סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כו
ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו'. להבין מה שאמר משה רבינו ראה וגו' הלא השי"ת רואה ומשגיח תמיד. אמנם הענין הוא להיות שהציב השי"ת שיהיה מהשפעת אורו עד תפיסת הבריאה ד' מסכים והם כדכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה אח"כ ויאמר לאדם והם ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה והם נגד ד' אותיות שם הויה וה' האחרון רומז על תפיסת אדם ומזה הפסוק ילפי חכמינו ז"ל שהקורא בתורה יסדר מקודם ד' פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ יקרא בצבור כי השי"ת מסדר ג"כ מתחלה ארבעה פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ ויאמר לאדם. והנה המסך הראשון נקרא ראה יען שהוא עדיין אור כללי כי בראיה יכולין להסתכל על כמה וכמה דברים בסקירה אחת משא"כ בשמיעה שהוא רק אור פרטי כמו שמצינו בגמ' (ר"ה כז) תרי קלי לא משתמעי לזה הוא המסך השני רק בבחינת שמיעה ונקרא ויספרה להורות שכבר ירד האור כללי במספר התחלקות הפרטים להיות אור פרטי ואח"כ הכינה היינו שמכין סדר הדרגות והמסך הד' הוא וגם חקרה מלשון החקר אלוה תמצא היינו שצריך האדם להעמיק ולצמצם את דעתו כדי שישיג את האור בתפיסת דעתו ואח"כ ויאמר לאדם כי להשיג את האור כללי באותו הבהירות כמו שהוא אצלו ית' בבחינת ראיה אינו כלל בכח הבריאה לסבול. אמנם כשמנהיר השי"ת להבריאה הארת פנים אז יכולין להכיר אפילו דרך כמה וכמה מסכים את עומק הרצון מאור עצמותו ית' כי גם בקרב הבריאה ניכר נמי אז גודל הנדיבות ואהבה העצומה כענין הכתוב וקרא זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין. ולזה קודם החטא אז היה ניכר הארת פנים ית' דרך כל הלבושים והמסכים כמו שנאמר בפ' משפטים כי ילך מלאכי לפניך וגו' וביאר אאמו"ר הג' הק' זצלה"ה שענין מלאכי הוא לבוש הניכר מתוכו כל הארת פנים כדאי' בזוה"ק (חיי קלא:) והוא ישלח מלאכי ודאי דא מלאך הברית וכו' ומלאך הברית הוא דאחיד בשמיא ובארעא היינו שניכר בו גם בהלבוש אור עצמותו ית' ולזה היה מ"ר בנייחא בעת שאמר לו השי"ת אז הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'. אבל לאחר החטא אזי נעלם הבהירות מהארת פניו ית' לזה בפ' תשא שמיירי לאחר החטא נאמר ושלחתי לפניך מלאך וגו' וכמבואר בזוה"ק (משפטים קכה) אימתי אתיב משה בזמנא דאמר ושלחתי לפניך מלאך היינו שלא נאמר מלאכי כי אם מלאך וזה מורה על העלמת אור בלבוש בלי הכרת אור פניו ית'. הגם שבפ' תשא נאמר נמי הנה מלאכי ילך לפניך וגו' אכן החילוק הוא כי שם בפ' משפטים נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך ונסמך הנה אצל מלאך להורות שתהיה ניכרת השמחה גם על הלבוש כי מלת הנה רומז על שמחה כדאיתא בספרי (פ' קרח פסקא קיז) וכאשר נסמך הנה אצל מלאך רומז שתהיה השמחה ניכרת גם על הלבוש וכאן בפ' תשא נסמך הנה אצל מלאכי לרמז שרק במעמקי הלב תהיה השמחה אבל על הלבוש לא יהיה ניכר האור ולכן ביקש מרע"ה אל תעלנו מזה כי המלאך הוא מהכת שאינם חוטאים ומצדו יכול להתבטל ח"ו כל הויות החוטא שלא יהיה לו ח"ו שום תיקון. לכן אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה כי מצד אור עצמותו ית' שנקרא ראיה שהוא בחינת אצילות איתא בזוה"ק (קדושים פג) מסטרא דאצילות לית תמן לא חטא ולא עון וכו' כי אין מצד זה האור דבר שלא יהיה בה תיקון לכן אמר מרע"ה ראה אתה אומר וגו' ואתה לא הודעתני וגו' היינו שאינו כלל בתפיסת דעתי להשיג זאת הנדיבות מבהירות הכללי הנקרא רא"ה א"כ אין שום תיקון ח"ו להחטאים של ישראל. והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך היינו אם תבקש להכיר בהירות הנדיבות מאור עצמותו ית' שהוא כמו שנאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו' וכמבואר בזוה"ק (ויחי רלב) הנה אנכי שולח מלאך וגו' דא הוא מלאך דאיהו פרוקא דעלמא נטירו דבני נשא והאי איהי דאזמין ברכאן לכל עלמא וכו' אזי פני ילכו והנחותי לך היינו שישמרו ישראל את המועדים טובים וכמו שנאמר שם את חג המצות תשמור כי המועדים טובים נקראים פני ה' שאז מראה השי"ת הארת פנים לישראל עד שניכר מפורש בהירות הנדיבות בתפיסת הבריאה לזה האדם הפונה א"ע לדברי תורה שמנהיר אז בתפיסתו הארה מאור עצמותו יתברך הנקרא ראה: