סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/עח
בי נשבעתי נאם ה' וגו'. איתא בזוה"ק (נשא קל.) תאנא שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב בי נשבעתי נאם ה' נאם דזעיר אנפין וכו'. היינו כי זעיר אנפין רומז על כל עבודות והבירורין של ישראל והנה אם לא נתעלה הנפש ישראל בעבודת בירוריו כי אם כפי הארת ברירת עבודתו ולא יותר אם כן היה נמצא שהימים הראשונים שהיו משוללי בירורים יפלו לגמרי לזה נאמר בי נשבעתי נאם ה' וכמבואר בזוה"ק נאם דזעיר אפין להורות שאף ההסתר עם עבודת הבירורין שיש לישראל מסבת ההסתר זה הכל עלה במחשבה בעתיקא וממילא נמצא שאחר הבירור יתעלה גבי ישראל למפרע גם הימים הראשונים שהיו בהסתר ומשוללי בירורים וזהו שכתב יען אשר עשית וגו' ולפי הנראה היה צריך לומר מיד כי ברך אברכך וגו' אלא שמזכיר זאת העשיה לרמז אשר גם הלבוש מהעשיה בעצמה יש לה נמי מקום בעתיקא ושם עלו כל העשיות של ישראל במחשבה ולא שכל התיקון יהיה מתחיל רק מאחר הבירור והלאה והימים הראשונים שמקודם הבירור יפלו אלא שאחר עבודת הבירור יהיה מראה השי"ת שגם הלבוש הנמוך מעבודת ישראל עם גוון ההסתר הכל עלה במחשבה בעתיקא. ולזה נאמר כאן בי נשבעתי נאם ה' היינו כי אחר שנתברר ע"י העקדה שכל החיים של יצחק אבינו הוא רק רצון הפשוט מעתיקא וא"כ איך יתכן לבהירות עצום מעתיקא חיבור בזה העולם הגשמי לזה נאמר בי נשבעתי נאם ה' נאם דזעיר אפין ובי נשבעתי בעתיקא וכו' היינו שהראה לו השי"ת את החיבור מעתיקא וזעיר אנפין דכלא חד, ועל זה החיבור רומז נמי האיל שנברא בין השמשות כדאי' בזוה"ק (וירא קכ:) דכל אינון מלין דהוו בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך ליה הכי נמי האיל דאקריב תחותיה דיצחק וכו' היינו שכל אותן הדברים שנבראו בין השמשות רומזין שהתפיסה מעוה"ז יש לה חיבור בשורש העליון ית' כי השי"ת אף שהוא ית' מובדל ומופרש מכל גוון ולבוש שבעולם בכל זאת יש לו כביכול ית' חיבור לכל הדברים שבעולם כי עתיקא וזעיר אנפין כלא חד: ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו'. הענין בזה הוא כמו שמצינו בגמ' (ר"ה) בראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו ובשני היו אומרים גדול ה' וגו' על שם שחילק את מעשיו ומלך עליהם היינו שיצא הכל מכח אל הפועל. והנה כל הדברים כל זמן שהם רק בהדעה ולא יצאו עדיין מכח אל הפועל אינו מתעורר נגדם שום קטרוג אך אחר שיצאו אל הפועל אז יש מקום לקטרג לכן כשהתחיל אברהם אבינו לקרות בשם ה' אל עולם היינו להראות בפעולה מפורשת איך שהשי"ת נמצא בכל הלבושים של עוה"ז ועל זאת הפעולה מפורשת אמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת כי מלפנים היה השי"ת נקרא אל עליון כ"ש גבי שם בן נח שאמר ברוך אברם לאל עליון וגי' וזה מורה שלא היה ניכר אז אלהותו ית' בהלבושים הנמוכים של עוה"ז ואל עולם מורה שניכר מפורש אלהותו ית' גם בהלבושים של עוה"ז וזאת הבהירות התחיל אאע"ה להופיע בעולם לזה נאמר אצלו ויקרא שם בשם ה' אל עולם והוא כענין שמצינו גבי דוד המלך אתה גלית את אזן עבדך להתפלל לפניך ע"כ מצא עבדך את לבו וגו' היינו מזה שהתחיל השי"ת לבנות אצל דוד המלך להנחיל לו קדושה בקביעות כדכתיב והגיד לך כי בית יעשה לך ה' מזה הרצון בעצמו התחיל להתעורר בלב דוד המלך תשוקה נפלאה לבנות בית לה' כך יען שהתחיל השי"ת לבנות גבי אאע"ה להנחיל לו קדושה בקביעות מחמת זה בעצמו נתעורר בלבו של אאע"ה לקרוא בשם ה' אל עולם ולהראות כבודו ית' גם בהלבושים של זה העולם והגם שאין מי שיכול להכחיש זאת שההכרה ראשונה שנמצא השי"ת בעולם הזה התחיל אאע"ה להופיע בעולם אכן כל עוד שלא הראה זאת בפעולה מפורשת לא היה מקום עדיין לקטרג אבל אחר שהראה זאת בפעולה מפורשת ואמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת נתעורר נגדו קטרוג כי להראות זאת מפורש צריכין להיות נקי ומבורר בלי שום נגיעה של עוה"ז כלל כענין שאמרו ז"ל (ב"ק צב:) חמרא למאריה וטיבותא לשקיי' היינו אימתי טיבותא לשקיי' בזמן שמכיר היטב שחמרא למאריה כך מאחר שא"א מראה אור השי"ת בכל הלבושים של עוה"ז צריך לברר א"ע מקודם להראות שיש בכחו למסור א"ע לגמרי להשי"ת ואחר גודל סילוק נגיעה כזה אזי יתכן לו לקרות בשם ה' אל עולם לזה כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס וגו' היינו שהגביה השי"ת את אברהם אבינו כ"כ למעלה עליונה עד שמסר באהבתו ית' את יצחק בנו לגמרי להשי"ת ובזה נתברר שהוא נמשך תמיד אחריו ית' אפילו בעת אספקלריא דלא נהרא כי באמת אחר העקדה הראה לו השי"ת כדכתיב אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי וכמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה אשר עד העקדה היה באמת הפירוש והעלהו לעולה העלהו שחטהו ואחר העקדה נעשה הפירוש אסקיה אחתיה והוא כי מאחר שאמר השי"ת העלהו לעולה וכל עוד שהיה נמצא אצלו עדיין שום נגיעה כמו שיש מאב על בנו לא היה יתכן לקרותו עולה תמימה בלתי שישחטהו בפועל ממש ואחר שבירר אאע"ה א"ע ומסר אותו על העקדה ולא נשאר אצלו שום נגיעה אליו כי מסר אותו להשי"ת בכל לבו ובכל נפשו אזי נתהווה הפירוש אסקיה אחתיה כי עכשיו נקרא יצחק שפיר עולה תמימה אף בלתי שישחטהו כיון שכבר נמסר הויית יצחק לגמרי להשי"ת לעולה תמימה וכל החיים הנשאר עכשיו אחר העקדה ביצחק אבינו היה רק מזה הרצון ית' שאמר אל תשלח ידך אל הנער ומסר לו בחזרה החיים וממילא נמצא שכל הויית ישראל זרע יצחק נמשך רק מעקדת יצחק ולא מלידת יצחק כי כל החיים של לידת יצחק כבר נמסר לגמרי להשי"ת כי אף החלק של אביו ואמו שהעמיד השי"ת גוון בזה העולם שיהיה נראה שיש לאביו ואמו חלק בזרעם הלא גם זה הגוון מסר אברהם אבינו להשי"ת הרי שמלידת יצחק לא נשאר כלום וכל החיים שלנו הוא רק מעקידת יצחק לזה אנו קורין ביום א' לידת יצחק וביום שני עקדת יצחק כי מזה הרצון ית' שאמר אל תשלח ידך אל הנער הוא כל התקיפות והויית ישראל כמבואר במקומו: