סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/מ
איתא בגמ' (מגלה לא.) אפטורי מאי מפטרינן בפסח עצמות היבשות ובסכות ביום בא גוג וגו'. הענין הוא כמו שמנהיג השי"ת בעולם שבפסח אז הם אתוון כסדרן ישמחו השמים ותגל הארץ שכל מדרגה משפיע לזולתה כענין הכתוב וקרא זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין ועל זה כתיב אני אענה את השמים והשמים יענה את הארץ והם יענו את יזרעאל וגו' היינו שיהיו מכירין ישראל מפורש בכל הסבלנות שהיה להם מלפנים שהכל היה רק בדרך זריעה ולא נתאבד מהם ח"ו שום דבר וכדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים) אפילו הבלא דפומא ואפילו רעותא טבא דבר נש לא מתאבד וזאת הארה רומז על תחית המתים לכך מפטירין אז בתחית המתים: ובזמן של סכות מתחיל ליפול העלין מן האילנות ולא נשאר רק השורש וזה מרמז כדאי' במדרש (ש"ט ג) המן אמר שוטה היה פרעה וכו' וגוג יאמר שוטים היו כל הקודמים לו שלא היו יודעים שיש לישראל פטרון בשמים אני אזדקק לפטרון שלהם וכו' היינו שגוג יאמר שהם היו שוטים כי מאחר שהשאירו עדיין לישראל איזה מקום בעולם אם כן יכולין ישראל לברר א"ע באותו המקום שהם המה בעולם עיקר הכוון מכבוד שמים וזהו שהם לא ידעו שיש להם פטרון בשמים היינו שלא ידעו שיש בכח ישראל להראות ע"י ברורי עבודתם שהם המה עיקר הכבוד שמים בעולם. אני אזדקק לפטרון שלהם היינו שהוא יאמר אשר יש בכחו ג"כ להראות איך שהוא עיקר הכבוד שמים בעולם כי ילך ממש באותו הגוון מהברורין של ישראל עד שמסבה זו יהיה השי"ת מוכרח להסכים עמדי כי אומר מאחר שברא אותי השי"ת בטח נמצא בי כבוד שמים אלא שנעלם זה הכבוד שמים מהבנת תפיסתם. אבל כשאשתדל בעבודות ובברורים כמו ישראל ממילא יתגלה בהבנת תפיסתי נמי הכבוד שמים הנמצא בי ומפאת זה יהיה מוכרח השי"ת במשפט ובשורת הדין לגלות ההעלם ולהראות מפורש לעיני כל הכבוד שמים הנמצא בי וע"י זה יהיה אני נמי עיקר המכיון מהכ"ש שהציב השי"ת בעולם. וזה יהיה כל טענתו של גוג שיאמר אני אזדקק לפטרון שלהם. ובאמת יכניס מזאת הטענה מיחוש ראש לישראל וזה המיחוש ראש נקרא בגמרא חבלי משיח ולמה באמת בונה השי"ת כ"כ גודל סבלנות גבי ישראל טרם הישועה זה הוא יען שכל חפצו ית' בהישועה שיהיה לעתיד שיהיה כדכתיב אלה יעמדו לחיי עולם ואלה יעמדו לחרפה ולדראון עולם. ואם כל פעולתם של עכו"ם לא יהיה רק להיפך מהרצון ית' מפורש לעיני כל אם כן לא יהיה בזה שום רבותא שיעמדו לחרפה ולדראון עולם ע"כ משגיא לגוים שיהיה נדמה על הגוון שהמה חפצים ג"כ בעבודות וברורים כמו ישראל ובכל זאת יעמדו לחרפה ולדראון עולם ויהיה זאת רבותא ועל זה נאמר ביום בא גוג על אדמת ישראל וגו' תעלה חמתי באפי וגו' ומפרש התם בפסוק הטעם וקראתי עליו לכל הרי חרב וגו' היינו אף שמראים עצמם על הגוון שחפצים נמי בעבודות וברורין כמו ישראל אכן כל ברורי עבודתם הוא רק חוצפא כלפי שמיא. וחרב רומז על חוצפא ועל זאת החוצפא נאמר וכתתו חרבותם וגו' אף שמצינו גבי ישראל נמי הלשון חרב כדכתיב בחרבי ובקשתי אכן אצל ישראל הפירוש הוא בחרבי ובקשתי כדמתרגמינן בצלותין ובבעותין משא"כ אצל העכו"ם הוא הכל בחוצפא כי כל מי שאינו מכניס עצמו מתחלה טרם עבודתו להשער של אאע"ה אזי נחשבים כל ברורי עבודתו רק חוצפא כלפי שמיא. ואף שמצינו בגמרא חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני. אכן לא מהניא אלא בדעתו ובהיקף תפיסתו הנמוכה כדאיתא בזוה"ק (בא לג.) ותסיתני בו ביה קיימא בדעתיה דאיהו חשיב דהא תסיתני וכו' אבל מעט אף מהיקף תפיסתו מכירין מפורש שאינו מהניא כלום ומפאת זה שיתברר אז שכל עסק עבודתם הוא רק חוצפא בלי שום סדר כלל יתבטל ממילא כל תפיסתם. והכבוד שמים הנמצא בהם בזה שהשי"ת ברא אותם. על זה הכ"ש מסיק שם הכתוב והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל וגו' היינו כי באמת מאחר שברא אותם השי"ת בטח נמצא בהם כבוד שמים כי לא ברא הקב"ה דבר לבטלה וכדכתיב כל מה שבראתי לכבודי בראתיו וגו' אכן יהיה נשאר זה הכ"ש בקרב ישראל כענין הכבוד שמים הנשאר מכל אותן שהיו מעיקין לישראל כגון פרטה בשעתו והמן בשעתו וסנחריב דאיתא עליהם בגמרא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וכן מבני בניו של סיסרא למדו תורה וכו' וכן מבני בניו של סנחריב למדו תורה וכו' אבל הם בעצמם בתפיסתם נאבדו ונתבטלו לגמרי. אבל על ישראל מה נאמר כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם וגו' היינו שיכירו את עצמם בתפיסתם הקודמת והוא יען שאפילו חטאתם נמי לא היה אלא שאכלו פגה לזה אחר שיסבלו קצת יראה להם השי"ת את התיקון גם מלמפרע ולא עוד אלא מי שחפץ לברר עצמו ביותר למען שיכיר את התיקון שלו עוד בחיים חייתו אזי מראה לו השי"ת את התיקון שלו מלמפרע גם בחיים חייתו כענין שמצינו בגמרא (סוכה נג) שהיו אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנתנו ומדוע היו אומרים זאת דוקא בשמחת בית השואבה ולא בכל השנה משמע מזה שרק אחר שברור עצמם במצות סוכה שהוא צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי שלא יהיו משוקעים תחת שום דבר עוה"ז בקביעות כי אם להתמשך תמיד אחר רצונו ית' אזי נתקיים בהם סכותה לראשי ביום נשק והראה להם השי"ת התיקון שלהם למפרע מפורש גם בחיים חיתם עד שהיו מכירים שפיר בהבנת תפיסתם איך שנתרפה אצלם הקודם עד שהיה בכחם לומר בשמחת בית השואבה אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו: