סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/יח
כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'. כל הנחלים היינו כל המדות ומדות הם כלים לקבלת אור. אמנם כל כלי אינה יכולה להחזיק בתוכה יותר מכפי מדתה ולזה אין בכחה לקבל את האור רק כפי מדתה. ולכך נקראו הספירות מדות להורות שיש לכל ספירה מדה וגבול לקבלת אורה ויותר ממדת הכלי אין בכחה לקבל. אבל ים רומז על מלכות דלית לה מגרמיה כלום שאפילו כלי אינה מעמדת לקבלת אור וכל הוייתה הוא רק היניקה מאור רצונו ית' בלי שום מדה וכלי כלל לזה כמו שאור רצונו ית' הוא בלי גבול ואין סוף כך הוא מדת המלכות בלי גבול ואין סוף כי יען שכל קבלת אור הוא רק אותה ההכרה דלית לה מגרמיה כלום לכן כל מה שמאיר בה יותר אור רצונו ית' יש לה יותר השגה דלית לה מגרמיה כלום מאחר שמצד עצמה אין לה שום רצון אחר רק רצונו ית' וזאת ההכרה שהיא משגת דלית לה מגרמיה כלום הוא האור שלה לזה הוא כלי לקבל אור בלי גבול ובלי תכלית עד אין סוף ואיננו נתמלא לעולם וזהו כוונת המדרש (שם) שמביא על זה הפסוק כל הנחלים וגו' את הפסוק והנפש לא תמלא כי נפש רומז ג"כ על מדת המלכות ואיתא שם על זה משל לעירני שנשא בת מלך אפילו נותן לה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתה למה מפני שהיא בת מלך כך הנפש לא תמלא למה מפני שהיא מן העליונים היינו מפני ששואפת תמיד מרצון עליון לזה הוא תמיד מעליונים ואיננו מלא: