשלמי צבור דקפ"ה):
לז. מי שלא שאל בברכת השנים ונזכר באיזו ברכה מברך כדרכו ושואל בש"ת ולא חיישינן שמא ישכח (בר"י סקי"ז):
לח. כששואל מטר בש"ת ויש לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו ואם נזכר אחר שחתם ש"ת קודם שהתחיל רצה אומר ותן טל ומטר ואחר כך רצה (סי' קי"ז):
טל. אם לא נזכר עד שסיים אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים. אם עקר רגליו חוזר לראש.
מ. אם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו הגם שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמו (שם):
מא. אם לא שאל מטר בימות הגשמים אף ששאל טל חוזר אבל אם שאל מטר ולא טל אינו חוזר (שם):
ספק ודין בני א"י וחו"ל עריכה
מב. נסתפק אם אמר ברכנו או ברך עלינו בתוך ל' יום חוזר (בית דוד מ"ז):
מג. יום ס' אחר תקופת תשרי אומר בברכת השנים ותן טל ומטר ואם לא שאל ביום ס' של תקופה אף קודם שעברו ס' מעת לעת חוזר ומתפלל (מחב"ר סקי"ז):
מד. בן א"י הנמצא בעירו בז' בחשון ושאל כמנהג ארץ ישראל בו ביום ואחר ימים מועטים יצא וירד מצרימה ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה, כיון דכבר התחיל לשאול בז' בחשון בעודו בא"י יהי לו מושך וישאל כבני א"י (בר"י סקי"ז):
מה. בן א"י שיצא קודם ז' בחשון מא"י ובז' בחשון הוא בתחום חוצה לארץ ועודנו בדרך ישאל כבני חו"ל אף דלא הגיע לעיר (בר"י שם):
מו. בן ח"ל ששאל גשם בתפלה תוך ס' לתקופה אינו חוזר (שם):
מז. בן א"י שלא שאל מטר בליל ז' בחשון בא"י חוזר (שם) והרב המגיה בשל"ץ דף ק"ל כתב שהוא חידוש שלא הזכרתי תשו' הלק"ט ח"א סי' ע"ג דפסק להפך ע"ש. ואני אומר דתשובות שמזכיר הרב יד אהרן אין אחריותם עלי וכן נהג הרב יד אהרן בתשובות שמזכיר הרב כנה"ג כידוע. הן אמת דכשהוא דבר הנוגע למה שכותב לפעמים מזכירה והיינו משום דהכנ"הג מזכירה אבל כאן החידוש הוא שהרב יד אהרן לא הזכירה ואכמ"ל:
מח. בן ח"ל הנמצא בא"י ובן א"י הנמצא בח"ל כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה (שם):
מט. מי שהיה נוהג כהרדב"ז דבן א"י דיש לו אשה ובנים שם והוא בח"ל דשואל בז' בחשון ונעשה יום אחד ש"ץ ולאו אדעתיה, בלחש ישאל כבני א"י ובחזרה כבני ח"ל (שם):
אמר ברך עלינו בימות החמה נ. בימות החמה שאל מטר מחזירין אותו ואם יש חזרת תפלה יכוין דעתו לש"ץ כל י"ח ברכות (סקכ"ד):
ברכת השיבה עריכה
נא. ברכת השיבה. המנהג לחתום כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט ואם טעה ואם טעה בעשרת י"ת ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר (כן דעת כמ"ש בר"י סקי"ח ע"ש):
נב. אם אמר בעשרת י"ת מלך המשפט אינו (מחב"ר סתקפ"ב):
נג. אם בשאר ימות השנה אמר המלך המשפט אינו חוזר (שם):
הוספת בקשות עריכה
נד. רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף ובש"ת יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת (סקי"ט):
נה. יזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים (בר"י שם):
נו. כשמוסיף ברכה לצורך יחיד לא יאריך והאומרים תפלות ווידוים בש"ת אינו נכון (בר"י שם):
שאר דיני תפילת העמידה עריכה
נז. בחתימת ברכת המינים קבלנו שצריך לחתום שובר אויבים ומכניע מינים שיהיה מעין פתיחה (וכן הוא בסדור מהר"ח הכהן ובסידור האר"י דפוס לבוב. ובשלמי צבור דקל"א לא רצה בזה מכח מה שמצא במקובלים הקדמונים לכוין. ואוי בעניי איני זז ממנהגי ואכמ"ל):
נח. בברכת תשכון צריך לומר וכסא דוד עבדך והמדלגו אין תפלתו שלימה (האר"י ז"ל):
נט. אם דילג או טעה באיזו ברכה מהאמצעיות חוזר לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר (קי"ט):
ס. בברכת את צמח דוד כי לישועתך קוינו כל היום יכוין לצפות לישועה כי על זה שואלי"ם הלכו בו לעולם הבא:
סא. יש לכוין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע, ומצאתי תועלת גדיל לעתות בצרה בזה (בר"י פרי עץ חיים דנ"ג בשם מהר"י צמח זלה"ה):
סב. שוחין במודים ותוקף מעלת ההשתחואה הפליגו מאד רז"ל. כל קבל דנא מאן דלא כרע במודים ענשו גדול מאד (בר"י סקכ"א):
סג. בברכת שים שלום צ"ל וברכנו אבינו כלנו כאחד (ב"י שם):
סד. וטוב בעיניך לברכנו כצ"ל והאומר וטוב יהיה בעיניך טועה (בר"י שם):
סה. אחר סיום י"ח מיד יאמר יהיו לרצון ואח"כ יאמר תחנונים ובסוף תפלתו א"צ שיקצר בשאלותיו כמו בשומע תפלה, אלא יכול להאריך כמו שירצה (בר"י סקי"ט):
סו. יאמר עשה למען שמך וכו' ואפשר לפרש עשה למען שמך היא השכינה בסוד ויעש דוד שם וכמו שפי' בזוה"ק למען אדני. עשה למען ימינך כמשז"ל בפסיקתא דכביכול הימין משועבדת. עשה למען תורתך שאמרת שאם לא נשכח התורה לא תשכח ירושלם כמשז"ל. עשה למען קדושתך דכתיב אלהים קדושים והכונה אלהי ישראל שנקראו קדושים. ודוק כי קצרתי:
סז. טוב שיאמר יהיו לרצון פעם אחרת בסוף תחנונים:
סח. יפסע ג' פסיעות ויעמוד שם עד קדושה:
חזרה, קדושה ומודים עריכה
סט. אם האריך בתפלתו עד שהגיע ש"ץ לקדושה ותכף פסע יכול לחזור תכף למקומו לומר קדוש (בר"י סקכ"ג):
ע. באיזה מקומות נהגו להקל שמתפלל ש"צ בקול רם ואומר קדושה ואתה קדוש ואומר האמצעיות בלחש ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפלה וכן עושים במוסף, ולא אריך למעבד הכי שהרי מרן בב"י סקל"ד כתב דבמנחה היו עושין כן בצפת וגזרו נדוי בצפת"ו על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש וש"ץ חוזר כל י"ח ברכות ע"ש, וק"ו לשחרית ומוסף (של"ץ דקל"ו):
עא. ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בלחש (סקכ"ד):
עב. ש"צ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה א"צ להתפלל בלחש שכבר התפלל אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע (בר"י שם):
עג. כיון דאיכא רובא שלא התפללו אע"פ שהשאר התפללו כל שיש עשרה שעונין אמן יכול לומר חזרה (שיירי שם):
עד. יכולים לומר חזרה בי' עם הש"ץ וא"צ שיהיו עשרה חוץ מהש"ץ (שם):
עה. אם יצאו מקצתן אחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים קדושה וכל י"ח ברכות ותו לא (אחרונים לדעת מרן):
עו. לאו דוקא קדושה דכיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים (מג"א שם):
עז. כשהש"ץ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן (סקכ"ד):
עח. אין ללמוד בעת חזרת הש"ץ (ס"צ דין י"ח והרב ווי העמודים) ועל"ק לקמן דין פ"א:
עט. אין לומר עם החזן אמצע הברכות אפילו בלחש ומכ"ש שלא להגביה קולו דהוי קלות ראש (סקכ"ד אחרונים וד"ע):
פ. כל שאין ט' בבהכ"נ מכוונים לברכותיו ולענות אמן כמשפט קרוב דהוו ברכות לבטלה (שם):
פא. יש לעמוד בחזרת העמידה וטוב שיהיה הסדור לפניו לכוין היטב בחזרת הש"ץ (שם):
פב. יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששניהם יהיו דמות רגל א' ויכוין לקיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל (האר"י ז"ל):
פג. נקדישך ונעריצך ב' תיבות אלו יאמר בקול רם והשאר בלחש ויענה קק"ק בקול רם (האר"י ז"ל):
פד. ש"ץ אומר לעומתם משבחים ואומרים ועונין ברוך כבוד ה' ממקומו וכשאומר ובדברי קדשך עונין ימלוך (כנה"ג):
פה. אל ימשוך ש"ץ בניגון לעומתם וכן ובדברי קדשך אלא ימהר לאומרה כדי שלא יענו הקהל קודם שיגמור וה"ל כמו אמן חטופה (ספר חסידים סתת"ט):
פו. מי שאמר קק"ק ועדיין הש"ץ היה אומר וקרא זה אל זה יכוין למה שעונים הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו (כן נ"ל עיין בבר"י):
פז. כשעונה קק"ק יהיו עיניו סגורות וישא עיניו למרום ויגביה עצמו. וכן בשעה שאומר ברוך כבוד ה' וימלוך ירים עקביו כלפי מעלה וגופו ולא ידלג הרבה שלא יתלוצצו עליו (טור ושל"ה):
פח. יחיד העומד בתפלה וכשהגיע לקדושה הצבור אומרים קדושה דסדרא או כתר אינו אומר קדוש עמהם (סק"ט):
פט. במודים דרבנן ירכין הראש בלבד (האר"י ז"ל):
צ. לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו (ש"ע סקכ"ד) ואם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא גמור לדבר בין לחש לחזרה (גורי האר"י ז"ל):
א. שכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ר"ח אפילו בליל שני של ר"ח אינו חוזר (סתכ"ב):
ב. שחרית ומנחה אם לא אמר יעלה ויבא חוזר ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומרו במקום שנזכר (שם):
ג. אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יאמר למדני חוקיך כמי שקורא פסוק, ויאמר יעלה ויבא, ויאמר תשלום הברכה בא"י המחזיר שכינתו לציון (הריטב"א פ"ק דתעניות. שלמי צבור דר"ך ע"ד):
ד. אם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים - אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלים חוזר לראש. ואם רגיל לומר תחנונים ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקר רגליו לרצה (שם):
ה. אם אמר בקשה בש"ת [=בשומע תפילה] שהזכיר בה ר"ח ושכח ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר (תשו' שבט"ס לקוטי פרדס והסכים עמו ה"ה בשלמי צבור דרכ"ב):
ו. לא זכר יעלה ויבא שחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף מתפלל מנחה שתיים (שיו"ב סתכ"ב משם הרשב"א):
ז. אם עמד להתפלל מוסף ואמר ג' ראשונות על דעת להתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבא אומר תפלת שחרית, ואומר אחר ג' ראשונות סיום תפלת שחרית אף דג' ראשונות לא אמרם אלא על דעת תפלת מוסף (מחב"ר סימן בנזכר):
ח. אם הוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא אף שנזכר מראש חדש סמוך למקום ההזכרה חוזר, וא"צ לחזור בתורת נדבה דהנסיון יוכיח דאתרמו כמה זמני דנזכר מראש חדש וא[ח]"כ אינו אומר יעלה ויבא ויודע בעצמו ודאי (בר"י משם מהר"י מולכו. וכן דעתי הקצרה כמדובר):
ט. מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכיוצא יכוין דעתו וישמע מהש"ץ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחוריו (סקכ"ד ועיין לעיל סי"ד מאות עד יך?):
י. גם מי שביתו סמוך לביהכ"נ ועומד בחלון הפתוח ומתפלל עם הצבור ושכח יכול לכוין לצאת עם הש"ץ כנ"ל (ועמ"ש ה"ה בשלמי צבור דרכ"ב ע"ג):
יא. ש"ץ ששכח ולא אמר יעלה ויבא בשחרית אינו חוזר שתפלת המוספין לפניו, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה שאין בזה טורח צבור (סקכ"ו):
.
פתיחה עריכה
לפני שאומרים "ה' שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה. יעמוד כאשר הרגלים צמודות זו לזו, יד ימין מונחת על יד שמאל ושתיהן מונחות על הלב כמראיהם של מלאכים עומדים. חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא, יז)
אבות
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ , אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.
בעשרת ימי תשובה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים
מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, מָגֵן אַבְרָהָם.
גבורות
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.
בקיץ: מוֹרִיד הַטַּל
בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף (וגם לא אמר "מוריד הטל"), או שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, ועדיין לא אמר "אתה קדוש", יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "אתה קדוש" יחזור לתחילת התפילה
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל (ידגיש את העי"ן) גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
בעשרת ימי תשובה: מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
בחזרת הש"ץ:
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זָה וְאָמַר:
קָדוֹש, קָדוֹש, קָדוֹש יְהֹוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ.
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ.
קדושת ה'
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:
חונן הדעת
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מַדָּע וְהַשְׂכֵּל, אַתָּה אָמַרְתָּ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וּמִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, כָּךְ פְּדֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִשָּׂטָן רָע וּמִפֶּגַע רָע, וּמִכּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָעוֹלָם.
וְחָנְנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת.
תשובה
הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.
סליחה
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.
גאולה
רְאֵה-נָא בְעָנְיֵנוּ, וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
רפואה
רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
ברכת השנים
אומרים "ברכנו" בימות החמה ו"ברך עלינו" בימות הגשמים.
"ימות החמה" מתחילים במוסף של של יום טוב שני של פסח אומרים "ברכנו", ו"ימות הגשמים" מתחילים בארץ ישראל בליל ז' בחשון ובחו"ל הם מתחילים לאחר מ-60 יום לתקופת תשרי.
אם טעה והתחיל לומר "ברך עלינו" בימות החמה ונזכר באמצע הברכה - חוזר לראשה. ואם חתם ואמר "ברוך אתה ה'" - יאמר למדני חוחיך ויחזור לראש הברכה. ואם נזכר עד "יהיו לרצון" האחרון - חוזר ל"ברכנו", ואם התחיל "יהיו לרצון" - חוזר לראש.
ואם טעה ואמר "ברכנו" בימות הגשמים ועוד לא התחיל "תקע" יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה", אם התחיל "תקע" יתפלל כדרכו ויאמר כן בברכת "שומע תפילה". סיים שומע תפילה יאמר כן לפני "רצה". התחיל רצה יחזור ל"ברך עלינו". ואם נזכר עד שאמר יהיו לרצון האחרון, יחזור לראש התפילה.
בקיץ: בַּרְכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
בחורף: בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָּר רע. וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה ואַחֲרִית שָׁלוֹם . חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
קיבוץ הנידחים
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
השבת השופטים
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ [צָרָה] יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט:
הכרתת המלשינים
לַמַּלְשִׁינִים וְלַמִּינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל-אוֹיְבֶיךָ וְכָל-שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵּדִים (נוסח אחר: מִּינִים).
משען ומבטח לצדיקים
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל זִקְנֵיהֶם וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל-הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי-בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.
בניין ירושלים
תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
צמיחת קרן ישועה
אֶת צֶמַח עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוּ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כֹּל-הַיּוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.
שמע קולנו
שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אָב הָרַחֲמָן חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל-תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.
בתענית ציבור אומרים כאן עננו (ואם שכח אינו חוזר):
עִנְּנוּ אָבִינוּ עִנְּנוּ, בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בָּצְרָה גְּדוֹלָה אָנַחְנוּ. אַל תֻּפָּן לְרִשְׁעֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מָלַכְנוּ מְבַקַּשְׁתֵּנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. טְרֹם נִקְרָא אֵלֶיךָ אַתָּה תַּעֲנֶה, נִדְבַּר וְאַתָּה תִּשְׁמַע. כְּדָבָר שֶׁנֹּאמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה ה' פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה.עד כאן:
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל-פֶּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
רצה
רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם, בראש חדש: רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, בחוה"מ פסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בחוה"מ סוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
הודאה
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ, וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל-יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל-עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל-בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.
בחנוכה ופורים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם מִתוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנָה יָמִים אֵלּוּ אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל-הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה.
בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ
וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת-שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
שים שלום
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל-יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.
בעשרת ימי תשובה: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. אֱלֹהַי! נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל-הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה
רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ
תוספות למוצ"ש עריכה
יִתְגַּדַּל (כריעה) וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ , וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)
בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:
הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל (כריעה) , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)
לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
בשבוע שחל בו יום טוב מתחילים מואתה קדוש
יג שׁוּבָה יְהוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ. יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. טו שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. טז יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם. יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. (תהלים צ, יג-יז)
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן
אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח-בּוֹ
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת
בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ
לֹא-תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ
רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה
כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ
לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה-לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל-דְּרָכֶיךָ
עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ
עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין
כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי-יָדַע שְׁמִי
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי
בתשעה באב ובבית האבל לא אומרים: כ וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה. כא וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (ישעיהו נט, כ-כא)
בתשעה באב ובבית האבל מתחילים מפה: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. (תהלים כב, ד) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ישעיהו ו, ג)
וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין. קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרומָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ. קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עובַד גְּבוּרְתֵּהּ. קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ה' צְבָאות מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ: וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ. (יחזקאל ג, יב) וּנְטָלַתְנִי רוּחָא. וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קַל זִיעַ שַׂגִּיא דִמְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין בְּרִיךְ יְקָרָא דַיהוָה מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ: יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח) ה' מַלְכוּתֵהּ קָאִים לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ. (דברי הימים א כט, יח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. (תהלים עח, לח) כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ. (תהלים פו, ה) צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. (תהלים קיט, קמב) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם. (מיכה ז, כ) בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה. (תהלים סח, כ) יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח) יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)
בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתורָתו. וְיָשִׂים בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתו וְיִרְאָתו לַעֲשׂות רְצונו וּלְעָבְדו בְּלֵבָב שָׁלֵם. לא נִיגַע לָרִיק וְלא נֵלֵד לַבֶּהָלָה: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שֶׁנִּשְׁמר חֻקֶּיךָ וּמִצְותֶיךָ בָּעולָם הַזֶּה. וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִירַשׁ טובָה וּבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. (תהלים ל, יג) יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. (ישעיהו מב, כא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה. (תהלים ט, יא) יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. (תהלים ח, י) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיהוָה. (תהלים לא, כה)
קדיש תתקבל עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן): בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן): בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: (אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ. לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרומַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן): לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): תִּתְקַבַּל צְלותָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלותְהון וּבָעוּתְהון דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): עושֶׂה שָׁלום (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרומָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ. וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
שיר למעלות עריכה
שִׁיר לַמַּעֲלות. אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים. מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה'. עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוט רַגְלֶךָ. אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ: הִנֵּה לא יָנוּם וְלא יִישָׁן. שׁומֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שׁמְרֶךָ. ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יומָם הַשֶּׁמֶשׁ לא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע. יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבואֶךָ. מֵעַתָּה וְעַד עולָם:
קדיש יהא שלמא רבא עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן):
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן):
בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:
(אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ. לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרומַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן):
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
עושֶׂה שָׁלום (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרומָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ. וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
חזן: בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְברָךְ:
קהל: בָּרוּךְ ה' הַמְברָךְ לְעולָם וָעֶד:
חזן: בָּרוּךְ ה' הַמְברָךְ לְעולָם וָעֶד:
עלינו לשבח עריכה
בימים שבין פסח לשבועות סופרים ספירת העומר, ונחלקו המנהגים איפה, יש נוהגים לפני שיר למעלות, יש נוהגים לפני עלינו לשבח (בעיקר מרוקאים), ויש נוהגים לאחר עלינו לשבח (בעיקר לפי הנוסח הירושלמי).
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדון הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלּא עָשָׂנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות וְלא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה. שֶׁלּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ (נ"א: וגורלינו) כְּכָל הֲמונָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לא יושִׁיעַ. (יפסיק מעט. וכשיאמר ואנחנו משתחוים יכרע כל גופו). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוטֶה שָׁמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ. וּמושַׁב יְקָרו בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים. הוּא אֱלהֵינוּ וְאֵין עוד אַחֵר. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתו. כַּכָּתוּב בַּתּורָה. וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשֵׁבותָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד:
עַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה' אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁון. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ וְלִכְבוד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עול מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלוךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא. וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלוךְ בְּכָבוד. כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ. ה' יִמְלךְ לְעלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד:
חצי קדיש עריכה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן):
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן):
בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרומַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן):
לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא) שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):