סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/נג
ונאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. הנה זה הפסוק היה מעיד בלעם אף שהיה שונא ישראל מאד וביקש לעשות פירוד בין ישראל לאביהם שבשמים ועליו נאמר ונרגן מפריד אלוף עכ"ז היה מוכרח להודות על האמת שבעומק לבם של ישראל אינו נמצא שום זדון ח"ו וזהו שאמר לא הביט און ביעקב וענין הבטה מורה על הסתכלות בכח בעומק הדבר כמו שמצינו בגמ' (ב"מ קיח) הבטה בהפקר קנה אף דאיתא (שם ב.) תנא וכו' דבראיה בעלמא לא קנה הרי שיש חילוק בין ראיה להבטה כי ראיה הוא רק על הגוון אבל הבטה הוא בכח חזק אל העומק לכן לענין קנין בהפקר נחשב כמעשה כל דהו לזה אמר לא הביט און ביעקב היינו מי שחפץ להביט בעומק לבב ישראל יראה ברור שאין נמצא בהם שום מזיד ח"ו. ולא ראה עמל בישראל עמל ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כמו פת עמילה היינו שנלוש בהחטא ומורגל ונשתרש בו עד שאינו רוצה לשוב מהחטא שנראה לו שנמנעה תשובה מיניה וזאת לא יראה בישראל אפילו מי שאינו רואה רק על הגוון יכול נמי להכיר היטב שלא נמצא זאת בישראל וכל רואיהם מכירים שפושעי ישראל מלאים חרטה וכל זה הוא מפני שה' אלהיו עמו היינו משום שאורו ית' מנהיר בכל לבושי ישראל כי רצונו ית' נתלבש בהם ועל זה רומז ה' אלהיו כדאיתא בזוה"ק (בכמה דוכתי) ה' אלהים שם מלא וזהו ה' אלהיו עמו שאור רצונו נתמלא בכל לבושי ישראל אף שהשי"ת הלביש רצונו בלבושים רחוקים ג"כ וכל אחיזת האומות הוא מזה ההתלבשות אכן יש חילוק כי עם העכו"ם מנהיג השי"ת למעלה מתפיסת דעתם כמו שנאמר עליהם ירומו סלה והם בתפיסת דעתם אינם מכירין תכלית המכוון מרצונו ית' משא"כ בישראל כתיב ה' אלהיו עמו שמסר להם הכרה בתכלית רצונו ומזה נמשך כל התקיפות לישראל, ותרועת מלך בו שבכל הלבושים המה מכירים את רצונו ית' וכדאיתא במדרש (בלק) אמר לו בלק לבלעם הואיל ואינך יכול ליגע בהם מפני משה רבם ראה זה שעומד תחתיו אולי תוכל ליגע בו א"ל אף הוא קשה כמותו שתוקע ומריע ומפיל חומה היינו כי הדור המדבר היה להם תקיפות גדולה משום שהיה מאיר אצלם הבהירות של מ"ר ולזה הם נקראים דור דעה כי היה להם הכרה מפורשת מעומק הרצון ית' עד הלבוש האחרון כדכתיב ועננך עומד עליהם אכן אח"כ כשנסתלק עוצם הבהירות ונעשה רק וקם לאנהרא לסיהרא כי כשהתחיל הדור מבאי הארץ נתעלם זאת הבהירות בלבושים את זה תעשה ואת זה לא תעשה וזאת היתה עיקר עבודתם שיבררו עצמם באלו הלבושים שנסדר להם ובלבושים יש להעכו"ם ג"כ אחיזה כי בעוה"ז מאן מפיס לכן אמר לו אולי תוכל ליגע בו והשיב לו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל חומה היינו שיש לישראל כח לבקוע כל הלבושים ולהגיע להשורש וזהו תוקע שקודם כל הפעולות הם מקבלים עליהם עומ"ש וזה מורה תקיעה שהוא קול פשוט שמוסרים הכל להשי"ת ואח"כ ומריע היינו שממשיכים אור רצונו ית' בכל הפעולות שלהם כי תרועה מורה על לבושים ופעולות ומפיל חומה היינו שע"י זה הם ממשיכים אור רצונו ית' אף להדומם שהדומם שומע ג"כ ומסכים לרצונו ית' לכן הפילה החומה את עצמה עבור ישראל כי החומה הסכימה נמי לרצונו ית' וזהו ומפיל חומה אבל העו"ג אין להם זאת התקיפות כי עמהם מנהיג השי"ת הכל למעלה מדעתם ונקרא עליהם מושל כדכתיב ומושל בגוים אבל בישראל העמיד השי"ת רצון שיהיה נקרא מלך ישראל היינו שיהי' מלך עליהם בבחירת דעתם. וזהו דאיתא בגמ' (ר"ה) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם והיה צריך לומר תקבלו עליכם מלכות ולמה נקטו בלשונם אמרו לפני מלכיות, אכן כוונתם ז"ל הוא שתאמרו הגם שאמת הוא שיש הסתרה כי השי"ת הסתיר במכוון את אורו למען שיהיה בחירה בעולם ואנו בבחירת דעתנו וברצוננו ממליכים עלינו את השי"ת לזה איתא שם בגמ' שאין אומרים בסדר המלכיות אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם וכדמפרש שם הטעם אדכרי רתחא בריש שתא לא מדכרינן כי ענין מלוכה הוא דוקא כשיש להאדם בחירה וממליך עליו את השי"ת בבחירת רצונו הטוב אבל המלוכה שהיא אם לא ביד חזקה וכו' זאת אינו נקרא מלוכה רק ממשלה כי שלא מדעת ורצון האדם הוא רק ביד חזקה מושל השי"ת על העכו"ם ג"כ כמו על ישראל כדכתיב ומושל בגוים ואין בזה שום הבדל בין ישראל לעכו"ם וכמו כן בשמע ישראל אף שזה הפסוק הוא עיקר קבלת מלכות שמים עכ"ז מצינו פלוגתא בגמ' (שם) ר' יהודה אומר אינו מלכות והוא משום שהפסוק שמע ישראל וגו' הוא צווי שישמעו ישראל אשר ה' אחד והוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד וכשהאדם שומע זאת ה' אחד אז אפס ממנו כח הבחירה כי מכיר מפורש שאין עוד מלבדו שום כח אפילו מי שימליכהו מאחר שאין באמת שום כח בעולם זולת השי"ת וכל עיקר המכוון מסדר המלכיות הוא כמבואר בגמ' (שם) אמרו לפני מלכיות שתאמרו שיש הסתרה ויש בחירה ובבחירת רצוננו אנו ממליכים עלינו את השי"ת ומאחר שרצונו ית' הוא שיקבלו עליהם ישראל עומ"ש מתוך הסתרה בבחירת רצונם לכן אף שאח"כ כשהאדם יקבל עליו עומ"ש בבחירת תפיסת דעתו מאיר לו השי"ת הכרה בה' אחד ואין עוד מלבדו בכל זאת נותן השי"ת מקום לקבלת עומ"ש של זה האדם גם במקום העליון ביותר שהשי"ת נקרא שם אחד חד ולא בחושבן וזהו כדי שתמליכוני עליכם היינו כדי שאתן מקום לקבלת מלכות שמים שהוא בבחירת רצונכם אף במקום העליון ששם ניכר מפורש שאין עוד מלבדו ולכן הוא באמת הפסק הלכה כר' יוסי שאמר שמע ישראל וגו' מלכות כי אחר שישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים בבחירת רצונם כפי תפיסתם אזי נותן להם אח"כ השי"ת מקום גם בה' אחד היינו גם במלכות אין סוף שהוא בלי בחירת אדם שבאמת הוא השי"ת מלך אף בלא עם ושם נותן ג"כ השי"ת מקום לישראל ע"י קבלת עומ"ש שבבחירת תפיסתם וזהו שאמרו ז"ל אמרו כנסת ישראל להקב"ה בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהגדילו את שמך בעולם ומאי החזקת טובה לאבותינו הלא לאבותינו הראה השי"ת גם בזה העולם הכרה מפורשת בה' אחד שאין עוד מלבדו בלי שום הסתרה אכן כיון שהתחלת הכרת האבות היה בתוך ההסתר וההעלם כדאיתא במדרש (לך) שראה אאע"ה בירה דולקת ואז בשעת חוזק ההסתר היה אאע"ה בעבודתו בוקע כל ההסתרות עד שנגלה לו ה' אחד כי עלה ע"י עבודתו בתוך זמן ההסתרה כ"כ לדרגא העליונה עד שהגיע לזה המקום העליון שבחירת אדם אינו נוגע שם לכן מזה המקום העליון בעצמו שאינו נוגע שם בחירת אדם משם מחזיק השי"ת טובה לאבותינו ושם נותן השי"ת מקום לבחירת אבותינו ועבודתם שהיה אצלם קודם התגלות אלהית שהראה להם השי"ת בהכרה מפורשת וזה החזקת טובה הוא ע"ד מאמרם ז"ל חמרא למאריה וטיבותא לשקייה: