סידורו של שבת/שורש הראשון/ענף ב

ענף ב

ידבר בביאור עניין אתערותא הלז מה עניינו שלא לטעות ח"ו שאל אמת צריך לעזר ולסעד מתחתונים וגם יבואר בו עוד טעם על מה שבת במרה נצטוו. ובו י"ב עלים.

עלה א

עתה צריכנא למודעי לבאר ולפרש מה הוא ענין אתערות' הלז שאנו מדברים עד עתה בו שלא להניח ח"ו מקום לטעות בו להקורא ורואה בדברי אלה להטות לבו לומר שח"ו בורא עולם צריך לסעד ועזר מתחתונים ויושכח מלבו כי הוא לבד המנהיג והבורא האמת בכל העולמות עליונים והתחתונים אפס זולתו ואין בלתו ולית מאן דאנהיג לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא ואמתיות הענין הזה הוא כאשר נבאר כי הנה בשתי פנים השגחת הבורא יתברך על עולמו הא' הוא ההשגחה כלליית שמשגיח על עולמו תמיד לקיום העולם בלתי הפסק רגע בכל פרטי הענינים ובפרטי פרטים לכל היצור ונברא מצורה הראשונה שבשמי שמים העליונים עד שלשול קטן שבים כי כל הפרטים עד אין סוף ואין מספר כולם נאצלים מאחדות אמתת מציאתו ברוך הוא וב"ש הנכבד והנורא כאשר יבואר אם ירצה השם (בשורש החמשי) ואחד על גבי שלשה ושלשה על גבי שבעה ושבעה על גבי שנים עשר וכולם אדוקין זה בזה כאמור (בספר יצירה טהרות פ"ו) והוא מורה על השגחת הבורא יתברך שהוא אחד והשגחתו הוא בשלשה פנים היינו חסד או דין או רחמים כמאמר אליהו חד אריך וחד קציר וחד בינוני ושם השגחתו על שבעת הימים מבריאת העולם הוא ששת ימי המעשה ויום השבת השביעי להם וחוזר חלילה בכל פעם מאותן השבעה והם נרמזים לשבעת הימים העליונים הידועים שמשם נשפע שפע אור לי"ב מזלות אשר בגלגל הרקיע והמה משפיעים לי"ב חדשי השנה שכל חודש משתנה לעשות בו צרכי העולם כ"א כפי התקבלותו ממזלות השמים המשתנים כפי ערך קבלתם ונתחלק לחלקים רבים להיות על ידיהם השתנות ו' עתים הכתובים בתורה שהם זרע וקציר קור וחום קיץ וחורף וע"י השינוים האלה הוא התנהגות כל התחתונים כולם בפרי העץ ובפרי האדמה והנהגה הזאת מתחלק לכל אחד ואחד לפי פרטיו ומסיים וכולם אדוקין זה בזה שכולם מתאחדין ומתקשרין באל א' באומרו ואנת הוא דקשר לון ומיחד לון וכו' ובכל יום תמיד הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית כמו שאנו מברכין ברוך עושה בראשית וא"א עשה בראשית שהיה משמע שככר עשה אלא עושה שתמיד הוא העושה ומברך את עולמו ומחיה את כולם ומחדש את העולם ונותן השגחתו בבחי' האחדות א"ס ב"ה ומשם יתפרד לג' ראשים להיות העולם מתנהג בחסד או בדין או ברחמים וכפי התגברות של כ"א מהשלשה דרגות אלו מתיחדין ומתקשרין השבעת הימים ומתברכין כפי התיחדותן והתקשרותן זה בזה ואל מקור שורשם ומהן מקבלין השנים עשר מזלות להנהיג העולם התחתון כפי ערך התקבלותן ממקורן ובזה כל פרטי התנהגות העולמות והתנהגות כל איש ואיש לפי שורשו וחלקו אשר נשמתו נשרש בו וממנו נלקח והשגחת התנהגות הלזה הוא נשפע תמיד מאתו יתברך בלתי הפסק רגע אחת ואלמלי ח"ו היה מסיר הקב"ה השגחתו מן העולם רגע כמימרא אז היה העולם כלא היה ונתבטל והיה לאפס ואין כידוע מספרים הקדושים וזאת ההשגחה וברכה השופע תמיד מאתו יתברך לקיום העולם אלו התחתונים מכוונים ונקראים נגדו בחי' בנים או עבדים ע"ש שהשתי' אלו בנים או עבדים תמיד עיניהם כלים ומיחלים אל המשגיח עליהם כענין הבן בעודו בילדותו לית ליה מדיליה כלום כ"א במה שרחמי האב להשלימו בכל אשר יחסר לו: וכן עיני עבדים אל יד אדוניהם לתת ולמלאות להם מחסורם:

ב

ואולם עוד יש בחינ' בענין השגחת הבורא עלינו: והוא כי אף שמחוב ומטבע האב לרחם על בנו ולעשות לו כל צרכיו ולפקח על כל עניניו. למלא משאלות לבו כאשר יוכל. אעפ"כ מוחלק ומופרש דרך התקבלותו מהאב בכמה פנים שונים והוא כי בעוד התינוק בקטנות קטנותו ואין לאב תענוג ונחת בו כי אם מה שהוא יוצא מחלציו ונולד ממנו. אז האב משגיח עליו להחיותו ולתת לו כל המצטרך לו כדי חייו. והכל בטבעו מה שהוא מוטבע על זה לרחם את היוצא מחלציו. אכן בהתגדלות הבן מעט מעט ומתחיל לצפצף בקולו ולדבר מעט או בעת ששומע האם אף דיבור הקל שיצא מפי הבן לקרותו בשם אב: הדיבור הזה עושה רושם בלב אביו לאהבו יותר ורצונו תיכף לתת המצטרך לו באהבה:

ג

ובעניין הזה אמרתי על תפלת שמע קולנו ה' אלקינו חוס ורחם עלינו שאנו אומרין בעת שמרבין בסליחות ובתפלה לפני המקום. כי כאשר נברר סוף הגדולה ותענוג של האב מהבן. ואם אחר כל הגדולה והמעלה נזדמן להבן מקרה רעה וחולי שנחלה כ"כ עד שכלה ממנו כל החושים וגדולת המעלות אשר בו ורצונו להעיר את רחמי האב עליו הוא אומר לאביו אבי רחם עלי וזכור רחמיך שאתה היית מרחם עלי בימי קטנותי בעוד לא ידעתי לקרותך כי אם בשם אבי ולא יותר. בהקריאה הזאת לבד נתגלגלו רחמיך עלי ע"י דיבור אחד שקראתיך אבא: כן אנחנו בני ישראל על ידי צרות הגליות ומיעוט הלבביות נתמעט מאתנו גודל העבודה והשירות בנבלים וכנורות. שהיינו עושין לפני הבורא יתברך בעת גדולתינו ובנין בית מקדשינו. שהיו כהנים בעבודתן מה שהיו עובדין בחצרו' ה' ולוים בשירן ובזמרן שהיו משבחין ומזמרין על הדוכן: ועתה בעול הגלות לא נשאר בידינו כ"א דברי השיר הזה שהוא שמע ישראל ה' אלהינו וכו' וזה פי' שמע קולנו ה' אלהינו. שתשמע להקול שאין אנו יכולין לומר לפניך כי אם שאתה הוא ה' אלהינו דוגמת הבן הנזכר: ואעפ"כ חוס ורחם עלינו בגודל אהבה ורחמי האב כששומע בנו קוראו אבי. והנה כשנתגדל הבן ובא לכלל ג' או ד' שנים. ובוצין בוצין מקטפי' ידוע שנתחכם במעט. אף שאותה החכמ' מצער והוא כאין נגד בר דעת. מ"מ התחכמות הלז עושה רושם בלב האדם לעורר גודל אהבה וחיבה על התנוק וילד הלז לאהבו אהבה רבה ולהשפיע לו קצת יותר בבגד נאה ומאכלים מתוקים כפי השגת ידו. והכל בגודל אהבה ומלא נחת הוא כשממלא קצת רצון בנו וכשזוכה האב להיות הבן נתגדל ובא לכלל להיות בר חכים בתורה. ורוצה ומתחיל ללקט נתיב לאלהים. לילך בדרכי התורה ועבודת חצות ולדבק עצמו בטובים ובתלמידי חכמים והולך עם חכמים יחכם בכל יום ויום יותר. אז מעשים ההם עושים רושם גדול בלב אביו. ונתגדל האהבה אצלו למאוד באהבה יתירה חמלה גדולה עד שנותן האב את לבו עליו תמיד בכל עת ועונה: ורצונו להגביר עליו חסדו להלבישו ולכסותו בבגדים נאים ומכובדים: אף בקצת יותר מהשגת ידו ובאהבתו שוגה תמיד. ובפרט אם לבב האב יבין שרצון בנו לאיזה דבר לבגד נאה או לכל דברים גופו. הנה לבבו לא ישקיט ופועל ועושה בכמה טרחות וכל התאמצות למלאות חסרונו בכל רצונו של הבן וכש"כ דכש"כ למלאות דברו אם הבן שואל מאביו איזה דבר ומתעורר בלבו לבל יתרשל ויעשה בקשתו. אח"כ אם הבן נתגדל ונתעלה במעלות הטובות והאב זוכה לשמוע תורה מפיו ורואה דרכי חכמתו ומסילות נתיבות ישרות ושומע נועם אמרי פיו איך שמכבד לאביו בדרך נעים ואהבה ושומע דברי שירות ותשבחות שהבן הלז משבח להקדוש ברוך הוא בדברי זמירות בדרך היותר נאות אז נתעורר האב ברחמיו וחסדיו הגדולים ורצונו וחפצו להרבות לו מוהר ומתן ומשתוקק לעשות עבורו כל מיני פעולות אף הטריח עצמו בכל טרחות שבעולם. הכל חביב עליו ולכל דהוא נחשב אצלו הכל נגד זה להשלים לבנו אף ביותר ממה שהבן חפץ. ורוב פעמים הוא עושה מדעתו לעשות עמו מה שלא עלה על דעת הבן כלל. אך האהבה מקלקלת השורה להוסיף לו מדעתו לעשות עבורו כל טרחות ויגיעות האלה. בכדי לעשות לו נחת רוח. והנה אלה העשיות כולם שעושה האב להבן כל העשיה כולה עושה האב בעצמו ואין להבן חלק בזה שעושה האב. כי אם האתערותא דיליה הוא העולה מצד מעשה הבן אל לב אביו ומתעורר רחמי האב עליו. והוא הוא האב בעצמו עושה הכל: וכן בדרך האדון עם עבדו נאמן ביתו כשעיני האדון משוטטות על עסקי עבדיו ורואה באחד מעבדיו שעושה פעולות טובות ועומד בצד אדונו בכל כחו ומחשבתו ניכר מתוך מעשיו שמאהבת אדוניו ומיראתו ממנו מצד גדולת האדון עושה הכל ולא מצד קבלת הפרס לבד וקבלת הפרס לא נחשב לו לכלום נגד גדולת האדון ולבבו ומחשבתו נתעורר על ידי מעשיו האלו. לעשות עמו רק טוב ולמלאות לו כל רצונו וחפצו ומכש"כ כשידבר אל האדון לבקש מאתו דבר מה ימהר ויחיש לעשותו ולמלאות בקשתו. וגם לפעמים יעלה על רצון האדון לעשות לו כבוד ויקר ומנות ומתנות יתן לו אף מה שלא עלה על רצון העבד כלל:

וכדוגמת והתנהגת האב עם בנו הזה כן הוא השגחת המקום עלינו וזה הענין הנקרא אתערותא דלתתא שהתחלנו בביאורו ונאמר כי אנו המקבלין מאת בוראינו ממ"ה הקב"ה בשתי אלה פנים או בבחי' קבלת הבן מהאב או בבחי' עבד מאדוניו ובכל א' ממדריגות האלו חוץ מהשגחה הכוללת והברכה השופע תמיד לקיום העולם אשר בבחי' אלו אף גם זאת בידינו לעשות ולהרבות עלינו. טוב אורו וחסדי השגחתו כפי דרגת מעלתינו. ולפי חכמת חכמינו וערך רבות אהבה והחיבה והליכתינו בתורה ומצות ה' באמת באהבה רבה וכשאנו בוחרין בדברי שירה וזמרה להתעורר א"ע לשיר בקול נעים וזמירות ה' בכדי להיות נחת רוח לפניו ולהיות כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס כי אם מגודל גדולתו ואדנותו שהוא אדון הכל נאריך בענין זה אי"ה (בשורש השמיני). אז לערך אהבה וכבוד ונחת שאנו עושין לפני אבינו שבשמים לכבודו ולאהבו ולירא מפניו על דבר הכרה ברוב גדולתו ורוממתו כל דרגא ודרגא הוא הוא האתערותא ולהשגחת ה' עלינו. שיהא הוא מעורר עלינו בכל עת ובכל רגע גודל חסדיו ורחמיו הגדולים והגדול חשקו ואהבתו ולמען האתערותא הלז הוא תמיד עלינו למלאות רצוננו בכל מיני ברכות להשלמת חפצי צרכינו ולהעלות ראשינו ולהשים כסאנו מעל בין גדולי רומי והכל נעשה משלו ומברכתו ואנחנו אין לנו שום חלק בזה כ"א בחינת התוכניות אשר נתעורר כל זה ע"י מעשינו הטובים עד שנתעורר אצל בוראינו ית' המשגיח ועושה את כל להטיב עמנו אף מה שאינו עולה ברצונינו כלל ומתנת חנם הוא נותן לנו כדרך וחנותי את אשר אחון:

ד

ובזה פירשנו מה שאמר משה רבינו ע"ה אל קרח ועדתו בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי כלומר שלא תחשדני אף בזה שעכ"פ היה זאת בלבי לחשוב מחשבות לחפוץ לזה שיהי' אהרן אחי כהן גדול ואני מלך ומלך עולמים ב"ה וב"ש שראה והבין במחשבתי שרצוני בכך עשה לי הכבוד הזה למלאות רצוני והוא נעשה ע"י אתערותא דילי גם זה אל תעלה לבך וזה כי לא מלבי שלא היה זאת אפי' בלבי ורק עשיתי זאת בע"כ שלא ברצוני כמו בכל השליחות ששלחני ה' שעשיתי שליחתו באהבה מפני פקודת המלך כן בזה ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה וקיימתי לעשות כדברו ומופת לזה אתן לך אם כמות כל האדם וגו' לא ה' שלחני כלומר לא עשיתי הדבר בתורת שליחות המקום לבד כי אם בהתערבות התעוררות רצון משלי שגם נפשי חשקה לזה הכבוד שיהא אהרן אחי כהן גדול וכו' ואם בריאה יברא ופצתה הארץ את פיה וגו'. וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' שרצו לעבור את פי ה' שהיה רצון ה' לבד בזה. באופן שלא יהיה המופת הזה ולא יעשה הקב"ה נס הלז כי אם כשעשיתי זאת כדרך כל השליחות של מקום וכשיהיה המופת תדעון שלא היה זאת בלבבי ומחשבתי בשום אופן בעולם רק לקיים בזה שליחות ומצות בוראי:

ה

ושמעתי בזה דבר נפלא הפלא ופלא בשם מחותני ידיד ה' וידיד נפשי הרב הגאון החסיד המפור' נזר הקודש איש אלקי' קדוש מו"ה אברהם יהושע העשיל נר"ו האב"ד דק"ק אפטא. ועתה הוא אשר הורם ואשר הונף אל קרית מלך רב ק"ק יאס הבירה יע"א. ותוכן דבריו שהקב"ה לא מצא עילה להביא מיתה על משה רע"ה אם לא שמצא לו אף בזה מקום שליחות והוא על פי מאמר חז"ל [ברכות י"ח ע"ב] על פסוק זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מאי לאמר אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם לכן תיכף שצוה לו השליחות הלז אמר לנפשו שחי ונעבורה ומסר נפשו תיכף למיתה בכדי לעשות שליחות המקום ברוך הוא וברוך שמו:

ו

וכדוגמת זה אמרתי ג"כ בזה מאין נסבה סיבה מיתת משה על דרך מאמר רז"ל (ב"ב ט"ו ע"א) וימת משה מי כתבו וכו' עד מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ע"כ כיון שה' אמר לו לכתוב וימת משה הי' חביב בעיניו לקיים אמירתו של הקב"ה ולקיים שליחתו להשלים התורה שלא יהא התורה חסר ח' פסוקים והי' מקבל עליו גזירת המיתה כדי לעשות כמאמרו של הקב"ה הרי עד כזה הגיע אהבת השליחות של משה למסור נפשו למיתה תיכף. ע"כ גם כאן אמר בזה כי ה' שלחני לעשות וגו' ועשיתי הכל מצד שליחות המקום כמבואר בדברינו למעלה. נחזור לענינינו אשר זה הוא ענין אתערותא דלתתא להתעורר ביופי והעלאת חן ולעשות נחת רוח לשמו ית' ומול זה גם הוא מעורר נגדינו למלאות חפצנו וצרכינו בברכת שמים ממעל להשלים משאלות לבבנו לטובה כרוב רחמיו וחסדיו באהבת אותנו כרחמי האב על בנו החביב לו. הכל כאשר בארנו:

ז

והנה גודל תוקף קדושת שבת נודע בשערים. בדברי (זוה"ק יתרו פ"א) וז"ל ר' יצחק אמר ויברך אלהים את יום השביעי וכו' אלא הכי תאנא כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. ותנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההוא יומא מתברכין מניה כל שיתא יומין עילאין וכל חד וחד יהיב מזוני לתתא כל חד ביומיה מההיא ברכה דמתברכין ביומא שביעא' וכו'. וזה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי פי' שהניח הברכה של ששת ימי המעשה ביום השביעי להיות מתברכין מניה כל הששת ימים. כי היא המחיה והמקיים את כל העולמות. כי בריאת העולם היה בששת ימי הבנין הנקראים אצלינו ששת ימי המעשה והבנין והיום שלהם ניתן ביום השבת להיות מתקיים העולם על ידו ובכל שבת חוזר חלילה לינתן בו קיום של כל הששת ימים להחיות ולברך עולמים באור הקדושה אשר מאיר בו והוא דמיון ההשגחה הכלליות השופע תמיד בשביל קיום העולמות. אשר בלא זה ההשגחה לא הי' העולם יכול להתקיים אפילו רגע: וזה הוא הדבר אשר דברנו בו עד הנה שאור קדושת השבת נותן הקב"ה על מגן בלי שום אתערותא דידן אך מופיע עליו מאור פני מלך חיים להחיות את עולמו על ידו:

ח

ובזה נמי יבוא על נכון מה שנרמז במלת בראשית ברא שית וגם תמן שבת. כי עבור שבראשית המה ששת ימי המעשה צריך להחיותן ולקיימן ת"י בחינת השבת לכן נכללו שניהן במלה אחד בראשית שהוא בריאת השית ודבר המחיה אותן שהוא שבת: אמנם כשרצה הקב"ה לזכות את ישראל להנחילם התורה במדבר ולתת להם עוד מצות היתרות חוץ מהשבת. וזאת הטובה תלוי לפי כשרון מעשינו וחשקת רצונינו לקבל דבריו באהבה. ע"כ סיבב הקב"ה שיעלה אתערותא מדידן כנזכר בדברינו למעלה לעלות חן לפניו בעריבות נעימות ידידות נפשינו לקבל אלהותו עלינו ולידבק באור תורתו השלימה: וכן עשינו ואמרנו וענינו אין קדוש כה' וכל אשר דיבר ה' נעשה: ועל ידי זה זכינו מה שלא זכו כל אומה ולשון. שהקב"ה מתעורר נגדנו ונגלה עלינו בענן כבודו לדבר עמנו. והשמיע לנו את הוד קולו ודברו' קדשו מלהבות אש בקולות וברקים ובקול שופר ובריות בראשית חרדו מאתו בהגלותו על סיני והכל היה כדי ללמד אותנו תורה ומצות: ולזכך ולטהר אותנו בכל מיני זיכוך מטומא' וזוהמ' מצרי' שהיה בנו ולהרים ראשינו בין כל האומות ולא שם חלקינו כהם וכל זאת עשה מרוב יכולתו וממשלתו בכל העולמות: ורוב טובו וחסדו עלינו וכל הגדולה והטובה הזאת לו לבדו היה ואין לזר אתו בכל השפעת טובה הגדולה הזאת. ואך זאת עשינו אנחנו עמו בני ישראל שבאמירתינו אתערנו גודל אהבתו אלינו עבור שראה באמתיות לבנו שמאסנו בכל הכבוד שהבטיח לנו ורק בחרנו לעשות כדבר ה' לעשות הכל למען אהבת שמו וחיב' עבודת הקדש. וזה נשאר לנו לזכו' ולזכרון לפני הבורא יתברך שמו ועיטר אותנו בשני עטרות כמאמר רז"ל (שבת פ"ח ע"א) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא של מלאכי השרת: ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע והוא עבור שבשני דברים אלו נעשה בזה אתערותא דלתתא להיות נעשה עי"ז את מעשה ה' הגדול אשר עשה במעמד הר סיני הכל כאשר בארנו היטב למעלה:

ט

והנה עוד נראה לתת טעם על מה שבת במרה נצטוה ובו יבואר מאין זכו ישראל להכרת האהבה הזו לענוה הנעשה בדרך החיבה כאמור. והוא על פי משל לאחד שהי' לו הרבה מיני רפואות למכור. ובמקום אשר הוא יושב שמה לא מצא קונים לסחורתו שיהיו נצרכים לרפואות האלו ושמע שיש מדינה אחת בכרכי הים הרחוקה למאוד. שאין שם כלל ממיני הרפואה אשר על כן יש שם בעלי מומין מרובין וחולים רעים למאוד ואמר אלך לי אל מדינה הלז אם אוכל למכור מהם הרבה וביוקר גדול: וכן עשה שבא לו אל המדינה הלז עם המיני רפואות וכאשר ישב שם יום או יומים והנה אין קול לו קול אליו לשאול על הרפואות. כי לא ידעו מעת הוסדם במדינה הזאת אם יש בעולם כלל מיני רפואות להחיות ולרפאות את המום או החולי שנחלה: כסבורין הם אם יקרה לאדם מקרה רעה איזה היזק הגוף או חולי כך היה נשאר ואין תרופה למכתו: גם האיש הלז מכריז בשווקי' וברחובות מאן בעי סמא דחיי ואין קול ואין קשב. הכל עבור רב התרחקות מדינתם ממדינות אשר הרפואות גדילות שמה וע"כ מעולם לא שמו על לבם ליקח רפואה להם לרפאות נפשם כי לא ראו מימיהם הסרת החולאים ע"י הרפואה מה עשה האיש הלזה ראה איש אחד עובר לפניו אשר רבו כמו רבו עליו תחלואי הגוף עד למאוד ממומים רבים וחלאים נאמנים לקח את האיש הלז ורפא אותו באחד מתחלואיו בחנם כי אם למען הראות תועלת הרפואות. והיה כראות האיש הלז שנתרפא על א' ממומיו ונשתנה ממה שהיה מקדם קדמתה שכר אותו בהון רב לרפאותו על כל תחלואיו וממילא רצו ובאו אליו מבני המדינה הצריכין רפואה ונתעשר למאוד והנה האיש הראשון נשאר בטובה יותר מכולם שרפא אותו תחילה בחנם ולא בשכר וכן הוא ממש ויותר מזה בענין תורתינו הקדושה שכל מיני רפואות והצלות וגאולה הכל הוא בתורה וכמאמר הקרא [משלי ד] כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר [שם ח] כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה': וכל מיני ברכות של כל העולמות עליונים ותחתונים הכל היא בהתורה. ככתוב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' כל הברכות שמונה והולך שם והנה ה' הנותן התורה אמר למשה להשיב תשובה למלאכי השרת כששאלו לתת להם התורה בשמים כמאמר הכתוב אשר תנה הודך על השמים והשיב להם משה קנאה יש ביניהם יצה"ר יש ביניכם וכו' כמ"ש [שם ע"ב ופ"ט ע"א] וכלומר אין אתם צריכים לה. והוא על כי אין בהם פגעים רעים ומקרים רעים ועומדים תמיד לפני בוראם יתברך שמו והשפע הראוי להם הוא תמידיות רק התחתונים עבור התרחקותם מאור פני המלך נצרכים להאיר אליהם ע"י התורה להחיות נפשם ולהעמידם על תיקון בריאתם ושיכלו ע"י התורה לעמוד נגד היצה"ר ע"כ אמר ועשה להוריד התורה לארץ שע"י יזכו לברכ' כל ולזכות הנפש ולתבלין נגד היצה"ר ולהתדבק בבוראם על ידיהם אולם בצאת ישראל ממצרים מקום הטומאה וערות הארץ. חש הקב"ה אולי ח"ו מאחר שאינו יודעים את התורה בטוב ערכה ובמתק נופת צוף טעמה והכי נכלל בה טוב העוה"ז והעוה"ב: ימאנו מלקבל' וכאשר כן היה בשאר כל האומות בבוא הקב"ה על הר סיני וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן שחזר את התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה כמ"ש (בע"ז ב' ע"ב) כי לא נתנו לב לדעת ולהבין ערכ' אשר יקר' היא מפנינים וכל מטעמי ומעדני עולם לא ישוו בה מה עשה מלכינו ובוראינו ב"ה וב"ש החפץ בתקנתינו ומשתוקק לגדולתינו ולטובתינו ולמען הקים את דברו הטוב אשר נשבע לאבותינו תפס ולקח מצות השבת מכל מצות התורה ונתן לנו וצונו עליו במר' קודם בואו לה"ס ואנחנו זכינו לזו המצו' במה ששמרנו את השב' במצרים כאשר נבאר אי"ה (בשורש החמישי והשביעי) ואחר שקיימנו מצוה זו טעמנו וראינו בנועם מצוה הזא' כי טוב ה' במצותיו והכי נחמדי' מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש מה נמלצו אמרותיו לחיך ומזה הוקשו לכל דברי ה' ומצותיו שודאי השוו זה לזה בצוף נועם מתיקו' אורם הבהיר אשר בודאי כל חפצי הגוף וחפצי כל העולם לא ישוו למי שזוכה לטעום בנפשו תשוקת אור המצו' וענן ה' החופף על האדם על ידי עשיי' מצותיו באהבה וטעימ' טעם הלז טעמו כל ישראל בשב' הראשונה כמרז"ל (ילקוט שלח רמז תשמ"ט) לא שמרו ישראל אלא שבת ראשונה לכן אחר שנתן לנו את השבת קרבנו לפני הר סיני וענו כולם פה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה בגודל אהבה כאשר בארנו למעלה:

י

ובזה פרשנו יפה מאמר חז"ל (במשנה י"ד פ"ג דאבו') חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה פי' שניתן להם קודם קבל' התורה כלי שע"י כלי זו יהיה לכם חמדה וחפץ לקבלה כל התורה:

יא

וזהו מה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו פירוש שנתתי לכם תחילה לקח טוב דבר הראוי להיו' במחיר כסף בכדי שאח"כ תורתי אל תעזובו שתקבלו אח"כ התורה במדבר:

אשר על כן אתה תראה את כל הנעשה אם כך גדול כח השבת שטעימ' מתיק' אורו היה הוא הגורם לקבלתכם התורה גם עתה כל ימי האדם אשר אתה חי על האדמה אם תזכה לשמירה וקבלת השבת עליך תוכל עי"ז להתמשך עליך כל קדושת התורה כולם לקיים את כל דברי תלמיד תורתו באהבה כי להיות שמני' מתברכין כל שיתא יומן והברכה הלז הוא בין ברוחניות הקדושה אשר שמירת וקדושת שבת מועיל להתברך על ידו כל ששת ימי החול שתוכל לעבוד עבודת שמו יתברך באמת להתדבק בו ע"י תורתו הקדושה ובין בגשמיות הברכה שמתברך מניה כל ימי החול בברכת בני חיי ומזוני כיד ה' הטוב עליו:

יב

וזה אות הוא ביני ובין בני ישראל שע"י אות ומופת השבת ראו וטעמו ישראל וקבלו כל התורה ונעשה דור תם וזה לדורותם שע"י השבת נעשה דורתם דור תם כמבואר בכל דברינו הנאמרים למעלה: