סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/טז
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל וגו'. בזוה"ק (ויחי רכג.) ביומוי דשלמה מלכא קיימו סיהרא באשלמותא וכו' באור הענין כי בימי שלמה המלך היה מנהיר מפורש תכלית המכוון מהרצון ית' שבחר בהויית עולם וכל כוונתו ית' נגמר אז בתכלית השלימות. כי כל ענין בריאת עולם הוא. שהניח השי"ת אורות יקרים מאוד במקומות רחוקים ביותר למען שיהיה יתכן להבריאה יגיע כפיך כי תאכל וגו' כי מצד השי"ת אין באמת שום הכרח ח"ו לבריאת עולם כמאמר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא כדאיתא במדרש תנחומא (פ' צו) אמר הקב"ה אלו הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן וממי אני מבקש קרבן מישראל וכו' אכן רצונו יתברך בבריאת עולם הוא רק משום שחפץ להיטיב לבריותיו שיהיה להם שכר יגיע כפיך. וזאת הוא באמת עיקר תכלית המכוון מהרצון ית' שאמר והיה העולם למען שיהיה להבריאה הכרה ותפיסה כזו בהרצון ית' שהשי"ת חפץ להיטיב. ולזה כל מה שנתרחק יותר מהשרש ועל כל זה יהיה שם הכרה בהרצון ית' שהוא חפץ להיטיב בזה נגמר ביותר שלימות המכוון שיש להשי"ת בהבריאה כי כל מה שניכר זה הרצון ית' שחפץ להיטיב בלבוש הנמוך ביותר בזאת ההכרה נגמר יותר בשלימות תכלית המכוון מהרצון ית' בבריאת עולם. ובימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא שהיה מנהיר זאת ההכרה אף בהדומם לזה אמר שלמה המלך הבל הבלים וגו' וכמבואר במדרש (קהלת רבה) הבל הבלים אמר קהלת לאחד ששופת שבעה קדרות זו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש וכו' היינו אף אחר שנתרחקה הבריאה כ"כ מאור עד שדומה להבל של עליונה שאין בה ממש ובכל זאת מכירין היטב בהרצון ית' שהוא חפץ להיטיב בזאת ההכרה בעצמה נגמר כל המכוון מהרצון ית' שאמר והיה העולם בתכלית השלימות וזה הוא דקיימא סהרא באשלמותא כי זאת ההכרה הוא הקוטב שעליו מסובב כל הקיום מהויות עולם וממנה נצמח כל כח הפעולה שמסר השי"ת להבריאה כי עיקר כח הפעולות שיש להבריאה הוא באמת רק במקום שמכירה היטב דלית לה מגרמיה שום כח לפעול מבלעדי הש"י שם שופע השי"ת כח לפעול כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא וכש"כ לשאר בריין פחות מיניה הה"ד (דניאל יד) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצביי' עביד בחיל שמיא וכו' היינו כי שם אל הוא שם הפועל חסד ולזה נתן בשם זה כח החסד מהשי"ת משום שמכיר כל דיירי ארעא כלא חשיבין ולפי שמכיר היטב שהכל כלא לכן בהסתעפותם בעולמות שהם למטה פועל בהיפוכא דאתוון שמשפיע ממקור החסד כי אותיות לא הם בהיפוכא אותיות אל. וכן דינא בהיפך אתוון אדני כי כל שם פועל במקום שמכיר שאין שום כח זולתו ית' וכן כח כל הויות הבריאה נצמח מזאת ההכרה שאין לה מצדה שום כח הוי' רק כל קיום הוייתה הוא מהשי"ת וכדכתיב ואת דכא ושפל רוח אני שוכן וגו' ולזה אומרים ישראל בכל יום ויום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כי אחד מורה שהוא לבדו ואין עוד וכדאי' במדרש (בראשית רבה) על הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד למה לא נאמר יום ראשון כמו שנאמר שני שלישי וכו' שבעוד שהיה נקרא השי"ת אחד היה חפץ לדור בתחתונים וכו' ואחד מורה על חד ולא בחושבן כדאי' בתקוני זוה"ק (תיקון כב) כד איהי בעלמין עלאין נקרא חד ולא בחושבן וכו' וכשאומרים ה' אחד הוא הכוונה חד ולא בחושבן היינו שאין שום הויה בעולם בלעדי השי"ת לבדו כי הד' מאחד רומז על חד ולא בחושבן שאין שום הויה בעולם רק הוא ושמו לבדו והוא לבדו פועל וגו' והח' רומז על חד בחושבן וכדאיתא בתקוני זוה"ק (שם) וכד מנהיר לדרגין תתאין נקרא תד בחושבן היינו כי זה האדם המכיר ברצונו ית' ואומר ה' אחד נותן לו השי"ת מקום אצלו בחד ולא בחושבן ומראה לו שעלה במחשבה תחלה וזה הוא שאומרים תיכף אח"כ ב'ש'כ'מ'ל'ו' היינו כיון שמכיר האדם בה' אחד. זה האדם בעצמו המכיר זאת הוא כבוד מלכותו ית' כי מאחר שכל רצונו ית' בבריאת עולם הוא שיהיה ניכר כבוד מלכותו גם בזה העולם השפל וההסתר ומי שיש לו זאת ההכרה נגמר על ידו כל המכוון מבריאת עולם נמצא שהוא בעצמו כבוד מלכותו ית' בזה העולם וביותר היה זאת הכרה גבי שלמה המלך כמבואר שם בימי שלמה קיימא סהרא באשלמותא לזה אמר הבל הבלים וגו' הכל הבל וכמבואר במדרש (קהלת רבה שם) ולכן נתן לו השי"ת כח הפעולות ביותר כדאיתא בגמ' (מנחות נג) יבוא ידיד ויבנה ידיד וכו' היינו כי שלמה המלך המשיך אור רצונו ית' לזה העולם בכל הפעולות. בנין בית המקדש עם כל הכלים והמשיך כ"כ מפורש אור רצונו ית' לזה העולם עד שהיו רואים מפורש במקדש את מקום הארון שאינו מן המדה שמורה על אור רצונו ית' שהוא חד ולא בחושבן שוכן במקום שהוא חד בחושבן וכל זה היה ע"י כח הפעולות שלו לזה אמר הבל הבלים וגו' וכמבואר במדרש שם לשבע קדרות זו למעלה מזו והבל של עליונה אין בה ממש של כלום. היינו כי באמת כל מה שיכולין לכנות את הבריאה בשם יש הוא רק בגבול ההיקף של כל אחד כי כל אחד בתוך העיגול שלו לבד יכול לדמות שיש לו כח הבחירה כחפצו. אבל חוץ מהיקף העגול שלו מכירין שפיר שרק השי"ת לבדו פועל הכל. ואפילו בהיקף העיגול של אדם שנקרא שם בשם יש כי נדמה לו בדעתו שהבחירה חפשית אצלו כפי חפץ לבבו שם הוא נמי כהבל שאין בו ממש כי כל הדמיון מבחירה שיש להאדם בהיקף עיגול שלו הוא נמי רק נגד עצמו אבל נגד זולתו שוב אפס כל בחירתו והכל הוא בידי שמים כי אם פוסע האדם אל תוך היקף עיגול של חבירו שם הוא הכל בידי שמים כדאיתא בגמ' (כתובות ל:) צנים ופחים בידי אדם אריא וגנבא בידי שמים. הגם שאנו דנין את הגנב שגנב בכח בחירתו אבל לחבירו הנגנב נעשה זה ההיזק הגניבה בידי שמים כי אריא וגנבא בידי שמים. הרי שכל כח הבחירה הנמצא גבי האדם בתוך היקף העיגול שלו הוא נמי רק כהבל שאין בו ממש של כלום ומפאת אותה הכרה שמכיר האדם דלית ליה מגרמיה שום כח נמשך באמת להאדם כל קיום הוייתו כי מאחר שכל המכוון מבריאת עולם היה רק לזה הקוטב שיהיה הכרה באותו ית' אף במקום הרחוק ונסתר בלבושים הנמוכים. א"כ מי שיש לו ביותר זאת ההכרה יש לו נמי תקיפות וקיום הויה ביותר. והוא בעצמו נחשב לקומה שלימה גבי הרצון ית' ואז בימי שלמה המלך היה זאת ההכרה בתכלית השלימות ועל זה איתא שם דקיימא סהרא באשלמותא. ולזה קורין קהלת בשבת שבתוך החג כי אז הוא חילוף הזמנים שמנהיר מקדושת שבת שהוא שמשא עלאה למועדים שנקראו סהרא דישראל מקדשי להו בפעולת עבודתם כענין דאיתא בזוה"ק (חקת קפו) וקם לאנהרא לסהרא כי כל המועדים נכללים בקדושת שבת דקביע וקיימא מצדו ית' ושבת הוא בחינת זכור והמועדים הם בחינת שמור ואנן מותבינן מזכור שמור. ושמור היינו כל עבודת אדם וכפי שישראל מכירין ביגיעת עבודתם את אורו ית' גם בלבושים הרחוקים והנמוכים כך מחזק השי"ת כל קיום הוייתם ועל זה אמר קהלת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם היינו שבמקום הנראה לאדם שהוא נעלם לגמרי מאור ח"ו שרואה שבא השמש והולכת למערב ידע ברור שכל ההעלם וההסתר הוא רק מצד האדם אבל מצד השי"ת אינו נעלם האור ח"ו מעולם בשום פעם וכל התעלמות אור הוא רק למען שיגיע האדם לאור ע"י עבודת יגיע כפו כי דוקא במקום ההסתרה יכולין לחפור ולמצוא אור נעלה היקר ביותר ועל זה אמר ואל מקומו שואף זורח הוא שם: